1.זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע יליד 1/5/97, בהיותו קטין, במהלך עבודתו אצל הנתבעת, ביום 14/8/13, עת הועסק כפועל ייצור במפעל הנתבעת.
2.בין הצדדים נעוצה מחלוקת, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.
3.נסיבות התאונה, כפי שעולות מתצהיר התובע, הן כדלקמן: התובע טען שעבד על המכונה לכיפוף מתכות לראשונה ביום התאונה, לאחר שאחד העובדים, שהוא אינו זוכר את שמו, הראה לו פעם אחת כיצד להפעיל את המכונה והלך. כך תיאר התובע את נסיבות התאונה: "ביום 14/8/13 הפעלתי המכונה עם כפתור ההפעלה שעל המכונה והברגתי הבורג שעל המכונה שקובע דרגת הלחץ וכפי שהראה לי לעשות כמפורט לעיל, אך מוט הברזל נתקע ואני הזזתי את המוט שנתקע ואז לפתע המכונה החלה לפעול ועקב כך ידי הימנית שהיא ידי הדומיננטית נמשכה ונמחצה במכונה".
4.הנתבעת בסיכומיה, לא כפרה בנסיבות התאונה, כפי שהן עולות מתצהיר התובע, וטענה, כי יש להשית על התובע אשם תורם משמעותי ומלא בשיעור של מאה אחוזים, לחילופין, בשיעור של 50 אחוזים, הואיל ומדובר בתאונה שניתן היה למנוע בלחיצת כפתור המפסיק את עבודת המכונה, והואיל והתובע ידע איך לתפעל מכונות ועבד במפעל שנה קודמת אצל הנתבעת בהפעלת מכונה אחרת, והואיל שמדובר בתובע עם בעיות קשב וריכוז, בעיות שלא הביא לידיעת הנתבעת טרם עבודתו. עוד טענה הנתבעת לעניין אחריות התובע, שהוא לא נזהר ודיבר בטלפון בזמן העבודה והכנסת היד למכונה.
5.עסקינן בנתבעת העוסקת בייצור רשתות לגידור, עבודות מסגרות ואספקת חומרי בניין, ובמכונה ערגול (rolling machine). המומחה מטעם התובע, סעדי סלים, מהנדס המתמחה בבטיחות (להלן: "המהנדס"), תיאר בחוות דעתו את המכונה כך: "ערגול פרופילים הנו תהליך של עיבוד פרופילי הפלדה, הוא מתבצע באמצעות מכונת ערגול המכופפת אותם סביב הציר הרצוי ובהתאם לדרישת הלקוח. באמצעות מעבר הפרופיל (הלוך ושוב) דרך שלושה גלילים או יותר, עליהם מותקנת תבנית התואמת את תצורת הפרופיל, ותוך הפעלת לחץ מדורג – מקבל אותו פרופיל עקמומיות עם רדיוס. ככל שמידת הפרופיל גדלה, כך יגדל כוח ההתנגדות שלו ויהיה צורך במכונה בעלת רמת ניצולת (הספק) גבוהה המסוגלת לספק כוח רב יותר לשם כיפופו. מטרת ערגול הפרופילים הינה לקבל את חומר הגלם (אשר בצורתו הבסיסית מיוצר ומסופק ישר) בצורה עגולה ובעלת רדיוס... מכונת הערגול המעורבת בתאונה תועדה בתמונות והוסרטה. מדובר במכונה המונעת באמצעות מנוע חשמלי. הגלגל העליון המשמש לכיפוף הפרופיל נע במישור האנכי באמצעות בורג כיוונון ידני. מפסק ההפעלה של המכונה מוצב בצידה העליון באופן שההפעלה מחייבת הושטת יד מעל גלילי המכונה".
6.התובע טען, הן להפרת חובה חקוקה מצד הנתבעת שלא דאגה לאמצעים מינימליים לביטחון התובע, והן על קיומה של עוולת הרשלנות בהן חבה הנתבעת כלפי התובע מכוח היותה המעביד של התובע. בענייננו, אני סבורה שהמעשים והמחדלים של הנתבעת, אשר יפורטו בהמשך, מהווים הן עוולת הפרת חובה חקוקה והן עוולת רשלנות.
7. לעניין הפרת חובה חקוקה, פרט התובע בכתב התביעה, רשימה ארוכה של הוראות חוק שלטענתו הפרה הנתבעת. לאחר עיון בסיכומים, נמצא כי התובע טוען להפרות חובה חקוקה של פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל -1970, ותקנות הבטיחות בעבודה, תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשנ"ט-1999, וחוק עבודות הנוער, תשי"ג-1983.
