ת"א 18715-03-14 ט.א. נ א.א

1.עניינה של הבקשה שלפניי בצירוף ראיה חדשה, א נתגלתה למבקשת בחודש יולי שנת 2015, זאת לאחר תום שמיעת הראיות במשפט ובסמוך לאחר הגשת הסיכומים.

2.לטענת המבקשת, הראיה החדשה, ייפוי כוח שנערך ע"י בן זוגה לשעבר מר א א, לזכות אחיו הנתבע 1, מר אא בנוגע לזכויות ניהול וחתימה בחברה זרה בשם "קומרו", מלמדת על קיומה של קנוניה בין שני האחים, זאת בניגוד לגרסאותיהם במהלך ישיבות ההוכחות. כך, יש בייפוי הכוח כדי לתמוך בגרסתה של התובעת לפיה הלוואה שנלקחה מהנתבעים נפרעה זה מכבר.

3.לטענת המשיבים, ייפוי הכוח אינו רלוונטי כלל למחלוקת שבין הצדדים.

מדובר בייפוי כוח לגבי חברה שפעלה בבולגריה. ייפוי הכוח הגיע לידי המבקשת במסגרת ההליכים שהיא מנהלת מול א א בבית המשפט לענייני משפחה. אין כל קשר בין ייפוי הכוח לבין החוב של המבקשת למשיבים. מכאן, שייפוי הכוח אינו יכול לתרום לבירור המחלוקת בתביעה. יתר על כן, יש בצירוף ייפוי הכוח כראיה בשלב זה, כדי לגרום לעיכוב ההליכים והשהיה במתן פסק הדין.

דיון והכרעה

4.הליך שמיעת הראיות בתביעה דנן נסתיים בתאריך ה -22.02.15. מאז פעלו הצדדים והגישו את סיכומי טענותיהם. כתב הסיכומים האחרון הוגש בתאריך 25.06.15.

ערב מתן פסק הדין, בתאריך 6.08.15, הוגשה הבקשה דנן שעניינה צירוף ראיה חדשה. הכלל הוא שרק במקרים חריגים תתאפשר הגשת ראיות לאחר תום שלב ההוכחות [ע"א 579/90 רוזין נ' בן- נון, פ"ד מו(3) 738 (1992)]. באותם מקרים חריגים יש לבחון אם אותה ראיה חדשה דרושה לשם בירור האמת, ויש בה כדי לסייע לבעלי הדין בהוכחת זכויותיהם המהותיות [רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577 (2001)].

5.בהקשר זה, סבורה המבקשת כי יש בייפוי הכוח כדי לחזק את טענתה הבסיסית בדבר קיומן של מניפולציות כלכליות בין א א לאא, שעיקרן העברות כספים וסוגי התחשבנויות שונים. ביסוד טענה זו מובלעת ההנחה כי הליכי הגבייה שננקטו כנגדה על ידי הנושים (אורעייתו), קשורים להליכי הגירושין והמחלוקות הכלכליות שבינה לבין א א. עוד יש לציין כי סוגיית חברת קומרו עלתה בחקירותיהם של א א ואא. מכאן, גם הרלוונטיות של ייפוי הכוח שנערך, ממנו עולה לכאורה העברה של השליטה בחברת קומרו א א לאא. כשאלה הן הנסיבות ובהתחשב בכך שגרסאותיהם של האחים לימדו על יחסים קרירים ומטעני עבר, נראה כי ייפוי הכוח מהווה ראיה פוטנציאלית בעלת השלכה למחלוקת שלפניי.

6.אינני רואה לנכון לזקוף לחובתה של המבקשת שיבוש של ממש בסדרי הדין וגרימת עוול מהותי לצד שכנגד [ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89 (1991)]. מדובר במסמך שנערך לכאורה על ידי מר א א והתגלה למבקשת רק במסגרת החקירות שנערכו בתביעה המתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה [סעיף 4 לתצהירה של המבקשת]. לא ניתן לייחס למבקשת תרומה כלשהי להגשת הבקשה רק בשלב מאוחר זה של המשפט.

7.אני מביא בחשבון שקביעת דיון נוסף, לצורך בירור מהותה של הראיה החדשה, עלול לגרום לעיכוב מסוים בהליכים. עם זאת, בהתחשב בכך שהצדדים כבר השלימו את סיכום טענותיהם בכתב, אני סבור כי קביעת מתכונת דיונית מזורזת הכוללת הגשת תצהירים משלימים קצרים ביחס לראיה החדשה בלבד, והשלמת סיכומים בעל פה באותו מועד בו ישמעו העדויות המשלימות, לא תגרום לעיכוב משמעותי לבירור התביעה.

אף אם יגרם עיכוב מסוים, נזקו מועט יותר בהשוואה לחסימתה של המבקשת מפני טענות פוטנציאליות היכולות לשרת את גרסתה בבית המשפט. בה במידה, יש ליתן הזדמנות הוגנת למשיבים או למר א א להגיב ולהסביר את מהות ייפוי הכוח דנן.