הכור-די גרעיני 211 בע"מ נ' יעקובוביץ

מבוא

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, העוסקות בחיובים החוזיים שבין הצדדים, בנוגע לאספקת סחורה מהתובעת לנתבע (פיצוחים, פירות יבשים וכיו"ב).

    

2. התובעת סיפקה סחורה לנתבע במשך כחמש שנים. בחודש ספטמבר 2018 הזמין הנתבע סחורה, התובעת התנתה קבלתה בקבלת שיקים ע"ח יתרת החוב שנצברה, הנתבע מסר שיקים ומיד לאחר קבלת הסחורה ביטל שיקים בסכום כולל של 335,284 ₪ (לרבות כאלו שניתנו מספר חודשים קודם לכן וזמן פירעונם קרב). מאז פסקו היחסים המסחריים ביניהם. הנתבע הקים מפעל לקלייה באוקטובר 2018 (נ/1) ולא נזקק יותר לשירותי התובעת. התובעת הפסיקה פעילותה או כפי שמנהלה (להלן: "יעקובי) השיב "הקפיאה" פעילותה באותו חודש.

    

3. בגין השיקים שחוללו ע"י הנתבע נפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל, הנתבע הגיש התנגדויות (ת"ט 64794-11-18, ת"ט 9437-02-19 ות"ט 4199-06-19). אלו אוחדו לדיון אחד. לאחר הסכמת הצדדים ניתן פסק דין על דרך הפשרה (ס' 79 א' לחוק בתי המשפט), המחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 308,614 ₪ (נספח 6 למוצגי התובעת, פס"ד מיום 15.9.20).

    

4. התביעה הנוכחית היא על יתרת החוב שלא הייתה מגובה בשיקים אלו, בסך 173,977.35 ₪. התביעה שכנגד הועמדה על סך 400,000 ₪, הנתבע טוען כי יש לפצות אותו בגין סחורה פגומה, דמי אחסנה ראויים, אובדן מוניטין ועוגמת נפש. מאוחר יותר הנתבע הפחית 100,000 ₪ מסכום תביעתו "שמתייחס לאובדן רווחים פגיעה במוניטין וכו'" (פרו' מיום 16.1.24).

    

   טענות הצדדים

5. התובעת טוענת כי הנתבע נשאר חייב סך של 173,977.35 ₪. הנתבע טוען כי חלק מתביעת התובעת התיישן, משום שכרטסת החוב משקפת חוב לכאורה שנצבר מתחילת היחסים בין הצדדים בשנת 2013 ועד סיומם בשנת 2018, ומכאן שכל חוב שנוצר שבע שנים טרם הגשת התביעה התיישן. התובעת השיבה בכתב תשובתה, כי התשלומים היו תמיד על חשבון החוב.

    

6. הנתבע טען כי פסק הדין בהליך ההתנגדויות מהווה מעשה בית דין הממצה את טענות החוב של התובעת. התובעת השיבה כי ההליכים המשפטיים הקודמים היו כולם נוגעים לעילה השטרית בלבד ובגין השיקים שחוללו, שאינם משקפים את מלוא החוב.

    

7. לגופו של החוב, הנתבע כופר במהימנות כרטסת הלקוח של התובעת, טוען שלא הופחת סכום פסק הדין מהחוב, שישנן חשבוניות מס שלא קיבל, ובכל מקרה, יש לקזז מכל חוב שיימצא, את ערך הסחורה הפגומה שביקש להחזיר ונדחה, וכן את עלות ההחסנה של סחורה זו בשטחו, עד שהושמדה.

    

8. התובעת כופרת בטענה כי לא סיפקה את מלוא הסחורה או סיפקה סחורה פגומה וטענה כי אין אלו אלא תירוצים לאי תשלום החוב, כאשר הנתבע הזדכה ברשויות המס במלוא סכומי חשבוניות המס שהונפקו לו ע"י התובעת.

