נהג רכב נפגע עקב ירי, אולם המשיך בנסיעה אשר הסתיימה בחלוף זמן ומרחק בכך שאיבד שליטה ופגע ברכב חונה. האם מבטחת הרכב הפוגע חבה בפיצוי הצד השלישי בגין נזקיו?
רקע וטענות הצדדים
1.משאית לפינוי אשפה של התובעת עמדה ביום 24.11.17 בשעות הבוקר המוקדמות ברחוב ביישוב ג'סר
א-זרקא ונפגעה ממיניבוס של הנתבעת, אשר בוטחה על ידי איילון. בתביעה הסתפקה התובעת בתיאור זה של התאונה, מבלי להזכיר את הנסיבות שקדמו לתאונה בגינן נמנעה איילון מלשלם בגין הנזק שנגרם.
סיבת דחיית דרישת התובעת פורטה במכתב הדחיה של איילון בו טענה כי אין למבוטח אחריות לקרות התאונה, שכן לפי גרסתו אלמונים ירו לעבר רכבו, וכתוצאה מהירי נגרמה התאונה.
2.בכתב ההגנה נטען להיעדר רשלנות של נהג המבוטחת, וזאת על רקע תיאור הנסיבות שקדמו לתאונה במסגרתן נורה הנהג, ותוך כדי הימלטות מזירת הירי איבד הכרתו ופגע במשאית הנתבעת. בנסיבות אלו נטען כי חלות הוראות סעיף 64 לפקודת הנזיקין שכן לא ניתן היה לצפות את הירי ואשמם של היורים היווה הסיבה המכרעת לנזק.
דיון והכרעה
אופן התרחשות התאונה – והירי שקדם לה
3.נהג התובעת, מחמוד טואטחה, הסביר כי ישב בתא הנהג של המשאית שעמדה בצד כביש פנימי ביישוב כאשר שני גלגלים על המדרכה, סביב השעה חמש בבוקר, ולפתע הגיע אוטובוס זעיר ממול ופגע בו חזיתית. בעדותו אישר כי ירד לעזור לרכב שנפגע, זיהה סימני ירי בדלת הנהג, והבחין כי הנהג מעולף והזעיק עזרה. להתרשמותו נהג הנתבעת איבד שליטה ופגע במשאית.
בהודעה שמסר למשטרה ביום 27.11.17 (ככל הנראה בכתב ידו) תיאר: הייתי עומד בצד של הכביש פתאום ראיתי אוטובוס זעיר נכנס בי חזיתית
עוד ציין כי לא שמע ירי לפני התאונה, ותיאר את המרחק מביתו של נהג התובעת, פאיז נג'ר (להלן:פאיז), עד למקום התאונה. מעדותו עולה כי צריך לעשות סיבוב לצאת מהשכונה, ולחזור מהצומת למקום התאונה, כדי להגיע מביתו של פאיז למקום התאונה. למרות ניסיון ב"כ הנתבעת לשים מילים בפיו כי מדובר במרחק קצר של 50 מטרים, השיב כי זה לא ממש קרוב והדרך לוקחת מספר דקות (עמ' 12-13).
גרסה זו לא נסתרה, ולא מצאתי כי יש לתת כל משקל לטענה כי קצין הבטיחות של התובעת טען כי הנהג עמד לצד הרכב בעת התאונה. אמירתו במשטרה כי "היה עומד" מתייחסת לכך כי המשאית הייתה בעמידה בעת התאונה. מעדותו עולה כי המרחק בין ביתו של פאיז, אשר סמוך אליו נורה, אינו סמוך למקום התאונה אלא דורש נסיעה של מספר דקות ודורש לעשות סיבוב ביישוב.
4.מעדותו עולה כי ככל הנראה פאיז איבד הכרתו סמוך לפני התאונה ולכן פגע במשאית עקב איבוד השליטה. אין לקבל את ניסיון ב"כ התובעת לטעון כי איבוד ההכרה היה לאחר התאונה, בהעדר כל ראיה להוכחת טענה זו. כמו כן, אין בסיס לניסיון להפחית מחומרת פציעותיו של פאיז בעקבות הירי. כפי שעולה מסיכום הטיפול הרפואי בבית חולים הלל יפה פאיז הגיע למיון בשעה 05:26 עם פצעי ירי בגפיים, והועבר להמשך טיפול לתל השומר לטיפול כירורג כלי דם. מבחינת המסמכים הרפואיים עולה כי מדובר בפציעה משמעותית אשר בנקל יכלה לגרום לאיבוד ההכרעה הנטען סמוך לתאונה.
5. מטעם הנתבעת העיד אחיו של הנהג, מרואן, שהבהיר כי ישב בחצר ביתו שהייתה סמוכה לתאונה, שמע את התאונה ורץ למקום וראה את רכבו של אחיו, וכאשר פתח את הדלת הבחין שהיה בלי הכרה. עוד העיד כי שמע את הירי כארבע דקות לפני התאונה, אולם קשה היה לו להעריך את הזמן.
