-
רכב הנהוג על ידי הנתבע, ואשר בבעלות אביו של הנתבע, חצה צומת באור אדום ופגע ברכב התובעות. הצדדים אינם חלוקים כי רכב הנתבע אחראי ל – 85% מהנזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה מהתאונה.
המחלוקת הינה בין הנתבע לבין צדדי ג' וזאת בשאלת הכיסוי הביטוחי.
-
אין מחלוקת כי אביו של הנתבע, מר משה ראובן, (להלן ולשם הנוחות: "מר ראובן") היה מבוטח בביטוח מקיף, ביטוח שנערך באמצעות סוכנות הביטוח, צד ג'2 (להלן ולשם הנוחות "סוכנות הביטוח") אצל כלל חברת לביטוח, צד ג'1 (להלן ושלם הנוחות "חברת הביטוח").
פוליסת הביטוח כפי שנערכה הוגבלה לכיסוי נהג יחיד בלבד – מר ראובן. לפיכך, הפוליסה כפי שהונפקה אינה מכסה את אירוע התאונה, היות והנהג ברכב היה הנתבע.
אלא שהנתבע ואביו טוענים כי אבי הנתבע ביקש להוסיף לפוליסת הביטוח המקיף את הנתבע כנהג נוסף, כאשר צדדי ג' התרשלו מלבצע זאת, ומכאן עליהם לשאת בנזקים המוכחים של התובעות.
צדדי ג' טוענים כנגד, כי לא רק שמר ראובן לא ביקש להוסיף את הנתבע כנהג מותר בפוליסה, אלא שסרב באופן מפורש לעשות כן, למרות שהדבר הומלץ לו על ידי סוכנות הביטוח.
-
אציין כי ככל שאקבע כי אכן קיימת התרשלות של צדדי ג', הרי עולה שאלת חלוקת האחריות בין צדדי ג' לבין עצמם.
כתבי הטענות וההליכים שהתנהלו
-
בכתב התביעה טוענות התובעות כי ביום 23.1.2011 רכב הנהוג על ידי הנתבע חצה צומת באור אדום ופגע ברכב התובעות אשר חצה את הצומת בחסות האור הירוק. עוד טוענות התובעות כי בגין ארוע תאונה זה הוגש כנגד הנתבע כתב אישום, כאשר הוא הורשע כדין ודינו נגזר.
התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבע וכן כנגד חברת כלל, כאשר בכתב התביעה נטען כי הרכב הנהוג על ידי הנתבע היה מבוטח בביטוח מקיף בחברה זו.
התובעות טענו כי סך נזקיהן בגין התאונה הינו 81,603 ₪.
עוד טרם הוגש כתב הגנה מטעם חברת כלל, הסכימו התובעות וחברת כלל כי התביעה כנגד חברת כלל תמחק וזאת לאור טענת העדר כיסוי ביטוחי שהועלתה על ידה.
-
לעניין האחריות לתאונה טען הנתבע בכתב ההגנה כי אינו מקל ראש בהרשעתו בבית הדין לתעבורה, עם זאת האחריות לתאונה אינה שלו באופן מלא.
טענתו המרכזית של הנתבע בכתב ההגנה הייתה כי אביו, משה ראובן, הרחיב ביום 18.7.2010 את פוליסת הביטוח המקיף כך שתכלול גם את הנתבע כנהג מורשה ומכאן קיים כיסוי ביטוחי לנתבע. פועל יוצא מכך הינו כי כל סכום שיפסק לטובת התובעות אמור להיות משולם על ידי סוכנות הביטוח או חברת הביטוח.
לפיכך, הנתבע הגיש ביחד עם כתב ההגנה הודעת צד ג' כנגד סוכנות הביטוח וחברת הביטוח, במסגרתה חזר על טענתו כי אביו הרחיב את פוליסת הביטוח כך שתכלול גם את הנתבע.
-
חברת הביטוח, צד ג'1, טענה בכתב ההגנה מטעמה כי הפוליסה שהונפקה לאביו של הנתבע הייתה לנהג יחיד בלבד והוא מר משה ראובן. לפיכך, אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה, כאשר הנתבע נהג ברכב.
עוד טענה חברת הביטוח, כי אכן התבקש שינוי של פוליסת ביטוח החובה לרכב, כך שלפוליסה זו הוסף הנתבע כמבוטח, אולם לא התבקש שינוי של פוליסת הביטוח המקיף.
בענין היחסים בינה לבין סוכנות הביטוח, טענה חברת הביטוח כי ככל שיתברר כי אכן אביו של הנתבע ביקש מסוכנות הביטוח להוסיף את בנו לפוליסת הביטוח המקיף וסוכנות הביטוח לא עשתה כן, מלוא האחריות רובצת על סוכנות הביטוח.
-
סוכנות הביטוח, צד ג'2, טענה בכתב ההגנה, כי אכן אביו של הנתבע פנה להוספת הנתבע לפוליסת ביטוח החובה, אולם לא לפוליסת הביטוח המקיף. סוכנות הביטוח טוענת כי הוסברה לאבי הנתבע המשמעות של אי הוספת הבן לביטוח המקיף ובכל זאת זה סרב לכלול את בנו כנהג מורשה במסגרת פוליסת הביטוח המקיף.
בעניין היחסים בינה לבין חברת הביטוח, טוענת סוכנות הביטוח כי בכל מקרה פעלה כשלוח של חברת הביטוח, ולכן ככל שאכן יש חבות, הרי יש להטיל חבות זו על חברת הביטוח.
-
ביום 13.7.2015 התקיים קדם משפט. במסגרת קדם המשפט טען מר ראובן כי שילם "2000-3000 ₪" כתוספת לפוליסה גם עבור הוספת הנתבע לפוליסת הביטוח המקיף. ב"כ סוכנות הביטוח טען בקדם המשפט כי שולם סך של 2,934 ₪, אולם לטענתו עבור תוספת ביטוח חובה בלבד.
בסיומו של קדם המשפט, הציע בית המשפט לצדדים הצעת פשרה לעניין האחריות לתאונה, וכן קבע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית לענין המחלוקת בדבר הכיסוי הביטוחי.
הצדדים אכן הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם, וביום 14.2.2016 התקיים קדם משפט נוסף ובו הסכימו הצדדים כי אחריות הנתבע לתאונה תעמוד על 85%, ומכאן התייתר הצורך בקיום הליך הוכחות לעניין זה. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמה זו.
-
ביום 7.4.16 נתקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו מטעם הנתבע, הנתבע עצמו ואביו, מטעם חברת הביטוח, מר אקרדי בנט ומטעם סוכנות הביטוח, הגב' חיה קלישק (להלן: "גב' קלישק") ומר הרצל קליר. בסיומו של הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה
-
המחלוקת המרכזית הנדרשת להכרעה בתיק זה הינה – האם ביקש אביו של הנתבע, מר משה ראובן, מסוכנות הביטוח להוסיף את הנתבע כנהג מורשה בפוליסת הביטוח המקיף. ברור כי היה ואלו אכן פני הדברים, אין הנתבע אמור לשאת בנזקי התובעות אלא חברת הביטוח או סוכנות הביטוח, כאשר אז יהיה מקום להידרש לשאלת חלוקת האחריות בין צדדי ג'.
המחלוקת במישור זה הינה מחלוקת עובדתית מובהקת אשר מצריכה ניתוח העדויות שנשמעו בפני בית המשפט וכן הראיות שהוגשו.
-
טרם הניתוח העובדתי אציין כי אין מחלוקת כי הפוליסה שהונפקה לרכב בו נהג הנתבע הייתה פוליסה לנהג יחיד, לפיכך על פי פוליסה זו אין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה. מכאן, נטל ההוכחה להוכחת האחריות של צדדי ג' (או מי מהם) בכלל, וכן להוכחת הטענה כי התבקשה הוספת הנתבע כנהג מורשה בפרט, מוטלת על הנתבע.
העדויות והראיות שעמדו בפני בית המשפט
עדויות וראיות הנתבע
-
הנתבע הגיש תצהיר של מר ראובן וכן תצהיר שלו.
תצהיר הנתבע עצמו, כמו גם עדותו בבית המשפט, הינם חסרי ערך ראייתי היות והנתבע לא היה בקשר עם סוכנות הביטוח ואין לו כל ידיעה אישית על השיחות שהיו לאביו עם סוכנות הביטוח. לפיכך, יש להתמקד בתצהיר ובעדות אבי הנתבע - מר ראובן.
-
אבי הנתבע הצהיר בתצהירו כי כאשר הנתבע קיבל רישון נהיגה פנה לסוכנות הביטוח על מנת שיעדכנו את הפוליסות כך שיכללו כיסוי לנהג צעיר. לשם כך מסר את פרטי הנתבע לסוכנות הביטוח וכן אישר את התשלום וביצועו באמצעות כרטיס אשראי.
עוד מצהיר זה כי אסף מסוכנות הביטוח את תעודת ביטוח החובה והובטח לו שפוליסת היטוח המקיף תשלח אליו בדואר. בחקירתו הנגדית אישר מר ראובן כי שילם תוספת של כ – 1,200 ₪ בגין הוספת הנתבע לפוליסה. עוד טען כי בדרך כלל לא קיבל את פוליסת הביטוח המקיף בדואר.
-
כאשר נשאל מר ראובן מדוע לא הגיש תביעה בגין הנזקים לרכב שלו, העיד כי סמך בעניין זה על חיה (חיה קלישק – ג.ה.) שעבדה בסוכנות הביטוח.
מר ראובן עמד בעדותו על גרסתו כי ביקש מהפקידה בסוכנות הביטוח להוסיף את הבן גם לפוליסת הביטוח המקיף.
עדויות וראיות צד ג'1 – חברת הביטוח
-
מטעם צד ג'1, חברת הביטוח, הוגש תצהיר של מר ארקדי בנד. למר ארקדי בנד אין כל ידיעה אישית על האירועים הקשורים לתאונה או לכיסוי הביטוחי, ותצהירו מסתמך על מסמכים שצורפו אליו ולגביהם נטען כי הם מהווים רשימות מוסדיות.
-
במיוחד חשוב לענייננו נספח 6 לתצהירו של מר ארקדי בנד, אשר מהווה מכתב של סוכנות הביטוח לחברת הביטוח.
החלק הראשון של נספח 6 הינו מכתב מיום 24.2.2015 של גב' קלישק אשר מסביר את התרחשות האירועים. החלק השני של נספח 6 הינם מסמכים שונים הקשורים לפרשה, ובניהם תצלום של תעודת החובה שהונפקה לנתבע בתוספת כיתוב בכתב ידה של הגב' קלישק.
כפי שאבאר להלן למסמך זה חשיבות מכרעת להכרעה בתיק זה ולכן אביאו במלואו (בקנ"מ מוקטן):
-
ניתן לראות כי במסמך זה נרשם " תוספת נהג צעיר בן 17 + חובה".
-
בחקירתו הנגדית אישר מר בנד כי לא נעשה כל שינוי במסמכים שנתקבלו מסוכנות הביטוח.
עדויות וראיות צד ג'2 – סוכן הביטוח
-
מטעם סוכנות הביטוח הוגשו שני תצהירים, האחד של מנהל סוכנות הביטוח, מר חיים קליר, והשני של הפקידה שעמדה בקשר עם משה ראובן, הגב' חיה קלישק.
-
למעשה, תצהירו של מר הרצל קליר חסר ערך ראייתי למחלוקת שבפניי, היות ולפי הצהרתו שלו, אין לו כל ידיעה אישית לגבי ההתנהלות בין מר ראובן לחיה קלישק, וכל תצהירו נסמך על הדברים שמסרה לו גב' קלישק (ר' עמ' 23 לפרוטקול מול שורה 11).
-
גב' קלישק מצהירה בתצהירה, כי מר ראובן פנה אליה בבקשה להוסיף את בנו לביטוח החובה בלבד, כאשר היא הסבירה למר ראובן את החשיבות של סירובו להוספת בנו לביטוח המקיף, אולם למרות ההסבר הוא סרב לעשות כן.
עוד מצהירה זו בתצהיר העדות ראשית כי לאחר השיחה האמורה הגיע מר ראובן למשרדי הסוכנות לקחת את פוליסת ביטוח החובה, כאשר שוב הסבירה לו את החשיבות בהוספת הבן לביטוח המקיף וזה עמד בסרובו, לטעמו לאור המחיר הגבוה של הביטוח וכן לאור כך שהבן ימעט לנסוע ברכב. העדה אף הוסיפה כי מר ראובן הפנה אותה בענין זה לגרושתו, אימו שלה הנתבע.
-
חיה קלישק אינה מסתמכת רק על זכרונה, אלא מצהירה כי ערכה תרשומת בזמן אמת, אשר ממנה עולה כי מר ראובן ביקש ביטוח חובה בלבד, כאשר תרשומת זו מצורפת לתצהיר מטעמה.
-
לאור חשיבות התרשומות, אציגה במלואה (בקנ"מ מוקטן):
-
ניתן לראות כי תרשומת זו אינה זהה לתרשומת שצורפה כנספח 6 לתצהיר חברת הביטוח, כאשר כאן נרשם "תוספת נהג צעיר בן 17 חובה", כלומר ללא הסימן "+" לפני המילה "חובה". כמו כן, קיימים הבדלים נוספים בין המסמכים.
-
בחקירתה הנגדית אישרה חיה קלישק כי ערכה את התרשומת על גבי פוליסת החובה. עוד אישרה גב' קלישק כי קורא רגיל של פוליסת החובה אינו יכול ללמוד ממנה כשלעצמה האם היא כוללת כיסוי לנהג צעיר.
לעניין התרשומת שערכה, ובפרט לעניין ההבדל בין התרשומת שצורפה לתצהירה לבין התרשומת שצורפה לתצהיר חברת הביטוח, לא הייתה לחיה קלישק תשובה של ממש, והיא סיכמה את תשובתה במילים "אין לי הסבר".
עוד ציינה גב' קלישק כי את המקור סורקים וזורקים.
כאשר נשאלה חיה קלישק ישירות לגבי המהות של סימן ה- "+" והאם ייתכן כי זה נרשם לאור בקשתו של מר ראובן לצרף את הנתבע גם לביטוח מקיף וגם לחובה, ענתה: "יכול להיות שכך חשבתי. אבל מה שבטוח שאם היה רוצה ביטוח מקיף באותו רגע הייתי מחייבת על זה".
-
הגב' קלישק ציינה לשאלת בית המשפט, כי בשיחת הטלפון הראשונה עם מר ראובן, היא הציעה לו לעשות גם ביטוח מקיף והוא לדבריה אמר "תעשי לי הצעת מחיר".
-
עוד אציין כי גם למר הרצל קליר, לא היה הסבר לפער בין התרשומת של חיה קלישק על המסמך שצורף לתצהירו לתרשומת שלה על המסמך שצורף לתצהיר חברת הביטוח.
ניתוח העדויות והראיות
העדויות בעל פה
-
ראוי לערוך את ניתוח העדויות והראיות בשלושה נדבכים: הראשון ניתוח עדויות העדים עצמם, השני ניתוח הראיות החפציות והשלישי ניתוח הגיונם של הדברים. ברור כי נדבכים אלו אינם עולמות נפרדים וההפרדה בינהם היא הפרדה מתודית, כאשר היתוך שלושת הנדבכים יוביל למסקנה העובדתית בשאלה השנויה במחלוקת.
כפי שפרטתי בהצגת העדויות והראיות, הרי למעשה רק שני עדים הינם עדים רלבנטיים למחלוקת בדבר הכיסוי הביטוחי, מר משה ראובן והגב' חיה קלישק.
אציין כי עדות שני העדים הללו לא הייתה עדות מרשימה, אך עדיין אני סבור כי קיימת עדיפות לעדותו של מר ראובן על פני עדותה של חיה קלישק, וזאת עוד טרם אעסוק בתרשומת הכפולה.
-
לעניין המרכזי שבמחלוקת, מר משה ראובן העיד באופן פשוט וקוהרנטי כי ביקש להוסיף את בנו לביטוח המקיף ולא רק לחובה, כך הצהיר בתצהירו וכך העיד בחקירתו הנגדית, והוא לא חזר בו מגרסתו זו ולא סתר אותה.
-
צדדי ג' טענו כי קיימת סתירה בין הסכום שהצהיר בקדם המשפט כי שילם עבור הביטוח (כ- 2,000-3,000 ש"ח) לבין הסכום אשר עליו העיד בחקירה הנגדית ששילם כ – 1,2000 ₪, אשר הינו גם דומה לסכום ששולם בפועל.
איני סבור כי מדובר בסתירה מהותית. הנתון של 2,000-3,000 ₪ נאמר במסגרת קדם משפט, ללא בדיקה של הנתונים וכאמירה ספונטנית באולם, ובהחלט ייתכן כי זו הייתה סברתו של מר ראובן באותה עת. בכל מקרה, אף אם הגזים מר משה ראובן בקדם המשפט וזרק סכום גבוה מזה ששילם בפועל, אין בהגזמה זו בכדי למוטט את גירסתו או לאיין את אמינותו.
במיוחד נכונים הדברים על רקע העובדה כי גם ב"כ סוכנות הביטוח בעצמו שגה במחיר ששולם והציג בקדם המשפט נתון שגוי ביחס לגובה התשלום בגין ביטוח החובה.
-
לפיכך, בכל הנוגע לעדותו של מר ראובן לגופה של המחלוקת, אני סבור כי מדובר בעדות סבירה, ללא סתירות מהותיות.
עם זאת, קיים צל המרחף מעל עדותו, אשר לא מצאתי לו הסבר משכנע בעדותו של מר ראובן, והוא נוגע לאי הגשת תביעה בגין הנזק לרכב שלו. בעניין זה אדון בהרחבה בהמשך.
-
אסכם ואומר כי גרסתו של מר ראובן ביחס לנקודת המחלוקת הייתה קוהרנטית וסבירה, אולם מוצלת על ידי התנהגותו הלא ברורה לאחר התביעה ביחס לרכבו.
-
לעומת זאת, עדותה של חיה קלישק לגבי נקודת המחלוקת עצמה משכנעת הרבה פחות והיא סובלת מסתירות. ואפרט:
-
בתצהירה מצהירה חיה קלישק כי בשיחת הטלפון הציעה למר ראובן לבצע ביטוח מקיף והוא לטעמה: "סירב סירוב מוחלט". הדגש והקו התחתון נכתבו במקור.
לעומת זאת, בעדותה בפני בית המשפט הציגה גרסה שונה, כאשר היא נשאלת לגבי שיחת הטלפון עם מר ראובן, היא עונה:
"הוא מבקש תוספת?
ת. הוא מבקש ביטוח חובה לבן שלו. אני אומרת לו מה עם המקיף הוא אומר תעשי לי הצעת מחיר"
-
ניתן להבין כי קיימת סתירה בין הגרסאות, כך שלא רק שמר ראובן אינו מסרב סירוב מוחלט להוספת הבן לביטוח המקיף כפי שמודגש בתצהיר, אלא הוא מבקש הצעת מחיר לביטוח מקיף. לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לפער בין הצהרת העדה בתצהיר על סירוב מוחלט של האב לבצע ביטוח מקיף לגרסתה בבית המשפט כי ביקש הצעת מחיר לביטוח זה, כאשר מן הסתם בקשה להצעת מחיר מעידה לכל פחות על התעניינות בעריכת הביטוח.
-
גם גרסתה של הגב' קלישק לגבי הפגישה בה לקח מר ראובן את ביטוח החובה החדש אינה אחידה. הגב' קלישק בעדותה בעל פה מרככת את גרסתה ביחס לגירסתה בתצהיר מטעמה, בו היא מצהירה כי האב סרב באופן ברור לבצע ביטוח מקיף לאור מחירו הגבוה.
כאשר נשאלה הגב קלישק מפורשות בחקירה הנגדית - האם שמעה באופן פוזיטיבי כי האב אינו רוצה ביטוח מקיף, ענתה:
"לא הבנתי, האם שמעתי שהוא לא רוצה? יכול להיות ששמעתי שהוא יחשוב על זה."
הפער בין גרסת התצהיר בו נכתב: "האב סירב להוסיף את בנו לביטוח מקיף..." לבין הגרסה בבית המשפט כאשר נאמר: "יכול להיות ששמעתי שהוא יחשוב על זה" הוא פער משמעותי ולא מוסבר, כך שיש בו לכרסם באמינות גרסת חיה קלישק, בפרט שמדובר בסתירה בליבת המחלוקת.
-
לאור האמור לעיל, אני סבור כי ניתוח עדויות מר ראובן וגב' קלישק בבית המשפט וזאת ביחס לתצהירי העדות הראשית מטעמם, מעניק יתרון מסוים לעדותו של מר ראובן על פני עדותה של גב' קלישק.
תרשומות הגב' קלישק
-
הנדבך השני אשר אותו ראוי לבחון הינו נדבך הראיות החפציות, אלו הקיימות ואלו שאינן קיימות.
-
ראשית, קשה לחלוק על כך כי העדרה של פוליסת ביטוח מקיף הכוללת את הנתבע כנהג מורשה פועלת לרעת הנתבע. באופן עקרוני, אחריות המבוטח לוודא כי קיבל את הפוליסה המתוקנת, או כל מסמך אחר המאשר כי הבן הוסף לביטוח המקיף, בפרט לאחר שנעשו בה שינויים כה חשובים.
-
אלא שבמקרה שבפניי, הצהיר מר ראובן כי גם בעבר לא נשלחה אליו פוליסת הביטוח המקיף. למרות הצהרתו זו של המבוטח בתצהיר העדות הראשית, לא הביאו צדדי ג' כל ראיה כי הפוליסות הקודמות של הביטוח המקיף נשלחו למר ראובן. לפיכך, כאשר כשיטה לא נשלחות למר ראובן פוליסות הביטוח המקיף, קשה לזקוף לרעתו את העובדה כי גם לאחר התיקון אין בידו פוליסה מתוקנת.
-
ומהמסמך החסר, למסמך הקיים.
הראיה החפצית המרכזית בתיק זה הינה התרשומת שערכה גב' קשילק בזמן אמת. מסמך זה הוצג בתצהירי סוכנות הביטוח כראיה מרכזית להוכחת גרסתה על פיה התבקשה תוספת של נהג לפוליסת ביטוח החובה בלבד.
ואכן, במסמך שצורף לתצהירי סוכנות הביטוח יש תמיכה לגרסתה. בעיקר במשפט "תוספת נהג צעיר בן 17 חובה". ייתכן אף כי אילו מסמך זה היה עומד בפני עצמו, היה בו בכדי להוביל להעדפת גרסת סוכנות הביטוח, או למצער לדחיית את גרסת הנתבע בהעדר עמידה בנטל ההוכחה.
אלא, שלבית המשפט הוצגה גרסה אחרת של תרשומת הגב' חיה קלישק, הגרסה שצורפה לתצהיר חברת הביטוח, כאשר בגרסה זו הכיתוב במלל הוא אחר, כך שנרשם: "תוספת נהג צעיר בן 17 + חובה".
כלומר, בפני בית המשפט הוצגו שתי תרשומות שונות שנערכו, לכאורה, על ידי גב' קלישק.
-
אציין כי ההבדל בין המסמכים אינו רק בסימן ה - "+" החסר (או הנוסף) אלא גם בפרטים נוספים, כגון: מיקום רישום התאריך 18.7.2010, המילים "לבקשת המבוטח", עיגול סביב תנאים מסויימים בפוליסת החובה ועיגול סביב מחיר פוליסת החובה.
חלק מהפרטים השונים נראים חסרי חשיבות למחלוקת כאן, אולם ברור כי נושא הסימן "+" וכן המילים "לבקשת המבוטח" יש להן רלבנטיות ישירה למחלוקת.
כך, ככל שאכן נרשם: "לבקשת המבוטח תוספת נהג צעיר בן 17 + חובה", יש בכך להוות תמיכה ממשית לגרסת מר ראובן כי ביקש להוסיף את בנו גם לפוליסת המקיף וגם לפוליסת החובה, כאשר הסימן "+" מקבל את משמעותו הרגילה בשפה.
לעומת זאת, ככל שנרשם "תוספת נהג צעיר בן 17 חובה", הרי יש בכך להוות תמיכה לגרסת סוכנות הביטוח שמר ראובן ביקש להוסיף את הנתבע לביטוח החובה בלבד.
-
מכאן נשאלת השאלה, מהו ההסבר לכך שיש שתי גרסאות לתרשומת גב' קלישק? ברור כי בראש ובראשונה את ההסבר צריכה לתת הגב' קלישק אשר ערכה את התרשומות וסרקה אותן. אלא שזו כשלה מלעשות כן, ולמעשה ההסבר היחיד שהעניקה, בחצי פה, דווקא תומך בגרסת מר ראובן.
-
כך בשלב הראשון מציינת חיה קלישק:
"מפנה לנספח 6 לתצהירי כלל. נציג כלל אמר שקיבל מה שקיבל ולא נגע, הכל מגיע מהסוכנות. מדוע גם לכלל רשום תוספת נהג צעיר בן 17 + חובה?
ת.אין לי הסבר"
-
אולם לאחר סבב שאלות בנושא עונה הגב' קלישק:
"ש.האם יתכן שהוספת את הפלוס כי הוא רצה חובה ומקיף?
ת.יכול להיות שכך חשבתי. אבל מה שבטוח שאם היה רוצה ביטוח מקיף באותו רגע הייתי מחייבת על זה"
כלומר, הגב' קלישק כבר אינה שוללת כי היא זו שהוסיפה את הפלוס לאור מחשבה שמר ראובן ביקש גם ביטוח מקיף, אולם מסייגת זו בכך שלא חייבה על זה.
-
מעבר להסבר זה, צדדי ג' לא נתנו כל הסבר אחר לעובדה שבידי חברת הביטוח תרשומת אחרת מאשר בידי סוכנות הביטוח, כאשר לפחות פרט אחד מהתרשומת הינו פרט בעל משמעות למחלוקת כאן.
-
אודה על האמת, לא מצאתי בחומר הראיות ואף בהפעלת הגיון בריא, הסבר מניח את הדעת וקוהרנטי לפער בין המסמכים. אולם, ברור כי העדרו של הסבר פועל כל כולו לרעת סוכנות הביטוח.
מדובר במסמך אשר בשליטתה הבלעדית של סוכנות הביטוח, אשר הופק על ידה ואשר נכתב בכתב ידה של פקידה מטעמה.
בנסיבות אלו, מוטל על סוכנות הביטוח, ועליה בלבד, להסביר כיצד קיימות שתי גרסאות לאותו המסמך, עליה להסביר, למשל: מהו המסמך הראשון בזמן, האם מדובר בטעות? ברשלנות? ועוד. כאמור הסברים כאלו לא ניתנו בבית המשפט.
-
בהעדר הסבר מניח את הדעת לפער בין המסמכים ניתן היה לכאורה לחשוד כי המסמך שצורף לתצהיר גב' קלישק "בושל" במזיד על מנת להתאים את האמור בו לגרסתה, כך שנמחקו המילים "לבקשת המובטח" וכן נמחק הסימן "+".
אני סבור כי הסקה שכזו תהיה מרחיקת לכת, בין היתר, לאור העובדה כי קיימים בין המסמכים הבדלים נוספים הניטראלים למחלוקת בין הצדדים.
-
אולם, אני בהחלט סבור, כי בהעדר הסבר סביר של סוכנות הביטוח לפער בין המסמכים, ראוי להסתמך על המסמך שצורף לתצהיר חברת הביטוח, ואשר הכתוב בו תומך בגרסת הנתבע, כמסמך האותנטי והאחרון.
ראשית, מסקנה זו מתחייבת מכך שההסבר לפער בין המסמכים מצוי בידיעת סוכנות הביטוח ובהעדר הצגת ההסבר הדבר פועל לרעת סוכנות הביטוח וזאת כאנלוגיה מההלכה הידועה של משמעות אי הבאת ראיה רלבנטית. שנית, הדיווח לחברת הביטוח נעשה בשלב מאוחר, ולכן סביר להניח כי המסמכים שנשלחו לחברת הביטוח הם המסמכים המאוחרים יותר ומכאן הם אלו המשקפים את הנוסח הסופי של תרשומת גב' קלישק.
-
צדדי ג' ביקשו ללמוד מהמילים "רק בחובה", אשר רשומות בשתי הגרסאות של המסמך כתומכות בגרסתם כי התבקש ביטוח חובה בלבד. איני מקבל טענה זו.
נשים לב כי לא רשומות המילים "רק חובה" אלא המילים "רק בחובה", כלומר לפני המילה חובה, מופיעה אות היחס "ב". לפיכך, לטעמי, המילים "רק בחובה" אינן מרמזות בהכרח כי התבקש רק ביטוח חובה, אלא יש לקרוא אותן על רק המילים הרשומות מתחתיהן, כלומר: "רק בחובה תוספת 537 ₪". ברור כי רישום זה אינו מלמד כי מר ראובן ביקש רק ביטוח חובה, אלא מציין את המחיר הנדרש לתוספת ביטוח חובה בלבד.
-
לסיכום נושא התרשומת הכפולה, אני סבור כי עצם העובדה שקיימות שתי תרשומות שונות האחת אצל חברת הביטוח והאחרת אצל סוכנות הביטוח מלמדת על התנהלות רשלנית ולא מסודרת מצידה של סוכנות הביטוח.
-
במהות עריכת ביטוח, עומד העיקרון כי האדם משלם סכום נמוך יחסית בהווה על מנת להבטיח כי בעתיד לא ייאלץ לשלם סכום גבוה במקרה אירוע אסון. ברור, איפוא, כי במערכת נסיבות שכזו יש לפעול כך שאקט עריכת הביטוח בהווה יעשה בצורה מסודרת ומבוארת אשר לא תציב את המבוטח בפני שוקת שבורה אם וכאשר יתרחש האסון בעתיד, ועל כך אמון סוכן הביטוח.
לפיכך, ראוי ונכון כי אקט עריכת הביטוח יתועד באופן מסודר ואמין בין בהקלטה ובין בטופס הצעה מוסדר, ואם כבר נרשמה תרשומת בכתב יד, אז ראוי שזו תתועד באופן אותנטי.
בכל מקרה, התוצאה על פיה סוכנות הביטוח וחברת הביטוח מחזיקים תרשומת שונה באופן מהותי ביחס לנקודה מהותית בעריכת הביטוח הינה בלתי נסבלת ומלמדת כשלעצמה על רשלנות.
-
מכל האמור לעיל, אני סבור כי הראיה החפצית המשמעותית בתיק זה תומכת בגרסת הנתבע ומחזקת אותה.
הגיונם של דברים ועניינים נוספים
-
צדדי ג' טענו כי קיימים פרמטרים נוספים אשר מצדיקים את העדפת הגרסה שלהם, ובפרט נושא העדר התשלום בגין הוספת הנתבע לביטוח המקיף והתנהלות מר ראובן לאחר התאונה. אבחן טענות אלו:
התשלום
-
אין מחלוקת בין הצדדים כי מר משה ראובן שילם כ- 1,200 ₪ בגין הוספת בנו לביטוח וכי קיבל סכום של 654 ₪ כהחזר ביטוח חובה וזאת רק לאחר אירוע התאונה!
אין גם מחלוקת כי הסכום ששולם על ידי מר ראובן לא יוחס על ידי צדדי ג' לביטוח מקיף, אלא רק להוספת הנתבע לביטוח חובה.
מכאן, טוענים צדדי ג', כי היה על מר ראובן להבין כי זה בלתי סביר שתשלום בסך של כ - 1,200 ₪, בוודאי לאור ההחזר שנתקבל יכסה גם את הוספת הנתבע לביטוח המקיף.
-
אלא שניתוח סכומי התשלום והפוליסה מלמדים כי אין לקבל את טענת צדדי ג', או למצער, כי אין מדובר בטענה משמעותית.
פוליסת הביטוח המקיף של מר ראובן שצורפה לתצהיר חברת הביטוח הייתה לתקופה שבין 1.5.2010 עד ליום 30.4.2011, כאשר הפרמיה הנקובה הינה 2,903 ₪ לשנה. עוד פרט חשוב בפוליסה הינו כי ההנחה בגין "גיל/וותק רשאים לנהוג" הינה בשיעור של 250 ₪ בלבד.
על פי נתון זה, הרשום בפוליסה עצמה, הרי החיוב בסך של כ- 1,200 ₪ שנעשה במעמד הוספת הבן לפוליסת הביטוח הינו חיוב סביר לכיסוי הן של פוליסת החובה והן של פוליסת המקיף, כאשר למעשה ניתן להבין כי התוספת לנהג צעיר תהיה בסך של כ – 250 ₪, שיעור ההנחה לו זכה אבי הנתבע.
-
יתרה מזו, אף אם אקבל את הטענה מטעם צדדי ג' כי הוספת נהג צעיר יכולה לעלות את הפרמיה של הביטוח המקיף בכ – 30%, הרי המשמעות הכספית של תוספת זו הינה 870 ₪ לשנה. היות ובמועד בו נתבקשה ההוספה כבר חלפו חודשיים וחצי מתקופת הפוליסה, מדובר על תוספת של כ- 690 ₪ לפרמיה.
כעת, אם נחזור לתרשומת של גב' קלישק, הרי התוספת רק בחובה הינה 537 ₪ וכאמור התוספת בגין הוספת הבן למקיף, לפי עדות צדדי ג' ולפי הניתוח לעיל, הינה כ – 690 ₪. מכאן סך התוספת להוספת הנתבע לשתי הפוליסות - מקיף וחובה, הינה בסך של כ – 1,227 ₪ וזאת לעמדת צדדי ג' עצמם.
כאמור, אין מחלוקת, כי זהו בערך הסכום שבו חויב כרטיס האשראי של מר ראובן.
ברור כי ניתוח הפרמיה לעיל אינו מדוייק והוא הערכה בלבד, אולם הוא מלמד היטב כי מר ראובן לא יכול היה להניח רק מהסכום ששולם על ידו כי הבן הוסף אך ורק לביטוח החובה. ההפך הוא הנכון, מהסכום ששולם בזמן אמת אדם סביר יכול היה להסיק כי הסכום הינו בגין הוספת הנתבע לשתי הפוליסות.
-
זאת ועוד. מנספח 6 לתצהיר חברת הביטוח עולה שביום 17.2.2011, כלומר למעלה מחצי שנה מהוספת הבן לביטוח, פונה סוכנות הביטוח לחברת הביטוח להשבת כספים למר ראובן היות והפוליסה מצויה ביתרת זכות בביטוח החובה.
ראשית אבהיר כי מדובר בהתנהגות תמוהה נוספת של סוכנות הביטוח, כך שלא ברור מדוע במשך חצי שנה לא מחזירה סוכנות הביטוח למר ראובן סכום המגיע לו, והיא עושה כן רק לאחר אירוע התאונה (כאמור ביום 23.1.2011). שנית, מההחזר המאוחר עולה כי עד לאירוע התאונה, סבר מר ראובן, ובצדק סבר, כי שילם בגין תוספת הבן לביטוח סך של כ- 1,200 ₪, סכום המתאים כאמור לתוספת הבן גם לביטוח המקיף.
אציין כי מנספח 6 עולה כי רק ביום 8.3.2011 נשלח ההחזר בגין פוליסת החובה למר ראובן.
-
לפיכך, נושא התשלום ששילם מר ראובן לא רק שאין בו לתמוך בגרסת צדדי ג', אלא שיש בו לתמוך בגרסת הנתבע וזאת הן לאור סך התשלום שבוצע ביום בו נתבקשה תוספת הנהג הצעיר לביטוח והן לאור העובדה כי ההחזר בוצע באופן תמוה למעלה משבעה חודשים לאחר התשלום ולאחר אירוע התאונה.
ההתנהגות לאחר התאונה
-
טענה נוספת של צדדי ג' היא כי התנהגות מר ראובן לאחר אירוע התאונה אינה תואמת התנהגות של בעל רכב שיש לו ביטוח מקיף. במיוחד אמורים הדברים לעניין אי הגשת תביעה בגין הנזקים לרכב שלו וכן אי שכירת סנגור לנתבע בהליך הפלילי.
-
לגבי העובדה כי הנתבע או אביו לא שכרו סנגור בהליך הפלילי במימון הביטוח, אני סבור כי אין לזקוף נושא זה לרעתם. מעטים האנשים היודעים כי הפוליסה מקנה להם זכות לשכור סנגור במימון הביטוח, כאשר אין מחלוקת כי סוכן הביטוח לא העמיד את הנתבע על זכותו זו.
-
לגבי אי הגשת תביעה בגין נזקי רכב מר ראובן, הרי הדבר מעורר תמיהה. באופן עקרוני, כאשר רכב נפגע בתאונה, בעל הרכב המבוטח בביטוח מקיף יפנה לסוכן הביטוח שלו לדרישת פיצוי.
מר ראובן טען בחקירתו כי הגיש תביעה על סך של 33,000 ₪ כחמישה חודשים לאחר האירוע. עוד טען זה, כי היה בקשר רציף עם סוכנות הביטוח ביחס לתביעה זו, ושם אמרו לו להמתין עד להכרעה בהליך הפלילי כנגד הנתבע, וכאשר בסופו של דבר הנתבע הורשע, אמרו לו שאין כיסוי.
מר ראובן המשיך וטען בחקירתו הנגדית כי גם בענין השמאי פעל לפי עצת גב' חיה מסוכנות הביטוח.
במאמר מוסגר אציין, כי מר ראובן צרף לתצהירו את מכתב סוכנות הביטוח מיום 13.6.2011 במסגרתו כותבת סוכנות הביטוח לחברת שמגד כי על רכב התובעות כאן לשאת בנזקי רכב מר ראובן.
-
אכן הסבר מר ראובן אינו חף מספקות ואינו מניח את הדעת באופן מושלם. אולם, עדיין לטעמי, אין בספקות אלו בכדי לקעקע את גרסת מר ראובן כי ביקש להוסיף את בנו לביטוח המקיף, ואסביר:
-
ראשית אציין, כי אין מחלוקת כי אכן נערכה שמאות לרכב מר ראובן. מכאן נשאלת השאלה, היה ואכן מר ראובן סבור היה כי אין לו ביטוח מקיף וכי בנו אשם בתאונה, מדוע יבקש לעשות שמאות לרכב.
-
לגופם של דברים, לטעמי, אין מקום לשפוט את מר ראובן בעיניים של מומחה או של סוכן ביטוח. התרשמות בית המשפט ממר משה שראובן על דוכן העדים הינה כי מדובר בבן אדם מן היישוב אשר אינו בקיא ברזי הביטוח וההתנהלות לאחר תאונה, ואין זה מופרך כי סבר בתום לב שיש להמתין עם דרישת השיפוי בגין נזקיו עד לתום ההליך הפלילי של בנו.
-
אכן, אין הגיון משפטי להמתין עם דרישת השיפוי מחברת הביטוח עד לתום ההליך הפלילי, אולם אזרחים מן היישוב, שאינם מיוצגים ואינם בקיאים בענייני ביטוח, לא תמיד פועלים בהתאם להגיון משפטי, ולא ניתן באופן אוטומטי להסיק מסקנות כנגדם, כאשר אלו עושים פעולה אשר לכאורה מנוגדת את ההגיון של הבקיא בתחום.
יתרה מזו, מר ראובן לא ישב בחיבוק ידיים, אלא עמד בקשר רצוף עם סוכנות הביטוח כפי שניתן ללמוד ממכתב סוכנות הביטוח מיום 13.6.2011.
-
עוד יש לזכור כי גם גרסת סוכנות הביטוח לגבי האירועים לאחר התאונה הינה חסרה. כך, לתצהיר מטעם מר קליר מנהל סוכנות הביטוח צורף מכתב הפניה של הסוכנות לחברת שמגד. אולם, אין בתצהיר כל פירוט בדבר הרקע שקדם להוצאת מכתב זה. הרי ברור, כי סוכנות הביטוח לא הוציאה מכתב זה על דעת עצמה, אלא לאחר שיחות עם המובטח. כאמור, בתצהיר אין כל איזכור להליכים מול המבוטח טרם משלוח המכתב.
-
לפיכך, ממכלול האירועים לאחר התאונה ביחס לתביעת מר ראובן את נזקיו שלו, ניתן להסיק כי אכן מר ראובן התנהג באופן שאינו רגיל בנסיבות שכאלו. אולם, לטעמי, על רקע העובדה שסוכנות הביטוח לא הביאה למעשה כל ראיה לדין ודברים בינה לבין מר ראובן לאחר התאונה, ועל רקע התרשמות בית המשפט מהידע והיכולת של מר ראובן, הסטייה מההתנהגות הרגילה אין בה די על מנת להסיק שמר ראובן לא ביקש להוסיף את בנו גם לפוליסת הביטוח המקיף.
סיכום ביניים
-
לאור הניתוח המפורט לעיל, אני קובע כי הנתבע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי אביו, משה ראובן, ביקש מסוכנות הביטוח להוסיף את הנתבע לפוליסת ביטוח המקיף.
לפיכך, סוכנות הביטוח התרשלה בכך שלא ביצעה הוראה זו של הנתבע.
-
בנסיבות אלו, הפסיקה הינה חד משמעית וקובעת, כי כאשר המבוטח מבקש הוספת נהג וסוכן הביטוח מתרשל בביצוע הדרישה, כך שהשינוי אינו נכלל בפוליסה, יהיה אחראי סוכן הביטוח כלפי המבוטח באופן ישיר ואילו חברת הביטוח תהיה אחראית כלפי המובטח כשולחת של סוכן הביטוח.
להכרעות דומות, ר', למשל, תא (ת"א) 48619/06 אלדן תחבורה בע"מ נ' מטר מוחמד (פורסם במאגר נבו). אציין כי ערעור על פסק דין זה בע"א (ת"א) 2117/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עאסם מסארווה (פורסם במאגר נבו) (להלן: "עניין מסארווה"), התקבל רק במישור היחסים בין סוכן הביטוח לחברת הביטוח.
כן, ר' לעניין חיוב חברת הביטוח כשולחת, ת.א. (שלום תל אביב) 2896/02 הייב נ. נגה חברת לביטוח ואח' (פורסם במאגר נבו) וכן עא (חי') 3733/06 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אלמאזה חלבי (פורסם במאגר נבו) לעניין החלוקה בין חברת הביטוח לסוכן הביטוח.
-
לפיכך, אני סבור כי לאור רשלנות סוכנות הביטוח באי הוספת הנתבע כמבוטח בפוליסת ביטוח המקיף, אחראים צדדי ג' כלפיו, ביחד ולחוד, וזאת בסכום אותו יחוייב לשלם לתובעות.
-
נותר לדון בחלוקת האחריות בין חברת הביטוח לבין סוכנות הביטוח.
חלוקת האחריות בין צדדי ג':
-
כאמור לעיל, קבעתי כי סוכנות הביטוח, התרשלה כלפי הנתבע, ולכן אחראית לנזקיו. קבעתי גם כי חברת הביטוח אחראית כלפי הנתבע מכוח דיני השליחות והפסיקה בעניין זה.
-
חברת הביטוח טענה בסיכומיה כטענה חלופית, כי אף אם התרשלה סוכנות הביטוח כלפי הנתבע, הרי במערכת היחסים בינה לבין סוכנות הביטוח יש להטיל את מלוא האחריות על סוכנות הביטוח, היות והיא זה שהתרשלה בפועל.
-
סוכנות הביטוח ביקשה לדחות טענה זו וזאת הן מכוח טענה במישור הפרוצדורלי והן מכוח טענות במישור המהותי.
במישור הפרוצדורלי טענה כי מאחר שלא הוגשה הודעה לצד שלישי מטעם חברת הביטוח כנגד סוכנות הביטוח לא ניתן לדון בחלוקת האחריות ביניהן. במישור המהותי טענה סוכנות הביטוח כי היא שלוחה של חברת הביטוח ולכן אין לה כל אחריות.
-
אני דוחה את טענת סוכנות הביטוח כי בהעדר הודעת צד ג' לא ניתן לחלק את האחריות בין סוכנות הביטוח לחברת הביטוח, ואבאר:
פסק הדין המנחה בעניין זה הינו רעא 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל (פורסם במאגר נבו) (להלן: "עניין טוויל"). בפסק דין זה נדונה בקשה למחיקת הודעת צד ג' שכבר הוגשה, כאשר נפסק פה אחד כי אין מקום למחיקת הודעת צד ג' במצב דברים זה.
-
עם זאת, בעניין טוויל נחלקו השופטים ביחס לשאלה - האם ראוי לעודד הגשת הודעות צד ג' בין נתבעים, כאשר עמדת כב' השופט זילברטל סברה שיש לעודד הגשת הודעות שכאלו ואילו מנגד כב' השופט עמית סבר שאין מקום לעודד הגשת הודעות צד ג', אלא במקום בו המחלוקת בין הנתבעים אינה מתחדדת מכתבי ההגנה.
-
בכל מקרה, לענייננו קיימת אחידות דעים בפסק הדין כי הגשת הודעת צד ג' אינה מהווה תנאי הכרחי לחלוקת אחריות בין נתבעים, ר' עמדת כב' השופט זילברטל:
"כי אין באמור כאן משום קביעה שמשלוח הודעה כאמור מתחייב כתנאי לחלוקת האחריות בין הנתבעים. האמור כאן מבהיר, כי כאשר נשלחת הודעה שכזו, אין לסלקה רק מהטעם שיתכן והיא מיותרת לנוכח הוראת סעיף 84 לפקודת הנזיקין."
-
עוד אציין כי לא נעלם מעיניי פסק הדין בע"א 2755/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו), אשר לכאורה עולה ממנו חובה להגשת הודעת צד ג' בין חברת הביטוח לסוכנות הביטוח. אולם יש לקרוא פסק דין זה על רקע הנסיבות הספציפיות שלו, כאשר באותו מקרה לא התחדדה המחלוקת בין חברת הביטוח לסוכן הביטוח בכתבי הטענות או בדיון והן אף היו מיוצגות על ידי אותו עורך הדין. אציין כי כב' השופט עמית ציין בעניין טוויל לעיל כי פסק הדין בע"א 2755/05 דנא הינו: "מקרה "פתולוגי" שאינו מעיד על הכלל"
-
במקרה שלפני, המחלוקת בין צדדי ג' ברורה מכתבי הטענות. כך, טענת חברת הביטוח ביחס לאחריות סוכנות הביטוח מפורטת היטב בסעיף21.ט. לכתב ההגנה מטעמה, ואילו טענת סוכנות הביטוח ביחס לאחריות חברת הביטוח מפורטת בסעיף 5.ח. לכתב ההגנה מטעמה. יתרה מזו, מחלוקת זו התחדדה בדיון והצדדים התייחסו לכך בסיכומים מטעמם.
-
בנסיבות אלו, אני סבור כי באופן עקרוני ניתן לחלק את האחריות בין צדדי ג' אף מבלי שהוגשו הודעות צד ג' ביניהן.
-
לגופם של דברים, אני סבור כי יש להטיל את מלוא האחריות על סוכנות הביטוח. לעניין זה אין צורך להכביר מילים, היות וניתן להסתמך באופן מלא על פסק הדין בעניין מסארווה לעיל.
-
בעניין מסארווה נדון מקרה דומה להפליא למקרה שבפני:
"בית משפט קמא קבע, כקביעה עובדתית, לאחר ששמע ובחן את כל הראיות, ולאחר שקיבל את עדות המבוטח כמהימנה, כי המבוטח אכן דרש מסוכן הביטוח לערוך פוליסה הכוללת כיסוי גם עבור נהג חדש, וכי סוכן הביטוח, שפעל כשלוח של המערערת ומטעמה, התרשל בכך שלא דאג להוצאת פוליסה כמבוקש"
-
בית המשפט המחוזי לאור הקביעה העובדתית דלעיל דן באופן ישיר במערכת היחסים בין סוכנות הביטוח לחברת הביטוח וקובע באופן מפורש:
"העולה מן האמור הוא כי כאשר סוכן ביטוח התרשל בתפקידו, ולא דאג להוצאת פוליסה כנדרש, הרי שלאור אחריותה השילוחית, מחד, חייבת חברת הביטוח בתשלום מלוא התביעה כאילו הוצאה הפוליסה הנדרשת, אך מאידך, יש לחייב הסוכן בשיפוי מלא על כל הנזקים שנגרמו לחברת הביטוח, שהרי אילמלא רשלנותו של הסוכן לא היה מקום לחייבה לשלם נזקים שלא היו מכוסים על פי הפוליסה."
-
דברים ברורים אלו לא רק שמנחים בית משפט זה מכוח חוק יסוד: השפיטה, אלא מקובלים עלי באופן מלא וזאת כאשר לא מצאתי כל מעשה רשלני של חברת הביטוח, כאשר אפילו אקט הנפקת הפוליסה במקרה שלפני נעשה בידי סוכנות הביטוח.
-
אציין כי בעניין עא (חי') 3733/06 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אלמאזה חלבי (פורסם במאגר נבו) בוצעה חלוקת אחריות בין סוכנות הביטוח לחברת הביטוח, אולם באותו מקרה קבע בית המשפט כקביעה עובדתית שהיו מחדלים בטיפול בפוליסה גם מטעם חברת הביטוח. כאמור, לא מצאתי במקרה שלפניי מחדלים כלשהם של חברת הביטוח.
-
לפיכך, אני סבור כי במערכת היחסים בין צדדי ג', מלוא האחריות רובצת לפתחה של סוכנות הביטוח.
סיכום
-
לאור האמור והמנומק לעיל, ולאור ההסכמה בעניין האחריות והנזק, אני קובע כדלקמן:
-
הנתבע ישלם לתובעות סך של 69,363 ₪ וזאת בתוספת אגרה כפי ששולמה בפועל, שכר העדים כפי שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7% מהסכום האמור לעיל.
-
צדדי ג', ביחד ולחוד, ישפו את הנתבע במלוא הסכום שחוייב לשלם לתובעות, לרבות הוצאות ושכר טרחת עו"ד, וזאת בתוספת אגרת הודעת צד ג' בסך ששולם בפועל, שכר עדי הנתבע כפי שנפסק, וכן שכ"ט עו"ד הנתבע בשיעור של 17.7% מהסכום האמור לעיל.
-
צד ג'2 ישפה את צד ג'1 בכל סכום אשר ישולם על ידי צד ג'1 לנתבע או למי מטעמו. אין צו להוצאות במסגרת היחסים בין צדדי ג'.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
