נוישטיין נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ ואח'

לפניי בקשת המבקש (להלן: "המבקש" ו/או "התובע" )לפיצול הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק, ולהפיכת סדר הבאת הראיות בתיק, (להלן: "הבקשה"). התביעה דנן הוגשה על ידי המבקש נגד המשיבות (להלן: "המשיבות" ו/או "הנתבעות"), בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965, (להלן: "חוק איסור לשון הרע" ו/או "החוק"). במסגרת תביעה זו עותר התובע, בין היתר, לפיצוי אף מכוח חוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

עסקינן בתביעה כספית בסך 1,000,000 ש"ח שהוגשה כנגד הנתבעות, בין היתר, מכוח חוק איסור לשון הרע, במסגרתה טוען התובע לחמישה פרסומים מעוולים שהוציאו דיבתו רעה, העולים כדי לשון הרע בהתאם לחוק ושפורסמו על ידי הנתבעות.

תמצית טענות התובע (המבקש)

לטענת התובע הנתבעות אינן מכחישות את הפרסומים, אך טוענות להגנות הקנויות להן בחוק. התובע טוען כי בנסיבות אלו ובהתאם ל"הלכת רוטר" יש לפצל הדיון בין שאלת האחריות לנזק ולהורות על היפוך נטל הבאת הראיות בשאלת האחריות. (רע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני) ואח' (25.8.14) (להלן:" הלכת רוטר").

על פי הנטען, מהפרסומים המעוולים נגרמו ונגרמים לתובע נזקים אדירים, כאשר להוכחתם יידרש בית המשפט להבאת עדים רבים. משכך, פיצול הדיון והיפוך סדר הבאת הראיות בקשר לשאלת האחריות יתרום ליעילות הדיון.

תמצית טענות הנתבעות (המשיבות)

לטענת הנתבעות, אין ממש בטענת התובע בדבר הודאה בכל הפרסומים, כאשר הפרסום משנת 2018 אשר נטען כי פורסם בעתון הארץ מוכחש. הנתבעות טוענות כי גם הפרסום במנועי החיפוש אתו הגדיר התובע כ"פרסום מעוול נוסף", מוכחש. הנתבעות טוענות, כי לפחות שני פרסומים נטענים מוכחשים, ומשכך לא מתקיימים התנאים להחלת הלכת רוטר.