השגרירות סירבה לחדש את דרכונו של ישראלי שעזב את הארץ לפני 25 שנה עקב הגבלה שהוטלה עליו בשל חוב כספי. האיש, שטען כי כלל לא ידע על החוב, הצליח להסיר את ההגבלה בבית המשפט.
כחלק מניסיונות המחוקק לתמרץ חייבים לפרוע את חובותיהם הכספיים, חוק ההוצאה לפועל מאפשר הטלת הגבלות שונות על החייבים, כגון הגבלתם מלהחזיק רישיון נהיגה או לחדש את דרכונם.
לייעוץ בתחום:
עורך דין הוצאה לפועל
בבעיה דומה נתקל אזרח ישראלי המתגורר בניגריה מאז שנת 1991, ולאחרונה נתקל בסירובם של נציגי השגרירות הישראלית לחדש את דרכונו מהטעם שלא הסדיר חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו ב-1987.
בעקבות זאת, האיש פנה ללשכת ההוצאה בפועל בעכו בבקשה שתסיר את המגבלה על הדרכון ותאפשר את חידושו. הוא טען בפניה, בין היתר, שכלל לא ידע על החוב ומעולם לא קיבל לידיו אזהרה כמתחייב בחוק.
אלא שרשמת ההוצאה לפועל דחתה את בקשתו לאחר שקבעה שהחייב לא הצליח להוכיח שלא קיבל את האזהרה ואף לא עדכן שעזב את הארץ - בעוד שהתיק נפתח לפני עזיבתו.
עם זאת, הרשמת אישרה למשרד החוץ להנפיק לחייב תעודת מעבר חד-פעמית שתאפשר לו להגיע לישראל ולהסדיר את החוב שעומד כיום על 65,000 שקל.
החייב החליט לערער על ההחלטה לבית משפט השלום בעכו. הוא טען כי אין כלל המחייב אדם העוזב את הארץ לעדכן את פרטיו, וכי לא היה מקום להטיל עליו מגבלות משום שלא הוכח שהוא השתמט מחוב שכלל לא ידע על קיומו. מעבר לזה, הוא טען כי החלטת הרשמת פוגעת בחופש התנועה שלו כיוון שהיא כופה עליו להגיע ארצה.
בעל החוב, המשיב, טען שהאזהרה הומצאה למערער דרך משפחתו בארץ בשנת 1998, ולאחר מכן הוא והמערער אפילו ניהלו משא ומתן בניסיון להגיע לפשרה. המשיב התנגד לביטול ההגבלה וטען כי הדבר עלול לפגוע קשות בסיכוייו לגבות את הכסף. בנוסף הוא טען כי ההחלטה להוציא לו תעודת מעבר היא למעשה היענות לבקשתו ולא כפייה משום סוג.
המערער הכחיש את טענות המשיב, וטען כי גם אם האזהרה נמסרה לבני משפחתו - אין לה תוקף משום שלפי החוק המצאה לבני משפחה תקפה רק כאשר הם גרים יחד עם החייב. לדבריו, אין מחלוקת שבשנת 1998 כבר לא חי בארץ שנים רבות.
קיבל או לא קיבל?
השופטת דנה עופר הסבירה כי השאלה העיקרית היא האם ההגבלות על המערער הוטלו כדין, ולנוכח הראיות בתיק נראה שהתשובה לכך שלילית.
השופטת תהתה כיצד בתיק ההוצאה לפועל נכתב כי האזהרה הומצאה למערער בדרך של "מסירה מלאה" שבע שנים לאחר שעזב את הארץ. מעבר לזה, אישור המסירה המקורי מעולם לא הובא לעיון השופטת או רשמת ההוצאה לפועל. לבסוף, השופטת הסכימה עם המערער והוסיפה כי אי אפשר למסור אזהרה לבני משפחה שלא גרים עם החייב.
במצב דברים זה, השופטת קבעה כי לא התקיים התנאי הבסיסי להטלת הגבלות על החייב והוא הגדרתו כ"בעל יכולת המשתמט מתשלום חובו": המשיב לא הציג כל ראיה לגבי ניהול משא ומתן עם המערער או איזושהי הודאה בחוב מצדו, המערער עצמו לא נכח בדיון בפני רשמת ההוצאה לפועל ואפילו לא הוכח כי קיבל לידיו אזהרה.
השופטת הודיעה כי היא "ערה לכך שעם ביטול ההגבלה יפחתו עד מאוד סיכויי המשיב לגבות את החוב מהמערער", אך הוסיפה כי הפגיעה הצפויה במשיב לא יכולה להכשיר נקיטת הליכי גבייה לא חוקיים. בתוך כך השופטת הפנתה לחוק ההוצאה לפועל והסבירה למשיב שמתן תעודת מעבר חד-פעמית ממש לא מהווה היעתרות לבקשת המערער - שכלל לא התכוון להגיע ארצה כעת.
לפיכך, השופטת קיבלה את הערעור וביטלה את כל ההגבלות שהוטלו על המערער בתיק ההוצאה לפועל, לרבות ההגבלה על חידוש דרכונו. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערער: עו"ד א. ארנון
- ב"כ המשיב: עו"ד ג' שחאדה
* עורך דין גיא ניומן עוסק בהוצאה לפועל
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין