רשות הפיתוח נ' זכאכ ואח'

מושכר שהושכר לנתבעים בשכירות מוגנת לפי חוזה שכירות משנת 1994.

לשיטת התובעת קמה לה הזכות לדרוש את פינויים לאחר שהנתבעים פלשו לשטח נוסף, בנו במושכר, ללא היתר, גלריה, שינו את מטרת השכירות והגיעו כדי נתק ברצף התשלומים.

לשיטתה, קמה לה גם הזכות לקבלת דמי שימוש ראויים בגין השטח הפלוש.

ואכן, הנתבעים פלשו לשטח נוסף ואף בנו במושכר, ללא היתר, גלריה. במקביל, שינו גם את מטרת השכירות. כל אלה מקימים לתובעת עילת פינוי.

מאידך אין לקבוע נתק ברצף התשלומים. אין מקום גם לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים, לאחר שהתובעת ידעה במשך שנים על דבר הפלישה, אך לא פנתה לנתבעים בדרישת תשלום או במכתב התראה.

רקע

1. התובעת הינה הבעלים של מקרקעין המצויים ברחוב דרך שלמה (סלמה) 68 בתל אביב, וידועים כגוש 7061 חלקה 19 (להלן: "התובעת" ו- "המקרקעין") (נסח טאבו צורף כנספח א' לכתב התביעה).

    

2. בהתאם להוראות החוק, כל הנכסים דלא ניידי השייכים למדינת ישראל מנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל, ועמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פועלת כשלוחתה (להלן: "עמידר").

    

3. ביום 20/7/1994 נחתם חוזה שכירות מוגנת בין התובעת, באמצעות עמידר, לבין שני אחים – מר זכאכ סלים ומר זכאכ גון חנא (להלן: "החוזה", "מר סלים", ו-"הנתבעים", בהתאמה). בהתאם לחוזה הוסכם שהנתבעים ישכרו חלק מהמקרקעין שהוגדר כ"מחסן" (להלן: "המושכר") (החוזה צורף כנספח ב' לכתב התביעה). הנתבעים מחזיקים כיום בזכויות דיירות מוגנת במושכר.