אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> צ׳ ק׳ נ׳ עיריית רמת גן ואח׳

צ׳ ק׳ נ׳ עיריית רמת גן ואח׳

תאריך פרסום : 18/09/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום אשדוד
17321-08-21
24/07/2023
בפני השופט:
יהודה ליבליין

- נגד -
התובעת:
צ' ק'
עו"ד ח' נקש
הנתבעות:
1. עיריית רמת גן
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

עו"ד ע' טרוזמן
פסק דין
 

 

מבוא

  1. לפני תביעתה של צ' ק' (להלן - "התובעת"), במסגרתה נטען, כי בעת שהתהלכה בשדרות רוקח בסמוך ל"גן תל אביב" בפארק הירקון, באיזור המצוי בתחומה המוניציפלי של עיריית רמת-גן, היא נתקלה באבן משתלבת בולטת ומסוכנת, וכתוצאה מכך נפלה ארצה ונחבלה בגב, בברך שמאל, בכתף ובזרוע ימין.

    לטענת התובעת, עקב הנפילה נגרמה לה נכות צמיתה, בשיעור של 15%, בהתאם לקביעתו של ד"ר אוחנה, המומחה מטעם בית המשפט, ועל-כן לפסוק לה פיצוי בסכום העולה של למעלה מ- 230,000 ₪.

  2. עיריית רמת-גן (להלן - "הנתבעת"), מבקשת לדחות את התביעה, בין היתר בהתבסס על הטענה לפיה, עולה מן הראיות שהונחו בפני בית המשפט, שלכאורה התובעת לא מסרה אמת בבקשה אותה היא הגישה למוסד לביטוח לאומי, כחודשיים לפני נפילתה, במסגרתה נטען שמצבה החמיר היות ש"נבדקת לא יוצרת קשר עין, לרוב לא מבינה מה נאמר, משתפת פעולה לסרוגין, ורק לאחר בקשות חוזרות לנבדקת, ליקוי בהתמצאות, הבנה ותובנה. בני משפחה לא משאירים נבדקת לבד.". מנגד, כך לטענת הנתבעת, דבר מן האמור לא השתקף במהלך עדותה של התובעת בבית המשפט, שכן העידה בבהירות, כי יצאה לטייל לבדה ביום נפילתה. נוכח הפערים בין הדיווחים שנמסרו למוסד לביטוח לאומי לבין מצבה של התובעת, כפי שהשתקף באולם בית המשפט, גורסת הנתבעת שאין לתת כל אמון בעדותה, ובכלל זאת באשר לגרסתה לאופן נפילתה, והיות שנסיבות הנפילה מבוססות על גרסתה בלבד, אזי לא הוכח שנפלה כתוצאה מקיומו של מפגע במדרכה.

    לחילופין טוענת הנתבעת, שאין לה כל אחריות לנפילת התובעת, היות שנקבע בפסיקת בתי המשפט, ולא אחת, שמדרכות ברחבי עיר לא יכולות להיות משטח סטרילי שאין בו סדקים, שיפועים ובליטות, וכי חיי היומיום ככלל מלאים בסיכונים, ולא כל אחד ואחד מהם מהווה מפגע, שיש בגינו אחריות.

  3. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי גם אם יקבע שיש לה אחריות לנפילת התובעת, הרי שיש לקבוע לתובעת אשם תורם בשיעור משמעותי, שכן על-פי עדותה מדובר במקום אותו הכירה היטב, ואף עברה בסמוך אליו קודם לנפילתה.

  4. לבסוף נטען, כי בשים לב שלתובעת משולמים תגמולים גבוהים על-ידי המוסד לביטוח לאומי לצרכי סיעוד, אזי היא ממילא מקבלת את מלוא העזרה לה היא זקוקה, ונוכח העובדה שאין לה הפסדי שכר ולא הוכחו הוצאות רפואיות, אזי יש לפסוק לה פיצוי ברכיב של כאב וסבל בלבד.

    העובדות שאינן שנויות במחלוקת

  5. התובעת הינה ילידת xxxx.1933, ובעת קרות התאונה לא עבדה.

  6. בשל מצבה הרפואי הנטען, קודם לתאונה, הייתה זכאית התובעת לקבלת סיוע ממחלקת סיעוד של המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם התובעת שכרה את שירותיה של מטפלת על מנת שתסייע בידה.

  7. ביום 13.11.2018, הגישה התובעת, באמצעות נכדתה פלונית (להלן - "הנכדה פלונית"), בקשה לבדיקה חוזרת בעניין גמלת הסיעוד, עקב טענה להחמרה במצבה (ראו הבקשה עמ' 91 - 100 לתיק המוצגים של הנתבעת).

  8. ביום 04.01.2019, בשעת אחה"צ, בעת שהתובעת צעדה לבדה בשדרות רוקח בסמוך ל"גן תל אביב" בפארק הירקון, איזור המצוי בתחומה המוניציפלי של עיריית רמת-גן (ראו אישורו לכך של מר יפת, העד מטעם הנתבעת, בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית), היא נפלה ארצה ונחבלה (להלן - "מקום התרחשות הנפילה").

    נסיבות הנפילה שנויות במחלוקת בין הצדדים, ובמחלוקת זו אדון בהמשך.

  9. לעזרת התובעת נזעקה הגב' אושרית אמברביר (להלן - "אושרית"), אשר צעדה בסמוך למקום הנפילה יחד עם ידיד שלה, ועל פי עדותה היא ראתה את התובעת שכובה על המדרכה, ולאחר שראתה שהיא נחבלה, סייעה בידה להגיע בחזרה למקום מגוריה.

  10. במועד התרחשות הנפילה, התגוררה התובעת בדירת הנכדה פלונית, ברחוב xxx, רמת-גן.

  11. מטעמו של בית המשפט מונה מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר ניסים אוחנה, אשר קבע בחוות דעתו שלתובעת נגרמה עקב הנפילה, נכות צמיתה בשיעור של 15%, בגין הגבלות בתנועת הכתף. בנוסף קבע המומחה לתובעת נכויות זמניות, כמפורט בחוות הדעת.

  12. הנתבעת בוטחה על-ידי "הפניקס" חברה לביטוח בע"מ (להלן - "הנתבעת 2").

    המחלוקות בין הצדדים

  13. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם הוכיחה התובעת את נסיבות התרחשות התאונה. לגרסת הנתבעת, אין לתת כל אמון בתובעת, נוכח הטענה שנזכרה לעיל, ולפיה ישנו פער משמעותי, שאיננו ניתן לגישור, בין הדיווחים שמסרה התובעת למוסד לביטוח לאומי בגין מצבה הקוגניטיבי והרפואי, לבין מצבה הקוגניטיבי והרפואי של התובעת, כפי שנחזה באולם בית המשפט.

  14. ככל שאקבע, כי הנפילה התרחשה בנסיבות אותן תיארה התובעת, דהיינו, כי נפלה עקב קיומן של אבנים משתלבות בולטות, אזי יהיה מקום לדון במחלוקת נוספת, והיא בשאלה האם התרשלה הנתבעת כלפי התובעת, בשל כך שבמדרכה עליה צעדה התובעת היו אבנים משתלבות שהתרוממו ובלטו ממישור המדרכה באופן שיצרו מפגע.

  15. היה ואקבל את גרסת התובעת לנסיבות התרחשות התאונה, ואף אמצא אחריות בגין כך לנתבעת, שכן התרשלה כלפי התובעת, אזי יהיה מקום לדון בטענת הנתבעת, שיש מקום לקבוע לתובעת אשם תורם להתרחשות הנפילה.

    לטענת הנתבעת יש לקבוע לתובעת אשם תורם בשיעור משמעותי העולה כדי 60%, בשים לב כי התובעת העידה שהיא מכירה את האיזור בו נפלה, ואף עברה במקום זמן קצר לפני נפילתה, וזאת בשים לב לעדותה כי בעת הטיול שערכה, היא הלכה וחזרה באותו נתיב (ראו עמ' 20 - 21 לפרוט').

    מנגד, התובעת כמעט ולא התייחסה לטענה זו בסיכומיה.

  16. לבסוף חלוקים ביניהם הצדדים, בשאלת כימות הנזקים שנגרמו לתובעת.

    דיון והכרעה

    אחריות הנתבעת

  17. לטענת התובעת, יש להטיל אחריות את האחריות לנפילתה על הנתבעת, בין בשל כך שעוולה כלפיה ברשלנות, בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "פקודת הנזיקין"), ובין שהפרה חובה חקוקה, בכך שלא טיפלה כיאות במדרכה ובמפגע שנוצר, עובדה המהווה לגישתה עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

  18. הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, מחייבת הוכחה של ארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; התרשלות של המזיק; קיומו של נזק, וקיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לניזוק (ראו ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי (פורסם במאגרים משפטיים 22.06.2014)).

  19. בע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן , מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 16.09.2014), עמד בית המשפט העליון על יסודות עוולת הרשלנות בהתאם למודל הניתוח המסורתי:

    "על פי 'המודל המסורתי' לבחינת עוולת הרשלנות, על מנת לקבוע אם מזיק חב בנזיקין על פי עוולת הרשלנות, יש לבחון שלושה יסודות מצטברים: האחד, קיומה של חובת זהירות – האם קיימת למזיק חובת זהירות כלפי הניזוק; השני, קיומה של התרשלות – האם המזיק הפר חובת זהירות זו; השלישי, קיומו של קשר סיבתי – האם הפרת החובה היא שהביאה לנזק (ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 29 (18.11.2003); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982); רע"א 5277/08 עזבון המנוח אליקשוולי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 15-12 (28.7.2009); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (15.7.2013); ישראל גלעד דיני הנזיקין – גבולות האחריות פרק שישי (2012))."

    לגישה שונה, ביחס לאופן בו יש לבחון את התקיימות יסודות עוולת הרשלנות ראו: ע"א 4486/11 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים משפטיים 15.07.2013). על-פי מודל זה, נבחן תחילה קיומה של התרשלות, ולאחר מכן קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, ובסוף הדרך, ככל שתמצא התרשלות ואף יימצא קשר סיבתי בינה לבין הנזק, או אז תבחן השאלה האם יש נימוק בגינו תישלל האחריות.

  20. בענייננו, אין צורך להכריע בין המודלים, היות שהנתבעת, על אף הכחשת נסיבות הנפילה והכחשת קיומו של מפגע, איננה חולקת על ההיבט העקרוני, ולפיו חלה עליה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הצועדים על המדרכות ברחבי העיר. מכאן, שמיותר הדיון בסוגיית קיומה של חובת זהירות. בהקשר זה נפסק, ולא אחת, כי קיימת חובת זהירות בין הבעלים של המקרקעין לבין מי שעושה בהם שימוש (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 4486/11 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים משפטיים 15.07.2013)).

  21. באופן דומה, אין מחלוקת, כי הפגיעה הגופנית שנגרמה לתובעת עקב הנפילה, וכנגזר מכך הנזקים הממוניים ואלה שאינם ממוניים, מהווה "נזק", כמשמעות מושג זה בפקודת הנזיקין.

  22. לפיכך, בשלב ראשון יהא מקום לבחון את גרסת התובעת ביחס לנפילתה עקב קיומן של אבנים משתלבות בולטות במדרכה, ולבחון באם ישנה התרשלות של הנתבעת כלפיה. ככל שאקבע, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת, אזי יש מקום לבחון קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין נפילת התובעת והנזקים שנגרמו לה. עוד יהיה מקום לבחון באם לתובעת "אשם תורם" לנפילתה.

    לבסוף, ככל שתמצא אחריות, ואף אדון בסוגיית ה"אשם התורם", אזי יהיה מקום לדון בכימות הנזקים שנגרמו לתובעת, הממוניים ושאינם ממוניים.

    נסיבות התרחשות התאונה ומהימנות התובעת

  23. בכתב התביעה נטען, ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, כך:

    "בתאריך 4/1/19 בשעה 16:00 או בסמוך לה, במהלך הליכתה של התובעת (התובעת נהגה לצעוד להנאתה ולבריאותה) בדרך הציבורית בשד' 'רוקח' (סמוך לפארק 'גן תל אביב' ליד הירקון), נתקלה, לפתע, התובעת באבן משתלבת בולטת ומסוכנת, וכתוצאה מכך נפלה בעוצמה ארצה, ונחבלה בחלקי גופה השונים ובעיקר בגב, בברך שמאל ובכתף וזרוע ימין (להלן: /התאונה/).

    ביהמ"ש מופנה לתמונות המצ"ב והמדברות בעד עצמן בקשר למפגע ממנו נפגעה התובעת." [ההדגשות במקור - י.ל]

    צויין עוד בכתב התביעה, כי לאחר הנפילה, לוותה התובעת לביתה ע"י שני חיילים שעברו במקום (ראו בסעיף 5).

  24. דברים דומים נרשמו גם בתצהיר עדותה הראשית של התובעת (ראו בסעיפים 2 - 3).

  25. התובעת העידה בבית המשפט, ועל אף שניכר היה שהיא סובלת במידה מסויימת מבעיות זיכרון, וייתכן שכך עקב גילה, הרי שהיא חזרה בעדותה על נסיבות התרחשות התאונה (ראו עמ' 20 - 21 לפרוט'):

    "ש.באותו יום שהלכת לטיול, זה היה בדרך לטיול או בדרך חזרה?

    ת.כשחזרתי.

    ש.כשהלכת, הלכת באותו מקום?

    ת.כן, כמובן.

    ש.ולא קרה כלום, לא נפלת?

    ת.כמו שאמרתי לך, נפלתי כשחזרתי. אבן משתלבת הייתה גבוהה יותר מאשר כל השאר ואני לא ראיתי וממש פשוט נפלתי, התרסקתי וקיבלתי מכה בכתף וברגל (מצביעה על ברך שמאל). "

  26. התובעת הותירה עלי רושם מהימן, על אף טענות הנתבעת ביחס לחוסר האמינות שלה, נוכח העובדה שדיווחה למוסד לביטוח לאומי, כי חלה התדרדרות המצבה הקוגניטיבי והבריאותי . הנתבעת לא שאלה את התובעת אף לא שאלה אחת בעניין הדיווחים שנמסרו למוסד לביטוח לאומי, ומי ערך אותם. יש לומר בהקשר זה, כי התובעת העידה בבית המשפט בשפה הרוסית באמצעות מתורגמן, ואילו הבקשה בעניין החמרת מצבה נערכה בשפה העברית. כפי שיפורט עוד בהמשך בעניין זה, לגישתי, יש בזהירות לייחס את חוסר המהימנות בעניין זה למטפלת של התובעת (שלא העידה בבית המשפט) שלכאורה היא זו שמסרה את הדיווחים שנרשמו אודות מצבה של התובעת, ולנכדתה פלונית, אשר חתומה על הבקשה.

