פס"ד המחייב את המדינה בתשלום של למעלה מ-9 מיליון ש"ח בעקבות ביטול חוזה פיתוח להקמת מלון

חוזה פיתוח להקמת מלון, שנכרת בין חברה פרטית לבין מינהל מקרקעי ישראל - לא התממש, לאחר שהתברר כי במקרקעין קיים שבר גיאולוגי פעיל.

חלפו שנים, הצדדים ניהלו ביניהם מגעים ולא הגיעו לכלל הסכמה, האם השבר הוא כה חמור עד כי הקמת המלון סוכלה. 

רק לאחר הגשת התביעה, בשלבים המוקדמים של הדיון בה, הושגה הסכמה בין הצדדים כי הקמת המלון אינה אפשרית במקרקעין.

הצדדים הודיעו כי חוזה הפיתוח מבוטל בהסכמה תוך השבה ותשלום הסכום המגיע לכל צד.  

על פי המוסכם, התובעת החזירה את המקרקעין למינהל והיתה זכאית להשבת הסכומים שהשקיעה בפיתוחם.   

חרף ההסכמה, לא הושבו לתובעת כספים והיא נדרשה להוכיח את הסכום המגיע לה. הדיון מתמקד בסכסוך הכספי שנתגלע בין הצדדים. 

רקע עובדתי

1. ביום 28.2.92 נחתמו בין מינהל מקרקעי ישראל, הידוע היום כרשות מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל" או "הנתבעת"), לבין חניוני מבואות אילת בע"מ (להלן: "התובעת"), שני הסכמי פיתוח:

• הסכם פיתוח ביחס למגרשים 1-9 בגוש 2600, לפי תכנית מפורטת מס' 30/101/02/2 (שאינו נושא התביעה).
• הסכם פיתוח ביחס למגרשים 10א' ו-10ב' (להלן:" מגרש 10") בגוש 2600, לפי תכנית מפורטת מס' 30/101/02/2, בשטח של 14,400 ממ"ר.

1. התובעת ביצעה את עבודות הפיתוח הנדרשות במתחם הכולל מספר מגרשים,  לרבות מגרשים 10א ו- 10א (להלן: "המתחם"). במסגרת עבודות הפיתוח במתחם, בוצעו, בין היתר, עבודות עפר ליישור השטח, כבישי גישה למתחם ולמגרשים, התקנת קווי מים, ביוב, חשמל, תיעול ותקשורת, והכל בהשקעה כספית בה נשאה התובעת. בין היתר פעלה התובעת לאיחוד מגרשים 10א' ו-10ב', וביום 30.6.94 אישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה של עיריית אילת את בקשת התובעת לאיחוד המגרשים האמורים, הידועים כיום כמגרש 10 (להלן: "מגרש 10").

1. תקופת הפיתוח שנקבעה בהסכם היתה 36 חודשים.  במהלכה היה על התובעת להשלים את הבנייה במגרשים, ולהקים גם מלון על גבי מגרש 10, למטרת תיירות.