ת"א 2201/04 ואח' קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ נ' רן ואח'

1.בקשת התובעות (להלן גם: "המבקשות") שכותרתה "בקשה להצגת מסמכים באמצעות מבקרי הפנים" היא הבקשה הצריכה הכרעה בעת הזאת, בטרם תסתיים פרשת התביעה.

מתן החלטה בבקשה להגשת המסמכים באמצעות רו"ח יוסי גינוסר ורו"ח מיקי בלומנטל, שהיו מבקרי פנים של התובעות בזמן האירועים הרלוונטיים לתביעה, נדרש בשל בקשת התובעות להגיש מסמכים בעניין דו"חות ביקורת שערכו המבקרים והתנגדות המשיבים להגשתם לנוכח ההוראה הקטגורית שבסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית תשנ"ב- 1992 (להלן: "חוק הביקורת" וגם "החוק") כי "דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי...".

2.תחילה ראיתי לציין כי הפכתי בבקשה ולא מצאתי בה פירוט ספציפי של "המסמכים הנוספים" (סעיף 4 לבקשה) שמבקשות התובעות להגיש, פירוט מתחייב בבקשה שכל מטרתה היא "הגשת מסמכים" הגם שברישא לבקשה 'הובטח' כי "נתאר את המסמכים" (סעיף 1).

ברי כי למצער נדרשת התייחסות פרטנית של המבקשות למסמכים שהן עצמן מבקשות להגיש.

עוד לציין כי הבקשה אף נעדרת פירוט אשר לדו"חות הביקורת של מבקר הפנים שמבוקש להגיש, כך לא צויין במפורש כי מבוקש להגיש דו"חות ביקורת, לאילו מהדו"חות הכוונה, לאיזו תקופה מתייחסים הדו"חות, כמה דו"חות וכו'; תחת זאת שזרו המבקשות לאורך הבקשה הפניות למסמכים בהקשרים שונים, באופן שאין לי אלא להסיק כי מדובר בבקשה להגשת דו"חות ביקורת פנימית המתייחסים לכל התקופה הרלוונטית לתובענה וזאת כאמור בהעדר פירוט מדוייק של איזה מהדו"חות, ומכל מקום לא אוכל להתייחס למסמכים אחרים/נוספים (אם בכלל) בהעדר אותו פירוט כמתחייב. כך למשל עסקו המבקשות באופן כללי לאורך בקשתם ב"דו"חות הביקורת", ציינו כי ברצונם להגיש את "דו"ח הביקורת בעקבות גביה והטיוטא שלו" (סעיף 20 לבקשה), ציינו את תצהיר הנתבע 9 שמתייחס "לביקורת שנערכה ברבעון השלישי של שנת 95' (היא הביקורת נשוא עניינינו)" (סעיף 66 לבקשה), והזכירו מסמכים שונים לביסוס טענתם כי הנתבעים 'עשו שימוש בדו"חות הביקורת ובמסמכים קשורים' (סעיפים 67- 70 לבקשה): "דו"ח ביקורת בנושא גביה מאי 1996", "טיוטת דו"ח ביקורת בנושא בטחונות", "דו"ח ביקורת בעקבות מכירת חברות בנות", "חקירות המפרקים את מבקרי הפנים"; בהעדר פירוט המסמכים אותם מבוקש להגיש אתייחס במסגרת הבקשה להגשת דו"חות ביקורת הפנים של החברה, ככלל.

טענות המבקשות

3.המבקשות מנמקות בקשתן במספר טעמים.

תחילה התייחסו לתכלית חוק הביקורת הפנימית שלטענתן נועדה להגן על החברה, על עובדיה, על מוסרי מידע למבקרי הפנים וכן למנוע הרתעת המבקר מביצוע עבודתו אך לא נועדה להגן על צדדי ג' לחברה ועל מי שהן טוענות כי פגע בחברה, ומשכך לטעמן יש לאפשר להן להגיש לבית המשפט את דו"חות הביקורת שנערכו לבקשת החברה ולהסתמך על האמור בהם, מאחר שפרשנות זו מתיישבת עם תכלית החוק. את התכלית האמורה למדו המבקשות מפסקי דין שניתנו בעניין סעיף 10 לחוק, ובפרט רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי (06.07.1995) (להלן: "פסק דין אזולאי") ומבג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז (14.05.2008).

מהטעם הזה בקשו התובעות לדחות את התנגדות הנתבעים ולקבוע כי ניתן להגיש את דו"חות הביקורת ככל שמדובר בצרכי החברה להוכחת טענותיה על מנת למנוע ניצול הוראת אי הקבילות על ידי צדדים שלישיים.

לשיטתן גם אין בהגשת הדו"חות כדי להרתיע את מבקרי הפנים מביצוע עבודתם כמתחייב על פי חוק.

עוד טענה כללית בפי התובעות - כי יש לפרש באופן מצומצם ביותר את הוראת אי הקבילות.

4.התובעות בססו את טענתן גם על עמדת המשיבים שלטענתן 'ויתרו' על טענת אי הקבילות בכך שלא התנגדו בפועל בטענה של אי קבילות הדו"חות והמסמכים. התובעות טענו כי בעצם העובדה שהנתבעים חקרו בחקירה נגדית את המצהיר מטעם התובעות על חלק מהדו"חות שצורפו לתצהירו, גילו הנתבעים דעתם כי הם מוותרים על טענת אי הקבילות, ולא רק זאת אלא שלטענת המבקשות אף הכניסו הנתבעים בעצמם לתיק בית המשפט, מסמכים הקשורים לדו"חות הביקורת, וגם משכך הם מנועים לטעון נגד קבילותם.

5.לתמיכה בטענתן כי את הוראת החוק לפיה חומר הביקורת הפנימית אינו קביל לשמש ראייה בבית משפט ניתן לצמצם בהתאם "לצרכיהן" הביאו המבקשות את ההחלטה שניתנה בת"א (מחוזי חיפה) 52925-02-12 קונדיטוריה שפיק ואח' נ' מדינת ישראל (25.02.2015) (להלן: "עניין שפיק") בה נקבע כי סעיף 30 לחוק מבקר המדינה תשי"ח- 1958 [נוסח משולב] שעניינו אי קבילות המסמכים שהוציא מבקר המדינה בעת מילוי תפקידו, לא יחול בהליכים בהם שאלת עצם יישום המלצות המבקר היא הבסיס לתובענה המונחת לפני בית משפט, קביעה שניתנה במסגרת תביעת נזיקין לסעד של פיצויים בגין מחדל ביישום המלצות מבקר המדינה.