1.התובעת הנה חברה העוסקת במתן שירותי הסעה בתחבורה ציבורית באוטובוסים. הנתבעת, מדינת ישראל באמצעות משרד התחבורה, אחראית על נושא התחבורה במדינת ישראל.
2.בין הצדדים התנהלו מספר הליכים בבימ"ש זה, ביניהם שתי תביעות כספיות שהגישה התובעת נגד הנתבעת ביום 22.10.09, הן התביעות שלפני:
האחת – ת"א 19075-10-09 – תביעה כספית שהוגשה תחילה ע"ס 20 מיליון ₪, לפיצוי בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת בשל העדר מסוף תחבורתי בעיר מודיעין, ובשל אי הפעלת מסוף תחבורתי זמני שהוקם על ידי התובעת.
סכום התביעה הוגדל לסך 31,983,651 ₪ בכתב תביעה מתוקן מיום 14.9.14 בנסיבות שיפורטו להלן.
השניה – ת"א 19091-10-09 - תביעה כספית ע"ס 3,510,128 ₪, לפיצוי בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת, בשל הארכת מסלול בין עירוני ירושלים-מודיעין לנוכח המצב הביטחוני אשר שרר באזור במועדים הרלוונטיים, והארכת מסלולי קווים בין עירוניים בתוך העיר מודיעין בשל הקמת קניון עזריאלי.
הדיון בתובענות התנהל במאוחד.
ת"א 19075-10-09
3.העובדות הרלוונטיות לתביעה וההליכים בתיק
התובעת זכתה במכרז, ומשכך הפעילה את התחבורה הציבורית בעיר מודיעין במהלך התקופה מיום 1.9.97-14.8.07. תקופה זו ניתן לחלק לארבע תקופות משנה:
תקופת ההפעלה הראשונה – 1.9.97-31.12.02
בשנת 1997 פרסמה הנתבעת מכרז להפעלת קווי שירות באוטובוסים בתחום היישוב מודיעין, ולשלושה יעדים ממודיעין אל מחוצה לה וחזרה – תל אביב, ירושלים ולוד-רמלה (מכרז 18/97 – נספח א בכתב התביעה).
בחודש אוגוסט 1997 הוכרזה התובעת כזוכה במכרז.
על בסיס המכרז נחתם בין הצדדים הסכם, ביום 3.8.98, אשר הסדיר את הפעלת התחבורה הציבורית במודיעין על ידי התובעת בתקופה 1.9.97-31.12.02 (להלן: "ההסכם הראשון", נספח ג' בכתב התביעה).
תקופת ההפעלה השניה – 1.1.03-31.12.04
ביום 18.12.02 חתמו הצדדים על הסכם המאריך תקופת הפעלת התחבורה הציבורית במודיעין על ידי התובעת עד ליום 31.12.04 (להלן: "הסכם ההארכה", נספח ד' בכתב התביעה).
בהסכם ההארכה נקבע כי התובעת תקים ותממן על חשבונה מסוף לתחבורה ציבורית במודיעין, וזאת עד ליום 31.3.03, וכן תפחית 5% משיעור העלאת תעריפי הנסיעה (סע' 4(א) בהסכם ההארכה).
מסוף זמני הוקם במימון התובעת, על מגרש 101 בעיר מודיעין, מגרש שהוקצה לתובעת לשם כך.
תקופת ההפעלה השלישית – 1.1.05-1.4.06
בחודש פברואר 2004 פרסמה הנתבעת מכרז למתן רישיונות להפעלת קווי שירות בתחבורה ציבורית באוטובוסים באשכול מודיעין (מכרז 1/2004, נספח ו' בכתב התביעה).
התובעת המשיכה והפעילה את קווי התחבורה הציבורית במודיעין ברצף מתום תקופת ההארכה ועד לתחילת הפעלת אשכול התחבורה הציבורית על פי המכרז.
תקופת ההפעלה הרביעית – 2.4.06-15.8.07
התובעת הוכרזה כזוכה במכרז 1/2004, וביום 6.10.05 נחתם בין הצדדים הסכם הפעלה על יסוד המכרז, לתקופה שמיום 22.2.06 ועד 22.2.12 (להלן: "ההסכם השני", נספח ז' בכתב התביעה). בפועל, וכפי שסוכם בין הצדדים בישיבה שהתקיימה ביום 14.2.06, התובעת החל להפעיל את התחבורה הציבורית בעיר ביום 2.4.06. כפי שיפורט להלן, הסתיימה התקופה ביום 15.8.07.
4.ביום 28.9.06 נשלחה לתובעת ממשרד הבינוי והשיכון – היחידה לתיאום ופיתוח העיר מודיעין, דרישה לפינוי מגרש 101 עליו הוקם המסוף הזמני. התובעת עתרה לבג"ץ וההליך נמחק לאחר שהנתבעת התחייבות לאתר לתובעת מגרש חלופי בו יוקם מסוף זמני.
ביום 15.8.07 התובעת העבירה את שירותי התחבורה הציבורית בעיר מודיעין למפעיל אחר, חברת "קונקס בע"מ". הליך זה נעשה בהסכמת הנתבעת.
5.ביום 22.10.09 הוגשה התביעה שלפני.
6.הנתבעת שלחה ביום 1.12.09 הודעת צד ג' לעיריית מודיעין. ההודעה נמחקה בהסכמה בין הנתבעת והעירייה ביום 19.8.10.
7.יצויין, כי ביום 9.5.12 ניתנה החלטת כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ, אשר דחתה את טענותיה המקדמיות של הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי. החלטה זו מדברת בעד עצמה, ולא מצאתי מקום להתייחס במסגרת פסק הדין לטענות אלה של הנתבעת, אשר כאמור כבר הוכרעו.
8.עוד יצויין כי ביום 5.12.13 ניתנו פסקי דין בהעדר הנתבעת בשני התיקים שלפני. פסקי הדין בוטלו ביום 16.2.14 בהסכמת הצדדים.
9.ביום 12.5.13 מונה מומחה מטעם בימ"ש בשני התיקים.
בתיק 19075-10-09 נדרש המומחה ליתן חוות דעתו בשאלה "מה הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מאי הקמת ו/או אי הפעלת המסוף התחבורתי במודיעין מיום 1.9.97 ועד ליום 14.8.07".
חוות דעת המומחה, ד"ר זיו רייך, הוגשה ביום 7.8.14 (להלן: "חוות הדעת"). מחוות הדעת עולה לכאורה כי הנזקים שנגרמו לתובעת גבוהים מהסכומים אשר נתבעו על ידה בכתב התביעה המקורי.
10.לפיכך, ובעקבות חוות דעת המומחה, הגישה התובעת ביום 14.9.14 כתב תביעה מתוקן. הנתבעת בחרה שלא לתקן את כתב ההגנה מטעמה ועל כן אתייחס לטענותיה כפי שהועלו בכתב ההגנה לכתב התביעה המקורי.
11.תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת –
א.קיומו של מסוף תחבורתי במודיעין היה בבחינת "עובדה מוגמרת" במכרז 18/97 שפורסם, וסומן במפורש בנספח ג' למכרז (נספח ב בכתב התביעה). תיאור מסלולי קווי הנסיעה כלל מסוף תחבורתי כחלק בלתי נפרד, ממנו יצאו קווי האוטובוסים ואליו יחזרו בתום המסלול. הצעתה של התובעת למכרז התבססה על מצג זה, לפיו יופעל מסוף תחבורתי מהיום הראשון. למרות זאת, עד לתום תקופת ההתקשרות בין הצדדים כעבור עשר שנים, לא הופעל מסוף תחבורתי במודיעין.
ב.המפרט הטכני של המכרז צורף כנספח להסכם הראשון והיווה חלק בלתי נפרד ממנו.
ג.לאחר חתימת ההסכם הראשון הנתבעת לא עשתה דבר כדי להוציא לפועל הקמת מסוף תחבורתי במודיעין וכל פניותיה של התובעת אל הנתבעת בעניין הושבו ריקם.
ד.התובעת מלאה את חלקה על פי הסכם ההארכה והקימה על חשבונה את המסוף התחבורתי, ואולם המסוף מעולם לא הופעל וזאת בעטיה של הנתבעת.
ה.בחודש יולי 2003 פרסמה הנתבעת תכנית ל"תכנון מערך תחבורה ציבורית משופרת בעיר מודיעין" (להלן: "תכנית ה"רה-ארגון"") במסגרתה הודגש הצורך בשינוי מידי במערך התחבורה הציבורית הפנימית, ונאמר כי הפעלת המערך המתוכנן מותנית בהפעלת תחנה מרכזית זמנית אשר תשמש נקודה מרכזית ממנה יצאו כל הקווים בעיר (נספח ה' בכתב התביעה).
ו.גם חוברת המכרז 1/2004 מתייחסת למסוף תחבורתי. צוין כי הוקם לאחרונה מסוף תחבורתי זמני בעיר, וכן הודגש שמפעיל השירות אשר יזכה במכרז יידרש ליישם את התכנית שפורסמה בשנת 2003 הכוללת התייחסות למסוף. אף על פי כן הנתבעת לא הפעילה את המסוף שהוקם על חשבון התובעת עד תום ההתקשרות בין הצדדים.
ז.ביום 14.2.06 התקיים דיון בין הצדדים, במסגרתו הבהירו נציגי הנתבעת כי כוונת משרד התחבורה להפעיל את התכנית החדשה ללא תחנה מרכזית. הוחלט להפעיל את הקווים החל מיום 2.4.06 במתכונת הקיימת (פרוטוקול הדיון צורף כנספח ח' בכתב התביעה).
ח.אי הקמתו, ובהמשך אי הפעלתו של מסוף תחבורתי במודיעין, בשל מחדלה של הנתבעת גרם לתובעת נזקים כבדים אותם העריך המומחה מטעם בימ"ש בסך של 31,983,651 ₪, וזהו הסכום הנתבע בכתב התביעה המתוקן.
מדובר בהפסדים ישירם שנגרמו לתובעת, בין היתר: עלות הקמת מסוף, הפחתת תעריפים בשיעור של 5% ששילמה התובעת לנתבעת עבור המסוף, תוספת עלויות כתוצאה מהארכת המסלולים הבין עירוניים בהעדר מסוף, תוספת עלויות תפעול לביצוע הקווים המוארכים וירידה בהכנסות בקווים הבין עירוניים.
וכן בהפסדים עקיפים שנגרמו לתובעת בשל אי הגדלת השימוש בתחבורה הבין עירונית ובתחבורה העירונית.
הכל כפי שפרט המומחה בחוות דעתו.
12.תמצית טענות הנתבעת –
א.משרד התחבורה רואה חשיבות רבה בקיום מסוף תחבורתי בערים, הן עבור הנוסעים והן עבור מפעיל אשכול קווי הנסיעה, ועושה מאמצים על מנת לדאוג שבכל עיר או יישוב המצדיקים זאת יוקמו תחנה מרכזית או מסוף תחבורתי. משרד התחבורה אינו מקים מסופים, אלא מסייע בהקמתם תוך שיתוף פעולה עם הרשות המקומית. מודיעין אינה העיר היחידה שבה אין מסוף קבוע.
ב.במועד חתימת ההסכם הראשון מכח מכרז 18/97, לא היה קיים מסוף תחבורתי קבוע במודיעין. משהתעורר הצורך בכך, סיפקה העירייה קרקע לשם הקמת מסוף זמני בגבעת התיתורה. אלא שהעירייה חזרה בה לאחר שהתגלו ממצאים ארכיאולוגיים באזור. העירייה הקצתה מקום חלופי להקמת המסוף הזמני, ברחוב עמק דותן, אשר פעל במשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים. המסוף בעמק דותן שימש את התובעת כתחנת מוצא ויעד לקווי שירות וכמקום מעבר לנוסעים בין קווים בין עירוניים.
ג.לאחר שנחתם הסכם ההארכה, במסגרתו לקחה התובעת על עצמה את הקמת המסוף, הקצתה העירייה לצורך כך את מגרש 101, לתקופה של 5 שנים. הנתבעת היתה מעוניינת שבשטח זה תקים התובעת תחנה מרכזית זמנית, בהתאם לתכנית ה"רה-ארגון", להבדיל ממסוף זמני אשר היה קיים. אלא שבחלוף זמן קצר הודיעה העירייה לתובעת כי עליה לפנות את המגרש. כך שעל התובעת להפנות את טענותיה לעירייה, ובכל מקרה עמד לתובעת מסוף תחבורתי זמני אשר שימש אותה, ברח' עמק דותן.
ד.גם לאחר שנודע לתובעת על העדר מסוף תחבורתי לאחר חתימת ההסכם הראשון, היא בחרה לשוב ולהתקשר עם הנתבעת בהסכם ההארכה ובהסכם השני, ונמנעה מלהעלות את טענותיה בדבר המסוף בכל אחד משלבי ההתקשרות.
ה.לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, המכרזים שפורסמו אזכרו קיומו של מסוף זמני בלבד, ויש לדחות את טענות התובעת ככל שהן מתייחסות למסוף קבוע. הנתבעת מעולם לא התחייבה לקיומו של מסוף קבוע. במסגרת מכרז 1/2004 היה אזכור של מסוף קבוע אך ללא התחייבות לגבי המועד בו יוקם.
ו.דין טענת התובעת בדבר הארכת מסלולי הקווים להידחות. בהתאם להוראות המכרז הראשון 18/97 נקבע כי התובעת תפעיל ארבעה קווים. קן אחד עירוני פנימי בתוך מודיעין, ושלושה קווים בין עירוניים. נקבע מסלול לכל קו בנפרד, שעות פעילות וזמני הנסיעות, כאשר בהתייחס לשלושת הקווים הבין עירוניים נקבע במפורש כי הם יבצעו איסוף ופיזור בתוך מודיעין.
ז.התובעת בחרה שלא לעשות שימוש בסמכות שניתנה לה במסגרת מכרז 18/97 ובהתייחס לקווים מודיעין-ת"א ומודיעין-ירושלים, לעבור במודיעין לפי שיקול דעתה בשעות שמעבר ל-6:00-8:30. יש ללמוד מכך שהתובעת לא רק שלא הפסידה ממסלולי הקווים כפי שהופעלו, אלא הפיקה מהם רווחים.
ח.על פי סעיף 16 במכרז 1/2004 אין הממשלה אחראית לנתונים הדרושים למציע והנתונים שבמכרז נועדו לשמש אינדיקציה בלבד. על המציע החובה לוודא את היקף ומהימנות הנתונים הדרושים לו להכנת המכרז.
ט.יש לדחות את הטענה בדבר תפיסת מושבים בקווים הבין עירוניים על ידי נוסעים עירוניים, כתוצאה מאי הקמת מסוף תחבורתי. מסקר של משרד התחבורה אשר פורסם בשנת 2003 עולה כי לכל היותר 2% מהנוסעים העירוניים תופסים מקום של נוסע בין עירוני.
י.שלא כאמור בכתב התביעה, בסיכום הדיון שהתקיים בין הצדדים ביום 14.2.06 נקבע כי הפעלת האשכול תחל ביום 2.4.06, כפי שטוענת התובעת. מסיכום הדיון עולה בבירור כי תכנית הרה-ארגון תופעל במתכונת הנוכחית, היינו מהמסוף התחבורתי הזמני שהיה קיים באותה עת.
יא.הנתבעת אינה אחראית לסכסוך שהתגלע בין התובעת לבין עיריית מודיעין ודרישת הפינוי נודעה לראשונה לנתבעת רק כאשר פנה אליה נציג מטעם התובעת בעניין.
יב.התובעת לא רכשה 14 אוטובוסים נמוכי רצפה כפי שהתחייבה לרכוש במסגרת מכרז 1/2004. ככל שייפסקו סכומים לטובת התובעת, יש לקזז מהם את עלותם של אותם 14 אוטובוסים.
13.חוות דעתו של דר' זיו רייך - מומחה מטעם בית המשפט (מיום 7.8.14)
בחוות הדעת הדגיש המומחה כי קיימת, באופן כללי, חשיבות עליונה לקיומו של מסוף. על מנת לספק את זמן הנסיעה הקצר ביותר האפשרי ולשיפור רמת השירות, על הקווים הבין עירוניים להיות לינארים ככל שניתן (סעיפים 10-15 בחווה"ד). להעדרו של מסוף משמעויות תחבורתיות קשות. הקווים הבין עירוניים נאלצים לעבור בתוך העיר ועל כל החסרונות הכרוכים בכך (סע' 24 בחווה"ד).
אשר לעיר מודיעין נקבע בחוות הדעת כדלקמן:
-על פי חוברת מכרז 18/97 היה צריך להיות מסוף תחבורתי במודיעין (סע' 25 בחווה"ד). למרות זאת בתקופת ההפעלה הראשונה המסוף לא היה קיים (סע' 9 בחווה"ד);
-מיום 1.1.03, בתקופת ההפעלה השניה, צריך היה להיות מסוף תחבורתי במקום הידוע כ"מגרש 101", והתובעת השקיעה במקום 712,000 ₪ לצורך הקמתו. מסוף זה מעולם לא הופעל;
-טענת הנתבעת לפיה תחנת הקצה אשר פעלה במקום הידוע כ"עמק דותן" היתה מסוף חלופי ששימש את התובעת במשך כל התקופה אינה יכולה להתקבל. תחנת קצה זו לא כללה את כל המרכיבים הנדרשים ממסוף כפי שבאו לידי ביטוי במסמך העקרונות של הנתבעת. לו היה קיים מסוף תחבורתי במודיעין, היו מגיעים לשם הקווים הבין עירוניים וממנו יוצאים הקווים העירוניים ליעדים השונים ולהפך, אך לא כך הוא. בפועל, מסלולם של הקווים הבין עירוניים כלל גם נסיעה ארוכה וממושכת בתוך העיר (סעיפים 27-34 בחווה"ד).
-אופן הפעלת קווי הנסיעה ללא מסוף במודיעין כפי שהיה בפועל, גרם, בין היתר, להארכת מסלול הקווים הבין עירוניים, נוסעים עירוניים תפסו מקומות באוטובוסים בין עירוניים ונסיעות בין עירוניות לא נוצלו במלואן, קווי הנסיעה היו ארוכים מאוד דבר שהרתיע נוסעים מלהשתמש בהם (סע' 35+41 בחווה"ד).
14.על פי חוות דעת המומחה, נגרמו לתובעת נזקים כדלקמן:
-עלות הקמת המסוף בקיזוז סכום שהתקבל ממכירת שני מבנים יבילים 634,615 ₪;
-קיזוז 5% משיעור העלאת מחירי הנסיעה על פי סעיף 3א בהסכם ההארכה – 2,624,111 ₪;
-תוספת עלויות הפעלה כתוצאה מהארכת מסלול קווי הנסיעה הבין עירוניים, בתקופה הראשונה (1.9.97-31.12.02) – ביחס לגבעת התיתורה (שם היה אמור לקום המסוף, ומהתקופה השניה עד תום ההתקשרות (1.1.03-14.8.07) – ביחס למגרש 101 שם היה אמור לקום המסוף – 3,889,510 ₪ (סע' 48-67 בחווה"ד);
-תוספת עלויות תפעול כתוצאה מהצורך להצטייד באוטובוסים נוספים לביצוע מסלולי הקווים הבין עירוניים המוארכים – 288,661 ₪ לשנה, ולכל התקופה – 2,814,445 ₪ נומינלי (סע' 68-90 בחווה"ד);
-הפסדים בגין ירידה בהכנסות בקווים הבין עירוניים – המומחה העריך באופן שמרני ירידה של 2% ממספר הנוסעים, שהם 105,538 נוסעים, ולפי עלות 5 ₪ לנוסע ההפסד שנגרם הינו 527,688 ₪ נומינלי (סע' 91-94 בחווה"ד);
-הפסדים בגין אי הגדלת שימוש בתחבורה בין עירונית – המומחה העריך באופן שמרני וזהיר נתון של 5% גידול השימוש בתחבורה הציבורית לאור שיפור טיב השירות שהיה מעניק המסוף, לו היה מוקם, שהם 13,514,303 נוסעים שאינם חיילים. לפי מחיר נסיעה ממוצע של 8 ₪ הנזק מוערך ב-5,405,721 ₪ נומינלי (סעיפים 95-107 בחווה"ד);
-הפסדים בגין אי הגדלת שימוש בתחבורה עירונית – אמדן של 5% המהווים כ-216,991 נוסעים נמנעים, לפי מחיר נסיעה של 3 ₪ הנזק מוערך ב-650,974 ₪ נומינלי (סעיפים 108-111 בחווה"ד);
בסך הכל, על פי חוות דעת המומחה, הנזק אשר נגרם לתובעת כתוצאה מאי הקמת או אי הפעלת מסוף תחבורתי במודיעין בתקופה 1.9.97-14.8.07 הינו בסך 16,547,058 ₪ (נומינלי), ונכון למועד הגשת חוות הדעת, סך 31,983,651 ₪. ההצמדה נעשתה על פי ערכי סוף תקופה המופיעות בחוות דעת מטעם הנתבעת, אשר גם לגביה קיימות השגות למומחה (סע' 119 + פרק טו בחווה"ד).
15.השגות הנתבעת על חוות הדעת
לנתבעת טענות כלפי חוות דעת המומחה. לטענתה, שגה המומחה במסקנותיו וחוות דעתו נגועה בטעות שהוגדרה על ידה "טעות קולוסאלית" ועל כן אין לקבלה.
הנתבעת מלינה על הליך מינוי המומחה. לטענתה בימ"ש נתן לצדדים שהות להגיע להסכמה על זהות המומחה, וקבע שהצדדים יתייחסו לכוונת בימ"ש למנות את מר רייך. כל שמות המומחים שהעבירה הנתבעת לתובעת לא התקבלו על ידי התובעת ולבסוף, בהעדר הסכמה, מונה המומחה על ידי ביהמ"ש.
לטענת הנתבעת, מהמבוא לחוות הדעת ניתן ללמוד שהמומחה שמונה הינו חסר כל ניסיון וידע, בין מעשי ובין תיאורטי בכל הקשור לתחבורה ציבורית באוטובוסים.
לטענת הנתבעת, המומחה פעל שלא במסגרת המנדט שנתן לו בימ"ש. על המומחה היה להשוות את מתכונת הפעלת האשכול בפועל ובהעדר מסוף, למתכונת על פי מכרז 18/97. במקום לפעול כך, השווה המומחה את מתכונת ההפעלה בפועל למודל המבוסס על מחקרי המומחה עצמו וכונה על ידו "תכנון תחבורתי מודרני".
