בראי מצבה התפקודי ללא קשר לתאונה, שכלל בין היתר תלונות על קשיי הליכה, חוסר תחושה ברגליים, חולשה, סחרחורות, פגיעה בתפקוד בהיבטים שונים- אני סבור כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בגין התאונה בגובה נכותה הרפואית. שיעור הנכות התפקודית בהקשר זה משקף בנסיבות העניין באופן הולם את הפגיעה המשמעותית בעקבות התאונה אך אינו מתעלם מן הרקע הרפואי המורכב שגרם לבעיות תפקודיות רבות אצל התובעת עוד בטרם התאונה.
הערכת הנזק:
הפסדי שכר
לעת התאונה הייתה התובעת בת 63. התובעת מורה במקצועה. העידה כי לפני התאונה טיפלה באימה, ולכן נבצר ממנה מלעבוד, אם כי לא ידעה לומר מתי בדיוק חדלה מלעבוד. בתשובותיה לשאלון ציינה כי אינה עובדת מזה 15 שנה, לעתים עבדה בעבודות מזדמנות בעיקר מזכירות- טענה שלא הובהרה כדבעי. לא ידעה להסביר מדוע טענה להפסדי שכר במסגרת תחשיב הנזק מטעמה.
מומחה בימ"ש ציין כי התובעת אינה כשירה לעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת או בהליכה מרובה, הרמת משאות כבדים או כל מאמץ פיזי קיצוני אחר הגורם לעומס על רגל ימין. כשירה לעבודה שרובה בישיבה.
בתחשיב הנזק לא נטען להפסדי שכר לעבר, אולם נטען לאובדן השתכרות לעתיד בשיעור של 30% בשכר של משרה מלאה (10,428 ₪). הנתבעת מנגד ציינה כי התובעת זנחה בסיכומיה את הטענה לאובדן השתכרות וכי ממילא אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה, שכן לא עבדה שנים רבות לפני התאונה ואף לאחריה.
אכן, עיון בסיכומי התביעה מעלה כי התביעה טוענת לעזרת צד ג' ולהוצאות מוגברות. לא אוזכר רכיב אובדן שכר לעתיד.
בנוסף לאמור, כיום התובעת בת 70, קרי חצתה את גיל הפרישה, וגם מטעם זה לא ראיתי לפצותה בגין רכיב זה.
הוצאות רפואיות וניידות:
מעדותה של התובעת עולה כי לא צורפו קבלות בגין הוצאות רפואיות מפני שלא השכילה לשמור. אולם לדבריה קופ"ח לא מימנה את כל ההוצאות.
בסיכומיה ציינה התובעת כי הוציאה סכומי כסף ניכרים עבור טיפולים רפואיים, נסיעות, תרופות, עזרים אולם לא שמרה על קבלות וחשבוניות ולא ידעה כי הייתה צריכה לשמור. בנוסף נטען כי תזדקק להוציא סכומים רבים על ניתוח חוזר בעקבות התאונה.
כמו כן נטען לשימוש גובר באמצעי תחבורה עקב פגיעה בכושר התניידותה.
מומחה בימ"ש ציין בחוו"ד כי סביר להניח שתזדקק לטיפולים בכאב ולטיפולים פיזיותרפיים. יתכן ותזדקק בעתיד לניתוח חוזר. הדגיש כי הטיפולים והניתוחים נמצאים בסל הבריאות ואינם כרוכים בתשלום.
בתחשיב הנזק מטעמה נטען לפיצוי לעבר ע"ס 30,000 ₪ ואילו לעתיד ע"ס- 100,000 ₪.
בהעדר קבלות ונוכח העובדה כי השירותים הרפואיים ניתנים ע"י הרפואה הציבורית לא ינתן פיצוי לעבר.
באשר לעתיד- בהנתן כי כושר ניידות הושפע ויושפע כתוצאה מהתאונה ובהתחשב בתוחלת חייה של התובעת להיום (16.8 שנים), אף אם השפעתה היא חלקית בלבד, הפיצוי יוערך ע"ס גלובלי של 50,000 ₪ המביאים לידי ביטוי את מהות הפגיעה התפקודית של התובעת וצורכיה לניידות בשארית תוחלת חייה.
