א' נ' מוסך מ.א.ש. שרותי רכב בע"מ ואח'

תביעה להטבת נזקי גוף, שיסודה בנזק שנגרם לתובע – צבע רכב במקצועו – כשביום 4/11/2008 התפוצץ בידיו מיכל של "זפת קרה" שהיה באקדח התזה, במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1.

הדיון בתביעה הסתיים בהסכם פשרה שבגדרו נקבע שהנתבעות תשלמנה לתובע סכום כולל של 20,500 ₪ לסילוק תביעתו, על דרך הפשרה ומבלי להודות בחבות, וכי ההודעה ששלחו הנתבעות לצדדי ג' – תידחה. צד ג' 2 ויתר על הוצאותיו. הוסכם כי בית המשפט יכריע בשאלת הוצאות צד ג'1 לאחר שמיעת טיעונים. להשלמת התמונה יובהר כי בתיק זה עדיין לא הוגשו ראיות מטעם הצדדים. הצדדים הגישו רק תחשיבי נזק וניתנה הצעת פשרה מטעם בית המשפט. צד ג'1 לא קיבל את ההצעה והסכם הפשרה שהושג בסופו של יום, אינו על פי ההצעה. עוד זאת, צד ג'1 אינו חברה בע"מ, ולמרבה הצער מר בכר משה ז"ל, שהיה בעל העסק שעל פי הנטען בו נרכש המיכל שהתפוצץ, הלך לעולמו. על פי צו ירושה מיום 3/5/2012 יורשיו של המנוח בכר משה הם רעייתו גב' חנה בכר, ובנו מר אייל בכר.

הנה כי כן, פסק הדין דלקמן עוסק בשאלת הוצאות יורשי צד ג'1, שההודעה נגדו נדחתה, ובשאלה זו בלבד.

יורשי צד ג'1 טוענים כי לצורך הייצוג בתיק זה שילמו שכר טרחת עו"ד בסך 20,062 ₪ (אסמכתאות מצורפות). לשיטתם, סכום זה הוא סכום סביר בהתחשב בסיכון שהונח לפתחם. לטענתם, להודעה לצד ג' לא צורפו מסמכים המעידים על רכישת המיכל שהתפוצץ אצל צד ג'1, ובהתחשב בכך שידועה זהות היבואן, הלוא הוא צד ג'2, אין למודיעה עילה נגד צד ג'1 על פי חוק אחריות למוצרים פגומים. על פי תצהיר תשובות לשאלון ששלחה המודיעה לצד ג'1 אין למודיעה כל מידע הקושר את המיכל לצד ג'1, והיא אינה יודעת אם המיכל נרכש אצל צד ג'1. בהעדר עילת תביעה נגד צד ג'1 מבקשים יורשיו לחייב את הנתבעות בהוצאותיהם.

הנתבעות מבקשות לדחות את דרישת ההוצאות של צד ג'1 וטוענות כי בדין הוגשה ההודעה נגדו. הנתבעות מדגישות כי טרם הוגשו ראיות בתיק זה. על פי המסמכים שבידי הנתבעות, וצורפו לסיכומיהן, היה מקום למשלוח ההודעה לצד ג'1 והיא מקום גם לחייבו על פי ההודעה. התאונה אירעה ביום 4/11/2008. על פי חשבונית מס מיום 31/7/2008 רכשה הנתבעת 1 אצל צד ג'1 2 מיכלי זפת להתזה ושני מיכלים של "בוסטיק" (חומר שהיה מעורב בתאונה). מר אייל בכר אישר לחוקר מטעם הנתבעות כי מכר חומר זה לנתבעת 1 ללא מידע טכני או הוראות שימוש ובטיחות. הואיל וצד ג'2 מכחיש את היותו היבואן של המיכל שהתפוצץ, ניתן לראות גם את המוכר כ"יצרן" על פי הוראות חוק אחריות למוצרים פגומים. עילת תביעה על פי חוק זה עומדת לא רק לנפגע עצמו. השאלון שעליו השיב מנהל הנתבעת 1 אינו השאלון ששלח צד ג'1 אלא השאלון ששלח התובע ועל כן הסתמכות צד ג'1 על תשובות אלה כאילו ניתנו במענה לשאלון צד ג'1 אינה נכונה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להיענות לדרישת ההוצאות של צד ג'1 באופן חלקי.

תמוה בעיניי ניסיונם של הצדדים לקיים "משפט זוטא" במסגרת הטיעונים להוצאות. לא אוכל לקבוע ממצאים בשאלת מידת אחריותו של צד ג'1 לתאונה מבלי שהוגשו ראיות בתיק זה.

לטעמי, השאלה המכרעת לעניין ההוצאות היא שאלת התוצאה, והתוצאה היא – כזכור – שההודעה לצד שלישי נדחתה. בהקשר זה, הכלל הוא שמי שזכה בדינו אינו אמור לצאת מבית המשפט בחסרון כיס. הסכום ששילמו יורשי צד ג'1 עבור שכר טרחת עו"ד הוא אכן סכום סביר בנסיבות העניין. מנגד, שיקולים אחרים שיש להביא בחשבון הם אופן ניהול ההליך והעובדה שהתיק הסתיים בפשרה מבלי שמוצו ההליכים המשפטיים. לאלה יש משקל בפסיקת ההוצאות על הצד הנמוך.

בהינתן כל אלה, אני רואה לחייב את הנתבעות לשלם ליורשי צד ג'1 הוצאות בסך 12,000 ₪.

הסכום האמור ישולם על ידי הנתבעות לידי ב"כ צד ג'1 לא יאוחר מיום 1/7/16.