הנתבעת מפרטת, כי המומחה יצא מתוך נקודת הנחה שהעדר מסוף תחבורתי גרם לתובעת להאריך את מסלול קווי הנסיעה הבין עירוניים לתוך העיר מודיעין, והתעלם מכך שעל פי מכרז 18/97 נקבע כי הקווים הבין עירוניים יבצעו איסוף ופיזור ברחבי העיר מודיעין גם במצב בו הקווים יוצאים וחוזרים למסוף תחבורתי. על יסוד מכרז זה נחתם הסכם אשר הוארך פעמיים בהסכמת הצדדים.
לטענת הנתבעת, המומחה התעלם בחוות דעתו מהיתרונות הגלומים במתווה בו קו בין עירוני מבצע איסוף ופיזור נוסעים בתוך העיר. דווקא המעבר לקווים בין עירוניים ישירים מהקווים העירוניים גורם לתוספת עלויות וזמן.
המומחה התעלם מכך שהפעלת האשכול כפי שבוצעה הביאה להגדלת השימוש בקווים הבין עירוניים של נוסעים בין עירוניים.
16.דיון והכרעה
אימוץ חוות דעת המומחה
לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת נגד המומחה – מקצועיותו ומסקנותיו - ולא מצאתי כי נפל פגם בחוות דעתו. מסקנות חוות הדעת עולות בקנה אחד עם כלל הראיות שנשמעו בפני, כפי שיפורט להלן, ותשובות המומחה בחקירתו לשאלות ב"כ הנתבעת הניחו את דעתי.
בעא 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה (23.2.14) נקבע לעניין אימוץ חוות דעת מומחה אשר מונה על ידי ביהמ"ש:
"מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך ...
חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים...
ואולם, לא אחת נפסק כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.4.1990) (להלן: עניין רבי); וראו גם: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 570-568 (1998); ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5, [פורסם בנבו] פסקה 22 (23.7.2006); עניין תשלו"ז, פסקה 22; גורן, בעמ' 468)"
(הדגשה שלי – ו'פ').
17.בימ"ש הודיע לצדדים כי ימנה את המומחה ד"ר רייך, באם לא יגיעו ביניהם להסכמה לגבי זהות המומחה (פרוטוקול מיום 12.6.14, עמ' 28). הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה והנתבעת לא הביעה התנגדות למינוי המומחה ד"ר רייך בשלב האמור.
18.לאחר קבלת חוות דעת המומחה, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן המבוסס על מסקנותיה. משכך, הנתבעת היתה רשאית כמובן להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמה, במסגרתו יכלה להעלות את כל טענותיה, לרבות באשר לתוקפה של חוות הדעת והטעויות לכאורה שנפלו בה לטענתה. אלא שהנתבעת בחרה שלא לעשות כן. כתב הגנה מתוקן מטעמה לא הוגש, ועל כן היא מנועה מלהעלות את טענותיה כיום, בשלב הסיכומים.
19.גם השאלות שהפנתה הנתבעת למומחה במסגרת חקירתו, אינן מצביעות על אותן טעויות "קולוסאליות" שלטענתה נתבעת שגה בהן המומחה, ובכל מקרה המומחה ענה על השאלות שנשאל ותשובותיו מניחות את הדעת באשר לנכונות מסקנותיו בחוות דעתו, כפי שיפורט להלן בהרחבה.
20.חיוניות קיומו של מסוף תחבורתי, והתחייבות הנתבעת לקיומו של מסוף בעיר מודיעין
נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחשיבות בעצם קיומו של מסוף תחבורתי לתחבורה הציבורית.
הנתבעת עצמה התייחסה לכך בכתב הגנתה:
"ככלל רואה משרד התחבורה חשיבות רבה בקיומם של מסופי תחבורה ציבורית בערים ובתרומתם להפעלת תחבורה ציבורית באופן יעיל, הן עבור ציבור הנוסעים והן עבור מפעיל האשכול. משרד התחבורה עושה מאמצים לדאוג שבכל עיר או יישוב אשר נפח פעילותו מצדיק זאת, יוקמו תחנה מרכזית ו/או מסוף לתחבורה ציבורית. בנוסף פועל משרד התחבורה לשיפור התשתיות כתוצאה מהמכרזים להפעלת קווי תחבורה ציבורית אותם הוא מפרסם" (סעיף 11 בכתב ההגנה).
ועמד על כך המומחה מטעם בימ"ש במסגרת חוות דעתו:
"10.מסוף תחבורה, הינו בעל חשיבות רבה בתרומתו להפעלת תחבורה ציבורית באופן יעיל, הן עבור ציבור הנוסעים והן עבור מפעיל האשכול.
11.חשיבות רבה לקיומו של מסוף לתחבורה ציבורית, הינה לצורך מתן שירות לנוסע בביצוע מעברים, בין קווי התחבורה הציבורית מכל קצוות העיר וקישורם לקווים הבינעירוניים.
12.כפי שלמדתי, תחבורה ציבורית מודרנית מתבססת בין היתר על עקרון של הפרדה בין קווים בינעירוניים, הנעים על צירים ראשיים, המקשרים בין ערים ומועצות מקומיות שאין בהן רצף בנוי ובין קווים עירוניים הנעים בתוככי העיר, זאת באמצעות יצירת רשת של קווים עירוניים, המזינים את הנוסעים אל הקווים הבינעירוניים ומשם נוסעים הנוסעים לעיר שהיא מחוז חפצם.
13.עקרון מרכזי נוסף של תכנון תחבורתי מודרני הוא כי על קווי תחבורה ציבורית להיות לינאריים ככל שניתן על מנת לספק את זמן הנסיעה הקצר ביותר האפשרי, היינו ככל שהקו יהיה קצר יותר וללא פיתולים מיותרים ומהיר יותר, כך תשופר רמת השירות לנוסעים בו.
14.עיקרון זה נכון במיוחד לגבי הקווים הבינעירוניים, המהווים את "עמוד השדרה" של התחבורה הציבורית, עליהם כאמור להיות לינאריים ככל שניתן ולספק את זמן הנסיעה הקצר ביותר ככל שניתן.
15.על מנת להשיג יעדים אלה קיימת חשיבות עליונה לקיומו של מסוף תחבורה ציבורית"
(הדגשה במקור – ו'פ').
21.מכלל ההן נשמע הלאו. ברי כי להעדר מסוף תחבורתי משמעותיות תחבורתיות קשות, בין היתר: הארכת מסלולי קווים בין עירוניים לתוך העיר; חפיפה בתחנות; אי ניצול של הקווים הבין עירוניים במלואם על ידי נוסעים בין עירוניים, הרתעות נוסעים, וגם על כך עמד המומחה בחוות דעתו (סעיף 41 בחווה"ד).
22.לשם הכרעה בתביעה שלפני, יש לבחון תחילה האם ניתן לראות במכרזים שפרסמה הנתבעת ובהסכמים שנחתמו בין הצדדים בעקבותם משום התחייבות מצד הנתבעת לקיומו של מסוף במודיעין (ובכלל זה אחריות עיריית מודיעין לאי הקמת המסוף), ובאם ייקבע כי הנתבעת התחייבה להקמת מסוף והיא האחראית לאי הקמתו או הפעלתו, תבחן התנהלותה של הנתבעת במהלך ארבע תקופות ההפעלה - האם הפרה את התחייבותה זו. ככל שיימצא שיש ממש בטענות התובעת, תיבחן שאלת הנזק.
23.תקופת ההפעלה הראשונה –
על פי המפרט למכרז 18/97, בפירוט הקווים הנדרשים להפעלה, בפירוט מסלולי הקווים (עמ' 8 סעיף 13 במפרט) תוארו מסלולי הנסיעה כדלקמן:
קו א (קו פנימי בתוך מודיעין) – המסלול מפורט כמתחיל ממסוף תחבורה ציבורית ומסתיים במסוף תחבורה ציבורית. כך פורט גם במפה אשר צורפה למכרז כנספח ג
קווים ב-ד (בין עירונים ) – מסלולם מפורט במפה כיוצא מהמסוף במודיעין ושב אל המסוף במודיעין.
לטענת התובעת היא הסתמכה על מצג זה במכרז, ולפיו הפעלת קווי הנסיעה תיעשה באמצעות מסוף תחבורתי ממנו יצאו הקווים ואליו ישובו.
ביום 3.8.98 חתמו הצדדים על הסכם להפעלת קווי שירות הסעות באוטובוסים במודיעין, על יסוד המכרז בו זכתה התובעת. מפרט המכרז כמובא לעיל, צורף כחלק בלתי נפרד מההסכם, לרבות מסלולי קווי השירות כיוצאים וחוזרים למסוף תחבורתי.
לטענת התובעת, ממועד תחילת הפעלת קווי הנסיעה במודיעין, ובמשך שנתיים, הנתבעת לא עשתה דבר לשם הקמת מסוף. לטענת התובעת, פניותיה אל הנתבעת בעניין המסוף לא העלו דבר (אם כי יצויין, שהתובעת לא צרפה כל אסמכתא לעניין פניותיה אל הנתבעת בנושא זה).
רק ביום 25.4.99 נערכה פגישה משותפת בין הצדדים בעניין הפעלת קווי הנסיעה. בסיכום הישיבה הועלו על הכתב פעילות לביצוע התובעת ופעילות לביצוע הנתבעת. נקבע כי באחריות הנתבעת ש "יקויימו מגעים עם מ"מ מודיעין למציאת פתרון זמני למסוף לתח"צ במודיעין" (סע' ב3, נספח ז לתצהיר התובעת).
לטענת התובעת, גם לאחר ישיבה זו לא נעשה דבר, למעט פניה אחת בכתב שנעשתה ביום 27.6.99 על ידי מר יהודה אלבז (מנהל באגף לתחבורה ציבורית דאז בנתבעת) אל מר יגאל צדוק ראש מינהל והנדסה במודיעין, ולפיו אין התקדמות בענין הקמת מסוף תחבורה ציבורית במודיעין וכי הוא ממתין להצעה מפורטת לקידום העניין (נספח ח' בתצהיר התובעת).
ביום 25.6.01 נשלח מכתב נוסף מאת מר גבי נבון (ממונה תכנון תחבורה ציבורית דאז בנתבעת) למר צדוק, בבקשה ליזום פגישה בנושא מסוף תחבורתי במודיעין (נספח ט בתצהיר התובעת).
24.עולה מהאמור, כי במהלך התקופה הראשונה, לא נעשה דבר מצד הנתבעת לשם הקמת מסוף תחבורתי, חרף היותו של המפרט אשר צורף למכרז מבוסס על קיומו של מסוף, למעט שתי פניות בכתב מצד הנתבעת לממונה במודיעין.
מהראיות שהוצגו לפני עולה, כי הנתבעת פרטה במכרז שפרסמה, במפורש, דבר קיומו של מסוף תחבורה. התובעת רשאית היתה להסתמך על מצג זה, בייחוד לאחר שלמדנו על חשיבותו לתפעול אשכול התחבורה. קיומו של מסוף התחבורה הפך לחלק בלתי נפרד מההסכם הראשון ויש באי הקמתו תחילה ובאי מתן הרשאה לתפעולו, גם לאחר שהוקם שנים לאחר מכן, משום הפרת הסכם.
אשר לחובה להבטיח כי מסמכי המכרז על נספחיו, לרבות המפרט הטכני, ישקפו בצורה מלאה ומדויקת את המציאות, והקביעה כי הסתמכות הצד המציע על המצג שיוצר המכרז הינו אינטרס הראוי להגנה ראו ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (10.11.09).
אותו מצג מצד הנתבעת באשר להפעלת אשכול התחבורה הציבורית במודיעין באמצעות מסוף, המשיך וקיבל תוקף גם בפגישות מאוחרות להסכם אשר נערכו בין הצדדים.
