ת"א 2076-12-13 אבו עצב נ' אלמאני ואח'

בתביעה הנדונה עתר התובע לסעד של פינוי הנתבעים וסילוק ידם מדירה בבניין בן ארבע דירות, שאותו לטענתו, רכש בשנת 2008. כן עתר לדמי שימוש עבור התקופה שבה על-פי הנטען, החזיקו הנתבעים בדירה שלא כדין.

א.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

2.הנכס נושא התביעה הוא בניין בן שתי קומות שבו ארבע דירות, המצוי ברחוב אבו בכר אלצדיק 13 בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, המוכר כ"בניין מתוואלי" (בעבר היה בחלקה 26 בגוש ירדני 32 וכיום, חלקה 62 בגוש 30514, אך אינו רשום כבית משותף) (להלן – הנכס). במרשם המקרקעין לא רשומים בעלי הנכס, אך מצוין כי הבעלות על הנכס היא "בשלמות" ועל-פי רישום מיום 29.3.2000, נעשה תיקון ברישום בשל טעות סופר וכן מצוין כי "החלקה בסכסוך והזכויות לא הוסדרו" (נסח מרשם המקרקעין – נספח ת/1 של כתב התביעה).

אחת הדירות בקומה התחתונה הושכרה למנוח פאיז אברהים אלמאני (להלן – המנוח), שנפטר עוד בשנת 1974, ולאחר מותו המשיכה לגור בדירה אלמנתו, המנוחה נזמיה מוסטפא אלמאני (להלן – המנוחה), שנפטרה ביום 31.8.2013. הנתבעת 1, סמר פאיז אלמאני (להלן – הנתבעת), היא בתם של המנוחים והנתבעים 2 ו-3 הם ילדיה הבגירים (ילידי השנים 1983 ו-1985).

3.על-פי טענת התובע, בשנת 2008 הוא רכש את הנכס מבעליו. לאחר משא ומתן שניהל עם שוכרי שתי הדירות בקומה העליונה, הושג הסדר עמם לפינוי הדירות תמורת תשלום מוסכם, אך עם דיירי הדירות בקומה התחתונה לא הושג הסדר. לטענת התובע, עם פטירת המנוחה הסתיימה השכירות בדירה ששכרו המנוחים בנכס (להלן – הדירה), וכי לנתבעים אין כל זכות בה. לטענתו, הם אינם שוכרים את הדירה בשכירות רגילה ובוודאי שלא בשכירות מוגנת. לפיכך טען, כי על הנתבעים, שלטענתו, נכנסו אל הדירה רק לאחרונה, לפנותה ולשלם לו דמי שימוש כנטען.

מנגד טוענים הנתבעים, כי התובע כלל אינו בעליו של הנכס ולפיכך לטענתם, אין כל יריבות בינו לבינם וכי הוא אינו יכול לתבוע את פינויים מהדירה. לחלופין טענו הנתבעים, כי הנתבעת היא דיירת מוגנת בדירה. שכן הוריה המנוחים היו דיירים מוגנים בדירה וכי זכותה לדיירות מוגנת נגזרת מזכותם. לפיכך, אפילו תתקבל טענת התובע כי הוא בעליו של הנכס, לרבות הדירה, הרי שזכותו כפופה לזכות הדיירות המוגנת של הנתבעת בדירה ולכן, התובע אינו זכאי לסעד של פינוי הנתבעת מהדירה.

המחלוקת היא אפוא, בשתי שאלות. השאלה הראשונה, שדומה כי זו השאלה העיקרית, היא, אם אמנם הוכיח התובע כי רכש זכויות בדירה. רק אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית, יהיה צורך להכריע בשאלה השנייה, שעניינה, אם הנתבעת אמנם דיירת מוגנת בדירה.

4.כתב התביעה הוגש ביום 1.12.2013. הגם שכאמור, התובע טען כי רכש את הזכויות בנכס עוד בשנת 2008, לטענתו, בשל מחלתה של המנוחה בערוב ימיה, נמנע מהגשת התביעה כל עוד הייתה בחיים והגיש את התביעה רק לאחר פטירתה.

עם הגשת התביעה, עתר התובע גם לצו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים להפריע לתובע בדרך כלשהי בביצוע עבודות תחזוקה בנכס וכן שיאסור עליהם לעשות עסקה כלשהי בדירה, להעביר את החזקה בה לאחר או לעשות בה שינוי כלשהו. בדיון שהתקיים ביום 3.12.2013 (לפני כבוד השופטת מ' שרביט), הוסכם בין הצדדים כי התובע יורשה לעשות עבודות גינון בנכס ואילו המשיבים לא יעשו שינויים בדירה ולנוכח הסכמה זו נמחקה הבקשה לסעד הזמני.