פלוני נ' פארס ואח'

לפני בקשה לפטור מאגרה בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), במסגרת תביעה לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו.

טענות הצדדים

המבקש, בן 58, טוען כי הוא נטול יכולת כלכלית לשלם את האגרה כפי שנקבעה שכן הוא מתקיים מקצבת ביטוח לאומי על סך 2,130 ₪, סובל מכאב גופי ונפשי, ללא כל רכוש, נכסים או חסכונות ומתגורר אצל קרובת משפחה וסמוך לשולחה, מצוי הוא בחובות רבים וממילא כי בני משפחתו המתגוררים בארה"ב ואין ביכולתם לעזור למבקש מעבר לעזרה במגורים בארץ. לטענת המבקש, בהתבסס על כתב התביעה ובתצהיר הבקשה סיכויי תביעתו טובים.

המשיבים 1-2 לא הגישו תגובתם עד למועד זה חרף אישור המסירה המצוי בתיק. המשיבים 3-4 וכן היועץ המשפטי הותירו את ההכרעה בעניין זה לפתחו של בית המשפט.

דיון :

חובתו של זה אשר עותר לפטור מתשלום אגרה להוכיח כי התקיימותם של שני תנאים מצטברים:

• העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.

• סיכויי ההליך.

  בתקנה 14א' לתקנות נקבע כי על המבקש פטור מאגרה לצרף תצהיר שבו יפרט : "את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

  עומדת למבקש חובה לחשוף בפני בית המשפט, לצורך הבקשה, כל מידע אשר יש בו כדי ללמד על מצבו הכלכלי, כאשר ללא פרטים מהימנים הנתמכים במסמכים על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו והכנסותיו, לא ניתן להיזקק לבקשה לפטור מאגרה. (לעניין זה ראה לדוגמא רע"א 7764/05 יחזקאל דניאלי נ' פרקליטות המדינה ואח' , וכן ע"א 254/07 לפיד נד סמואל פורסם בנבו 21.2.2007)).

  כאמור, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם האגרה, כשלעצמה, על מנת שלזכות בפטור. בנוסף על המבקש להוכיח, כי תביעתו מגלה עילה. יפים בעניין זה, דבריו של כבוד השופט ד' לוין בבש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו, 16.7.91)]:

   

  "פטור אינו פועל יוצא של חוסר יכולת כספית בלבד. לצד נימוק זה צריכים להשקל, בכל מקרה, גם מהות התביעה וסיכוייה. מטעם זה קרה לו למבקש שאותו שופט או שופטים שונים, פעמים שפטרו אותו מאגרה ופעמים שלא. אל נכון צדק הרשם המלומד, שעיין בהחלטות נשוא הערעור, כי במקרה דנן לא היה מקום לפטור מאגרה ולו גם מהטעם האחד שסיכויי הערעור קלושים ביותר".