כאמור, החובה והאחריות להקים מסוף הוטל לפתחה של הנתבעת באופן מפורש בפגישה מיום 25.4.99.
הנתבעת הנה רשות ציבורית וחובת תום הלב הנדרשת ממנה הנה חובה מוגברת מכח מעמדה כנאמנה עבור הציבור, ובהיותה רשות שלטונית.
25.תקופת ההפעלה השניה -
כאמור, הסכם ההארכה נחתם בין הצדדים ביום 18.12.02, תוקפו עד ליום 31.12.04 ובו נקבע כי התובעת תקים ותממן על חשבונה מסוף לתחבורה ציבורית במודיעין עד ליום 31.3.03. עוד נקבע כי התובעת תפחית 5% משיעור ההעלאה של תעריפי הנסיעה. יודגש כי על פי ההסכם, הקמת מסוף על ידי התובעת הינו תנאי הכרחי והנתבעת תהא רשאית לבטל את ההסכם אם לא יוקם (סעיף 6 בהסכם ההארכה).
בסוף שנת 2001 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי המסוף יוקם על מגרש 101 במודיעין. התובעת נשאה בעלויות הקמת המסוף וזה עמד במגרש 101 עד סוף חודש ינואר 2003. אף על פי כן בסופו של דבר לא הופעל המסוף על ידי הנתבעת.
ודוק, ניתן להחזיק ולהפעיל מסוף תחבורתי רק לאחר קבלת רישיון מהמפקח על התעבורה על פי סעיף 16א בפקודת התעבורה [נוסח חדש]. לטענת התובעת פניותיה לנתבעת בעניין לא נענו ולא ניתן לה רישיון להפעלת המסוף.
לטענת התובעת, לו היתה יודעת כי המסוף לא יופעל, היא לא היתה מסכימה לשאת בעלויות הקמתו (כ-712,000 ₪) ובהפחתת שיעור העלאת תעריפי הנסיעה, אשר הם עצמם מהווים ויתור בפועל של כ-2.6 מיליון ₪ כפי שקבע המומחה.
משלא הופעל המסוף בעטיה של הנתבעת גם לאחר חתימת הסכם ההארכה ובייחוד לאחר שהתובעת מימנה את הקמתו במקום שהוקצה לה לשם כך במודיעין, הרי שהנתבעת הפרה את התחייבותה בעניין זה גם במסגרת התקופה השניה.
26.בשנת 2003 הטילה הנתבעת על חברת MPT מערכות תחבורה בע"מ לתכנן מערך תחבורה ציבורית משופר בעיר מודיעין (להלן: "תכנית הרה-ארגון"). בין המלצות התכנית נכתב: "מסלול הקווים הבינעירוניים בעמק דותן לא ישתנה, אלא תשתנה רק נקודות המוצא שלהם, ובמקום לצאת מבריכת השחייה יצאו מהתחנה המרכזית ויתחברו למסלול הקווים הקיים, זאת בכדי שלא לפגוע בנוסעים בקווים הבינעירוניים, ולאפשר להם להמשיך להשתמש באותן התחנות לביצוע הנסיעות מחוץ לעיר".
הנתבעת בסיכומיה הסתמכה על הציטוט לעיל תכנית הרה-ארגון לתמיכה בטענתה לפיה המלצת התכנית היתה דווקא להמשיך ולדבוק בשיטה שיושמה באשכול בפועל, וזאת לאחר שהשיטה הביאה להגדלת כמות הנוסעים שעלו על הקווים הבינעירוניים לשם נסיעה בין עירונית (סע' 32 בסיכומי הנתבעת).
דין טענת הנתבעת להידחות, הואיל ולא נאמר בהמלצות כי השיטה הביאה להגדלת כמות הנוסעים כפי שטוענת הנתבעת. בהמלצות נאמר שיש להותיר את המצב על כנו כדי לא לפגוע בנוסעים הקיימים. אך נראה כי הדבר העיקרי שניתן ללמוד מההמלצות הוא שיש לשנות את המסלולים באופן שהקווים הבינעירוניים יצאו ושובו לתחנה מרכזית (מסוף) ולא כפי המצב הקיים. באותה עת, נראה כי יש בהמלצות האמורות כדי לחזק דווקא את טענות התובעת והצורך בתחנה מרכזית/מסוף לשם ניהול מסלולי הקווים באופן תקין.
27.תקופת ההפעלה השלישית -
רק בחודש ספטמבר 2005 הוכרזה התובעת כזוכה במכרז 1/2004. זאת לאחר שהתקיימו הליכים משפטיים בין הצדדים, לאחר שהנתבעת בחרה בהצעות של חברות אחרות כזוכות במכרז, ועד שערעורה של התובעת התקבל בביהמ"ש העליון. הסכם בין הצדדים על יסוד מכרז זה נחתם ביום 6.10.05.
לצד ניהול ההליכים המשפטיים ובמהלך אותה תקופת ביניים, האריכה הנתבעת לתובעת את תקופת הפעלת קווי האוטובוס במודיעין בהתאם למתכונת שהיתה תקפה עד ליום 31.12.04.
מכתב הנתבעת לתובעת מיום 15.3.05 צורף כנספח יח בתצהיר התובעת, ולפיו: "מתכונת ההפעלה בתקופה האמורה לעיל, תנאיה וההתחשבנות בגינה יהיו על פי אותם תנאים והסדרים שנקבעו בהסכם שתוקפו פג ביום 31.12.04 ולא יחולו בו שינויים"
אף על פי כן בכל אותה תקופה לא נעשה דבר לקידום סוגיית הפעלת המסוף, ומכאן כי הנתבעת הפרה את הסכם ההארכה גם בתקופה זו.
28.תקופת ההפעלה הרביעית -
תקופת ההפעלה החלה ביום 2.4.06, על יסוד ההסכם מיום 6.10.05 ובהתאם למכרז 1/2004.
בפרק המפרט הטכני בחוברת המכרז, בסקירה כללית של אזור המכרז, מפורטים מאפייני העיר מבחינה מספרית וטופוגרפית, ומצוין במפורש: "הוקם לאחרונה מסוף תחבורתי זמני, האמור לשרת את מערך התחבורה הציבורית ביישוב עד להשלמת המרכז התחבורתי".
מכרז זה על חלקיו מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם השני מיום 6.10.05.
לטענת התובעת, המסוף הזמני אשר הוקם במימונה במגרש 101 לא הופעל, אף לא כמסוף זמני, בשל העובדה כי חלקו של המגרש הופקע לטובת רכבת ישראל, ובמועד התקופה הרביעית נחסמו אליו דרכי הגישה בשל עבודות תשתית שבוצעו עבור רכבת ישראל.
ביום 8.12.05 התקיימה פגישה בה נכחו נציגי התובעת והנתבעת. בסיכום הישיבה מיום 12.12.05 הועלה על הכתב כי משרד התחבורה לא אישר להשתמש במסוף הקיים במגרש 101 משום שאינו מוכשר לשימוש מבחינת דרכי גישה והסדרי תנועה מתאימים. סוכם כי יוקם מסוף זמני מול העירייה כי שסיכמו הנתבעת ועיריית מודיעין (נספח 19 בסיכומי התובעת).
אלא שבדיון שהתקיים חודשיים לאחר מכן, ביום 14.2.06, הובהר כי התובעת תפעיל את האשכול על פי תנאי המכרז החל מיום 2.4.06, לאחר שתושלם הכשרת המסוף הזמני במגרש 101 (נספח כא בתצהיר התובעת).
לטענת התובעת גם ביום 2.4.06 לא הופעל המסוף הזמני במגרש 101 ואף לא לאחר מכן.
במהלך החודשים יולי-ספטמבר 2006 התובעת שלחה לנתבעת מכתבים בהם התרתה כי היא רואה באי הפעלת הרה ארגון בקווים הפנימיים ובאי הפעלת המסוף ומציאת פתרון להפעלתו משום חריגה מתנאי ההסכם. לטענת התובעת מכתביה לא נענו.
ביום 27.9.06 קיבלה התובעת, כאמור, הודעה ממשרד הבינוי והשיכון לפיה עליה לפנות את מגרש 101.
בחודש פברואר 2007 העבירה התובעת את הפעלת אשכול מודיעין לחברת אוטובוסים "קונקס", ולאחר קבלת הסכמת הנתבעת הפסיקה התובעת את הפעלת הקו ביום 14.8.07.
29.מהמקובץ עולה, כי מחדלה של הנתבעת מלהקים מסוף תחבורה במודיעין ולאחר מכן לאשר את הפעל המסוף שהוקם במימון התובעת, מהווה הפרת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים במהלך כל תקופת ההפעלה.
האחריות המוטלת על הנתבעת, כרשות שלטונית, לקיים הסכמים ולנהל מו"מ בתום לב על סמך מצגים נכונים הנה מוגברת. השווה ע"א 8729/07 אירומנטל בע"מ נ' הקרן הקיימת לישראל (12.11.09)).
30.לטענת הנתבעת, היא מעולם לא התחייבה להקים מסוף במסגרת המכרזים ולא במסגרת החוזים ואין זה מתפקידה. הנתבעת פעלה במשך שנים מול עיריית מודיעין במטרה להקים שם מסוף ועיריית מודיעין היא שהכשילה את הקמתו.
דין הטענה להידחות הן על פי נוסח המכרזים והן על פי נוסח ההסכמים שנחתמו בעקבותם, הנתבעת ציינה במפורש את עובדת קיום המסוף ולא החריגה או התנתה זאת בהטלת חובה על העירייה או בהשתדלות אצל העירייה מצידה של הנתבעת.
הנתבעת היא זו שניסחה את המכרזים ואת ההסכמים שנחתמו בעקבותם, ולמעשה היא זו שהכתיבה את התנאים לתובעת. על כן יש לפרש במקרה זה את ההסכמים לרעתה של הנתבעת (השווה ע"א 2811/08 האחים ישראל נ' מדינת ישראל (23.12.09); פרשת אירומנטל לעיל).
יתרה מכך, כאמור לעיל, ביום 25.4.99 סוכם בין הצדדים במפורש כי באחריותה של הנתבעת לקיים מגעים למציאת פתרון לעניין מסוף.
העד מטעם הנתבעת, מר דרור גנון, נשאל לגבי טענת הנתבעת כי מעולם לא הובטח קיומו של מסוף, ובכל מקרה דובר היה במסוף זמני ולא במסוף קבוע. תשובתו היתה:
"הוא לא צריך להיקרא במכרז כמסוף זמני. כי בפרק הזמן שבו הוא הוגדר הוא צריך להיות תקף. מבחינת התכנון שלנו אנחנו היום בונים בתב"ע מסופים שיהיו עוד 10 שנים. הזמניות לכאורה שאתה מדבר עליה היא לא רלוונטית למכרז כי בכל תקופת המכרז המסוף הזה היה אמור לפעול. הוא זמני מבחינת התכנית האסטרטגית. אבל זה לא קשור".
(עמ' 48 בפרוטוקול).
אכן, משלא הופעל מסוף, השאלה אם היה צריך להיות מופעל מסוף קבוע או זמני, אין בה כדי להשפיע על התוצאה. לו היתה הנתבעת מפעילה את המסוף שהוקם במימון התובעת, לא היתה עולה כלל סוגיה זו, בין אם היה מופעל המסוף באופן זמני או באופן קבוע.