  27. היות שמצאתי כאמינה את עדותה של התובעת, ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, אזי בכל הכבוד אין רלוונטיות לפסק הדין, אליו מפנה הנתבעת בסיכומיה, בע"א 765/18שמואל חיוןנ' אלעד חיון (פורסם במאגרים משפטיים 01.05.2019), שם נקבע, שיש מקום לדחות את תביעתו של מי שנמצא על-ידי בית המשפט כמי ששיקר בעדותו בעניין המצוי בליבת המחלוקת.

    כפי שיובהר בהמשך, אמנם מצאתי את עדותה של התובעת לא אמינה בעניין הקשיים המלווים אותה מאז הנפילה, ואף עולה לכאורה שהוגשה בשמה בקשה לקבלת עזרה סיעודית מן המוסד לביטוח לאומי, שבה דיווחים שאינם תואמים את המציאות, אך כאמור לעיל, אין כל וודאות שהייתה מודעת לבקשה שהוגשה בשמה, היות שלא נשאלה בעניין זה כל שאלה, וכאמור עדותה הייתה אמינה בכל הקשור לנפילתה.

  28. עדותה של התובעת נתמכת בעדותה של אושרית, שבהתאם לעדותה, אמנם לא ראתה את נפילת התובעת, אך בתצהירה רשמה כך:

    "לפני כ-3.5 שנים (לא זוכרת תאריך מדויק), עת הייתי חיילת, התהלכתי עם ידיד שלי (חייל גם הוא) בשד' רוקח ברמת גן סמוך לפארק 'גן תל אביב' ליד נחל הירקון, ולפתע ראיתי אישה מבוגרת שכובה על המדרכה. מיד רצנו אליה, שאלנו לשלומה, וגם שאלנו אותה מה קרה, אך היא לא דיברה עברית אלא רוסית (דיברה בעברית מילה פה ומילה שם), ותוך כדי שהיא דיברה איתנו היא הצביעה על איזה אבן/מרצפה בולטת במדרכה שהייתה לידה (מדובר היה באבנים משתלבות), והבנו מכך שהיא מנסה לומר לנו שהיא נתקלה בריצוף הבולט. כמו כן, ראיתי שהיו לה חבלות יבשות בגוף."

  29. אושרית העידה בבית המשפט כך (ראו עמ' 24 לפרוט' ש' 5 - 30):

    "ש.שתיכן הלכתן לאותו כיוון?

    ת.אני הלכתי לכיוון פארק הירקון והיא כנראה הייתה בדרך לבית שלה, כלומר הלכנו אחת מול השנייה.

    ש.אז איך את לא רואה את הנפילה?

    ת.דיברתי עם ידיד שלי והייתי עסוקה בשיחה.

    ש.אז את רואה אישה מבוגרת על הרצפה?

    ת.נכון.

    ש.שניכם ניגשתם לעזור לה?

    ת.כן.

    ש.מרימים אותה?

    ת.אנחנו עוזרים לה לקום, כן.

    ש.ספרי מה קורה אז?

    ת.לאחר מכן שאלנו אותה מה קרה, היא ענתה הרוב ברוסית וקצת בעברית, היא הצביעה על אבן והבנו שמשם היא נפלה, הרמנו אותה, אמרנו לה שתכוון אותנו אל הבית וליווינו אותה לדירה שלה. כשהגעתי לדירה שלה ביקשתי ממנה להתקשר למישהו, היא הביאה לי את הטלפון והתקשרתי מהטלפון שלי לבת שלה. נכדה סליחה. הסברתי לה שהיא נפלה. זה היה נראה שמאוד כואב לה, עזרנו לה בקצב מאוד אטי.

    ש.באיזו שפה דיברתם?

    ת.לא כל כך הבנו אותה כי הרוב היא דיברה רוסית אך מילה פה ומילה שם דיברה עברית. בעיקרון כשהיא הצביעה לנו על האבן, הבנו שהיא נפלה ממנה.

    ש.מה שלא ברור לי למה שהיא תצביע על האבן?

    ת.כי שאלנו אותה מה קרה.

    ש.היא הבינה מה שאלת אותה?

    ת.כן, זה היה נראה ככה.

    ש.איזו אבן זו הייתה?

    ת.היא הייתה כזה ליד עץ והאבן טיפה עלתה."

  30. אושרית היא עדה אובייקטיבית, וגם היא, כמו התובעת, הותירה עליי רושם מהימן, ובפרט כאשר לא ניסתה להאדיר את תיאור נסיבות הנפילה, אלא העידה שהיא עצמה לא ראתה את הנפילה, על אף שהתרחשה לכאורה אל מול עיניה. אושרית תיארה בעדותה את שהתרחש בסמוך לאחר הנפילה, ומעדותה עולה, כי מיד לאחר נפילת התובעת, היא ניגשה אליה על מנת לסייע לה, וכאשר שאלה אותה "מה קרה", הבינה מתנועות שביצעה התובעת, כי לטענתה נפלה בשל אבן משתלבת בולטת.

