ת"א 2201/04 קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ נ' רן ואח'

1. בקשת המבקשים לדחיית התובענה נגדם בעניין "ניליביט" מחמת העדר עילה והעדר יריבות היא הבקשה שלפני.

2.הבקשה דנא הוגשה לאחר שהתקיימו בשבועות האחרונים מספר דיוני הוכחות, במהלכם נחקר העד העקרי מטעם התובעות; לדעת המבקשים עלה מתשובותיו של העד, רו"ח הררי, כי לכאורה אין לתובעות עילת תביעה נגד המבקשים בעניין המכונה "פרשת ניליביט" וכי ככל שיש עילת תביעה (המוכחשת כשלעצמה ע"י המבקשים) הרי העילה עומדת לחברה אחרת ("אוקידוק") ולא לתובעות. בהעדר עילת תביעה לתובעות ממילא אין יריבות בין התובעות לבין המבקשים (בענין ניליביט) ויש לדחות כבר עתה את "אותם החלקים בכתב בתביעה אשר מכונים על ידי התובעות בשם "פרשת ניליביט" כנגד הנתבעים 23, 26- 28" (מצוטט מהרישא לבקשה); עוד טענו המבקשים כי לאור תשובות העד הגיעה העת להכריע גם בשאלת ההתיישנות, הגם שבירורה נדחה על ידי בית המשפט העליון לסיום שמיעת הראיות בתיק.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לדחות את הבקשה.

אכן בהתאם לתקנות סדר הדין (תקנה 101) מוסמך בית המשפט לדחות תובענה "בכל עת" בטרם מתן פסק דין, ולמעשה לאפשר 'קיצור דרך' ולסיים את המשפט או חלק ממנו כבר בשלב שעובר לשמיעת כל הראיות. משמעות הבקשה לסילוק התובענה בשלב זה לאחר שמיעת חלק מהראיות היא בקשה 'מעורבת' למעשה, מאחר שאין מדובר בסילוק על הסף per se שכן הבקשה הוגשה לאור ראיות שכבר נשמעו, גם אם רק חלקן, ואולם מאחר שטרם נשמעו כל הראיות, אף חקירת העד רו"ח הררי, שמדבריו צפה לכאורה הבעייתיות עליה מצביעים המבקשים, טרם הסתיימה ולא אוכל לבסס החלטה בעלת משמעות כה מהותית של סילוק על הסף, על הראיות שנשמעו, בהיותן ראיות חלקיות, ולא נותר לי אלא להתייחס לבקשה כבקשה לסילוק על הסף.

4."סילוק תובענה על הסף היא תוצאה קשה לתובע במיוחד סילוק על הסף בדרך של דחייה היוצרת מעשה בית-דין וסותמת את הגולל על עילת התביעה. לפיכך יש לנהוג בבקשות לסילוק על הסף בזהירות ולהשתמש בסמכות רק במקרים קיצוניים" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 385, 386), זו ההלכה הנוהגת שכן סילוק על הסף הוא "סעד מרחיק לכת מאד... לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו...דחיה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד דינו – להדחות ..." וכי בגלל התוצאה מרחיקת הלכת נקבע שכאשר "למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, , יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף..." (ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח', פ"ד לו (2) 151 בעמ' 155, 156) (הדגשה שלי – א.נ.ח).

5.מעיון בתגובת המפרקים, גם אם הרחיבו מעבר לכל צורך וגם אם סברתי כי הרבה מטענותיהם כלל אינן רלוונטיות, ולא היה מקום לשוב ולטעון את הטענות ה"עקרוניות" בדבר 'גזילת רכוש הציבור', ריקון חברות ציבוריות מתוכנן הנכסי, וכלשון המפרקים "בזיזת רכוש" ובודאי שלא היה מקום "לאיים" כי קבלת הבקשה משמעה מתן אישור של בית משפט "למתכון לגזילת רכוש הציבור", טענות שמקומן אינו במסגרת בקשה זו, ואולם בין טענות המפרקים, מצאתי גם טענות רלוונטיות לבקשה – טענות עובדתיות המערבות טענות משפטיות ולא ניתן לסלק כבר עתה את הטענות בענין ניליביט, אם כי יכול ויש ממש בטענות המבקשים כפי שיתברר בהמשך, אך מקומן של הטענות הללו יהיה במסגרת סיום ההליך לאחר שמיעת כל הראיות. "טענה הדורשת קביעת ממצאים בשאלות שמערבות דין ועובדה – מן הראוי שתתברר על סמך תשתית עובדתית ראויה, ולאחר שנפרשו לפני בית המשפט מלוא הנתונים הרלוונטיים כדי לקבוע ממצאים" (ע"א (ת"א) 2660/06 שמחון צבייה נ' ד"ר בן זק"ש (7.8.2006); (כן ראו ע"א (ת"א) 76/97 מדינת ישראל אגף המכס נ' אייגרמן שבר"ע על ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 7224/98). כך מצאתי כי הטענה בדבר המחאת זכות התביעה של אוקידוק אם מכוח פסקי דין, כנטען ואם המחאת זכויות התביעה מסיבות כמפורט בתגובה, ומכל מקום לא ראיתי בעת הזאת, באמצע חקירת העד שעל בסיס עדותו מבוקשת הבקשה, לקבוע ממצאים כמבוקש, וליתר דיוק לסלק כבר עתה את התובענה (בעניין ניליביט) בטרם בירורה.

עוד ראיתי לציין כי לא ראיתי בעת הזאת גם לבחון האם הטענות הנטענות על ידי המפרקים במסגרת התגובה מהוות שינוי חזית אסורה שהרי לכך כבר התייחסתי בהחלטה קודמת בה קבעתי שאדרש להתנגדויות הנתבעים בשל הרחבת החזית, ככל שיועלו בסיכומים, במסגרת פסק הדין. אומר עוד כי לאור טענות עובדתיות שונות שעלו במסגרת תשובת המפרקים והמשלבות כאמור שאלות משפטיות ממילא לא מצאתי במסגרת הבקשה נימוק כזה שעל בסיסו בלבד היה מקום לדחות את התובענה בענין ניליביט לכתחילה (כאמור בתקנה 101(3) לתקנות).

6. לאור האמור אני דוחה את הבקשה בעת הזאת ופי שכבר ציינתי, הנתבעים רשאים לטעון את טענת ההתיישנות וכל הטענות שהעלו במסגרת בקשה זו בסיום ההליכים.

7.לא ראיתי לחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה, בעיקר מאחר שתגובת המפרקים היתה ללא כל פרופורציה להיקף הבקשה שהוגשה.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ה, 08 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.