    

   הראיות

9. מטעם התובעת העיד בעליה מר יורי יעקובי וכן הוצגו מסמכים רבים. מטעם הנתבע העידו הנתבע, אבי אלקיים שגם הוא היה בשלב מסוים לקוח של התובעת, רביע נתשה שעבד כשכיר אצל התובעת עד חודש מאי 2016 והפך אח"כ למתחרה, וכן נחקר השמאי הראל נעמן על חוות דעתו בנוגע לעלות תיאורטית של שטח אחסנה תפוס.

    

   דיון והכרעה

   התביעה לא התיישנה

10. בכרטסת שהוצגה ע"י התובעת לתקופה שבין 1.1.18 ועד הפסקת הפעילות באוקטובר 2018 (נספח 7 לראיות התובעת), מצוינת יתרת פתיחה של 78,643 ₪ בחוב. זה כשלעצמו אינו מלמד על כך שהחוב שנצבר מקורו בתאריך המוקדם לדצמבר 2014 (שבע שנים לאחור מיום הגשת התביעה ב-9.12.2021), והנטל להוכיח שחלק מהחוב התיישן הוא על מי שטוען זאת.

     

11. בנוסף, התשלומים ששילם הנתבע מאוחר ליתרת הפתיחה מהווים למעשה הודאה בסכום החוב או מקצתו, כאמור בסעיף 9 בחוק ההתיישנות תשי"ח-1958.

     

12. מההתנהלות הכספית בין הנתבע לתובעת עולה כי הנתבע מסר שיקים דחויים על חשבון חובו מבלי שייחס אותם לעסקה מסוימת (אין התאמה בין סכומי השיקים לסכומי החשבוניות), הוא עצמו העיד כי מעולם לא בוצעה התחשבנות, ולכן הוא מנוע מלטעון כי החוב המופיע בפתיחת כרטסת לשנת 2018 לא שולם מעולם על ידו, או כי מקורו בשנת 2014 או קודם לכן.

     

13. בנוסף, ניתן לומר כי החוב שבפתיחת השנה סולק באמצעות התשלומים הראשונים באותה שנה (ראו שלושת השיקים שניתנו ב-7.1.18 והשיקים שניתנו ב-14.2.18 שכולם נפרעו). ראו גם סעיף 50 לחוק החוזים(חלק כללי) תשל"ג-1973, הקובע כך:

    "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחרים, רשאי החייב בעת התשלום לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום, לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".

     

    פסקי הדין בתביעות השטריות אינם מהווים מעשה בית דין

14. כידוע, דוקטרינת מעשה בית דין מבוססת על שני כללים: הכלל הראשון הינו כלל השתק העילה, שלפיו מוקם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם. הכלל השני הוא כלל השתק הפלוגתא, שלפיו מחסום דיוני מוקם בפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין פעם נוספת על פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם אם ההתדיינות הנוספת מבוססת על עילת תביעה שונה. (ראו ע"א 9551/04 ‏ ‏אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (2009).

     

15. בענייננו, אף אחד משני הכללים לא מתקיים: אין השתק עילה, משום שהעילה השטרית והעילה החוזית הן שתי עילות תביעה נפרדות ובנוסף אין הן מתייחסות לאותו חוב. סכום השטרות שחוללו ואשר לגביהם ניתן פסק דין, הופחת מכרטסת החוב (למעט שיק אחד על סך 21,000 ₪ משנת 2017 שלא צורפה כרטסת לגביו). אין השתק פלוגתא, משום שפסק הדין שניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לא כלל שום נימוק או הכרעה פוזיטיבית שיכולה לשרת את התביעה שבפניי. אם בכל זאת הנתבע רוצה להסיק מסקנה כלשהי מהסכום שנפסק נגדו (308,614 ₪ במקום 335,284 ₪ קרן), הרי שניתן לומר לכאורה כי ביהמ"ש קיבל באופן חלקי את טענות הנתבע עליהן הוא חוזר גם בתביעה שלפניי, ולכן טענותיו מוצו והוא מנוע מלהשתמש בשנית באותה טענת קיזוז על פי תעודות החזרה. היות שהתובעת לא טענה להשתק פלוגתא ובצדק, זכה הנתבע לדיון מחדש בכל טענותיו, גם אם ישנה חפיפה בחלק מהן.

