ת"א 21452-09-16 עבד אלרחמן נ' עותמאן ואח'

:

רקע

1. בכתב התביעה נטען, והדבר לא נסתר, כי התובע הינו הבעלים של חלקה 37 בגוש 29520 ושל חלקה 7 בגוש 29520, בישוב אבו גוש. הנתבעים 2-5 (להלן "הנתבעים") מחזיקים בחלקה צמודה, חלקה 3 בגוש 29533, הממוקמת צפונית לחלקה 37 הנ"ל. יצוין שבמקור נתבע גם הבעלים הרשום של חלקה 3, אך התביעה לגביו נמחקה, כמו גם לגבי נתבעות נוספות: המועצה המקומית אבו גוש והוועדה המקומית לתכנון ולבניה הראל.

2. התובע קיבל ביום 17.9.15 היתר להקמת בית מגורים בן שתי קומות על חלקה 37, וכשבוצעה מטעמו מדידה התחוור לטענתו כי דרך ציבורית המצויה מצפון לחלקה 37 ומדרום לחלקה 3 (להלן "הדרך") תפוסה בידי הנתבעים, כך שגדר שבנו חוסמת את המעבר בדרך, ושטח אותו ריצפו ממוקם על הדרך ועל חלק מחלקה 37 שכאמור בבעלות התובע.

3. על רקע זה, עתר התובע למספר סעדים: הוראה לנתבעים לפנות את הדרך ולאפשר לו להיכנס לחלקה 37, לחייבם לשלם לו פיצוי בשל עיכוב בבנייה משך 18 חודשים, סכום כולל של 180,000 ₪ לפי חישוב של דמי שכירות של 10,000 ₪ לחודש, וסכום זהה "לכל חודש נוסף של עיכוב בבנייה ממועד הגשת התביעה ועד למועד תחילתה בפועל". עוד עתר לשפותו בגין הוצאות המדידה מטעמו ושכרו של מודד שמונה בידי בית המשפט.

4. הנתבעים 2-5, בכתב הגנתם, הכחישו את טענות התובע, ובכלל זה הכחישו שחסמו את הדרך וטענו שלא ביצעו את הריצוף "אלא מטעם המועצה המקומית". נטען שמדובר בדרך ציבורית המשמשת את הציבור לרבות הנתבעים, וכי קיימת להם זיקת הנאה "מכוח חזקה נוגדת בשל שימוש שנעשה מטעמם בשביל הציבורי מזה מאה שנים". יצוין כי כתב ההגנה הוגש מלכתחילה בשם הנתבעת 2, ובהודעה מיום 25.4.17 הצטרפו אליו הנתבעים 3-5 שנטען שם כי הם ילדיה של הנתבעת 2, המתגוררים עמה והנכס בחלקה 3 הוא בבעלותה.

5. בדיון מיום 26.9.16, שעסק בעתירה לסעד זמני במסגרתה טענו הנתבעים להפקעת השטח מושא התביעה, ולאחר ששני הצדדים הציגו חוות דעת של מומחים מטעמם, הסכימו הצדדים שימונה מודד מטעם בית המשפט, וכי התובע יהיה רשאי להיכנס לחלקה 37 לשם ביצוע בניית המבנה לפי ההיתר, באמצעות מעבר על השטח המרוצף. ליתר רכיבי ההסכמה ראו שם.

   בית המשפט מינה את המודד מר ראובן אלסטר. חוות דעתו הוגשה ביום 17.11.16. בהמשך, הגישו הצדדים נוסח מוסכם של פסיקתא, שנחתמה ביום 21.12.16. לפיה, המבקש רשאי להיכנס לחלקתו, חלקה 37, כדי לבצע את הבניה וזאת ממזרח "ואם יהיה צורך מצפון למגרש, כולל מעבר על פני השטח המרוצף" והוא רשאי לעבוד בשטח המרוצף ולעקור את הריצוף שבתוך החלקה שלו בהתאם לסימוני המודד אלסטר. המשיבים 2-5 התחייבו לא למנוע ממנו את ביצוע העבודות. בכתב התביעה (שהוגש בהמשך, ביום 25.1.17) טען התובע כי בפועל מנעו הנתבעים 2-5 את ביצוע העבודות, ובכלל זה איימו על מודד וקבלן מטעמו, על נהג הטרקטור ועל התובע עצמו.

6. בישיבת קדם משפט מיום 18.12.18, הגיעו הצדדים להסכמה על מתן פסק דין חלקי שסיים את הדיון בתביעה, למעט בנוגע לסעד הכספי. לפי ההסכמה, ניתן פסק דין חלקי שכלל צו מניעה קבוע לנתבעים 2-5, האוסר עליהם להיכנס לחלקות התובע ולהפריע לו לבנות את בית המגורים. עוד ניתן צו עשה המורה להם להרוס בתוך 30 ימים גדר שסומנה בחוות דעתו של המומחה אלסטר באותיות ג.א. ואשר משתרעת באלכסון לרוחב הדרך, וזאת מבלי להודות בטענות. בנוסף נקבע שהתובע רשאי לפרק את חלק הריצוף המצוי בחלקות שלו, כמסומן בחוות דעת המודד, וכי אין לו התנגדות שהריצוף שעל שטח הדרך יישאר.

   אציין שבקשה שהוגשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה כי פסק הדין החלקי לא בוצע בידי הנתבעים, נדחתה בהחלטה מיום 24.9.19, מהטעמים שפורטו שם.

7. התביעה המשיכה אפוא להתברר בנוגע לסעד הכספי. ביום 16.6.19, בהתאם להחלטה בנושא, הגיש התובע את תצהיריו. בהמשך הגיש גם חוות דעת שמאי. הנתבעים, מצדם, לא הגישו תצהירים למרות שורת "החלטות תזכורת" בנושא. מבקשות שהגיש עורך דינם עלה כי ניתקו עמו קשר, וכן נמנעו מלהגיב בתצהיר לבקשה הנזכרת לעיל לפי פקודת בזיון בית משפט. בהחלטה מיום 3.10.19 קבעתי כי נוכח התנהלות הנתבעים חלה תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ונקבע דיון כדי לאפשר לתובע להוכיח את תביעתו. יצוין כי לאחר החלטה זו לא הוצגה בקשה מטעם הנתבעים לביטול ההחלטה או להגשת תצהיריהם מטעמם. זאת ועוד, נוכח התנהלות הנתבעים הוריתי לתובע לבצע המצאה של ההזמנה לדיון לנתבעים, וכך עשה. אלא, שגם לאחר מכן לא התייצבו הנתבעים 3-5 לדיון. הנתבעת 2 התייצבה לבדה. למרות כל אלה ובהסכמת התובע, התאפשר לנתבעת 2 להעיד בדיון האמור גם בחקירה ראשית, כדי להציג את עמדתה.