עזרת צד ג'
כתוצאה מהתאונה התובעת עברה החלפה מלאה של מפרק ירך ימין. נזקקה לשיקום מוסדי וטיפול פיזיותרפי ממושך. מסתייעת בקביים נוכח קשיים בהליכה מעבר למספר עשרות מטרים. נזקקת לעזרה ביציאה מהבית. בתצהיר תשובות לשאלון ציינה כי מאז התאונה סובלת מכאבים רבים, חולשה ברגליים, תנועה לא יציבה והליכה איטית שדרושת תמיכה. אין באפשרותה להרים אף לא משקלים קלים. ביצוע עבודות שגרתיות בבית ומחוצה לו הן בגדר כמעט בלתי אפשרי עבורה. בעדותה בבית משפט תיארה התובעת כי מאז התאונה סובלת מאוד. פירטה כי הכאב ברגל התפשט לגב. כל הגב מאוד כאוב, מטופלת תרופתית. מתקשה להסתובב. מרגישה שהיא שבר כלי. יש לה מטפלת מביטוח לאומי, עובדת כשעתיים ורבע ביום. מתצהיר תשובות לשאלון עולה כי היא מעסיקה עוזרת בית, אך גם לפני התאונה הייתה לה עובדת סיעודית. לא צורפה כל ראיה על הוצאה בפועל מכיסה של התובעת.
על כן לא מצאתי לפסוק לתובעת בגין ראש הנזק של עזרת צד שלישי לעבר.
בכל הנוגע לעתיד, לפני התובעת עוד כ-17 שנים. נכותה גבוהה בפלג גוף הנדרש לתפקוד יומיומי ולדידי היא זכאית לעזרה בפעולות היום יום. בראי 30% הנכות שנפסקו לתובעת ובקשר ישיר אליהם בלבד, נכון להעמיד את פיצוייה בראש נזק זה על סך כולל של 377,000 ₪ המביאים לידי ביטוי עשר וחצי שעות שבועיות של עזרה בערך של 50 ₪ לשעה.
כאב וסבל- בראי העובדה כי התובעת חוותה שבר בירך, עברה שיקום ממושך ומאז מוגבלת אף יותר בתנועותיה ובניידותה ונוכח הסיבוכים הצפויים בעתיד כתוצאה מהשלכות התאונה, כפי שפירט המומחה, הדעת נותנת כי בית המשפט היה פוסק בראש נזק זה סכום למכביר. אלא שב"כ התובעת ביקש שהפיצוי יועמד ברכיב זה ע"ס 30,000 ₪ ועל כן כבקשת התובעת בתחשיב מטעמה יועמד הפיצוי כמבוקש.
ניכויים
עוד קודם לתאונה התובעת הייתה סיעודית וקיבלה קצבה בגין 76% נכות כללית.
מתע"צ עולה כי התובעת הגישה תביעה לקצבת נכות כללית ביום 5/7/12. נקבעה נכות רפואית בשיעור 60% החל מיום 1.1.2011 ודרגת אי כושר להשתכר בשיעור 65% מיום 1.1.2011.
ביום 9.9.12 הגישה תביעה להחמרת מצב. נקבעה נכות רפואית זמנית בשיעור 64% לתקופה מיום 22.5.12 עד 31.12.13. החל מיום 1.1.14 נקבעה נכות רפואית יציבה בשיעור 64%. נקבעה דרגת אי כושר מלאה בשיעור 100% לצמיתות החל מיום 1.1.14.
ביום 4.9.14 הגישה תביעה לשר"מ. נערכה לה בדיקת תלות. בבדיקה צברה התובעת 3 נקודות תלות ולכן נקבע כי אינה תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה.
לא הוגשה תביעה חדשה למל"ל שר"מ לאחר התאונה.
יש להוסיף עוד כי לפי התע"צ והמסמכים המצורפים ביום 28.1.2016, קרי לאחר התאונה הנדונה הגישה התובעת תביעה להחמרת מצב. ביום 21.2.16 הודע לתובעת כי תביעתה נדחית הואיל ואינה מבוטחת בביטוח נכות (הגיעה לגיל פרישה).
מאישור תשלומים למבוטח בסיעוד עולה כי בשנת 2015 נמצאה ברמת זכאות 100 (מחודש יולי עד נוב'), קרי רמת הזכאות נקבעה לאחר התאונה הנדונה.
עוד נלמד כי ממרץ 2020 עד אוק' 2022 התובעת הוכרה ברמת זכאות 3.
משנת 2016 עד שנת 2019- הערכות תלות לא זיכו את התובעת בגמלת סיעוד.
בשנת 2020 בוצעה הערכת תלות על יסוד מסמכים (בשל הקורונה). התובעת ציינה בכתב על גבי הטופס כי "בדרך כלל אני צריכה עזרה כי אני עם שני קביים. יש לי חולשה ברגליים, אני מאוד לא יציבה. הייתה לי חולשה ברגליים לפני 10 שנים ונפלתי ושברתי את מפרק הירך. מאז הנפילה ההליכה היא רק עם קביים. הליכה לא יציבה ואז אני מתקשה בשאר הפעולות".