  31. בהתאם לפסיקה, יש מקום לייחס מהימנות גבוהה לדיווח שמסר הנפגע בהזדמנות הראשונה על נסיבות התרחשות התאונה (ראו ע"א 8388/99 "הסנה" חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689 (2002); ת"א (מח' חי') 1130-05 אבו סבית סאלם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 10.04.2008)).

  32. לתצהיר העדות הראשית של התובעת צורפו תמונות של מקום הנפילה, ומהן עולה, כי בסמוך לערוגה המצויה על המדרכה ובה צומח עץ, ישנן מספר אבנים משתלבות, אשר התרוממו באופן שהמדרכה איננה עוד משטח אחיד (ראו התמונות נספח 1 לתיק המוצגים של התובעת).

    יש לציין, כי במהלך הדיון העלתה הנתבעת טענות ביחס לקבילות התמונות, ואופן עריכתן, אך לא חזרה על טענות אלה בסיכומיה, ואני רואה אותה כמי שזנחה טענה זו.

  33. התובעת מפנה בנוסף, לתיעוד הרפואי שנרשם בסמוך לאחר הנפילה, כך לטופס הקבלה לבית החולים (עמ' 9 לתיק המוצגים) וטופס הקבלה למח' השיקום (עמ' 38 לתיק המוצגים), בהם נרשם בין היתר כי נפלה ונחבלה ברחוב.

    מנגד, הנתבעת מפנה לכך שאין בתעודות הרפואיות כל אמירה, ולפיה נפלה בשל מפגע ברחוב.

  34. לגישתי, לא ניתן ללמוד מן התיעוד הרפואי – לא לחיוב ולא לשלילה. על דרך הכלל, באנמנזה הרופא מתעניין במנגנון החבלה, ולאו דווקא בהיבטים המדויקים שלו. לכן, לא אסיק דבר מן התעודות הרפואיות.

  35. על יסוד עדות התובעת ועדותה של אושרית, אני קובע, כי התובעת נפלה לאחר שנתקלה באבנים המשתלבות הבולטות, כפי שניתן לראות בתמונות שצורפו (עמ' 1 ו- 2 לתיק המוצגים).

    האם הוכחה התרשלות של הנתבעת

  36. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם האבנים המשתלבות אשר בלטו ממישור המדרכה, כפי שעולה מן התמונות שצירפה התובעת כנספח 1 לתיק המוצגים, מהוות מפגע, אשר מלמד על התרשלות של הנתבעת.

  37. התובעת מפנה בסיכומיה (ראו סעיף 18), למספר פסקי דין בהם נקבעה אחריות לרשות המקומית, בשל קיומו של מפגע בדמות סדקים במדרכות ו/או בשל אבנים משתלבות ששקעו או התרוממו.

  38. מנגד, טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי נקבע בפסיקת בתי המשפט השונים, שרחובות העיר ומדרכותיה, אינם מקומות סטריליים, ואין לצפות שלא ימצאו בהם סדקים, בליטות ושיפועים כאלה ואחרים, וכי חיי היומיום מלאים בסיכונים, ולא כל נפילה או החלקה מלמדת על קיומו של מפגע והתרשלות של הרשות המקומית. בהקשר הספציפי נטען, כי הנתבעת עושה כל אשר נדרש על מנת לאתר מפגעים ולתקן אותם, ולא ניתן למנוע כל התרוממות של אבנים משתלבות, כתוצאה מעליית שורשי העץ.

  39. לאחר עיון בטענות הצדדים, יש מקום לקבוע אחריות לנתבעת, בשל העובדה שלא תוקן המפגע הנובע מהתרוממות האבנים המשתלבות במקום בו נפלה התובעת.

  40. תחילה, יש לומר, כי אין מחלוקת שבהתאם לסעיפים 235 ו- 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - "פקודת העיריות"), מוטלת חובה על הנתבעת להבטיח את תקינות המדרכה.

  41. מעיון בתמונות שצורפו עולה, על פני הדברים, והנתבעת לא הוכיחה אחרת, שאין מדובר במפגע שהתרחש באופן פתאומי, אלא במפגע שהיה קיים במקום לאורך זמן, כתוצאה מעליית שורשי העץ, אשר דחפו מעלה את האבנים המשתלבות, באופן שיצר מפגע בדמות אבנים בולטות.

  42. מטעמה של הנתבעת העיד מר אביב יפת (סגן מנהל מחלקת הדרכים באגף תשתיות בעירייה במועד הרלוונטי לעדותו), אשר בתשובותיו בחקירתו נגדית, לא יכול היה להצביע על קיומו של סקר תקינות ו/או מפגעים, בעניין המדרכה הנדונה בתקופה שקדמה לנפילה. לא הוצג סקר, על אף הטענה שנטענה בתצהירו, לפיה מבוצעים סקרים של המדרכות באופן שוטף, ועל אף שעל פי עדותו ידוע לו על קיומו של סקר שבוצע בשנת 2017. אלא שסקר כאמור לא הוצג לבית המשפט (ראו עמ' 31 - 32 לפרוט'). במקום זאת, צורפו, לתצהיר התשובות לשאלון של מר יפת, סקרים שנעשו בשנים 2019 – 2020, ומר יפת אף העיד בתצהיר התשובות שלו לשאלון, כי במועדים שלאחר אירוע הנפילה, החלה הנתבעת להפעיל, באמצעות ספק, מערכת מיוחדת לאיתור מפגעים, אשר פועלת בין היתר באמצעות בינה מלאכותית. מדובר במועדים המאוחרים למועד נפילתה של התובעת, ולכן הסקרים שהוצגו והאמצעים הננקטים כיום, אינם רלוונטיים, היות שאין בהם כדי להעיד על פעילות מניעתית שביצעה הנתבעת קודם לחודש ינואר 2019.

