ת"א 220-06 גלילה סיטון ואח' נ' איתי ברנר ואח'

1.המדובר בתביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), שהחלה להתברר בפני כב' השופטת בדימוס ברכה סמסון, הועברה לדיון בפני כב' השופט נדל ז"ל, והועברה להכרעתי לאחר פטירתו, בטרם עת, של כב' השופט נדל ז"ל.

שאלת האחריות וההגנות מפני התביעה הוכרעו כבר בפסקי הדין החלקיים שניתנו ע"י כב' השופטת סמסון וכב' השופט נדל ז"ל והכרעתי דלהלן מתייחסת, בנסיבות אלו, לשאלת הנזק בלבד.

2.המדובר בשתי כתבות אשר נקבע בפסקי הדין החלקיים, כי מהוות לשון הרע וכי לנתבעים 2, 3, 5, 6, 7, 8 אין הגנות כנגד הוצאת לשון הרע במסגרתן:

כתבה מיום 30/8/05 שפורסמה בחדשות היום בכבלים – הוט- אשר תומללה במסגרת נ/7 ועיקרה כי עובדת עירייה לשעבר התובעת 1- להלן:" התובעת"), חשודה שהשתלטה על שטח ציבורי ועשתה ממנו "כסף טוב".

עפ"י הכתבה שהובאה על ידי הנתבע 2, עיריית קריית שמונה, הגישה תביעה כנגד האחראית על הפיקוח העירוני לשעבר בטענה שהשתלטה על שטח ציבורי, חופרת משם אדמה ומוכרת אותה בשוק הפרטי. בכתבה נשמע הנתבע 2 מתאר את האמור ומציין כי בעירייה נדהמו לשמוע כי מאחורי מכירת האדמה עומדת התובעת ביחד עם קבלן מקומי (התובע 2- להלן: "התובע"). בכתבה נשמעת שיחה עם התובע. כן נשמע מנכ"ל העירייה (הנתבע 4, אשר בהתאם לפסק הדין של כב' השופט נדל ז"ל, התביעה נגדו נמחקה מפאת חסינותו), האומר כי מדובר בהשתלטות בוטה על שטח הרשות וכי העירייה פועלת בעניין וכי הוא קרא לאנשים שהשתלטו על השטח וביקש מהם לעזוב במהירות את השטח, עם נקיטת אמצעים נוספים.כן נשמע הנתבע 2 מציין כי השטח הפך למרכז למכירת אדמה ומחסן לפסולת וכי את הפצע בהר יהיה קשה להשיב לקדמותו.

בהמשך נשמע מנכ"ל העיריה מבהיר, כי פנה לתובעים והסביר לתובע שמעשיהם אסורים עפ"י דין וכי הוא מתכוון לפעול בצורה נמרצת וחזקה כדי "להעיף" אותם מהשטח ולהפוך את השטח לשטח ירוק ומסודר כפי שהיה.

כב' השופטת סמסון קבעה, כי לא הוכחה הגנת "אמת דיברתי" ביחס לכתבה ובין היתר, לא הובאה ראיה שהתובעת השתלטה על השטח והפיקה ממנו רווחים. התובעת עבדה אצל התובע במשרה חלקית ולא הוכח כי נהנתה מרווחים מעסקיו, או שהעירייה הגישה נגדה תביעה כלשהי על כך שהיא חופרת אדמה באתר והצגת התובעת כמי ששימשה תפקיד מרכזי אינה תואמת את המצב. לא הוכח שבסמוך לפרסום הכתבה התובעת שימשה בתפקיד מנהלת הפיקוח העירוני (עזבה את התפקיד 13 חודשים קודם לכן), לא הוכחה אחריותה ל"פצע בהר", או לפסולת שנראתה במקום ואף לא הוכח כי השטח היה ירוק ומסודר לפני שהתובע עשה שימוש באתר.

עפ"י קביעת כב' השופטת סמסון, התובע קיבל ביום 10/1/105 דרישה לפנות חומר, שאחסן בעבר באופן זמני וברשות באזור הנידון וזאת עד לדרישה אחרת של העירייה. המדובר היה ברשות זמנית לאחסן אדמה קבלנית. התובע הסתמך על הרשות הזמנית שניתנה לו ואף פנה למנכ"ל העיריה כדי להאריך את הרשות. כב' השופטת סמסון קבעה, כי לכל היותר ניתן היה ליחס לתובע בנסיבות אלו, שימוש זמני באתר ללא היתר כדין, אך מכאן ועד השתלטות על שטח ציבורי, כפי שהוצג בכתבה, המרחק רב.

גם ביחס לפרסום השני- כתבה שנכתבה ע"י נתבע 6 במסגרת המקומון – נתבע 8- נקבע כי אין המדובר בפרסום שחלה עליו הגנת "אמת דיברתי". המדובר בכתבה שכותרתה: "שוד ושבר" וכותרת המשנה שלה "על שודדים ביבשה, בים ובמרחב הציבורי, שודדי האמת", בכתבה הובאו הדברים הבאים כפי שתומצתו ע"י כב' השופט נדל ז"ל בפסק דינו :

באחד הסיורים השגרתיים הבחינו פקחי העיריה בכך שבשדה הסמוך לצומת "מצודות" נכרה על ידי יזם מקומי בור גדול המשמש כדוכן לממכר אדמה ("באסטה") לכל דורש. בכתבה צוין כי מאחר ומדובר בשטח ציבורי, הרי שהדבר שקול לכך שאדם זר ייכנס לסלון ביתו של מאן דהוא וימכור את הרהיטים ומכשירי החשמל הנמצאים בתוך הסלון במכירה פומבית לידי אנשים זרים. עוד נכתב בכתבה, כי מספר הטלפון נרשם על גבי סלע ענק שניצב בכניסה למיזם הכרייה הבלתי חוקי.עוד עלה מהכתבה, כי התובעת 1 משתפת פעולה במיזם עם התובע בכל הנוגע למיזם בכך שעם סיום עבודתה כממונה על יחידת הפיקוח במסגרת העירייה ועם צאתה ל"שוק האזרחי", כלשון הכתבה, פעלה בחטא בכך שעשתה את כל אשר ניסתה לאכוף במהלך כל השנים בהם שימשה בתפקידה הקודם כממונה על יחידת הפיקוח של העירייה. בכתבה צוין כי מתגובת העירייה למקרה, נמסר כי לפקחי הרשות הסתבר בסיורים שהם עורכים, כי התובעים משתמשים בשטח כמחסן לפסולת ולאדמה, וכי השניים השתלטו באופן בוטה על שטח השייך לעירייה וכי העירייה פועלת בעניין. עוד צוין כי השניים נתבקשו לעזוב באופן מידי את המקום תוך נקיטת אמצעים נוספים וכי מעשיהם אסורים על פי כל דין ולפיכך יש בכוונת העיריה לפעול בצורה נמרצת וחזקה בכדי להוציא את השניים מהשטח ולהחזיר את השטח למצב שהיה קודם לכן.

עפ"י פסק דינה של כב' השופטת סמסון, לא הוכח שהתובעים גנבו או כרו בבור באתר, או פתחו "באסטה" למכירת אדמה, לא הוכחה מכירת אדמה משטח ציבורי או כריית אדמה משטח ציבורי ע"י התובעת, לא הוכחה השתלטות על השטח. נקבע כי כל שהיה במקום היה אדמת גינון וסלע, אשר שימשה כשלט פרסום מאולתר המפנה את המעוניין ברכישת אדמה, אל התובע.