31.הנתבעת מפנה לאפיון תנאי מכרז 18/97 ולמפה, ומהם עולה במפורש כי הקווים הבין עירוניים יעברו בתוך העיר מודיעין כפי שמשורטט במפה. על פי השרטוט, תנאי המכרז היה שהקווים הבינעירוניים יפנו מהמסוף לתוככי העיר, למרות אפשרות הגעה ישירה לכביש 443. התיאור במפה תואם את התיאור המילולי של המסלולים הבין עירוניים.
32.הנתבעת מחקה את הודעת צד ג' אשר שלחה לעיריית מודיעין, ויש בכך כדי להוות הודיה, ולא במקצת, בהעדר אחריות של עיריית מודיעין לנטען בכתב התביעה.
הנתבעת אף לא טרחה לזמן לעדות נציג מטעם עיריית מודיעין על מנת להוכיח את טענתה בדבר אחריות העירייה להקמת מסוף ולמחדלה של העירייה באי הפעלתו בסופו של דבר. מדובר בעדות רלוונטית ביותר, ואי הבאתה בפני בימ"ש מקימה חזקה לפיה לו היתה הנתבעת מביאה את נציג העירייה לעדות, היתה עדותו פועלת לרעת הנתבעת דווקא (ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף (27.7.08), ע"א 548/78 שרון נ' לוי (פ"ד לה(1) 736).
33.לטענת הנתבעת, במשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, שימש את התובעת מסוף זמני חלופי ועל כן למעשה לא נגרמו לה נזקים כתוצאה מאי הקמת מסוף קבוע. דין הטענה להידחות. לטענת התובעת, בעמק דותן מעולם לא היה מסוף תחבורתי. היתה שם תחנת אוטובוס רגילה שהיוותה תחנת קצה של הקווים הבינעירוניים בלבד. הקווים העירוניים יצאו ממקומות אחרים.
גם המומחה שלל את טענת הנתבעת במסגרת חוות דעתו (סע' 27-30) וקבע כי טענת הנתבעת לעניין זה אינה יכולה להתקבל הואיל ובתחנה בעמק דותן לא התקיימה הפעילות הנדרשת ממסוף ובהתאם לעקרונות לפיהן מוקם מסוף. המומחה חזר על קביעתו זו וחיזק אותה בנימוקיו בחקירתו הנגדית בעניין זה (עמ' 61 בפרוטוקול).
במכרז 1/2004 הנתבעת עצמה הגדירה את התחנה בעמק דותן כ"תחנת קצה", להבדיל מההתייחסות למסוף התחבורתי במגרש 101.
העד מטעם הנתבעת, מר גנון, נשאל האם אכן לגישתו התחנה בעמק דותן נחשבת "מסוף". העד התחמק מלענות תשובה חד משמעית וטען כי יש 15 סיווגי מסופים, ומסוף יכול להיות גם תחנת קצה (עמ' 47 בפרוטוקול).
34.טענה נוספת שהעלתה הנתבעת נוגעת לאפשרות שהיתה לתובעת לקצר את המסלולים הבין עירוניים על פי שיקול דעתה. במסגרת המרכז 18/97 נקבעו "שעות חובה", 6:00-8:30 בהן היתה התובעת חייבת לאסוף ולפזר נוסעים בתוך העיר בקווים הבין עירוניים, ומעבר לשעות אלה הותר הדבר לשיקול דעתה. התובעת בחרה לאסוף ולפזר נוסעים דרך העיר מודיעין בכל שעות הפעלת הקו, ומכאן למדה הנתבעת שהכניסה לעיר עם הקווים הבין עירוניים הגדילה את הכנסות התובעת.
לטענת התובעת, העולה בקנה אחד עם לשון המכרז, שיקול הדעת שניתן לה הוא לגבי תדירות הפעילות בלבד. בשעות 6:00-8:30 היה עליה להפעיל את השירות בתדירות שנקבע במכרז (שעות השיא) ומעבר לכך היתה התובעת רשאית להפחית את התדירות בהתאם לשיקול דעתה. המומחה התייחס לאובדן בשעות השיא בלבד ועל כן נתון זה כלל לא רלוונטי ולא נלקח בחשבון בחוות דעתו (עמ' 59 בפרוטוקול).
35.אשר לתקופה השניה טוענת הנתבעת, כי התובעת היא שביקשה להאריך את תקופת הפעלת האשכול מעבר ליום 31.12.02. הצדדים ניהלו מו"מ לגבי התנאים והובהר כי התובעת תידרש לממן הקמת מסוף במגרש 101 ולהוזיל תעריפים. סופו של דבר נחתם הסכם להארכת תקופת הפעלת האשכול לתקופה של שנתיים.
היינו, לטענתה, התובעת עמדה בתוקף על כך שתקופת ההפעלה תוארך בשנתיים, ללא מכרז ובאותם תנאים של המכרז הראשון. התובעת נמנעה מלהעלות כל טענה בנוגע למסלול הקווים הבין עירוניים או למסוף. מכאן יש ללמוד, לטענת הנתבעת, כי בתקופת ההפעלה השניה היו מסלולי הקווים הבין עירוניים כפי שהיו בתקופה הראשונה ומעוגנים במערכת היחסים החוזית שבין הצדדים. כך היה גם בתקופת ההפעלה השלישית אשר היתה במהותה באותם תנאים של התקופה השניה.
איני מקבלת טענה זו. התובעת רשאית היתה לסבור כי הנתבעת תקים מסוף כפי שהתחייבה במסגרת המכרזים. יתרה מכך, הטלת החובה על התובעת להקים מסוף על חשבונה, אף היא מביאה למסקנה מתבקשת כי המסוף אשר יוקם - יופעל. וכך גם לגבי התקופה השלישית.
36.אשר לתקופת ההפעלה הרביעית טוענת הנתבעת, כי במכרז 1/2004 הוצע מלכתחילה ובכל הנוגע למסוף, כי ההתקשרות תיעשה על פי המצב הקיים AS IS. בהתאם לכך גם נחתם ההסכם בין הצדדים, ולמעשה יש לראות בכך משום הסכמה שניתנה על ידי שני הצדדים כי במהלך תקופת ההפעלה הרביעית לא יופעל מסוף באשכול התחבורה במודיעין.
כאמור לעיל, במכרז 1/2004 צויין במפורש דבר הקמתו של מסוף במגרש 101, וכי הוא אמור לשמש את קווי הנסיעה. התובעת רשאית היתה להסתמך על מצג זה.
37.אם נסכם בקצרה את טענת הנתבעת, הרי היא שמסלולי הנסיעה הבין עירוניים סוכמו בין הצדדים ופורטו בהסכמים, גם כאשר הם יוצאים וחוזרים למסוף. לפיכך אין לקבל את מסקנות המומחה לפיהן לו היה מוקם מסוף היו המסלולים מתקצרים.
דין הטענה להידחות.
לגישת הנתבעת, הוסכם בין הצדדים שמסלולי הקווים הבין עירוניים יעברו בתחנות בתוך מודיעין וגם אם היה מוקם מסוף לא ניתן היה לשנות הזאת – אם כך, מדוע התחייבה הנתבעת במכרז שיוקם מסוף? לצורך מה נועד המסוף לגישתה של הנתבעת?
לשון המכרז על נספחיו, ותכליתו של המכרז, מצביעים במפורש על קיומו של מסוף תחבורתי במודיעין.
במכרז 18/97 הקווים העירוניים מפורטים מילולית ומצוינות התחנות בתוך מודיעין בהן יעבור הקו (נספח ג). לעומת זאת בתחנות הבין עירוניות לא מפורטות תחנות בתוך מודיעין ונכתב במפורש שהווים יוצאים ונכנסים אל המסוף.
עמד על כך גם המומחה בחקירתו (עמ' 56 בפרוטוקול).
38.אשר להתנהלות הנתבעת – כאמור, הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את נציגי עיריית מודיעין ונמנעה מלהביא לעדות את עובדיה הבכירים אשר טיפלו מטעמה בעניין המסוף ושמותיהם פורטו במכתבים שהוחלפו בין הצדדים בעניין. אף לא אחד מאותם ארבעה בכירים נתן תצהיר מטעמו בתמיכה להגנת הנתבעת. כך למשל, הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את מר גדי נבון, אשר היה ממונה מחוז מרכז בתקופה הרלוונטית, אחראי על מודיעין, ושמו מופיע בכל ההתכתבויות שבין הצדדים בתקופות הרלוונטיות. מר נבון עדיין מועסק אצל הנתבעת.
העד היחיד שהובא מטעם הנתבעת, מר דרור גנון, שימש עוזר סמנכ"ל משרד התחבורה בתקופה הרלוונטית, משנת 1998-2005 והעיד כי לא השתתף באירועים בתקופה הרלוונטית. העד הצהיר כי טיפל בהליכי העיר מודיעין מתוקף תפקידו הבא, החל משנת 2005, כסגן בכיר למנהל אגף התחבורה הציבורית. העד העיד כי לא השתתף בכל הפגישות שנערכו בין הצדדים אך עודכן לגביהן (פרוטוקול מיום 3.7.14, עמ' 41-43).
כאמור לעיל, לא מצאתי בעדותו של מר גנון תמיכה בטענות הנתבעת.
39.בשורה התחתונה בסיכומיה מציעה הנתבעת למנות מומחה חדש. אני דוחה הצעה זו ורואה בה המשך להתנהלותה של הנתבעת במהלך המשפט כולו (וגם לאחריו, וראו לעניין זה להלן את התגובות להצעת הפשרה שהוצעה לאחר כתיבת טיוטת פסק הדין), התנהלות אשר הביאה לסרבול ההליך ולהארכתו. יודגש כי לאחר קבלת חוות הדעת הנתבעת לא הגישה כל בקשה בעניין פסילת חוות הדעת או החלפת המומחה, ובחרה להעלות זאת לראשונה בסיכומיה, לאחר שהסתיים הדיון בתיק בכלל, ושלב הבאת הראיות בפרט.
ואם בהתנהלות הנתבעת עסקינן, כאן המקום להזכיר את אי הופעת ב"כ הנתבעת לדיון הוכחות, מתן פסק דין ואח"כ ביטולו. כל אלה האריכו את הדיונים שלא לצורך.
40.סיכום ביניים - משהתקבלה טענת התובעת בדבר התחייבות הנתבעת להפעיל מסוף באשכול מודיעין ובדבר מחדלה של הנתבעת אשר לא הקימה מסוף על אף התחייבותה כאמור, וגם לאחר שהוקם מסוף במימון התובעת, לא אפשרה הנתבעת את הפעלתו, יש לבחון את הנזק שנגרם לתובעת בגין כך.
41.הנזק שנגרם לתובעת
הגב' אלה שבי, בעלים ומנכ"לית התובעת במועדים הרלוונטיים, העידה לעניין התנהלות קווי האוטובוסים בהעדרו של מסוף בתחילת הדרך (שנת 1997 ואילך):
"...בהתחלה היתה חניה תפעולית ברחוב לצערי. וכל יום היינו מקבלים מהמשטרה והמועצה לכו מפה, אנשים לא רוצים לראות את האוטובוסים וכו'"
(עמ' 34 בפרוטוקול מיום 12.6.14).
ובהמשך -
"אמרתי גם שהאוטובוסים חנו בכל מיני מקומות בעיר. אמרתי זאת לפני דקה. לגבי הקטע של הקווים העירוניים – בגלל שהם היו מעגליים ונמשכו עד אין סוף, נהג מחליף לנהג השני היה עולה תוך כדי הסיבוב כי לא היה מקום איפה לעמוד, ואי אפשר היה לעמוד ולעצור".
(שם).
