הכור-די גרעיני 211 בע"מ נ' יעקובוביץ

מבוא

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, העוסקות בחיובים החוזיים שבין הצדדים, בנוגע לאספקת סחורה מהתובעת לנתבע (פיצוחים, פירות יבשים וכיו"ב).

    

2. התובעת סיפקה סחורה לנתבע במשך כחמש שנים. בחודש ספטמבר 2018 הזמין הנתבע סחורה, התובעת התנתה קבלתה בקבלת שיקים ע"ח יתרת החוב שנצברה, הנתבע מסר שיקים ומיד לאחר קבלת הסחורה ביטל שיקים בסכום כולל של 335,284 ₪ (לרבות כאלו שניתנו מספר חודשים קודם לכן וזמן פירעונם קרב). מאז פסקו היחסים המסחריים ביניהם. הנתבע הקים מפעל לקלייה באוקטובר 2018 (נ/1) ולא נזקק יותר לשירותי התובעת. התובעת הפסיקה פעילותה או כפי שמנהלה (להלן: "יעקובי) השיב "הקפיאה" פעילותה באותו חודש.

    

3. בגין השיקים שחוללו ע"י הנתבע נפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל, הנתבע הגיש התנגדויות (ת"ט 64794-11-18, ת"ט 9437-02-19 ות"ט 4199-06-19). אלו אוחדו לדיון אחד. לאחר הסכמת הצדדים ניתן פסק דין על דרך הפשרה (ס' 79 א' לחוק בתי המשפט), המחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 308,614 ₪ (נספח 6 למוצגי התובעת, פס"ד מיום 15.9.20).

    

4. התביעה הנוכחית היא על יתרת החוב שלא הייתה מגובה בשיקים אלו, בסך 173,977.35 ₪. התביעה שכנגד הועמדה על סך 400,000 ₪, הנתבע טוען כי יש לפצות אותו בגין סחורה פגומה, דמי אחסנה ראויים, אובדן מוניטין ועוגמת נפש. מאוחר יותר הנתבע הפחית 100,000 ₪ מסכום תביעתו "שמתייחס לאובדן רווחים פגיעה במוניטין וכו'" (פרו' מיום 16.1.24).

    

   טענות הצדדים

5. התובעת טוענת כי הנתבע נשאר חייב סך של 173,977.35 ₪. הנתבע טוען כי חלק מתביעת התובעת התיישן, משום שכרטסת החוב משקפת חוב לכאורה שנצבר מתחילת היחסים בין הצדדים בשנת 2013 ועד סיומם בשנת 2018, ומכאן שכל חוב שנוצר שבע שנים טרם הגשת התביעה התיישן. התובעת השיבה בכתב תשובתה, כי התשלומים היו תמיד על חשבון החוב.

    

6. הנתבע טען כי פסק הדין בהליך ההתנגדויות מהווה מעשה בית דין הממצה את טענות החוב של התובעת. התובעת השיבה כי ההליכים המשפטיים הקודמים היו כולם נוגעים לעילה השטרית בלבד ובגין השיקים שחוללו, שאינם משקפים את מלוא החוב.