מעדותו של הנהג, פאיז, שרטט את הדרך מביתו למקום התאונה (נ/4). מתיאור זה עולה כי סמוך לאחר שיצא מביתו נורה, המשיך בנסיעה עד לצומת הקרוב ליד המסגד, ומשם המשיך לכיוון בית הוריו שם ארעה התאונה. מדובר בנסיעה שעל פניו אורכת מספר דקות ולא מדובר במרחק של מטרים ספורים ואף לא עשרות מטרים, אלא בכמה מאות מטרים של נסיעה.
בעדותו תיאר כי לאחר שנורה נסע כדי לברוח מהמקום, ובהמשך הנסיעה החליט לנסוע לבית הוריו, אז עשה את הסיבוב מהכביש הראשי ונסע לבית הוריו במרחק של כ- 100 מטרים. עוד זכר את הנסיעה עד סמוך לפני התאונה, עד שאיבד הכרתו עקב אובדן הדם. בחקירתו הנגדית חזר על גרסה זו, הבהיר כי המסגד נמצא בדרך להוריו, ולא ידוע לו כי בדרך פגע ברכבים אחרים.
6.לאחר בחינת מכלול הראיות עולה כי פאיז יצא מביתו לעבודתו כנהג הסעות כאשר לפתע נפגע מירי לכיוון רכבו. פאיז תחילה המשיך בנסיעה במטרה להימלט מהירי, ובהמשך החליט להגיע לבית הוריו. נסיעה זו לא הייתה של מספר מטרים בודדים, אלא נדרש תמרון ברחובות היישוב במרחק שניתן להעריכו כמספר בודד של דקות נסיעה ובוודאי מעל ל- 100 המטרים שהעריך פאיז. עולה כי היה פער זמנים ומרחק משמעותי בין הירי לבין התאונה
על רקע ממצאים אלו, יש לבחון האם פטור פאיז, וכפועל יוצא איילון, מאחריות לקרות התאונה מאחר ונגרמה כתוצאה מהירי.
האם פאיז התרשל והאם הירי היה גורם זר מתערב ששולל אחריותו
7.אין בסיס לטענת איילון כי לא הוכח קרות התאונה או כי לא הוכח כי פאיז נהג בשליחות הנתבעת. הכחשת עצם קרות התאונה או היות פאיז לא מורשה מטעם הנתבעת לא נטענה בכתב ההגנה ומדובר בהרחבת חזית. ממילא מהראיות הוכח אופן קרות התאונה וברור כי פאיז היה נהג מטעם הנתבעת. כמו כן אין להידרש לטענה לאשם תורם של המשאית לאור מקום עמידתה. מעבר להיות טענה זו בגדר הרחבת חזית, לא הוכח כי המשאית יצרה סיכון תעבורתי ולו הייתה עומדת באופן אחר לא הייתה נגרמת התאונה. ככלל, רק בנסיבות חריגות יוטל אשם תורם על רכב עומד ועצם העמידה כאשר שני גלגלים על המדרכה כאשר יש מספיק מקום לעבור בכביש, לא מובילה להטלת אשם תורם.
עוד טענה הנתבעת כי לא מדובר במקרה תאונתי ולכן לא התרחש מקרה ביטוח כהגדרתו בסעיף 11 לפוליסה. לא מצאתי ממש גם בטענה זו, שכן מדובר בנזק עקב פגיעת המיניבוס במשאית, ולכן לא מדובר בנזק שנגרם בזדון על ידי הירי.
8.הטענה היחידה הראויה לבירור היא טענה כי הירי הוא גורם זר מתערב שניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנהג לתאונה, כאמור בסעיף 64(2) לפקנ"ז.
בת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 45005-05-13 אלון בסרגליק נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, 05.11.2013, נקבע כי סטיית רכב עקב התפרצות ילד לכביש לא פוטרת את הנהג מאחריות מחמת גורם זר מתערב, לאור הצורך לצפות סכנות מעין אלה.
כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 576/81, אילן בן שמעון נ. אלי ברדה, פ"ד לח(3)1 [1984], בסעיף 7 לפסק הדין:
"מבחניו של קשר סיבתי זה קבועים בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיהם לא תוטל אחריות על אדם, אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". "הסיבה המכרעת" נקבעת על-פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים... המבחן הראשון (מבחן הצפיות) עניינו צפיותו של המזיק, והשאלה היא, אם המזיק, כאדם סביר, צריך היה לצפות, כי התרשלותו שלו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות האירועים התערב גורם זר – בין צד שלישי ובין הניזוק עצמו – כי אז השאלה היא, אם התערבותו של אותו גורם מתערב היא בגדר הצפיות הסבירה... המבחן השני (מבחן הסיכון) עניינו הסיכון, שנוצר על-ידי מעשהו של המזיק. על-פי גישה זו מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי, אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבותו של גורם זר. המבחן השלישי (מבחן השכל הישר) שואל, אם כל התכונות, המציינות את הרשלנות שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה. כאשר הנזק נגרם בשל התערבות גורם זר, השאלה היא, אם התערבותו שוללת, במישור ההגיוני, את קיומו של הקשר..."