  43. בנוסף העיד מר יפת, כי העירייה מודעת לכך ששורשי העצים גורמים לעליית האבנים המשתלבות, אך לא יכול היה להצביע על פעולות שביצעה הנתבעת כדי למנוע את התופעה ותחת זאת העיד (ראו עמ' 30 לפרוט' ש' 16 - 23):

    "ש. רואים פה עץ ורואים אבנים משתלבות. שאלתי למה, אם ידוע לנו שהשורים מרימים בקלות את האבנים המשתלבות ואתם יודעים שההתרוממות של האבנים הללו גורמות לנפילות של אנשים, למה לא לתחום את כל האזור הזה, מטר מכל כיוון למשטח אחר שסוג המשטח יקשה על ההתרוממות שלו?

    ת.מניסיוני אין שום סוג משטח שיכול לגרום לעצירות התפתחות השורשים. כל מה שנשים על הגומה או לצדה תגרום להתפרצות גבוהה יותר. מה שכן, מכיוון שאנחנו יודעים ומכירים בעירייה שיש מפגעים שנוצרים עם השנים כגון התפתחות שורשים, אנחנו מפעילים סקרים יזומים לאיתור ותיקון מפגשים במדרכות ברחבי העיר."

  44. עולה מן המתואר לעיל, כי לא עלה בידי הנתבעת להראות פעולה כלשהי, שבוצעה עובר למועד נפילת התובעת, ושתכליתה הייתה לאתר את המפגע ו/או לטפל בו, ומכאן שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות החלה עליה, ואשר קבועה בין היתר, כאמור לעיל בפקודת העיריות.

  45. יש לציין כי עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי בלא מעט מקרים, נקבעה אחריות לרשות המקומית בגין שקיעה או התרוממות של אבנים משתלבות (ראו ת"א (ת"א) 52583-02-11 מאיר שלמה נ' עיריית פתח תקווה (פורסם במאגרים משפטיים 11.01.2016); ת"א (י-ם) 30634-06-14 שושנה ישראלי נ' עירית נהריה (פורסם במאגרים משפטיים 06.11.2017); ת"א (י-ם) 21674-10-13 פלוני נ' עירית ירושלים (פורסם במאגרים משפטיים 21.06.2021); ת"א (חי') 17570-05-21 פלונית נ' עיריית כרמיאל (פורסם במאגרים משפטיים 21.12.2022); ת"א (ת"א) 75974-07-19 פלונית נ' עיריית רמת-גן (פורסם במאגרים משפטיים 07.11.2022).

  46. משהגעתי למסקנה, כי לנתבעת חובת זהירות כלפי ההולכים במדרכות העיר, בין היתר בהתבסס על סעיפים 235 ו- 249 לפקודת העיריות, וכי הפרה חובת זהירות זו, אזי כנגזר מכך ניתן לומר, כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה, דהיינו את זו הקבועה בסעיף 235 לפקודת העיריות, בו נאמר כך:

    "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

    (1)תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;

    (2)תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;

    (3)תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;..."

  47. במקרה דנן, לא עלה בידי הנתבעת להציג ראיות לכך, שעובר לנפילת התובעת עסקה במניעה והסרה של מכשולים, וכי פעלה לתיקון המפגע שגרם לנפילתה של התובעת.

    אשם תורם

  48. כמפורט לעיל, לטענת הנתבעת, יש לקבוע "אשם תורם" לתובעת בשל היכרותה עם מקום הנפילה ונוכח העובדה שעברה בסמוך, זמן קצר לפני הנפילה.

  49. על אף שיעור הניכוי הניכר אותו מבקשת הנתבעת בגין טענתה בדבר קיומו של "אשם תורם" לתובעת, ועל אף שעוד במהלך הצעות הפשרה שהעברתי לצדדים, נאמר שעל פני הדברים ,יש מקום לקבוע אשם תורם לתובעת, הרי שהתובעת בחרה שלא להתייחס לסוגיה זו כלל - לא בסיכומיה, ואף לא בסיכומי התשובה.

  50. לגישתי, יש לקבל טענת הנתבעת ולקבוע "אשם תורם" לתובעת, וזאת נוכח עדותה, כי הינה רגילה לטייל ובדרך כלל עושה זאת עם המטפלת, וכאשר הנפילה התרחשה בשעת צהריים, כאשר אין כל טענה שהמקום היה חשוך, ועל פי התמונות שהתובעת עצמה צירפה, מדובר במפגע שנראה לעין, והמדרכה במקום רחבה מספיק, כך שניתן היה לעבור במקום מבלי להתקרב לאבנים הבולטות. זאת ועוד, על פי עדותה של התובעת, היא עברה במקום בסמוך לפני הנפילה, וזו התרחשה כאשר הייתה בדרכה חזרה לביתה, אזי יש מקום לייחס לתובעת "אשם תורם".

