ת"א 18869-06-11 עיריית אשדוד נ' גלילי

1.תובענה שהגישה רשות מקומית (עיריית אשדוד), נגד עתונאי, שהוא גם עורכו של מקומון בשם "השבוע באשדוד", וגם הבעלים של המקומון. (להלן – "הנתבע" או גם "גלילי").

2. עילת התביעה מצויה, במה שניתן להגדיר כספק ידיעה, ספק מיני כתבה, שהתפרסמה במקומון ב- 18.03.2011, (להלן – "הפרסום"). (בתביעה צוין, כנראה בטעות, שהפירסום היה ב – 25.03.2011). נטען, שהפרסום מהווה לשון הרע, כהוראת המונח בחוק איסור לשון הרע, תשנ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

3. באותה ידיעה נכתבו הדברים הבאים:

כותרת : גם "לתפור מכרז לא יודעים לעשות בעיריה"

מתחתיה הטקסט:

"מתפרת המכרזים בעיריית אשדוד עובדת ללא הפסקה. השבוע פורסם מכרז למשרה פנויה של עורך דין לתפקיד של תובע משפטי בענייני פיקוח חניה. על פי אחת מהדרישות לתפקיד, נראה על פניו, שכנראה יש כבר מועמד או מועמדת שהוא "מקורב"או "מקורבת". באחד הסעיפים מצויין "עורך דין ללא נסיון שסיים התמחות בפרקליטות המדינה או במשטרה, או בתקופת התמחותו הופיע בבתי משפט בתחום הפלילי". הוא יהיה כשיר להיות מועמד, וזאת במקום שהדרישה צריכה להיות התמחות בדיני תעבורה, לדוגמא. תרשמו לפניכם הסעיף המוזר הזה: "ללא ניסיון קודם שסיים התמחות בפרקליטות" מצביע על כך כנראה, שיש מועמד ש"עונה" על הדרישות. אני מקווה שלא מדובר במועמדת, בתה של עובדת בכירה בעיריה מקורבת לבכיר מאד בעיריה, (שמה שמור במערכת). אגב, המכרז פורסם ב- 13.03.2011 ומסתיים ב- 17.03.2011, ארכה של שלושה ימים בלבד. אני מקווה שעם פרסום החשיפה הזו שהיא בערבון מוגבל, ישקלו היטב לפני שהם מחליטים".

4. בעל הידיעה הזו הוא, כפי שניתן לראות, הנתבע עצמו.

5. בכתב התביעה צוין, כי הידיעה אינה דבר ביקורת לגיטימי, אלא יש לראותה כחלק ממסע "שיסוי נטול עכבות" שהמקומון "השבוע באשדוד" ועורכו מנהלים "מזה תקופה ארוכה" נגד העיריה. לטענת העיריה, קיים הבדל בין דבר ביקורת המיוסד על "אדני עובדות אמת", לבין "שקרים של ממש שלא נבדקו". אין מדובר בזכות הציבור לדעת, אלא בעילת תביעה של ממש.

על פי הנטען בתביעה, "הפרסומים" (בלשון רבים), נועדו לפגוע ב"שמה הטוב של העיריה", (סעיף 23), ולא נעשו, אלא כדי להשפיל את העושים במלאכה מטעם העיריה – בעיני תושבי העיר ולעשותה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם ולפגוע בהם במעמדם הציבורי.

עוד נטען (בסעיף 25), שהנתבע לא עשה את המינימום, הן על פי תקנות האתיקה של מועצת העיתונות, והן על פי אמות מידה של הוגנות בסיסית, ולא פנה אל התובעת לקבל תגובתה לתוכן הכתבה, טרם שפורסמה. אילו פנה הנתבע כנדרש, הרי שאותם שקרים וכזבים שפורסמו – היה ניתן הסבר שהיה בו כדי למנוע את הפרסום המשמיץ. בתביעה אכן נכללים דברי הסבר למכרז שכביכול "נתפר". בענין הנזק, נאמר בתביעה באופן סתמי וכללי שהפרסום פגע בשמה הטוב של העיריה, ובאופן ספציפי, בשמה הטוב של הלשכה המשפטית. הסעד שנתבע הוא הפיצוי הסטטוטורי המירבי ללא הוכחת נזק, זה הקבוע בסעיף 7 א (ג) לחוק – העומד על 100,000 ש"ח.