פסק דין 19158-10-09, 32707-04-10 - מינהל מקרקעי ישראל נ' רונן ואח'

כללי

בפני תביעה לדמי שימוש ראוי, סילוק יד, הריסה ומתן צו מניעה קבוע, בעניינם של מקרקעין הידועים כמגרש 180 בחלקה 239 גוש 6177 בכפר אז"ר, שהינם בבעלותה המלאה של הקרן הקיימת לישראל. תובענה זו הנה איחוד של שתי תביעות שהוגשו על ידי מינהל מקרקעי ישראל כנגד הנתבעים, ב- ת.א 19158-10-09 וב- ת.א 32707-04-10.

התובעת, הנה מדינת ישראל/מינהל מקרקעי ישראל. הנתבעים 1 ו-2, הנם חברי האגודה החקלאית השיתופית כפר אז"ר, ובעלי זכויות בנחלה שבחלקה 242 בכפר אז"ר, והמחזיקים במקרקעין כברי-רשות מטעם הנתבעת 3. הנתבעת 3, הינה האגודה השיתופית כפר אז"ר, הרשומה אצל רשם האגודות השיתופיות. המקרקעין האמורים, נמסרו לנתבעת 3 כחלק מהסכם משבצת שנחתם עמה, וכאשר האחרונה, העבירה את זכות השימוש בהם לנתבעים 1 ו- 2 כברי רשות.

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי ביום 17.06.2003, נערכה ביקורת במקרקעין ונמצא כי חממה חקלאית, שופצה והוסבה על ידי הנתבעים 1 ו-2, לשם הפעלת בריכות דגים מסחריות, אחסון דגים, אריזתם ומכירתם בחנות הנמצאת במקום.

נטען כי חרף מכתבי התראה ששלחה התובעת לנתבעים 1-3, בהם נדרשו, להפסיק את השימוש החורג תוך הריסת הבניה הבלתי חוקית, לא הופסק השימוש החורג עד למועד הגשת כתב התביעה. התובעת טוענת כי שלחה לנתבעים 1 ו-2 דרישה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש האמור, לתקופה שמיום 01.01.2004 ועד ליום 01.01.2007, כתנאי לחידוש חוזה החכירה בחלקה 242, ואלו נענו לדרישה, וביום 28.01.2007 שילמו לתובעת סכום זה, אך לא הסדירו את השימוש במקרקעין בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 949, שהיתה בתוקף באותה עת. ביום 12.05.2008, הודיעה הנתבעת 3 כי אינה מסכימה להסדרת השימוש בהתאם להחלטת המועצה, בעקבות זאת ובעקבות עמדת משרד החקלאות, ביום 17.11.2008 הודיעו הנתבעים 1 ו-2 , כי לא יהיה באפשרותם להסדיר את השימוש המסחרי. כמו כן, הודיעו הנתבעים 1 ו-2 על כוונתם לחסל את הפעילות המסחרית במקום עד ליום 31.12.2008 לכל המאוחר. לטענת התובעת, בביקור שנערך במקום ביום 20.07.2009, עלה כי הפעילות המסחרית האמורה לא הופסקה, ובשטח חוות הדגים ממשיכה לפעול חנות דגים מסחרית.

התובעת טוענת כי חוזה המשבצת מהווה פונקציה של תקן הנחלות של האגודה, שנקבע על ידי משרד החקלאות, ומהווה הסדר גג שקובע גם הוראות חוזיות באשר להתנהלות חברי האגודה והשימוש המותר במקרקעי המשבצת ובנחלות. נטען כי תשלום דמי השכירות, משקף את הכוונה והתמריץ לשימוש חקלאי במקרקעין המושכרים. התובעת טוענת כי לנתבעים 1 ו-2 אין זכות ישירה ועצמאית במקרקעין ולכל היותר הנם ברי רשות האגודה, ועל פי הוראות חוזה המשבצת. נטען כי חוזה המשבצת האחרון שנחתם עם האגודה הנו מיום 12.12.2001, ותוקפו פג ביום 30.09.2003, וכאשר לא נחתם חוזה חדש, בין היתר, בשל שימושים חורגים המבוצעים על מקרקעי המשבצת על ידי האגודה וחבריה. התובעת טוענת כי משהמקרקעין הנם בחזקתה ושימושה של האגודה, מוסיפים לחול הוראות חוזה המשבצת האחרון גם על התקופה הנוספת.

התובעת טוענת כי השימוש החורג שתואר לעיל, החל ללא ידיעתה, וללא הסכמתה וחרף התנגדותו להמשך הפעילות במקרקעין. נטען כי הנתבעים הפרו את הוראות חוזה המשבצת הפרה יסודית, וכי הנתבעים 1 ו-2 עושים עושר ולא במשפט, תוך שימוש במקרקעי ציבור למטרת עסק מסחרי, ללא הרשאה, ללא חוזה וללא תשלום. התובעת טוענת כי השימוש שעושים הנתבעים 1 ו-2 במבנה שעל המקרקעין חורג מהתכנית החלה על מקרקעין אלו, וכי לא ניתן כל היתר להסבת המבנה או לשימוש החורג על ידי מוסדות התכנון.

התובעת טוענת כי הנתבעת 3 הפרה את חובתה לנקוט באמצעים סבירים לאכיפתו של חוזה המשבצת, או לכל הפחות למנוע את הפרתו. נטען כי משבוצע השימוש החורג, היה על הנתבעת 3 ליידע את התובעת, ולפעול למניעת הנתבעים מלבצע שימוש חורג במקרקעין. משהרשתה הנתבעת 3 את קיומו של השימוש החורג, הפרה הנתבעת 3 את התחייבויותיה החוזיות כלפי התובעת באופן יסודי, ועל כן הדבר מהווה עילה לביטולו של חוזה המשבצת, ולהשבת הקרקע, בה מבוצע השימוש החורג, לידי התובעת.

התובעת טוענת כי על הנתבעים להפסיק השימוש החורג, להרוס ולפנות על חשבונם כל מבנה ו/או מתקן המשמש מטרה זו, לסלק ידם מהמקרקעין, לרבות כל מי שנמצא עליו ו/או עושה בהם שימוש מכוחם או ברשותם. נטען כי על הנתבעים לשלם לה, ביחד ולחוד, דמי שימוש ראויים עבור התקופה בה נעשה שימוש מסחרי/עסקי, מיום 01.01.2007 ועד להפסקת השימוש בפועל. התובעת אף עותרת לשמור על זכותה להגשת תביעה לדמי שימוש ראויים בגין השימוש החורג במקרקעין, ומשכך, עותרת התובעת למתן היתר לפיצול סעדים.