     

16. אעבור כעת לדון לגופם של דברים: האם הוכח סכום החוב על ידי התובעת, ומנגד, האם הוכיח הנתבע את זכותו לקיזוז בגין סחורה פגומה, וכן לפיצוי בגין עלות החסנה של הסחורה הפגומה, עד להשמדתה כארבע שנים מאוחר לקבלתה.

     

    יתרת חוב לתובעת

17. סכום התביעה עומד על 173,977.35 ₪, בהתאם לסיכום כרטסת לקוח, נכון ליום 2.10.18. על פי הכרטסת שנוהלה על ידי מי מטעם התובעת, הנתבע רכש סחורה, מתחילת היחסים המסחריים עם התובעת ועד סופם, בשווי כולל של 851,340 ₪ ושילם 677,363 ₪. בנוסף הונפקו 275 חשבוניות מס (עמ' 125-400 למוצגי התובעת).

     

18. הנתבע טען כי שש חשבוניות מס מתוך ה-275 חשבוניות, לא נמצאו בספרי הנה"ח שלו (עמ' 67 לתיק מוצגיו). בדקתי טענה זו אך היא נכונה לגבי חשבונית אחת בלבד: חשבונית 742 נמצאת בעמ' 18 לכרטסת של הנתבע, חשבוניות 759, 789, 802 ו-827 נמצאות בעמ' 19 לכרטסת. רק חשבונית 828 לא נמצאה והיא על סך 8,334.62 ₪ (ולא כפי שנרשם בנספח 13 של הנתבע – 3,257.52 ₪, הסכום שנקב מתייחס לסחורה פטורה ממע"מ ולא לכל סכום הרכישה).

     

19. בכל החשבוניות שהנפיקה התובעת למעט אחת כאמור, השתמש הנתבע והציגן כהוצאה מוכרת (הוא מאשר זאת בסעיף 18 לתצהירו). באמצעות החשבוניות הנתבע הזדכה על מס תשומות (מע"מ) וכן הפחית את שיעור מס ההכנסה שאמור היה לשלם אלמלא הוצאות מוכרות אלו. באומדן זהיר מדובר בהפחתה של כ- 40% מהמסים שאמור היה הנתבע לשלם, אלמלא חשבוניות אלו (מע"מ – 17% ומס הכנסה).

     

20. במצב דברים זה ניתן לומר כי השימוש בחשבוניות המס לצורך הפחתת מס הכנסה וקבלת תשומות מע"מ, מהווה הצהרה כלפי רשויות המס, שהסחורה התקבלה ומדובר בהוצאה שהוצאה בפועל למטרת ייצור הכנסה. מצג זה צריך לחייב את הנתבע גם במערכת היחסים בינו לבין התובעת, שאם לא כן הוא עלול להיחשד בדיווח כוזב לרשויות המס. תשובת הנתבע כי יכול להיות שקיבל חשבוניות פיקטיביות והזדכה עליהן (עמ' 25 ש' 24-27), כמו גם התשובה שמעולם לא נערכה התחשבנות, מצב שניצל לצרכיו, אינה יכולה להוות משקל נגד לראיות שהציגה התובעת.

     

21. אשר על כן אני קובעת כי הוכחה אספקת סחורה בהתאם לכרטסת החוב שניהלה התובעת, למעט סך של 8,835 ₪, אותן יש להפחית מיתרת החוב.