    לגישתי, יש לייחס "אשם תורם" לתובעת גם מטעם נוסף, שלא נטען על ידי הנתבעת, והוא זה המצוי בעובדה שהתובעת יצאה מביתה לטייל ללא המטפלת ו/או נכדתה, וזאת על אף שעולה מהתיעוד הרפואי ומעדות הנכדה פלונית, כי נפלה מספר פעמים עובר לאירוע נשוא התביעה (ראו הרשומות הרפואיות מיום 10.08.2017 בעמ' 160 ומיום 06.09.2017 בעמ' 179 לתיק המוצגים של הנתבעת, ובעדות הנכדה בעמ' 12 - 13 לפרוט') ואף שבשגרה, על פי עדותה, טיולים אלה נעשו עם המטפלת ונכדתה, ולכן נקודת המוצא היא כי ליווי זה היה נדרש. "אשם תורם" זה מצטבר לאשם שממילא טמון בכך שהתובעת לא הבחינה במפגע שעמד בדרכה.

    אני מעמיד את שיעור האשם התורם בנסיבות המפורטות לעיל על שיעור של 45%.

    כימות הנזקים

  51. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. התובעת לא הוכיחה כי נשאה בהוצאה רפואית כלשהיא, למעט תשלום שכר למומחה מטעמה, וחלקה בשכר המומחה מטעם בית המשפט (שאינם הוצאות רפואיות, אלא הוצאות ההליך). המסמכים הנוספים אליהם הפנתה התובעת (עמ' 105 - 106 לתיק המוצגים) הינם מרשמים ולא קבלות. כך, גם אין תיעוד ביחס לדרישתה, כי ייפסקו לה הוצאות נסיעה.

  52. בהיעדר ראיות מטעמה, אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין העבר, היות שמדובר בנזק הטעון הוכחה של ממש. בפרט כך, נוכח העובדה שההוצאות הרפואיות של התובעת אמורות להיות מכוסות בהתאם לחוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1984 (להלן – "חוק בריאות ממלכתי"). התובעת לא רק שלא הוכיחה שנשאה בהוצאה כלשהיא, גם לא הוכיחה שפנתה בדרישה להחזר של הוצאות בהן נשאה וסורבה.

  53. אשר לעתיד. אין בפני כל ראיה לכך שהתובעת תידרש בעתיד להוצאה רפואית כלשהיא או שהיא זקוקה לטיפולים כלשהם, וממילא לא הוכח שקיימת אפשרות שהתובעת תישא בהוצאה כלשהיא. זאת ועוד, ככל שהתובעת תידרש בעתיד להוצאות רפואיות כלשהן עקב הפגיעה כתוצאה מהנפילה, אזי רובן ככולן יהיו מכוסות על ידי קופת החולים והמוסדות הרפואיים, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי.

    לא כך הם פני הדברים ביחס להוצאות נסיעה, אותן תידרש התובעת לשלם מכיסה, ככל שלא אפסוק לה סכום בגין ראש נזק זה.

    אסכם ואומר, כי היות שלא ניתן לומר בוודאות, שהתובעת לא תידרש להוצאות רפואיות כלשהן ולו בשל השתתפות עצמית, ואף כאמור תידרש להוצאות נסיעה לצורך ביצוע בדיקות וטיפולים רפואיים בגין הפגיעה עקב הנפילה, אני פוסק לתובעת סכום גלובאלי ברכיב של הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד בסך של 5,000 ₪.

  54. עזרת צד ג'. מחלוקת בין הצדדים ביחס לפסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג', כאשר בעניינה של מחלוקת זו באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה, טענת הנתבעת בדבר חוסר האמינות של התובעת, בדרישה אותה הפנתה למוסד לביטוח לאומי ל"החמרת מצב". לטענת הנתבעת, ברור מן האופן בו העידה התובעת בבית המשפט, כי לא אמרה אמת בבקשה שהגישה למוסד לביטוח הלאומי, וממילא לא ניתן לתת אמון בטענתה, ולפיה מאז הנפילה הורע מצבה, והיא נזקקת לעזרה מוגברת.

  55. התובעת מכירה בכך שעובר לתאונה, קיבלה עזרת צד ג' בשל קביעה של המוסד לביטוח לאומי, ולפיה היא נזקקת לעזרה סיעודית, ולכן אושרו לה מספר שעות סיעוד יומיות (ראו בסעיף 30 לסיכומי התובעת). אלא שלגישת התובעת, על אף שהיא עודנה מקבלת את אותו סיוע מן המוסד לביטוח לאומי על בסיס תביעתה מן העבר, הרי שהנפילה החמירה את מצבה מאוד, ועל כן היא נדרשת לעזרה מוגברת לאחר הנפילה. התובעת מבקשת כי ייפסק לה סכום של 30,300 ₪ בראש נזק זה בגין העבר, וסך נוסף של כ- 17,000 ₪ לעתיד. התובעת טוענת בהקשר זה, בהתבסס על הנכויות הזמניות שקבע המומחה מטעם בית המשפט, כי עיקר העזרה נדרשה במהלך השנה שלאחר הנפילה.

