גרוסמן נ' ס' ואח'

לפני תביעה לפינויה של הנתבעת 1 ולסילוק ידה של הנתבעת 2 מדירת התובע, וכן לקבלת דמי שימוש ראויים.

1.הצדדים

1.1התובע הינו הבעלים של דירה בקומה הראשונה בבניין ברח' XXX בXXX (להלן – "הדירה"; וראו: נסח רישום מקרקעין צורף נספח א' לתביעה וסעיף 4 לתביעה).

1.2הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") היא דיירת מוגנת בדירה, לאחר שביום 12.5.83 נחתם חוזה שכירות בינה לבין הבעלים הקודם של הדירה וכן נחתם על ידה תצהיר במסגרתו התחייבה לשלם לבעלים הקודם דמי מפתח (חוזה השכירות והתצהיר צורפו נספחים א' ו- ב' לתצהיר הנתבעת); מששילמה הנתבעת את דמי המפתח הפכה לדיירת מוגנת בדירה (ראו סע' 5 ו- 6 לתצהיר הנתבעת, וכן סע' 2 ו- 3 לתצהיר מר זאב נחמן). הנתבעת 2 היא בתה של הנתבעת.

2.המחלוקת

2.1לטענת התובע, הנתבעת נטשה את הדירה לפני כחמש שנים עת נישאה למר נ' ס' (להלן – "מר ס'") ועברה להתגורר עמו בכפר XXX, וזאת למרות שהיא ממשיכה לשלם את דמי השכירות ומבקרת אחת לשבוע בדירה.

הנתבעת שוללת את טענת הנטישה וטוענת כי אמנם בשנת 1989 נישאה בשנית (למר ס'), אך מעולם לא נטשה את הדירה; לטענתה, לאחרונה החל בעלה לשהות בXXX בבית הוריו בעוד היא מחלקת את זמנה בין הדירה בXXX לבין הדירה בXXX, שם מרכז חייה – בקרבת בתה היחידה ונכדה.

2.2עוד לטענת התובע, בתחילת חודש ספטמבר 2016 התברר לו כי הנתבעת 2 ובנה בן ה – 15 החלו להתגורר בדירה, שלא כדין.

הנתבעות מאשרות כי בשנת 2016 עברה הנתבעת 2 יחד עם בנה להתגורר בדירה, אך מבהירות שהדבר נעשה מחמת נסיבות אישיות ומצוקה אליה נקלעה הבת, וכי לא מדובר בהפרה של הוראות החוזה או החוק.