     

    כל השיקים שלא נפרעו למעט אחד קוזזו מיתרת החוב

22. הנתבע טוען כי הסכום ששילם בעקבות פסק הדין בתיקי השטרות המאוחדים, לא מופיע בכרטסת. מנהל התובעת, יעקובי, טוען כי סכומי השיקים שחוללו מופיעים ביתרת הזכות של הנתבע, במועד מתן השיקים, אף שהיו דחויים, ואף שחוללו. איתור השיקים לפי מספרם וסכומם בכרטסת מגלה כי כולם למעט אחד משנת 2017 (משום שלא צורפה כרטסת לשנה זו), אכן זוכו, כמפורט להלן:

    שיק על סך 45,234 ₪ מס' 762 ז"פ 15.11.19 – זיכוי מופיע בעמ' 121 לתיק המוצגים.

    שיק על סך 40,000 ₪ מס' 763 ז"פ 31.11.18 - זיכוי כנ"ל.

    שיק על סך 38,050 ₪ מס' 771 ז"פ 15.12.19 - זיכוי מופיע בכרטסת בעמ' 122

    שיק על סך 40,000 ₪ מס' 772 ז"פ 31.12.19 - זיכוי כנ"ל

    שיק על סך 10,000 ₪ מס' 734 - זיכוי מופיע בעמ' 119.

    שיק על סך 35,000 ₪ מס' 744 ז"פ 15.10.18 - זיכוי מופיע בעמ' 120.

    שיק על סך 10,000 ₪ מס' 733 ז"פ 15.10.18 – זיכוי (עמ' 119)

    שיק על סך 35,000 ₪ מס' 743 ז"פ 15.12.18 - זיכוי (עמ' 120)

    שיק על סך 21,000 ₪ מס' 724 ז"פ 31.9.18 - זיכוי (עמ' 118)

    שיק על סך 30,000 ₪ מס' 732 ז"פ 31.9.18 - זיכוי (עמ' 119)

    שיק על סך 10,000 ₪ מס' 749 ז"פ 31.9.18 – זיכוי (עמ' 120)

     

23. בנוגע לשיק על סך 21,000 ₪ מס' 125 ז"פ 12.5.17 - לא צורפה כרטסת התובעת לשנת 2017, אף שאני מניחה שהסכום זוכה כמו יתר השיקים, בהעדר ראיה שמצויה בשליטת התובעת, אני מפחיתה 21,000 ₪ מיתרת החוב, כיוון שסכום זה נכלל בתביעה השטרית (בת"ט 64794-11-18).

     

     

     

    סיכום ביניים

24. אשר על כן אני קובעת כי חוב הנתבע שהוכח הוא 173,977 ₪ כאמור בכרטסת החוב בניכוי 8,835 ₪ (חשבונית מס' 15828) ובניכוי 21,000 ₪ שיק מס' 125 שלא הוכח שזוכה, ובסה"כ 144,142 ₪, נכון ליום 2.10.18.

    עתה אעבור לתביעה שכנגד, האם הנתבע הוכיח את סכומי הקיזוז שטוען להם והאם זכאי לפיצוי בגין עלות החסנה.

     

    סחורה פגומה

25. יעקובי אישר כי היה מקבל סחורה פגומה או כזו שפג תוקפה. מחשבוניות הזיכוי שצרף הנתבע (נספח 27) עולה כי ארבע פעמים (בחודשים מאי-יוני 2018) זיכתה התובעת את הנתבע בסכומים שבין 660 ₪ ל-1,436 ש"ח. הנתבע הפנה לתכתובת ווטסאפ בינו לבין יעקובי מתאריך אינו ידוע שבה הוצגו תמונות וסרטון (שלא הוצגו בפניי) ונרשם "מה יהיה??? עוד פעם כינים" (נספח 15 למוצגי הנתבע). הנתבע העיד כי גם ב-6.9.18 שלח תמונה ובה תלונות לקוחות (תמונה לא הוצגה) ורשם: "מעניין מה תספר הפעם" (עמ' 415 במוצגי התובעת). ניתן אם כו לקבוע כי פה ושם הייתה סחורה פגומה בשווי של אלפי שקלים בודדים. בהינתן שהנתבע מעריך כי בממוצע לקח סחורה בשווי של 70-80,000 ₪, מדובר בפחות מ-10%. והנה, כשהפסיקה התובעת לספק סחורה לנתבע, וכשהגיע מועד פירעונם של חלק גדול מהשיקים הדחויים שמסר הנתבע (30.10.18) והסתבר לתובעת כי הם בוטלו, "צצה" תעודת החזרה שהונפקה ביום 15.11.18 על סך 53,694 ₪ (נספח 22 למוצגי הנתבע), וביום 6.6.19 תעודת החזרה בסך כולל של 138,473 ₪. ברי כי תעודות החזרה אלו הוצאו לצורך הגשת התנגדויות לתיקי ההוצל"פ שפתחה התובעת בגין השיקים שחוללו.