אשר לכפילות אוטובוסים (קו פנימי וקו חיצוני) בתחנות נשאלה והעידה:
"ש.אנחנו במצב שבו נוסע שרוצה לנסוע בתוך מודיעין עומד באותה תחנה ויכול לבחור על מה לעלות. מה זה מפריע לך? במילא הוא משלם את הכסף.
ת.יש לזה היבט שמורכב משני פרמטרים. אחד – כספי והשני תפעולי. כשעולים סתם 5 אנשים ותופסים מקומות בבין עירוני, עירוני משלם 3 שקלים, בין עירוני בין 10 ל-13 שקלים. אז 3 שקלים תופס מקום של 10 או 13 שקלים. ביניהם. שנית – בהיבט התפעולי – ברגע שהאנשים האלה נכנסו לאוטובוס, תפסו מקומות, ואין יותר מקומות באוטובוס, אני צריכה להוציא אוטובוס תגבור. הוצאתי את התגבור שהוא בעמדת המתנה, ויש לי הוצאות נוספות כי בעוד שתי תחנות הם ירדו, אבל אני לא יודעת את זה מתי הם ירדו. אני לא יכולה להשאיר אנשים בתחנה וחייבת להוציא עוד אוטובוס".
(עמ' 35 בפרוטוקול).
העדה נשאלה בהמשך האם פנתה בכתב למשרד התחבורה בעניין, והשיבה כי משרד התחבורה קיבל מהתובעת מכתבים אך לא טרח להשיב להם (עמ' 36 בפרוטוקול).
עדותה של העדה מהימנה עלי והיא לא נסתרה. עדותה משקפת תמונה ברורה של הקשיים שעמדו בפני התובעת בהעדר מסוף תחבורה, והיא עולה בקנה אחד עם מסקנות המומחה בחוות דעתו.
42.המומחה עמד בחוות דעתו המפורטת והמנומקת על הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מאי הפעלתו של המסוף ואמד אותם בסך 16,547,058 ₪ נומינלי שהם 31,983,651 ₪ נכון למועד הגשת חוות הדעת. לדידו של המומחה, הסכומים הוערכו על ידו באופן שמרני וזהיר, על הצד הנמוך.
ניתן לחלק את רכיבי הפיצויים אותם סקר המומחה לפיצויי הסתמכות הכוללים (בערכים נומינליים):
-עלות הקמת המסוף במגרש 101 – 634,615 ₪;
-הפחתת תעריפי הנסיעה בשיעור של 5% - 2,624,111 ₪;
-תוספת עלויות כתוצאה מהארכת המסלולים הבין עירוניים – 3,889,510 ₪;
-תוספת עלויות תפעול כתוצאה מהצורך להצטייד באוטובוסים נוספים – 2,814,445 ₪;
-הפסדים כתוצאה מירידה בהכנסות בקווים הבין עירוניים – 527,688 ₪.
ולפיצויי קיום הכוללים (בערכים נומינליים):
-הפסדים כתוצאה מאי הגדלת השימוש בתחבורה בין עירונית – 5,405,721 ₪;
-הפסדים כתוצאה מאי הגדלת השימוש בתחבורה עירונית – 650,974 ₪.
43.לאחר שנדחו כל טענות הנתבעת באשר לרכיבי הנזק שנגרמו, ולאחר שלא מצאתי כי נפל בחוות הדעת פגם כלשהו, אני מקבלת את חוות דעת המומחה במלואה, ואפרט.
אתמקד להלן בטענות הנתבעת כלפי אופן החישוב -
בחקירתו הנגדית של המומחה בשאלת גובה הנזק, נשאל המומחה באריכות באשר לחישוב על בסיס 8 ₪ עבור עלות לנוסע, אותו הסביר המומחה כמגלם מחיר ממוצע של פדיון נסיעה עירונית מנוסע אחד. המומחה הצהיר כי ערך את החישוב מבלי לנכות מע"מ ועלות אבטחה (עמ' 47 בפרוטוקול). לטענת הנתבעת בסיכומיה, היה על המומחה לנכות מהסכום הוצאות מע"מ ואבטחה, ומשלא נעשה כן החישוב שגוי.
דין הטענה להידחות. הנתבעת הגישה למומחה מטעם בימ"ש חוות דעת של מומחה מטעמה, מר עמוס חג'ג' (צורפה כנספח א' בחוו"ד המומחה מטעם בימ"ש). המומחה מטעם הנתבעת לא סייג את החישוב לפי 8 ₪ לנוסע, אלא טען כי יש לנכות מחישוב ראש הנזק את העלויות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהפעלת תכנית הרה-ארגון. הא ותו לא.
מטבע הדברים, מאחר שלא הוגש כתב הגנה מתוקן, גם בכתב ההגנה אין התייחסות לנושא זה.
לפיכך טענות הנתבעת אשר מתייחסות לניכויים שונים (מע"מ ועלויות אבטחה) שהיה על המומחה מטעם בימ"ש לבצע ממחיר נוסע, הנן בבחינת הרחבת חזית ודינן להידחות.
יתרה מכך, הנתבעת בחרה שלא להעביר למומחה שאלות הבהרה כזכותה בהתאם לתקנות. חקירת הנתבעת בעניין זה, להבהיר כיצד ומדוע נערכו החישובים לפי 8 ₪ לנוסע, הנה למעשה שאלת הבהרה והנתבעת לא היתה רשאית לשאול שאלות הבהרה במסגרת חקירת המומחה, משלא עשתה כן קודם. על כן גם נפסלו שאלותיה במועד החקירה מטעם זה (עמ' 49, עמ' 60 בפרוטוקול).
מכל מקום, בהמשך חקירתו נימק המומחה מדוע לא היה מקום להפחית מהסכום עלויות משתנות (משכורת, דלק, ביטוח, רישיון, טסט וכיוצ"ב), משאלה כבר שולמו עבור האוטובוסים ונמנע הגידול במספר נוסעים (עמ' 55 בפרוטוקול).
44.אשר לרכיב ולחישוב הנזק שנגרם כתוצאה לאי הגדלת השימוש בתחבורה העירונית והבין עירונית ייאמר, כי המומחה עמד על כך שמדובר בהערכה שאינה מבוססת על תחשיב מדויק. על פי חוות הדעת, בבסיס החיוב הנחה ששיפור ברמת השירות מביא לגידול בכמות הנוסעים באותם קווים, ואין מחלוקת כי שימוש במסוף תחבורתי היה מביא לשיפור ברמת השירות. המומחה התבסס על מאמרים ומחקרים שעסקו בקשר שבין שיפור השירות לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית, ובייחוד התבסס על עבודת מחקר לפיה כתוצאה מהרפורמה בתחבורה הציבורית קיימת עלייה במספר הנוסעים בשיעור של כ-16% לשנה. המומחה העריך נתון זה באופן שמרני של גידול בשיעור של 5% לכל התקופה, והפחית את מספר החיילים הנוסעים שהינו נתון קבוע (סעיפים 95-107 בחווה"ד).
טענתה הכללית של הנתבעת לפיה יש להגביל את החבות לגובה הנזק המוכח בלבד – נדחית, שהרי התובעת זכאית גם לאבדן רווחים שהיו לה בקשר למסוף, ומסקנת המומחה נראית לי סבירה ומתאימה לנתונים שהונחו לפניו, ובכל מקרה היא לא נסתרה על ידי הנתבעת.
45.אשר להצמדת הסכומים, המומחה העיד כי ההצמדות נעשו בהתאם לחוות הדעת שהוגשה על ידי הנתבעת, ואף קיבל מהנתבעת הסכמה להשתמש לצורך כך בדוחות ובחישובים שהופיעו בחוות הדעת מטעמה.
46.הנתבעת, כאמור, לא הגישה כתב הגנה מתוקן (כאשר כתב התביעה המתוקן מתבסס על חוות הדעת), לא העבירה למומחה שאלות הבהרה, ובחקירתה הנגדית לא הצליחה לקעקע את מסקנות המומחה לעניין גובה הפיצויים.
לפיכך וכאמור, חוות דעת המומחה מתקבלת במלואה.
47.טרם נעילה, ובהתייחס לטענת הנתבעת לפיה הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 24.2.13 במסגרת תיק 12788-12-08 כולל גם את הנזק הנטען שנגרם לתובעת בהפחתת 5% מהעלאת תעריפי הנסיעה כתוצאה מההסכם השני – טענה זו עלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת. כפי שנאמר מספר פעמים לעיל, הנתבעת היתה רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן לאחר שהגישה התובעת כתב תביעה מתוקן מטעמה ביום 14.9.14, אך, מטעמיה, בחרה שלא לעשות כן. הנתבעת אף לא העלתה טענה זו במסגרת בקשה שהגישה לסילוק התביעה על הסף. אשר על כן הטענה נדחית.
למעלה מן הצורך יצויין, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כי חל השתק פלוגתא כתוצאה ממתן פסה"ד בתיק 12788-12-08. התביעה בתיק 12788-12-08 עסקה בשאלת דרך החישוב לקביעת תעריפי הנסיעה ותשלום סובסידיות (ולא בשאלה האם על הנתבעת להשיב את הסכום שהפחיתה התובעת בהתאם להסכם ההארכה), בעוד שהתביעה שלפני עוסקת בנושא שונה כמובהר לעיל.
48.אשר להוצאות –
התובעת עתרה לפסוק לטובתה שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ, בהתאם להסכם שכ"ט עליו חתמה עם ב"כ ואשר צורף כנספח 26 בסיכומי התובעת.
התובעת שילמה אגרת בימ"ש בסך 250,000 ₪
חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה – 25,000 ₪ + מע"מ כולל הפרשי הצמדה וריבית.
49.סוף דבר –
התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת סך 31,983,651 ₪, נכון למועד הגשת התביעה המתוקנת.
הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (14.9.14) ועד התשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת (אגרה - 250,000 ₪, ושכ"ט מומחה – 25,000 ₪+מע"מ) ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 750,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
ת"א 19091-10-09
50.העובדות הרלוונטיות לתביעה
מסגרת התביעה הנה אותה מסגרת של ת"א 19075-10-09, היינו: הפעלת קווי התחבורה הציבורית על ידי התובעת במודיעין, בשנים 1997-2007, בהתאם למכרזים 18/97 ו-1/2004 וההסכמים שנחתמו בין הצדדים על יסוד המכרזים, ובחלוקה לארבע תקופות. הכל כפי שפורט לעיל בהרחבה, ואין צורך לחזור על הדברים.
תביעה זו עניינה בטענת התובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכמים בשניים:
שינוי של מסלול קו 10 שהפעילה התובעת כקו בין עירוני מודיעין-ירושלים, בשל המצב הביטחוני. השינוי גרם להארכת מסלול הנסיעה ולעלויות תפעול בגובה 1,105,969 ₪ אשר הוציאה התובעת וההוצאות לא הוחזרו לה;
שינוי במסלול הפיזורים של הקווים הבין עירוניים בתוך מודיעין בשל הקמת קניון עזריאלי במודיעין. השינוי האריך את המסלול ולתובעת נגרמו עלויות תפעול בגובה 963,676 ₪ אשר לא הוחזרו לה.
הסכומים נתבעו בהתאם לחוות דעת מומחה, מר גד בכרך, אשר צורפה לכתב התביעה ונכונים לחודש ספטמבר 2003. נכון למועד הגשת התביעה (22.10.09) עומד הסכום הנתבע ע"ס 3,510,128 ₪.
