ת"א 18435-08-16 דר ואח' נ' גורקי ואח'

1. לפני בקשת הנתבעת להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות העדר עילה, התיישנות, ושיהוי קיצוני.

ברקע הבקשה, תביעה אותה הגישו התובעות ובמסגרתה נטען כלפי הנתבעים כי גרמו לתובעות לנזק, מקום בו נמכרה להם דירת מגורים אשר נבנתה על ידי המבקשת, ללא היתר בנייה כדין.

2. לשיטת המבקשת מדובר בנכס אשר בנייתו הסתיימה עוד בשנת 1970, הזכויות בו הועברו 5 פעמים קודם שהתקבלו בידי בעלת הזכויות הנוכחית (התובעת 2 בלבד), אין ולא הייתה כל מניעה לדעת את הנתונים העובדתיים הנוגעים לשאלת קיומו של היתר בנייה על ידי אדם סביר, וממילא ככל שקיים מקום להעלות טענות כלשהן ביחס לנכס המקרקעין, המבקשת אינה הכתובת המתאימה לכך.

עוד נטען כי נוכח מועד יצירת הנזק, כמו גם מועד הגילוי הסביר שלו, מדובר בתביעה אשר התיישנה, או לכל הפחות לוקה בשיהוי קיצוני המצדיק סילוקה.

לשיטת המבקשת, נותק כל קשר סיבתי, ככל שהיה כזה, בינה לבין נזקן הנטען (והמוכחש) של המשיבות.

3. המשיבות (התובעות) טענו כי עומדת להן עילה בדין כנגד כלל הנתבעים, כי לא ניתן , נוכח הוראותיו של חוק ההתיישנות התשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), כמו גם הפסיקה הנוהגת להורות כי התביעה התיישנה.

עוד נטען כי לא מתקיימים תנאי הוראות הדין להורות על קיים שיהוי המצדיק סילוק התביעה, וממילא המקום להידרש לכלל טענות המבקשת - עת כי מדובר בטענות עובדתיות, אינו בשלב מקדמי זה.

4. לאחר שנתתי דעתי לבקשה, לתגובה ולתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן;

5. אקדים ואבהיר כי כב' בית המשפט העליון מצא להורות, לא אחת, כי שאלת התיישנותה של תביעה, ראוי כי תבחן בצמצום רב, נוכח העובדה כי משמעות הינה סגירת דלתותיו של בית המשפט בפני המתדיין, וההכרה בזכותו הבסיסית, המעין חוקתית של אדם, להביא עניינו בפני בית המשפט המשפט.