     

26. תעודות ההחזרה כשלעצמן אינן מהוות ראיה לכך שהסחורה המפורטת בהן היא פגומה. בהתחשב בחמש שנות פעילותה המסחרית של התובעת מול הנתבע, לא הוכחו החזרות בסכומים כאלו, ולכן המסקנה היא שמדובר בניסיון להקטין חובו המוכח של הנתבע כלפי התובעת. תמיכה לכך ניתן למצוא בתכתובת הווטסאפ בין הצדדים (נספח 6, שמופיע גם בעמ' 416 במוצגי התובעת). ביום 3.10.18 כשכבר החלו לחזור השיקים שביטל הנתבע, האשים הנתבע את יעקובי שהוא זה שסיים היחסים ביניהם "בחוסרים בסחורה פגומה ובכניסה לקוו שלי אני יאסוף את כל הסחורה מהקוו ונעשה התחשבנות". הנתבע הצהיר שיאסוף מיוזמתו את הסחורה שכבר שווקה לחנויות, כל הסחורה ולא רק סחורה פגומה – לאיסוף יזום מהחנויות ולא בעקבות פגם או דרישת הלקוחות, התנגד יעקובי.

    ב-13.11.18 חוזר הנתבע וכותב: "יש חזרות מתי אתה רוצה לעשות התחשבנות", יעקובי משיב: "דרישתך לחזרות אינה ברורה לי, מה גם שמעולם לא הסכמתי לקחת ממך סחורה שסופקה לך לפני חודשים רבים"... "כרטסת יש לך, כל סחורה פגומה שהיתה לך החזרת או זיכיתי אותך, השיקים שלך חוזרים בבנק ולכן אני לא מבין על איזה נזק אתה מדבר"

     

27. יעקבי מצהיר (ס' 23 לתצהירו) כי הנתבע ביקש להחזיר לו "משטח עם סחורה לא ידועה" ביום 26.11.18 אולם הוא סירב, משום שלא מדובר בסחורה פגומה או פגת תוקף. משלב זה ואילך, היה ברור לשני הצדדים שפניהם לבית המשפט. שיקים רבים שזמן פירעונם הגיע בוטלו, ולכן, היה על הנתבע להיערך לקראת הצגת ראיותיו. לא הוצגה בפניי כל ראיה לספירת הסחורה שנותרה אצל הנתבע, לפגמים שנמצאו בה, וגם בהנחה שמדובר בסחורה שלא ניתן לעשות בה שימוש, לא הייתה כל הצדקה להשאירה בחצר עסקו החדש של הנתבע במשך ארבע שנים.

     

28. בכל הנוגע לסחורה ששווקה לחנויות. לפי הצהרת הנתבע, הוא מקבל כסף רק אם הסחורה נמכרת (ס' 23). תנאי כזה לא הוכח שקיים בין התובעת לנתבע, ולכן, החזרת סחורה שלא נמכרה בחנויות, לא מלמדת בהכרח על היותה פגומה, ואם עבר תוקפה כי חלפו חודשים רבים מאז רכישתה מהתובעת, הכיצד אמורה להיות התובעת אחראית לכך. הנתבע מציג חשבונית זיכוי שהוציא ב-31.10.18 על סך של 1,021 ₪ עבור מעדני אביבית ומצרף מכתב ובו נרשם כי הסחורה נקנתה לפני שלושה חודשים! ואף שהייתה בתוקף "היא לא ראויה למאכל אדם" (נספח 18). התובעת לא ביקשה לחקור את עורך המסמך ולכן אצא מנקודת הנחה כי האמור בו אמת.

