לוי נ' גולדשטיין ואח'

בפניי תביעה לפיצוי התובע בסך של 250,000 ₪, בגין הוצאת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, בגין עוולת הרשלנות על פי סעיף 36-37 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובגין פגיעה בכבוד האדם וכן למתן צו עשה לביטול תלונות שהוגשו במשטרה כנגד התובע.

מבוא ותיאור הצדדים:

1.התובע, ניהל עבור אמו, הגב' מרים לוי, נכס מסחרי שבבעלותה. הנכס מצוי ברחוב הנס מולר בקרית ביאליק (להלן: "המושכר"). התובע השכיר בשם אמו את המושכר לחברת MDC העתקות בע"מ שהנתבע 1 הוא מנהלה. (להלן: "החברה"). הנתבע 2 הינו בנו של הנתבע 1 ומי שטיפל עבורו בפינוי המושכר.

2.הפרסום המהווה לכאורה לשון הרע ומיוחס לנתבעים בתביעה זו, כולל שתי תלונות שהוגשו למשטרה כנגד התובע. התלונה הראשונה, מיום 8.7.15, הוגשה ע"י הנתבע 1 בתחנת המשטרה באילת, ובמסגרתה נטען כי התובע החליף מנעול במושכר עוד בטרם נגמרה תקופת השכירות. התלונה השנייה מיום 10.7.15, הוגשה ע"י הנתבע 1 בתחנת המשטרה זבולון מחוז חוף, ובמסגרתה נטען כי התובע תקף את מר פלוני, ששימש כמסגר ונטל חלק בביצוע עבודות הפינוי והפריצה של דלת המושכר. מר פלוני הגיש גם הוא בעצמו תלונה במשטרה כנגד התובע בגין אותו אירוע תקיפה.

3.הנתבע 2 לא הגיש תלונה כלשהי כנגד התובע. התובע צירף את הנתבע 2 לתביעה, מאחר ולטענתו הנתבע 2 הוציא דיבתו רעה, עת סיפר על אירוע התקיפה, לפרמדיקים שפינו את מר פלוני מהמושכר ועת שיתף פעולה עם הנתבע 1 בביום לכאורה של אירוע התקיפה.

4.התובע, שאינו מיוצג, טוען כי שתי התלונות הוגשו בחוסר תום לב. הראשונה תוך הסתרת עובדות ואילו השנייה, תוך ביום ובדיה של סיפור תקיפה שלא אירע.

רקע עובדתי ותמצית האירועים נשוא התלונות

5.ביום 3.7.13 נחתם הסכם שכירות בין התובע, כמיופה כוחה של אמו, הנתבע 1, מר רונאלד גולדשטיין והחברה שבבעלותו, חברת MDC העתקות בע"מ. תקופת השכירות נקבעה לשנה, כאשר ניתנה לשוכרים האופציה להארכה בת שנה אחת בכל פעם, עד לתקופה מקסימלית של 10 שנים. מטרת השכירות הייתה הפעלת עסק של בית דפוס. עם כניסתה למושכר, ביצעה החברה עבודות שיפוצים והתאמה.

6.ביום 31.3.15, במהלך השנה השנייה לשכירות, הודיע הנתבע 1 על כוונתו שלא לממש את האופציה להמשך שכירות וכי המושכר יוחזר לבעליו עד ליום 30.6.15. ההודעה ניתנה על רקע חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים באשר לחיובי חשמל, אותם משלם התובע ומחייב את החברה בחלקו היחסי.

7.ביום 1.7.15 הודיע הנתבע 1 כי חל עיכוב קצר במסירת הנכס בשל בעיות לוגיסטיות וכי המושכר יימסר ביום שישי, היינו בתאריך 3.7.15.

ביום 5.7.15, בעת שהותו בחופשה באילת, הודיע נתבע 1 בתכתובת דוא"ל כי המושכר פונה כבר ביום שישי וכי יש לחייבו בגין 3 ימי שכירות בלבד. עוד באותו היום הודיע התובע לנתבע 1 בתכתובת דוא"ל כי המושכר הושחת לחלוטין, הוסרו גופי תאורה מבלי שהוחזרו הישנים והושאר זבל רב. התובע ביקש לפנות את המושכר מיד ולהחזירו באופן ראוי.