ת"א 19266-08 בובליק נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 1982, נפגעה ביום 29.7.2008, בהיותה כבת 27, בתאונת דרכים. הנתבעת חולקת על חבותה לפצות את התובעת בטענה להעדר כיסוי ביטוחי. כמו-כן, חלוקים הצדדים בשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת.

הכיסוי הביטוחי

אין חולק כי פוליסת הביטוח הונפקה לתובעת באמצעות הגב' עדנה פריג', ביום התאונה, בשעה 13:33, כפי שעולה מתעודת ביטוח החובה שצורפה לתצהיר התובעת. המחלוקת היא בשאלה באיזו שעה ארעה התאונה, והאם הפוליסה הונפקה לפני התאונה או אחריה.

במחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי, מצאתי לקבל את טענות התובעת. התובעת מתארת בתצהירה, כי התאונה ארעה בסביבות השעה 14:30, לאחר שסיימה להסדיר את הפוליסה במשרדה של הגב' פריג', בעת שנהגה מאזור משרדי סוכנות הביטוח במגדל העיר בירושלים, לכיוון שכונת תלפיות שבעיר. דו"ח של מגן דוד אדום (להלן: מד"א), מיום התאונה, בו מצוין כי התובעת נבדקה על ידי צוות מד"א ביום התאונה, בשעה 14:40 וכן תעודת חדר המיון מיום התאונה, בה מצוין כי התובעת נכנסה לחדר המיון בשעה 14:59, תומכים בגרסת התובעת לגבי שעת קרות התאונה.

הנתבעת אישרה בסיכומיה כי אין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם מתרחשת תאונת דרכים סמוך לאחר הנפקת פוליסת הביטוח, כפי שטוענת התובעת, אולם, לטענתה, במקרה דנן הראיות מובילות למסקנה שונה. לטענת הנתבעת, עדותה של התובעת לגבי שעת התאונה אינה מתיישבת עם הודעה שמסר תייר שהיה מעורב בתאונה למשטרה בה ציין, כי התאונה ארעה בשעה 13:30 (ולא בשעה 14:30 כטענת התובעת). עוד טוענת הנתבעת, כי למרות השעות המצוינות בתיעוד הרפואי, העובדה כי פרטי הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה לא מצוינים בדו"ח של מד"א, מחזקת את טענתה לפיה התובעת הזדרזה להסדיר את הביטוח מיד לאחר התאונה, ולאחר מכן חזרה במהירות לזירת האירוע ורק אז צוות של מד"א הגיע לזירה. על פי הטענה, בפער זמנים זה, סולק בינתיים הרכב האחר, ולכן פרטיו לא צוינו בדו"ח מד"א.

אין בידי לקבל טענות אלו. ראשית, התייר לא זומן לעדות ומכל מקום, לנוכח השעה שבה הונפקה תעודת הביטוח– 13:33, לא יכול להיות ספק כי הודעתו של התייר לפיה התאונה ארעה בשעה 13:30 אינה מדויקת. שנית, מעדותה של הגב' פריג' עולה, כי היא לא זוכרת שהתרשמה מהתנהלות חריגה של התובעת בעת שהגיעה למשרדה לשם עריכת הפוליסה, באופן שעשוי להעלות חשד בקשר לעיתוי בו הגיעה התובעת לערוך את הפוליסה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 10.7.2010, עמ' 4 שו' 5, וכן עמ' 7 שו' 16; כל ההפניות להלן מתייחסות לפרוטוקול זה). שלישית, וכאן העיקר, טענות הנתבעת בקשר להתנהלות התובעת וכוונת התרמית בכל הנוגע לחזרה לזירת התאונה לאחר הנפקת הפוליסה, אינה אלא סברה שאינה נתמכת בשום ראיה. הלכה היא, כי הנטל להוכיח מרמה מצד המבוטח מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. הפסיקה הבהירה כי "מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת – של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח – דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה." (רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם (12.4.2011)).

לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט האזרחי כי תעודת החובה הונפקה לאחר התאונה, ולכן היא חבה בפיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה.