ת"א 17449-09-13 מרדכי נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

א.ההליך והצדדים לו

1.התובעת, ילידת 1973, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 22.1.2012, בהיותה נהגת ברכבה. הרכב, מ.ר. 4699350, בוטח במועד התאונה בביטוח חובה על-פי דין על-ידי הנתבעת.

2.ביום 11.6.2014 הודיעה הנתבעת שהיא חוזרת בה מכפירתה בחבות לאירוע התאונה, לאחר שבקדמי-משפט שהתקיימו בתאריכים 6.3.2014 ו-20.5.2014 הובהרו נסיבות קרות התאונה. המחלוקת נסבה אפוא על טיבו ושיעורו של הנזק בר-הפיצוי שנגרם לתובעת בתאונה.

3.לתמיכת התביעה נשמעה עדותה של התובעת. הנתבעת לא הביאה ראויות והסתפקה בחקירה קצרה של התובעת על תצהירה [ת/1]. ההפניות להלן הן לפרוטוקול, ככל שלא צוין אחרת.

ב.הנכות הרפואית והתפקודית

1. אין מחלוקת שהתאונה הינה גם תאונת-עבודה, והוכרה כְּכזו על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן המל"ל). ועדה רפואית של המל"ל בענף נפגעי עבודה קבעה כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בעטיה של התאונה היא 5% – שיעור מותאם לפי תקנות 35(1)(א) ו-(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). נובע מכך שהנכות נקבעה בשל פגיעה שהשפעתה היא בין מצב בו "אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות" לבין מצב בו "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". עסקינן בנכות על-פי דין שחלה ומחייבת בהליך דנן.

    

2. את טענת התובעת, לפיה יש לקבוע את נכותה התפקודית בשיעור שעולה על הנכות הרפואית ולהעריכה ב- 10%, יש לדחות.