8.כאמור, התובע הגיש מטעמו חוות דעת של המהנדס סלים סעדי, יועץ בטיחות בעבודה. המהנדס לא נדרש להתייצב לחקירה על חוות דעת, לא הוצגו ראיות הסותרות את חוות הדעת, משכך יש לראות את הנתבעת כמי שמסכימה לקביעות המהנדס.
9.על פי חוות דעת המהנדס מטעם התובע, בעת התאונה, הגישה לנקודות צביטה בין גלגלי המכונה לפרופיל המעובד, הייתה חופשית ללא כל מיגון. על פי חוות הדעת, "נקודות צביטה ומשיכה בין חלקים סובבים לבין חלקים הנעים במשיק להם ידועה היטב בתורת הבטיחות והגנת המכונות. נקודות אלה נמצאות בין רצועת הנעה בממסרת רצועות לבין גלגלי הרצועות, בין שרשרת הנעה בממסרת שרשרת לבין גלגלי השיניים, בין סרט מסוע לבין גליל ההנעה של המסוע, בין גלגל השיניים מניע לבין פס שיניים בממסרת ועוד. נקודות מסוכנות אלה והצורך במיגונם מפורטים בחוברת המוסד לבטיחות "מיגון מכונות" מדצמבר 1998.. הצורך במיגון נקודות צביטה מובא בהרחבה גם במפרט מכון התקנים הישראלי". על פי חוות דעת המהנדס, נהוג להשתמש במגני מרחק המונעים גישה לנקודות סכנה, נהוג למגן מכונות ערגול באמצעות לוח בקרה והפעלה המרוחק מהמכונה, ובנוסף, נכתב בחוות הדעת, שלא היה בנמצא לחצן חירום שבאמצעותו ניתן להפסיק את המכונה בעת התאונה. נאמר בחוות הדעת, שלא היה גידור לממסרת המכונה, בעוד, שנמצא בביקורו במפעל, מכונת כיפוף העונה לדרישות המיגון, המצוידת במנגנון הפעלה מרחוק, מיגון למערכת ההינע ומפסקי בטיחות כנדרש, עם שלטי אזהרה, מכונה משנת ייצור 2014, שלא הייתה במפעל במועד התאונה.
10.בהתבסס על חוות דעת המהנדס, ניתן לקבוע, שהנתבעת לא נקטה באמצעי הגנה כלשהן בעת השימוש במכונה ולא גידרה חלקים מסוכנים במכונה, כמתחייב מהוראת סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה.
11.עוד אני מוצאת לנכון לקבוע, כי הנתבעת לא קיימה את חובתה, על פי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), למסור לתובע, מידע בדבר סיכוני בטיחות קיימים והוראות עדכניות לשימוש, הפעלה ותחזוקה בטוחה של הציוד, ולא הדריכה את התובע בהיבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים. בעניין זה, היו בפני שתי עדויות, של התובע ושל המצהיר מטעם הנתבעת, בעלים של הנתבעת, מר גבי אהרון (להלן: "גבי"). אני מוצאת לתת אמון בעדות התובע ולקבל את עדות התובע על פני עדות גבי. כאמור, מצאתי את עדות התובע אמינה ולא מצאתי כל סיבה המעוררת ספק בעדותו: "אמרו לי שים את המוט בכניסה למכונה, יש פה לחץ, שים חולצה במכנסיים ותתחיל לעבוד". מנגד, עדותו של גבי, שעובד חדש עובד בחפיפה עם עובד וותיק עד שמוודאים שהוא קלט את העבודה ושהוא ראה את התובע עובד על המכונה, ידע לתפעל אותה ולבצע את העבודה עליה, נסתרה במהלך החקירה הנגדית, במהלכה לא ידע גבי להשיב, מי הדריך את התובע, כך נאמרו הדברים בחקירה הנגדית:
"ש. ואתה ממשיך ואומר שאם העובד החדש עובד במסגריה אזי מי שמדריך אותו זה מנהל המסגריה. מי היה מנהל המסגריה.
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה ממשיך ואומר שהעובד החדש עובד בחפיפה עם עובד וותיק עד שאתם מוודאים שהוא קלט את החפיפה היטב. עם איזה עובד עשה התובע חפיפה?
ת. לא זוכר. יש רק כמה אפשרויות, דוד שלו שהוא לא חי היום, יש עוד עובד שאני לא זוכר מי זה.
ש. בחור בשם איציק עבד אצלכם?