הנתבעות לא הפנו לפסיקה בנסיבות דומות. הנתבעת הפנתה לבע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סלים יוסף סעיד, פ"ד לח(2) 533 (1984)בעמ' 544 לפסק דינו של כב' השופט בייסקי:
" ואולם גורם התאונה העיקרי (וייתכן אף הבלעדי) היה לכתחילה, ונשאר עד הסוף, חסימת נתיב הנסיעה המיועד למכונית הפרטית, שחסם המשיב, במצב זה נמצא נהג המכונית הפרטית במילכוד שיצר המשיב; ייתכן, כי הסטיה שמאלה לא היתה שקולה ואולי אף פזיזה, כשלא נותר רווח מספיק לעבור באמצע, בין המשאית לבין המונית; אבל גם המשך נהיגה ישרה בנתיב המיועד למכונית הפרטית, בהכרח היה מביא להתנגשות חזיתית בנה לבין המונית, שנסעה באותו נתיב בכיוון הנגדי. במצב דברים כזה, בשעת דחק של מילכוד, אין מדקדקים עם נהג, שלא נותרה לו בחירה חופשית לפעולה שקולה, גם כאשר המעשה שעשה, בכורח הנסיבות ובהחלטה רגעית, לא היה בו למנוע את התאונה, שהבסיס לה הונח על-ידי המזיק הראשון (ע"א 18/66 [7], בעמ' 167)".
דברים אלו אינם מובילים למסקנה כי בנסיבות העניין חל פטור מאחריות בגין הירי. המקרה הנדון שונה בתכלית, ולמעשה לא מתאים כלל לחריג של גורם זר מתערב. כאן "הגורם הזר המתערב" , הירי, היה לפני הפעולה הרשלנית של הנהג, ולכן אין כלל מקום לדון בחריג זה. רשלנותו של הנהג הייתה בבחירתו להמשיך ולנהוג מרחק לא סביר לאחר שנורה, כאשר החלטה זו היא זו שיצרה את הסיכון התעבורתי והובילה לתאונה. אמנם אין לדקדק בבחינת התנהגות של אדם לאחר ירי, אולם מעדותו עולה כי לאחר הירי היה בהכרה מלאה, ואף החליט באופן מודע להמשיך בנסיעה לבית הוריו, למרות פציעותיו. בחירה בדרך פעולה זו הובילה לכך שבהמשך הנסיעה איבד הכרתו עקב הירי. אמנם הירי היה הטבעת הראשונה בשרשרת הנסיבות שהובילה לתאונה, אולם התאונה התרחשה בגין רשלנות הנהג בכך שבחר להמשיך לנהוג במצב זה.
(למסקנה דומה בה פעל נהג באופן לא אחראי לאחר ששמע ירי השווה, ת"א (שלום תל אביב-יפו) 210544/02 אלדן השכרת רכב בע"מ נ' כהן מיקי, 06.06.2005)
9.גם אם אבחן המקרה בראי גורם זר מתערב, פער הזמנים והמרחק בין הירי לתאונה במבחן השכל הישר אינו מצדיק לפטור הנהג מאחריות, שכן בחירתו לנהוג במצב בו היה היא שגרמה לתאונה. אמנם לא ברור כי על נהג לצפות ירי, אולם עליו לצפות גורמים שעלולים להפריע לנהיגה. לו היה הרכב סוטה עקב הירי ופוגע בו במקום ברכב חונה, ניתן היה לטעון לתחולת החריג לאחריות של גורם זר מתערב. אולם בנסיבות העניין, בהן בחר הנהג להמשיך בנסיעה, הרבה מעבר לצורך לצאת מטווח הסכנה של הירי, דווקא התנהגותו הרשלנית היא שגרמה לתאונה ולא ניתן לקבוע כי הירי היה הסיבה המכרעת לנזק.
לאור כל האמור לעיל, נהג הנתבעת אחראי ברשלנותו לקרות התאונה, וכפועל יוצא חבה איילון מכוח ביטוח האחריות לנזקי צד שלישי.
גובה הנזק
10.בהתאם להסכמת הצדדים גובה הנזק המוסכם הוא בסך של 122,827 ₪ בגין נזקי המשאית וסך של 5,352 ₪ שכר טרחת השמאי.
סוף דבר
11.אני מחייב את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת 128,179 ₪ בצירוף הוצאות התובעת בגין אגרה ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.
ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