51.תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת
א.על פי ההסכם הראשון (מיום 3.8.98) היה על התובעת לבצע היסעים בקו בין עירוני במסלול מודיעין-ירושלים, שהיה ידוע כקו 10. מסלול הנסיעה עבר דרך כביש 443. ביום 3.1.01, לאחר פרוץ אירועי האינתיפאדה, הורתה הנתבעת לתובעת לשנות את נתיב הנסיעה של קו 10 מכביש 433 לכביש 1, החל מהשעה 16:30 ועד לסיום השירות בקו. שינוי זה הוביל להארכת מסלול הקו וגרם לתובעת להוצאות אותן היא תובעת.
ב.בישיבה שנערכה בין הצדדים ביום 15.5.05, הודיעו נציגי הנתבעת לתובעת כי החל ממחרת היום, 16.5.05, ייסגר לתנועה הכביש המחבר את "עמק החולה צפון" עם כביש "עמק החולה דרום", וזאת בשל הקמת קניון במודיעין. כתוצאה מכך נאלצה התובעת להאריך את מסלול הפיזור של הקווים הבין עירוניים במודיעין והדבר גרם לעלויות כספיות, הנתבעות להלן.
52.תמצית טענות הנתבעת
א.במכרז 18/97 נקבע במפורש כי הנתבעת שומרת לעצמה את הזכות לפעול בעתיד להתאמת שירותי התחבורה בהתאם לצרכים המשתנים של מודיעין (סע' 13ב במכרז). גם בתיאור מסלולי הקווים נרשם כי עם התפתחות היישוב עשויים להידרש בעתיד התאמות במהלך הקו (עמ' 9 במכרז). בהתאם למכרז זה נחתם ההסכם הראשון, והסכם ההארכה שאחריו.
במועד המכרז הראשון היה היישוב מודיעין בשלבים ראשונים של אכלוס והיה ברור לשני הצדדים כי התחבורה תעבור שינויים במסלולי הקווים על פי צרכי היישוב שיגדל.
גם במכרז 1/2004 צויין במפורש בסעיף 32.13 כי פעילות התחבורה הציבורית במודיעין אינה בהכרח קבועה לאורך זמן והיא משתנה בהתאם לצורכי הציבור.
מכאן כי התובעת ידעה על שינויים אפשריים במסלולי הנסיעה, הן לגבי קו 10 והן לגבי מסלולי הקווים הבין עירוניים בתוך מודיעין, ונטלה על עצמה סיכון בעניין זה. אי כדאיות, ככל שנתגלתה לתובעת בשלב מאוחר יותר, אינה עילה לפיצויים.
ב.אשר לשינוי מסלול קו 10 – התובעת עצמה היא שפנתה למשרד התחבורה בתחילת שנת 2001 לאישור שינוי מסלול הקו, כך שבמקום נסיעה ממודיעין לירושלים דרך כביש 443 (לאורכו התרחשו מפעם לפעם ידויי אבנים וירי) יעבור מסלול הנסיעה דרך כביש 1. בעקבות המצב הביטחוני הרגיש משרד התחבורה אישר את שינוי הנסיעה בקו 10, משנת 2001 ועד ליום 12.3.06. במשך כל התקופה התובעת לא רק שלא העלתה כל טענה או דרישה לתשלום פיצוי בגין הארכת מסלול הנסיעה, אלא עמדה על קבלת הצעתה במסגרת מכרז 1/2004.
ג.אשר לשינוי במסלולים העירוניים עקב הקמת קניון עזריאלי – ביום 16.5.05 הורתה עיריית מודיעין על סגירת הכביש המחבר את "עמק החולה צפון" עם "עמק החולה דרום". ככל שנגרמו לתובעת נזקים (והטענה מוכחשת), הדבר נגרם בעטיה של עיריית מודיעין.
ד.בכל תקופת ההפעלה ניתנו לתובעת הטבות כספיות רבות, במישרין ובעקיפין, שסכומן עולה על סכום התביעה. הטבות אלו לא היו ניתנות לתובעת לו היתה התובעת פונה בבקשה לקבל פיצויים בגין הארכת קווי השירות.
יצויין, כי הנתבעת העלתה במסגרת כתב ההגנה טענות מקדמיות של התיישנות התביעה, שיהוי בהגשתה וחוסר תום לב. טענות אלה, כאמור, הוכרעו בהחלטת כב' השופטת עירית ויינברג-נוטוביץ מיום 9.5.12 ולא מצאתי מקום להידרש להן בשנית במסגרת פסק הדין.
53.חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט
המומחה, ד"ר רייך, אשר מונה מטעם בימ"ש ביום 12.5.13 (כאמור לעיל במסגרת הדיון בתיק 19075-10-09), נדרש ליתן חוות דעתו בנוגע לתיק 19091-10-09 בשאלה: "מה הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהארכת מסלול קו 10 ומה הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהארכת הקווים הבין עירוניים במודיעין כתוצאה מהקמת הקניון, בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה (קו 10 מיום 3.1.01 ועד 31.3.06) ולגבי המסלולים הבין עירוניים מיום 15.5.05 ועד ליום 14.8.07".
חוות דעת המומחה הוגשה ביום 7.8.14 ולפיה –
א.אשר להארכת מסלול קו 10 כתוצאה מהמצב הביטחוני בארץ:
-המומחה בדק את מספר הנסיעות שבוצעו לירושלים דרך כביש 1 (במקום 443), החל מהשעה 16:30, לפי לוחות הזמנים שפרסמה התובעת. המומחה מצא שבוצעו 19 נסיעות בימים א-ה ו-8 נסיעות בשבת. מספר הנסיעות הוכפל ב-247 ימים בהתייחס לימים א-ה וב-55 ימים בהתייחס לשבת.
המומחה התייחס לכך שעל פי חוות הדעת שהועברו אליו מטעם כל אחד מהצדדים, התוספת לכל נסיעה בקו 10 היא של 10 ק"מ.
המומחה עמד על כך שעל פי מכרז 18/97 וההסכמים על פיו (שלוש התקופות הראשונות), לא נקבע מנגנון פיצוי לשינוי במסלולי הנסיעה. במכרז 1/2004 וההסכם עלי פיו (התקופה הרביעית), קיים מנגנון פיצוי אך הוא אינו רלוונטי שכן הוא מתייחס להארכת מסלולים כתוצאה מיישום תכנית הרה ארגון ומהערכות לקראת הפעלת הרכבת. המומחה פנה להצעת התובעת למכרז 18/97 וממנה גזר עלות משתנה לק"מ בגובה 1.53 ₪.
המומחה אמד את סך הנזק בגין תוספת עלות הפעלה בקו 10 עקב נסיעות דרך כביש 1 בסך 413,072 ₪, נומינלי.
-בנוסף, קבע המומחה כי נגרמו לתובעת עלויות תפעול כתוצאה מהצורך להצטייד באוטובוסים נוספים לצורך הפעלת קו 10. המומחה התייחס לשעות השיא כפי שהוגדרו במכרז 1/2004 (6:00-8:00 ו-15:00-17:00), וקבע כי בוצעו בהן 15% מכלל הנסיעות. בהנחה של הוצאה שנתית 180,000 ₪ לאוטובוס, מדובר בהוצאה של 75,600 ₪ לשנה. 15% מסכום זה הינו 11,340 ₪ לשנה ו-59,535 ₪ לכל התקופה בערכים נומינליים.
ב.אשר להארכת מסלולי הקווים הבין עירוניים עקב הקמת קניון עזריאלי:
-המומחה מצא כי כתוצאה מסגירת רחובות מסויימים, הוארכו מסלולי הנסיעה של הקווים הבין עירוניים בכ-834 מ' בתוך מודיעין. נתון זה הופיע בחווה"ד מטעם הצדדים. מכיוון שמדובר בתקופות ההפעלה השלישית והרביעית, המומחה ביסס את החישוב על העלות השולית לק"מ נסיעה, כנגזרת של התכנית העסקית שהגישה התובעת למכרז 1/2004. מספר הנסיעות חושב בהתאם ללוחות הזמנים שפרסמה התובעת, מספר הנסיעות ליום הוכפל במספר ימי א-ה בשנה, ימי ו' שבת וחג. סה"כ הוערך הנזק ב-122,591 ₪ נומינלי.
-בנוסף קבע המומחה כי נגרמו לתובעת הוצאות תפעול כתוצאה מהצורך להצטייד באוטובוסים נוספים עקב הקמת קניון עזריאלי. גם כאן חישב המומחה את אחוז הנסיעות בשעות השיא (22%), הביא בחשבון את הארכת המסלול, מהירות הנסיעה הממוצעת, שעות נסיעה שבועיות, עלות אוטובוס לשנה ובסופו של דבר העריך את נזק שנגרם ב-17,661 ₪ לשנה ו-57,398 ₪ לכל התקופה, נומינלית.
-המדדים חושבו בהתאם לקבוע במכרזים, בהתאמה, וההצמדות נעשו לערכי סוף תקופה המופיעים בחוות דעת הנתבעת.
-סה"כ מצא המומחה כי הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהארכת מסלול קו 10 (בתקופה 3.1.01-31.3.06) והארכת מסלולי הקווים הבין עירוניים בתוך מודיעין (בתקופה 15.5.05-14.8.07) הינו 652,596 ₪ נומינלי, ו-1,337,528 ₪ למועד הגשת התביעה.
54.דיון והכרעה
בכל הנוגע להארכת מסלול קו 10 עקב המצב הביטחוני -
אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הדרישה לשינוי מסלול הקו באה מצידה ומיוזמתה של התובעת ועל כן אין לתובעת אלא להלין על עצמה.
התובעת צרפה מכתב אשר נשלח אליה ממנהל מחלקת הביטחון של עיריית מודיעין, מיום 24.12.00, בעקבות פיגוע ירי בו נרצח תושב מודיעין, אלי כהן ז"ל בעת שנסע בציר 443 בשעות החשיכה. במכתב נאמר כי יש לבדוק מול משרד התחבורה כיצד לשנות את מסלול נסיעת קו 10 החל מהשעה 16:00, מכביש 443 לכביש 1. בעקבות פניה זו התובעת פנתה אל הנתבעת ביום 3.1.01 על מנת לקבל את הנחיותיה וביום 4.1.01 הנחתה הנתבעת את התובעת על שינוי מסלול הנסיעה משעה 16:30 ועד גמר השירות, דרך כביש 1 במקום 443, כאשר עד לשעה 16:30 לא יחול שינוי במסלול הקו. כמובן שהתובעת מחויבת היתה לפעול בהתאם להנחיה זו, כפי שלא יכלה לחזור למסלול הנסיעה דרך כביש 443 שנים לאחר מכן, אלא בכפוף לאישור בכתב של הנתבעת.
מכאן, כי התובעת פנתה לנתבעת לקבל את הנחיותיה, בעקבות פנייה מטעם עיריית מודיעין, ולא מיוזמתה שלה. מכל מקום, משניתנו ההנחיות היתה התובעת מחויבת לפעול על פיהן, לשם בטיחות הנוסעים ומניעת פגיעה בחיי אדם. כך או כך, מדובר באירועים שאינם בשליטת התובעת, ובפעולות שנדרשו לצורך הגנה על חיי הנוסעים. אין מקום בסיטואציה זו להטיל את ההוצאות על התובעת בטענה כי נקיטת הזהירות מצידה היה על דעתה בלבד.
במכלול הנסיבות הללו, המצב הביטחוני באזור וההנחיה שנתנה הנתבעת לתובעת בעקבות זאת, טענת הנתבעת כי השינוי נגרם בעטיה של התובעת יש בה טעם לפגם כאשר היא נשמעת מטעם המדינה, עליה מוטלת אחריות מוגברת כפי שהובא לעיל.