     

29. סך חשבוניות הזיכוי שהוציא הנתבע ללקוחותיו, ואשר צורפו לתצהירו עומד על 10,498 ₪ בלבד (1,021 + 1,640+ 1,685 + 2,315 + 1,874 + 1,963). בדיון מיום 16.1.24, בסוגיית גובה הזיכוי, בה טען ב"כ הנתבע כי הובאו "דוגמאות של חשבוניות זיכוי ללקוחות הנתבע אשר אסף את הסחורה מהחנויות השונות", התייעץ עם מרשו והצהיר "אין לי עוד ראיות להוסיף מעבר למה שצורף" והמשמעות היא שאין לנתבע חשבוניות זיכוי נוספות. במצב דברים זה, נכשל הנתבע להוכיח זיכוי מעבר לסך של 10,498 ₪.

     

    סיכום ביניים

30. הוכחה סחורה פגומה בהתאם לתעודות זיכוי שהכיר הנתבע מול לקוחותיו בזמן אמת, טרם פרוץ הסכסוך, בסך 10,500 ₪ (בעיגול). הסחורה המגולמת בסכום זה אינה מצדיקה תביעה לפיצוי בגין אחסונה, מה עוד שהנתבע לא הוכיח כי היה זקוק לאותו שטח אחסון בחצר המפעל שהקים וכי בעקבות סחורה זו ואף סחורה בהיקף גדול יותר, נגרם לו נזק כספי.

     

31. בכל הנוגע לחוות הדעת שהמציא הנתבע, אני מקבלת טענות ב"כ התובעת, כמופיע בסיכומיו (סעיפים 35-54) ועיקרן אי הוכחת נזק כלכלי גם על סמך נתונים שמסר הנתבע ואשר לא הוכחו כלל. אוסיף ואומר כי על ניזוק להקטין את נזקיו ואני מסופקת אם אכן הותיר במחסניו סחורה פגומה של התובעת, שמנהלה סירב בתוקף לקבלה כבר בנוב' 2018, במשך ארבע שנים נוספות.

     

    סוף דבר

32. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 144,140 ₪, בניכוי 10,500 ₪. ובסה"כ 133,640 ₪ בצרוף ריבית שקלית מיום 2.10.18 ועד התשלום בפועל.

     

33. מלבד סכומי הקיזוז שהוכרו לעיל, אני דוחה את יתרת התביעה שכנגד של הנתבע, רובה ככולה מופרכת ונועדה לשמש משקל נגד לתביעת התובעת. הנתבע לא הוכיח את מלוא סכום הזיכוי שדרש, לא הוכיח שנגרם לו נזק בגין אחסון סחורות התובעת ואם העובדות הן כמתואר על ידו, הרי שלא הקטין נזקיו. הנתבע סובב בכחש את יעקובי והוציא ממנו בחוסר תום לב סחורה, שלא הייתה לו כל כוונה לשלם עבורה, ואף ההין לבטל שיקים דחויים שמסר מספר חודשים קודם לכן, כשהוא כבר מתכנן להקים מפעל קלייה בעצמו. בדרך זו זכה לאשראי למשך שנים, ע"ח התובעת.

     

34. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט בסך 4,535 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. בפסיקת שכר הטרחה נלקחה בחשבון גם ההתמודדות מול התביעה שכנגד.

    סכומים אלו יישאו ריבית שקלית מהיום ועד התשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, ד' אייר תשפ"ה, 02 מאי 2025, בהעדר הצדדים.