במסקנת האחב"צ בפעולות היום יום צויין: "...ידועה עם בעיה תחושתית ברגליים, ניידת בעזרת קביים, ידועה עם אוסטאופורוזיס, בעיות הליכה וסקוליוזיס. בשיחת טלפון עימה מדווחת כי לפני עשר שנים החלה לסבול מחולשת רגליים, נפלה ב-2013 ושברה את פרק ירך ימין. מאז ניידת עם קביים, מתקשה ומדווחת על חוסר יציבות וקושי. לאור זאת נמצאת בסיכון גבוה לנפילה וזקוקה להשגחה בניידות וכן בניידות בלילה, וכן עקב קביים לעזרה בחימום והגשה. לגבי רחצה והלבשה לדבריה סובלת מכאבים ונזקקת לעזרה".
נלמד מן האמור לעיל כי קו פרשת המים בכל הנוגע למצבה התפקודי הוא התאונה הנדונה בה שברה את פרק הירך. לצד זאת הערכות התלות משקפות כי חוסר יציבות ומועדות לנפילות הן מנת חלקה של התובעת כתוצאה ממצבה הרפואי הבסיסי ללא קשר לתאונה הנדונה.
הנתבעות טוענות כי משהמציאו חוות דעת אקטוארית בכל הנוגע לגובה גמלת הסיעוד שהוענקה ותוענק לתובעת, עובר הנטל לתובעת להוכיח היפוכו של דבר, קרי שהגמלה לא מוענקת או מוענקת רק בחלקה, בגין התאונה מושא כתב התביעה. התובעת לא התייחסה לעניין זה בסיכומיה.
אכן, צודקות הנתבעות בעיקרו של טיעון. משצורפה חוות דעת אקטוארית לעניין גובה הקצבה שמקבלת התובעת, וזו התחילה להשתלם לאחר התאונה, על התובעת להוכיח כי חלקה או כולה אינם קשורים בתוצאות התאונה מושא כתב התביעה (רע"א 5670/10 פלוני נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, 19.8.2010 וגם לאחרונה רע"א 496/22 פלונית נגד שומרה חברה לביטוח, 20.3.2022).
עיון בסיכומי הנתבעות מעלה עם זאת, כי אף לשיטתן, התובעת "סבלה עוד שנים טרם התרחשות התאונה מתאונות ונפילות קודמות כמו גם ממחלות ניווניות קשות כגון: טרשת נפוצה, קוודרופלגיה, פראפלגיה, סוליוזיס למוברדי, חולשה פרוגרסיבית ודיסטלית ברגליים ועוד ועוד" (סעיף 31+37 לסיכומיהן). גם מומחה בית המשפט הסכים כי מחלותיה הנ"ל של התובעת מהוות פגיעה בהליכתה ותפקודה.
מכאן כי לשיטתי ומשגם הנתבעות לא חולקות על כי מצבה של התובעת מצריך, במשמע, עזרה סיעודית, יכול בית המשפט להידרש לפרוטוקולים של אחב"צ הסיעוד ולחלץ מהם את שיעור העזרה המשוייך לתאונה וזה שאינו קשור אליה. כך עשיתי בעניינה של התובעת ולאחר עיון בפרוטוקולים הגעתי לכלל מסקנה כי מחצית מנזקקותה של התובעת לסיעוד קשור בתאונה.
אם כן, עיון במסמכי המל"ל מחייב כי אין להורות על ניכוי מלוא תגמולי מל"ל לפי חוו"ד אקטוארית אלא על ניכוי מחצית מן הסכום העומד בקשר סיבתי ישיר לתאונה מושא כתב התביעה והוא- סך של 209,000 ₪ במעוגל.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
נזקיה של התובעת בסיכום:
כאב וסבל:30,000 ₪.
עזרה לעתיד:377,000 ₪.
ניידות:50,000 ₪.
סה"כ:457,000 ₪.
ניכוי גמלת סיעוד:209,000 ₪ (-)
סה"כ נזק:248,000 ₪.
שכ"ט עו"ד ומע"מ:58,000 ₪.
הוצאות משפט:אגרה וחוות דעת לפי קבלות.
ההודעה לצד שלישי נדחית והנתבעות תשלמה לצד השלישי שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.
הסכומים יועברו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור מלבית המשפט המחוזי תוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין
ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ג, 13 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