55.שלא כאמור בהסכמים ביחס לשינוי מסלולי הנסיעה כתוצאה מגידול התושבים וצרכי העיר מודיעין (על כך יפורט להלן), אין בהסכמים בין הצדדים התייחסות כלשהי לפיצוי הנתבעת בגין הארכת מסלולי הנסיעה מסיבות ביטחוניות או אחרות.
משאולצה הנתבעת לשנות את מסלול הנסיעה בקו 10 כפי שנקבעו בהסכמים שבין הצדדים, ומשהארכת המסלול גרמה לתובעת להוצאות תפעול כמפורט בחוות דעת המומחה, על הנתבעת לפצותה.
מטעם הנתבעת נחקר העד מר גונן. העד נשאל מדוע לא מגיע פיצוי לתובעת לנוכח המכתב שקיבלה מהקב"ט, ובו הוראה לשנות את מסלול הנסיעה מטעמי ביטחון, וקיום הנחייה זו על ידה. תשובתו היתה: "תתבע את משרד הביטחון. לא מבין את זה. אני לא חושב שהוא התמוטט מהדבר הזה. ולא חושב שזה גם מליוני שקלים" (עמ' 25 בפרוטוקול).
תשובה זו מתחמקת, ואינה נותנת מענה לשאלה מדוע לא תפצה הנתבעת את התובעת בגין הנזק שנגרם לה.
56.אשר לגובה הנזק –
המומחה העריך את הנזק שנגרם לתובעת בגין הארכת מסלול קו 10 ב-934,047 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, כמפורט לעיל.
מקבלת אני את קביעות המומחה כי הארכת מסלול הנסיעה בקו 10 גרם לתובעת נזקים. יחד עם זאת, מהראיות שהובאו לפני עולה, כי המומחה שגה במספר נתונים אשר היוו את הבסיס לאומדן הנזק על ידו, ויש להפחית מסכום הנזק שקבע. ואנמק.
חוות הדעת מתרכזת במספר הנסיעות שבוצעו דרך כביש 1. בחוות הדעת נאמר כי מלוחות הזמנים שפרסמה התובעת למד המומחה כי בימים א-ב בשעות 16:30 עד סיום השירות בוצעו 19 נסיעות, ובשבת משעה 16:30 עד גמר השירות בוצעו 8 נסיעות.
אלא שממוצג נ/3 שהינו פרסומי התובעת בזמנים הרלוונטיים, בדבר זמני הנסיעות בקווים נכתב במפורש כי מסלול קו 10 יעבור דרך כביש 1 החל מהשעה 19:00 בערב בחודשי הקיץ החל מיום 10.4.04, ובחורף משעה 17:00 החל מיום 3.10.03 (מוצג נ/2).
על פי נספח 1 לסיכומי התשובה של התובעת, קו 10 פעל דרך כביש 1 מהשעה 16:30 דרך כביש 1 (החל מיום 28.9.01).
הגב' אלה שבי אשר העידה מטעם התובעת, אישרה זאת בחקירתה הנגדית (עמ' 78 בפרוטוקול).
מכאן, כי מתחילת השינוי במסלול, ינואר 2001 עד 10.2003, המהווה כמחצית התקופה, חישובי המומחה בוצעו על פי מצגי התובעת. אך למעשה מחודש אוקטובר 2003 ועד 12.3.06 מספר הנסיעות שאכן בוצעו דרך כביש 1 נמוך משמעותית מהנתונים שהמומחה הביא בחישוביו. המומחה נחקר לעניין זה והשיב כי השינוי בשעות הנסיעה - החל מ-19:00 בחודשי הקיץ ו-17:00 בחודשי החורף – מוביל להפחתה בסכום הנזק שנגרם לתובעת, אך לא ידע להשיב בכמה (עמ' 68 בפרוטוקול). אני מעריכה את ההפחתה במחצית לתקופה מאוקטובר 2003, ובסה"כ ברבע מהסכום שקבע המומחה. לפי חישוב זה הנזק מגיע לסך 700,500 ₪.
57.בנוסף, המומחה קבע תוספת עלויות תפעול כתוצאה מהצורך להצטייד באוטובוסים נוספים על מנת לעמוד בתוספת העומס מהארכת מסלול קו 10 בשעות השיא. בחקירתו אישר זאת (עמ' 69 בפרוטוקול). המומחה אישר כי שעות השיא אשר נלקחו על ידו בחשבון הן 6:00-8:00 בבוקר ו-15:00-17:00 בשעות אחה"צ (סע' 50 עמ' 6 בחווה"ד).
אלא שכפי שהובא לעיל, במשך המחצית הראשונה של התקופה שונה המסלול דרך כביש 1 החל מהשעה 16:30, ובמחצית השניה החל משעה 17:00 (בחודשי החורף) ומשעה 19:00 (בחודשי הקיץ).
כך שלמעשה יש ממש בטענת הנתבעת לפיה התובעת לא שינתה ממסלול הנסיעה של קו 10 דרך כביש 1 בשעות העומס. ההנחה עליה התבסס המומחה שגויה בעניין זה ולא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בגין רכיב זה.
58.בכל הנוגע להארכת מסלולי הקווים בתוך מודיעין עקב הקמת קניון עזריאלי -
לטענת התובעת, בישיבה שהתקיימה בין הצדדים ביום 15.5.05 נודע לה לראשונה מהנתבעת, בעל פה, כי למחרת היום, 16.5.05, ייסגר לתנועה כביש המחבר את "עמק החולה צפון" עם "עמק החולה דרום".
ביום 22.5.05 שלחה התובעת לנתבעת מכתב המתריע על הקשיים שנגרמו עקב שינוי המסלולים וביקשה מציאת פתרון (נספח ט בתצהיר התובעת).
רק כחצי שנה לאחר מכן ביקשה העירייה באופן פורמאלי מהנתבעת את אישור שינויי מסלולי הנסיעה (מכתב מיום 6.11.05, נספח י' בתצהיר התובעת), וביום 14.8.06 אישרה הנתבעת את השינוי המבוקש (נספח יא בתצהיר התובעת).
ההתכתבויות בין הנתבעת ועיריית מודיעין נעשו מבלי לצרף את התובעת כנמען נוסף ומבלי לשלוח לתובעת העתק מהן.
59.לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה בנוגע לסעיף זה להידחות.
בסעיף 13ב במכרז 17/98 , בפרק מפרט הדרישות, נכתב:
"הואיל והיישוב מודיעין מצוי עתה בשלבים ראשוניים של אכלוס וטרם התגבשו דפוסי הביקוש לנסיעות של תושביו, המפורט להלן בהמשך הינן דרישות התחלתיות להפעלת שירותי התחבורה הציבורית לישוב. הממשלה בתיאום עם המועצה המקומית מודיעין, שומרת לעצמה את הזכות לפעול בעתיד להתאמת שירותי התחבורה הציבורית לצרכים של הישוב"
(נספח א בתצהיר התובעת, הדגשה במקור).
בהסכם שנחתם על יסוד המכרז, ביום 3.8.98, נאמר ב"הואיל הראשון" כי מפרט המכרז מהווה חלק בלתי נפרד ממנו (נספח ב' בתצהיר התובעת).
השינוי במסלולים בתוך מודיעין כתוצאה מהקמת הקניון החל ביום 16.5.05, במהלך התקופה השלישית (עד 1.4.06) אשר התבססה על המצב הקיים על פי מכרז 18/97.
הקמת הקניון במודיעין הנכלל בגדר ההגדרה של "צרכי הישוב", והתאמת מסלולי נסיעת התחבורה הציבורית כפועל יוצא ממנו נכנסים לגדר הסייג כפי שהובא במכרז ובהסכם.
60.החל מיום 2.4.06 נהגו הצדדים בהתאם למכרז 1/2004. גם במסגרת המכרז 1/2004 נרשם בסעיף 32.13 ניסוח דומה בדבר שינויים אפשריים בקווי הנסיעה בהתאם לצרכי הציבור:
"..על המציע להיות ער בזמן הכנת הצעתו, לעובדה כי פעילות התחבורה הציבורית אינה בהכרח קבועה לאורך זמן והיא משתנה בהתאם לצרכי הציבור. הדבר נכון במיוחד בעיר כמו מודיעין, המצויה בתהליך אכלוס מתמשך שצפוי להגדיל את אוכלוסייתה בצורה משמעותית".
(נספח ד' בתצהיר התובעת)
בהסכם שנחתם בין הצדדים על יסוד המכרז, ביום 6.10.05 נרשם ב"הואיל" הראשון כי המכרז ומכתבי ההבהרה מצורפים להסכם כחלק בלתי נפרד ממנו.
(נספח ה' בתצהיר התובעת).
לכך יוסף ויודגש כי בשלב זה כבר התובעת ידעה על השינוי במסלולים בתוך מודיעין כתוצאה מהקמת הקניון, ובחרה לחתום על ההסכם ביודעה את השינויים הקיימים ובקבלה את העובדה כי ייתכנו שינויים נוספים בהתאם לצרכי ציבור התושבים במודיעין.
מכאן, כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הארכת המסלולים במודיעין כתוצאה מהקמת הקניון ודין רכיב זה בתביעה להידחות.
מעבר לנדרש יצויין, כי שינויים אלה היו צפויים ובגדר הסביר, מה שאין כך באשר לשינויים האחרים בהם דן פסק דין זה, שינויים משמעותיים, בלתי צפויים, שהסבו נזק רב ביותר לתובעת. הכל, כמפורט לעיל.
61.סוף דבר –
על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל התובעת לשלם לנתבעת פיצויים בסך 700,500 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (22.10.09).
הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה עד התשלום בפועל.
הוצאות ושכ"ט יקבעו באופן יחסי לסכום התביעה שהתקבל.
62.הערה לסיום ביחס לשתי התביעות –
צר לי על כך שהצדדים לא השכילו להגיע לפשרה בתיק זה. בית משפט הציע לצדדים הצעות לסיום ההליכים בפשרה בשלבים שונים של הדיון, לרבות לאחר כתיבת טיוטה של פסק הדין. מדובר במחלוקת מקצועית-חשבונאית גרידא, שניתן היה להגיע לפתרונה בעזרת מומחה אף לפני הגשת התביעה, וללא ספק לאחר הגשתה. התרשמתי, כי התובעת היתה מוכנה ללכת כברת דרך לקראת הנתבעת, ובלבד שהעניין יסתיים. לא כך הנתבעת – וחבל.
לעניות דעתי, כאשר מדובר בנתבעת שהיא המדינה, הרי שעליה לשמש דוגמא לאופן ניהול משפטים בכלל, ולחסכון בזמן שיפוטי, בפרט. לא כך נהגה הנתבעת בהליך שלפני.
במיוחד עלי לציין (ולא לטובה) את ההליך המיותר של מתן פסק דין בהעדר פרקליט הנתבעת, ולאחר מכן את ההליך שנדרש לביטולו, הליכים שגזלו זמן יקר נוסף.
פסיקתה
62.תביעה 19075-10-09
התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת סך 31,983,651 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (14.9.14) ועד התשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת (אגרה - 250,000 ₪, ושכ"ט מומחה – 25,000 ₪+מע"מ) ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 750,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
תביעה 19091-10-09
התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת סך 700,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה (22.10.09) ועד התשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעת (החזר אגרה יחסית לסכום החיוב), ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.
ניתן היום, ה' כסלו תשע"וו, 17 נובמבר 17 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.
