ש' נ' עירית חולון ואח'

רקע

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") המבוססת בעיקר על עוולת הרשלנות ולחלופין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

התובע, יליד 1966, טוען שביום 4.10.13 צעד לכיוון רכבו בכוונה להכניס את מחשבו הנייד לתא המטען ורגלו נכנסה לבור פתוח בכביש, כמתואר בתמונה שהיא נספח א' לכתב התביעה וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף. מכאן התביעה שלפנינו. נתבעת 1 היא עיריית חולון אשר בשטחה נמצא המפגע הנטען, ואילו נתבעת 2 הינה מבטחת רכבו של התובע. הצדדים חלוקים הן בעניין החבות והן בעניין הנזק.

בתגובה לפנייתו של התובע לנתבעת 1 בעניין הפיצוי בגין הנזק אשר נגרם לו נאמר כי האירוע כפי שתואר על ידו מתאים להגדרת תאונת דרכים ומשום כך עליו לתבוע פיצוי מנתבעת 2 , מבטחת הרכב.

בלית ברירה תבע התובע גם את נתבעת 2 ושאלת סיווג התאונה הפכה להיות אבן נגף לפני התקדמות בתיק לקראת פשרה או הכרעה לפי הדין.

משכך, בהחלטתי מיום 25.03.17, קבעתי התיק להוכחות לעניין סיווג התאונה. ביום 30.10.17 התקיים דיון הוכחות, התובע נחקר בחקירות נגדיות ובחקירה חוזרת ונשמעו סיכומים בע"פ לעניין סיווג התאונה.

טענות הצדדים

לטענת ב"כ התובע המלומד אין המדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד משום שהתובע נפל לפני שהגיע לרכב ואף לא נגע בו. הסיבה שבעטיה צורפה חברת הביטוח היא תגובת העירייה כי הדבר עולה לכדי תאונת דרכים וחששו של התובע "לצאת קרח מכאן ומכאן" ( ראו בתלמוד הבבלי מסכת בבא קמא דף ס עמ' ב(.

לטענת ב"כ נתבעת 1 המלומדת מדובר ב"תאונת דרכים" משום שמדובר באירוע שהתרחש מיד לאחר שהתובע סיים את הנהיגה, החנה את הרכב ויצא לכיוון תא המטען. יתירה מזו, גם אם היה נתק בין הנהיגה לחזרה לרכב, עדיין מדובר ב"שימוש" ברכב שכן לפי פסק דינו של עמיתי סגן הנשיא כב' השופט חיימוביץ בת"א 25320-09-09 הדר יבניאלי סלומונוביץ' נ' עיריית הרצליה (28/09/14) עולה שגם נפילה לבור בדרך לתא מטען נכללת בגדר שימוש ברכב ולכן גם במקרה שלנו מדובר בתאונת דרכים. עוד טוענת ב"כ נתבעת 1 כי גם מבחינת הסמיכות בזמן ובמקום לרכב ולכוונת הנסיעה בו די כדי להכיר בכך שזו תאונת דרכים. היא הפנתה לפס"ד של עמיתי כב' השופט שי מזרחי בת"א 25161-10-14 ש.ט. נ' עיריית חולון (15.10.17) ממנו ניתן ללמוד מכך שיש להתחשב ביסוד הסובייקטיבי של התובע וכוונתו של התובע היתה להיכנס לרכב ולנסוע וזה הופך את המאורע לתאונת דרכים. לעניין הקש"ס טוענת ב"כ הנתבעת כי אלמלא רצה לנסוע לא היה נופל לבור ולכן אף שמדובר בגורם חיצוני הרי שהוא נכנס בגדרו של סעיף 1 לחוק הפלת"ד.

ב"כ נתבעת 2 המלומדת הפנתה לע"א 517/79 דרור בן טובים נ' מוסך נועה (09/07/80) הקובע כי השימוש ברכב מתחיל מהרגע בו פותח אדם את דלת מכוניתו כדי להיכנס לתוכה. היא טוענת שמדד משמעותי לעניין שאלת השימוש הוא המגע הפיזי עם הרכב (רע"א 5738-97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ (03/08/99)). יתירה מזו, השימוש המשני צריך להיות בהקשר לשימוש עיקרי (ת"א 1003-06 עקיבא רוכסר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (04.01.11)). ב"כ הנתבעת הדגיש שהתובע לחץ על השלט אך השימוש ברכב טרם החל והוא נפל בגלל הבור ולא בגלל הרכב ולא בגלל השימוש ברכב.

ב"כ התובע ביקש להדגיש כי כתב התביעה הוגש לשתי הנתבעות משום שנתבעת 1 לא אפשרה לתובע לממש את זכותו מולה.