ת. היה איציק.
ש. פניתי לעו"ד שלך כמה פעמים כי התובע אמר שבחור בשם איציק העביר לו את החפיפה ולא קיבלתי תשובה.
ת. אין לי תשובה. אין דו"חות. אנחנו עובדים, אנחנו לא עורכי דין. אם יהיו דו"חות לא תהיה עבודה.
ש. בקורס בטיחות לא אמרו לך שצריך...
ת. אפילו אם צריך לא עושים. אתה יודע כמה דברים צריך ולא עושים?
ש. אמרת לי לפני שניה שאתה לא זוכר מי נתן הסברים או הדריך את התובע ואמרת לי ...
ת. אני חושב שהייתי נוכח בדקה הראשונה אבל אני לא זוכר מי זה היה.
ש. אתה אומר או הדוד שלו או מישהו אחר.
ת. אמרת איציק עכשיו. יכול להיות. הכול יכול להיות.
ש. איך זה מסתדר עם טענתך בסעיף 6 לתצהיר שבו אתה אומר "התובע הגיע דרך דודו שהיה מנהל המסגריה..." (מצטט)
ת. מי זה דודו? זה אחד מהשניים שדיברנו.
ש. לפני מס' שאלות אמרת לי שאתה לא...
ת. מתי היה המקרה בכלל?
ש. העו"ד שלך לא אמר לך מתי היה המקרה?
ב"כ הנתבעת: ב 2013.
ש. שאלתי אותך אם אתה יודע או זוכר מי הדריך...
ת. אתה עכשיו מנסה להפיל אותי עם שאלות מתחכמות. לגבי סעיף 6, הדוד שהביא אותו, אני והדוד, אני הבעלים של החברה, הסברנו לו איך המכונה עובדת, אח"כ הסברנו לו.
ש. אתה עכשיו אומר לי שהדוד הדריך אותו?
ת. לא. אני לא יודע מי הדריך אותו."
באשר לעדות גבי, שראה את התובע מפעיל את המכונה ומבצע את העבודה עליה, אף היא הופרכה במהלך החקירה הנגדית, כאשר ענה לשאלה כמה זמן נמשכה ההדרכה לתובע: "חצי שעה שעה. אני והדוד שלו הדרכנו אותו שתי דקות ואח"כ הצמדנו לו עובד שידריך אותו שעה חצי שעה". הדרכה של שתי דקות אינה מלמדת על כך שראה את התובע מפעיל ומבצע את עבודתו על המכונה.
המסקנה העולה מהראיות שבפני, שהתובע החל בעבודתו, ללא הדרכה מתאימה, ללא אזהרה מפני הסיכונים בשימוש ותפעול המכונה, למעט הכנסת החולצה למכנסיים, וללא שהנתבעת וידאה כי התובע הבין את הסיכונים בשימוש במכונה.
12.זאת ועוד, בנסיבות שבפני, אני קובעת כי הנתבעת הפרת את הוראות חוק הנוער והתקנות מכוחו, בהתייחס לתקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), תשנ"ו-1995,
האוסרות העסקת נער על מכונות ומתקנים (סעיף 9 לתוספת) "מכבש אכסצנטרי; מכבש כיפוף; כבש ערגול; מכבש חיכוך;" על כן, ניתן לקבוע כי עבודת התובע על המכונה, הייתה בניגוד להוראת חוק הנוער.
13.כלל ידוע, שמעביד חייב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדיו ועליו לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע פגיעה בעובד. במקרה דנן, הנתבעת אפשרה לתובע, קטין בעת התאונה, לעבוד על מכונה לא ממוגנת, ללא הדרכה נאותה ומספקת, ובכך הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה, הפרה שבגינה נגרמו לתובע נזקי גוף.
14.לסיום חלק זה, אני קובעת כי הנתבעת עוולה כלפי התובע, הן בהפרת חובה חקוקה והן ברשלנות.
15.בנוגע לטענת הנתבעת לאשם תורם של התובע, איני רואה לנכון לייחס לתובע כל אשם תורם לקרות התאונה. הן לאור ההלכה הפסוקה, ראה ע"א 663/88 שירזיאן נגד לבידי אשקלון, פורסם ביום 12.5.93:
"קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" נטייה שגוברת כאשר חובת המעביד נקבעת בשל הפרת חובה חקוקה (ראה ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון נגד אסתר מרציאנו, פורסם ביום 21.4.82). וכן ראה ע"א 701/77 רשות הנמלים נגד מספי עזרא, פורסם ביום 13.2.79, בו נפסק כי רמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו אינה נדרשת מעובד כלפי עצמו. על כל אלה, יש לתת חשיבות גדולה להיות התובע קטין בעת התאונה, על כל המשתמע מכך. נוכח ההלכה הפסוקה והנסיבות שהוכחו בפני, אני סבורה שיש להטיל על הנתבעת, אחריות מלאה על קרות התאונה.
למען השלמת התמונה, אציין, שלא מצאתי כי קיים ביסוס ראייתי לטענת הנתבעת, לפיה התובע שוחח בטלפון בעת התאונה, משכך, לא ניתן לטענה זו כל משקל בפסק הדין.
16.הנכות הרפואית – המומחה מטעם בית המשפט קבע, שלתובע נכות צמיתה בשיעור של 11.5%, כלהלן:
בגין מצב תואם קשיון נוח של אצבע 2 בשיעור של 7%.
בגין השפעה מזערית על כושר הפעולה באצבע 4 בשיעור של 2.5%.
בגין חוסר תחושה בקצה אצבע 2 בשיעור של 2%.
וכן נכות בגין צלקות מעט מכערות באצבעות 2-4 בשיעור של 2.5%.
17.הצדדים חלוקים בשאלת הנכות התפקודית של התובע. לטענת התובע יש להעמיד את הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית, מאידך, לטענת הנתבעת, הנכות הרפואית של התובע נמוכה מזו הרפואית, הן לאור תפקודו הנוכחי של התובע שאין בו כדי ללמד על מגבלות לתובע והן לאור העובדה שמדובר בנכויות נמוכות המפוזרות במספר אצבעות. לאחר ששקלתי את הנסיבות שבפני, אני סבורה כי אין בנכות שנקבעה כדי להגביל באופן ממשי את התובע מלבצע עבודות הדורשות שימוש בידיים, ואני רואה לנכון להעמיד את הנכות התפקודית של התובע בשיעור של 7%.
הנזק
18.הפסד שכר בעבר – לטענת התובע, הוא היה אמור לעבוד בחופשות, והעריך את גובה ההפסד לפי חודשיים בשנה למשך 3 שנים בסך 28,000 ש"ח כן בגין שנת עבודה הואיל והתובע התגייס שנה מאוחר יותר. לא מצאתי כל ביסוס וראיה לטענה בדבר הגיוס המאוחר ואובדן שכר בשל שנה זו. באשר לאובדן שכר בחופשות הלימודים, הואיל והפגיעה לא שללה לחלוטין את כושר העבודה של התובע, אני מוצאת לנכון להעמיד את אובדן השכר לעבר בגובה של 10,000 ₪.
19.הפסד שכר לעתיד - חישוב אקטוארי על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 7%, מקדם היוון 301.38 ושכר ממוצע במשק בגובה של 10,546 ₪ (נכון ליוני 2017 על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), עומד על סך 223,000 ₪.
20.הפסד פנסיה - כפועל יוצא מגובה הפסד השכר, הוא נקבע לסך של 28,000 ₪.
21.עזרה צד ג' לעבר ולעתיד – לטענת התובע, נזקק לעזרה, הן בימים שידו הייתה חבושה והן בעתיד בשל היות היד שנפגעה היד הדומיננטית. הואיל ולא מצאתי כי תפקודו של התובע נפגע באופן ממשי ואין בפני כל ראיה שתפקודו היום יומי של התובע מוגבל, ובהעדר אסמכתאות על הוצאות בגין נזק זה, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪.
22. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪, עבור נסיעות וטיפולים, שאינם מכוסים על ידי קופת החולים.
23.שכר לימוד – לטענת התובע, נאלץ, בעקבות התאונה, לשנות מגמת לימוד מחשמל לבישול ונאלץ לשאת בשכר לימוד בסך של 5,000 ₪. לאחר בחינה, אני סבורה שיש לייחס לתאונה חלק מהסיבות למעבר ולא את כולן, משכך, אני מורה על החזר מחצית משכר הלימוד בסך של 2,500 ₪.
24.כאב וסבל – התובע עתר לפיצוי בסך של 150,000 ₪ ומנגד הנתבעת ביקשה לקבוע פיצוי בגובה של 10,000 ₪. בהתחשב בגילו של התובע, נסיבות התאונה, שיעור ואופי הנכות, הטיפולים הרפואיים, אני פוסקת לתובע סך של 50,000 ₪.
25.בהינתן האמור, מתקבלת התביעה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 333,500 ₪ בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסך של 63,226 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם לתובע.
26.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ.
27.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ז, 16 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
