ת"א 17827-11-12 א. נ' מדינת ישראל

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 1958, בעקבות שתי תאונות עבודה שאירעו במהלך עבודתו, בתור איש תחזוקה ואינסטלטור, כאזרח עובד צה"ל, בשירות הנתבעת בבסיס צה"ל ברמת דוד.

התביעה

1.התובע טען, כי ביום 13.11.05, קיבל הוראה מהמנהל אלברט בן שבת, להתקין דוד חשמל באחת הטייסות ברמת דוד. על מנת להתקין את הדוד, היה עליו להוריד אותו מהרכב בעזרת הידיים לכיוון הבניין עליו היה אמור להתקינו, וכל זאת לבד וללא עזרה.

התובע הוריד את הדוד וגרר אותו לכיוון הבניין המיועד, כשלפתע נתקלו רגליו בצינורות גינון שהיו פזורים על הרצפה, והוא נפל על הקרקע. הוא חשש שהדוד ייפול על רגליו לכן, ובכוחותיו האחרונים, הצליח לתפוס אותו בידיו, אולם, בשל משקלו הרב החליק הדוד מידו השמאלית, משך את ידו הימנית וגרם לקריעת גיד בכתף ימין וקרע בשריר באותה יד (להלן: "התאונה הראשונה").

2.התאונה השניה ארעה ביום 19.7.09, הוא עלה על חלקה האחורי של משאית על מנת לפרוק את מטענה, אשר הכיל צינורות כבדים מאוד, שניתן להרימם רק במלגזה, אולם מנהל העבודה חיפש מלגזה באתר ולא מצא. לכן העבודה בוצעה, על ידו ועל ידי המנהל בן שבת, כששניהם התחילו לדחוף את הצינורות ולזרוק אותם מהמשאית. תוך כדי כך, אחד הגלילים התחיל להידרדר לכיוון בו עמד התובע, התובע פחד שהצינור יפול על רגלו לכן ברח מהצינור ואז נפל לתוך פתח שנמצא בתוך המשאית וידיו בלמו את המשך נפילתו למטה.

כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בכתף שמאל ובצוואר (להלן: "התאונה השניה").

3.התובע טען, כי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולפיו על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי התאונה התרשלות שתחוב עליה. לחלופין, נטען כי יש להחיל את הכלל "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים" ולפיו על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה. התובע טען עוד, כי התאונות אירעו עקב רשלנות הנתבעת, על כן יש לחייבה בתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונות הנ"ל.

ההגנה

4.הנתבעת טענה, כי דין התביעה בגין התאונה הראשונה להידחות בשל השיהוי הרב בהגשתה, יומיים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות, דבר אשר גרם לנתבעת נזק ראייתי ממשי.

הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה הראשונה והוסיפה, כי התובע לא נפגע בעקבות היתקלותו בצינורות גינון אלא תוך כדי ובמהלך התקנת הדוד החשמלי, כאשר החליק לאחור עם הדוד ונפגע.

הנתבעת הוסיפה, כי התאונה נגרמה בשל חוסר זהירותו של התובע ולא בשל התרשלות הנתבעת.

5.לגבי התאונה השניה, טענה הנתבעת כי נסיבות התאונה שונות מהמתואר בכתב התביעה. לטענתה, "התובע יחד עם נהג המשאית החליטו לפרוק את צינורות המים הגדולים מהמשאית, המנהל בן שבת התלווה אליהם לצורך סיוע. תוך כדי שהם פורקים את הצינורות, הידרדר אחד מהגלילים לכיוון התובע שהחל באופן אינסטינקטיבי לחזור לאחור עד שהוא מעד ונפל." (סע' 21 לכתב ההגנה).

הנתבעת הוסיפה, כי התובע קיבל הוראה מפורשת שכאשר מדובר במשא כבד אין להרימו באופן עצמאי ויש להשתמש במלגזה לצורך כך, וכי אילו היה התובע נוהג בזהירות ומשתמש במלגזה התאונה הייתה נמנעת (סע' 22 לכתב ההגנה).