ב' ל' אוטומוטורס בע"מ נ' אפרייט

בתובענה הנדונה טוענת התובעת כי הנתבע הוציא את דיבתה רעה בפרסום שפרסם בחשבון "פייסבוק" שלו אשר עולה כדי לשון הרע. מכאן תביעתה מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע), לחייב את הנתבע לפצות אותה בסך 100,000 ₪.

הנתבע אינו חולק על הפרסום, אך לטענתו, אין בו משום לשון הרע על התובעת. כן טען, כי אפילו היה בפרסום משום לשון הרע, הרי שבכל מקרה, הפרסום לא כוון כלפי התובעת. כן טען, כי כל האמור בפרסום הוא בגדר אמת ולפיכך עומדת לו הגנת אמת בפרסום וכן הגנת תום הלב. באשר לחלק הפרסום שאינו כולל תיאור עובדות טען, כי מדובר בהבעת דעה מותרת.

א.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

דיון בעיקרי העובדות על-פי הראיות

2.תחילה נעמוד על עיקרי העובדות כפי שהן עולות מראיות הצדדים. כפי שעוד יובהר, עיקרי העובדות אינן שנויות במחלוקות, למעט אלו אשר עליהן נידרש במפורש.

3.התובעת (ב' ל' אוטומוטורס בע"מ) היא זכיינית של חברת יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (להלן – UMI) ברחובות, אשר משמשת מרכז שיווק ושירות של חברת UMI.

הנתבע (מר יעקב אפריאט) מועסק בחברת מובילי הרי יהודה בע"מ (להלן – מובילי יהודה), אשר על-פי עדותו, מדובר בחברה משפחתית בבעלות אמו. מובילי יהודה רכשה מהתובעת רכב מתוצרת ומסוג איסוזו D-MAX (להלן – הרכב) תמורת סך 239,964 ₪, נועד לשימושו של הנתבע במסגרת עבודתו. הרכב נמסר לידי הנתבע ביום 29.1.2015.

4.כעבור כחצי שנה, ביום 16.7.2015, לאחר נסיעה של כ-20,000 ק"מ ברכב, הגיע הנתבע עם הרכב אל מרכז השירות של התובעת (להלן גם – המוסך), לשם ביצוע טיפול שגרתי לאחר נסיעת 20,000 ק"מ. הרכב הושאר במוסך ונעשו בו שני טיפולים שגרתיים. האחד, אשר על-פי הנטען אמור להתבצע לאחר נסיעה של 10,000 ק"מ והשני אשר אמור היה להתבצע לאחר נסיעה של 20,000 ק"מ.

התובעת טענה כי העובדה שהנתבע לא הביא את הרכב לטיפול לאחר 10,000 ק"מ הייתה בניגוד להנחיות יצרן הרכב ובניגוד להנחיות שניתנו לנתבע בעת מסירת הרכב לידיו. הנתבע לעומת זאת טען, כי ההנחיה שנמסרה לו בעל-פה הייתה כי עליו להביא את הרכב לטיפול רק לאחר נסיעה של 20,000 ק"מ וכי לא נמסרו לו הנחיות או הוראות אחרות בכתב. מאחר שהנתבעת לא הגישה את הוראות היצרן, לא הראתה כי לנתבע נמסרו הוראות בכתב שלפיהן היה עליו להביא את הרכב לטיפול ראשון לאחר נסיעה של 10,000 ק"מ, ואף לא הזמינה לעדות את מי שמסר את הרכב לידי הנתבע, לא ניתן לקבל את גרסתה. לעומת זאת, הנתבע העיד כי לא קיבל כל הוראות בכתב וכי נאמר לו במפורש כי עליו להביא את הרכב לטיפול ראשון רק לאחר 20,000 ק"מ. עוד העיד, כי הוא מקפיד מאד על הנחיות היצרנים בכל הנוגע להחזקת כלי הרכב של החברה והדבר אף נתמך בכך שאמנם הגיע עם הרכב לאחר שגמע 20,122 ק"מ. בדומה טען כי נאמר לו, שלא הייתה משמעות רבה לכך שהרכב הובא לטיפול רק לאחר נסיעה של כ-20,000 ק"מ. מהטעמים האמורים ומאחר שעדות הנתבע הייתה אמינה ומשכנעת, הרי שמקובלת עליי גרסתו. מכל מקום, הגם שהנתבעת ביקשה לתת משקל רב לטענתה כי הנתבע לכאורה הפר את הנחיות היצרן, לא מצאתי כי הייתה לכך חשיבות, אם בכלל, לנושא התביעה או לנושא הפרסום.