צ'יינה מוטורס בע"מ נ' מזרחי

ביום 2.8.18 הגישה התובעת בקשה למחיקת כתב הגנתו של הנתבע, בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד-1984. בית המשפט הורה לתובעת להמציא את הבקשה לידי הנתבע. ביום 13.8.18 הגישה התובעת בקשה למתן החלטה בבקשה למחיקת כתב ההגנה, וזאת לאור העובדה שהנתבע לא הגיש תגובתו.

התובעת מציינת כי בצעה המצאה אישית ע"י הדבקה במקום מגורי הנתבע: רח' XXX, לאחר ששליח מטעמה וידא שהנתבע מתגורר בכתובת זו "עם ספר בקומת החנויות באותו מען רשום" בשלושה מועדים שונים: 6.8.18 בשעה 08:35, 7.8.18 בשעה 11:50 וביום 8.8.18 בשעה 18:40. התובעת צירפה לבקשה תצהיר מוסר מאת מר הלאל מרקורי.

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, וזאת מהטעמים הבאים.

נקבע בפסיקה ובספרות כי מסירה בדרך של הדבקה הינה דרך מסירה חריגה ביותר שאין להידרש לה כדבר שבשגרה. כדברי המלומד ד"ר י. זוסמן, בספרו "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 232:

"לא הרי דין המצאה על ידי דבקה כאמור בתקנה 489, כהרי המצאה אישית... לגבי מסמך שנמסר על ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על ידי מאן-דהוא ולא הגיע לידי הנמען או בני-ביתו, בן-חורין בית המשפט להורות כי הדבקתו לא תחשב כמסירה" ראה גם: ע"א 427/61 דליהו נ' הדייקן מפעלי מתכת לחלקי חלוף בע"מ ואח', פ"ד טז 624, 627; וב"ש 278/84 מחמוד סולמיאן צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ פ"ד לח(2) 755.

המלומד אורי גורן מציין אף הוא בספרו כי "גם אם בוצעה המצאה על פי הכללים הקבועים בתקנה זו, אין בית המשפט חייב להכיר בה כהמצאה כדין, שכן מסמך שהומצא בדרך של הדבקה לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על ידי מאן-דהוא ובשל כך לא הגיע לידי הנמען או לידי בני ביתו". (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 717, ההדגשה אינה במקור).

לכאורה, תקנה 498 מקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב לעניין תחליף המצאה, אלא ששיקול הדעת הזה מוגבל ע"י המטרה העומדת ביסוד התקנה, והיא – הבאת דבר ההזמנה לידיעת הנתבע. לעניין זה, יפים דבריו של השופט זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בע' 250-251: "תחליף המצאה, בתוקף התקנה האמורה, אינה דומה למה שכונה בענין אחר "המצאה קונסטרוקטיבית" הנוהגת בסדרי הדין בקונטיננט. מה בין תחליף המצאה כזה לבין המצאה קונסטרוקטיבית? כאשר לא הומצאה ההזמנה לנתבע, הואיל ושליח בי-דין לא הצליח למצאו, ושופט קונטיננטלי מורה על הדבקת המסמך בלוח המודעות של בית המשפט לשם מסירתו לנתבע, מפעיל הוא, מכוח החוק, פיקציה האומרת, כי ההזמנה באה לידיעת הנתבע כעבור זמן מסויים לאחר ההדבקה, אף על פי שלא נמסרה לו כלל...ואילו בשיטה האנגלית, הנוהגת גם אצלנו, הדין שונה, ופיקציה כזאת אינה קיימת בה, אלא כששופט מורה על תחליף המצאה, צריך הוא לכוון את התחליף כך שידיעת ההזמנה תגיע אל אוזני הנתבע. אם אין בידי השופט לומר, כי קיים סיכוי סביר, שהדרך של תחליף המצאה בה בחר, תהא מועילה למטרה זו, ותביא את ההזמנה לנתבע, שומה עליו לסרב לבקשה ולא להרשות תחליף המצאה."