  56. לטענת הנתבעת, אין מקום לפסוק לתובעת סכום כלשהו בגין עזרת צד ג', היות שעוד עובר לנפילה היא קיבלה עזרה מקסימלית מן המוסד לביטוח לאומי על יסוד התביעה שהגישה בעניין זה, ולא הוצגה כל ראייה לכך שהיא נדרשת לעזרה מוגברת לסיוע נוסף לאחר התאונה. בין היתר מפנה הנתבעת לכך שהנכדה פלונית ניסתה להסביר את ההבדל בין מצבה של סבתה כעולה מהאבחון שנעשה לה כחודשיים לפני הנפילה לבין מצבה במהלך העדות בבית המשפט, בכך שקיימים "גלים" במצבה הקוגניטיבי והרפואי, דבר שלא נזכר בתיעוד הרפואי או בבקשה להחמרת מצב, שם תוארה התובעת כמי שנמצאת בהתדרדרות מתמדת.

  57. לגישתי, לא הוכח שהתובעת קיבלה עזרה נוספת, מעבר לזו שקיבלה עוד קודם לנפילה, מנכדתה ומן המטפלת. כך, מעבר לאי האמון בעדותה של הנכדה פלונית, אשר חתמה על בקשה שלגישתי אין בה אמת, שכן לא תיתכן האפשרות שהתובעת אשר העידה בפני בבהירות, היא אותו אדם שעולה מן הבקשה עליה חתמה הנכדה בדבר החמרת מצב (עמ' 91 - 100 לתיק המוצגים של הנתבעת). בהתאם, גם אינני נותן אמון בטענה, שבסעיף 3 סיפא לתצהיר עדותה הראשית של הנכדה, בו הצהירה כי במהלך תקופת השיקום סייעה לסבתה רבות. לא הוצג בעניין זה ולו מסמך אובייקטיבי אחד שיתמוך בטענה זו, כדוגמת אישורי היעדרות ממקום העבודה.

  58. לכך אוסיף, את התרשמותו של המומחה מטעם בית המשפט (ראו עמ' 11 לחוות הדעת בפסקה העליונה), שהתובעת מבקשת להאדיר את קשייה.

    התרשמות דומה נרשמה על ידי בהערה שנרשמה בפרוטוקול הדיון במהלך ישיבת ההוכחות, ולפיה (ראו עמ' 28 לפרוט' ש' 3 - 4):

    "לאורך כל העדות של התובעת היא אוחזת בכתפה, למרות שכשהיא נדרשה לבצע תנועות ספונטניות באמצעות הידיים, היא ביצעה זאת."

  59. אך מעל לכל, די בעיון בבקשה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי, ולהשוות את האמור בה, אל מול התרשמותי במהלך הדיון, כדי להצדיק קביעה בדבר חוסר אמינות של נכדת התובעת. בבקשה להחמרת מצב נרשם, בין היתר "לא יציבה בהליכה עקב סחרחורות, נעזרת ברהיטים וקירות בבית. מחוץ לבית נבדקת הולכת עם נכדה או מטפלת." (ראו סעיף 10(א)); לדברי מטפלת – נבדקת לא זוכרת דברים, מתבלבלת ולא מבינה מה קורה איתה וסביבה." (ראו סעיף 11(ז)); "לדברי מטפלת.... בספטמבר יצאה מהבית ולא ידעה איך לחזור. שכנים החזירו אותה הביתה, מאז לא נותנים לנבדקת לצאת לבד ולא משאירים אותה לבד." (ראו סעיף 13(ה)).

    בניגוד לאמור בבקשה, עליה חתומה הנכדה פלונית, התובעת העידה בבית המשפט באופן צלול ובהיר, וגם אם לא זכרה כל פרט, הרי שידעה למסור פרטים רבים בגין אירוע שהתרחש ארבע שנים קודם לכן. זאת ועוד, בניגוד למה שנרשם בבקשה, ולפיה אין משאירים את התובעת לבדה, והיא איננה יוצאת לבדה מן הבית, הרי שאין מחלוקת, כי באירוע נשוא תביעה זו נותרה התובעת לבדה, והיא אף יצאה לטייל מחוץ לביתה, ואף ידעה להסביר היטב לאושרית ולידיד שלה כיצד להחזיר אותה לדירת נכדתה פלונית.

  60. הנכדה, שכאמור לעיל, אינני נותן כל אמון בעדותה, ניסתה לגלגל את האחריות לדיווח שנמסר על המטפלת (ראו להמחשה עמ' 14 לפרוט' ש' 9 - 22), ואף הניסיון לתאר קיומם של "גלים" במצבה הקוגניטיבי ורפואי של התובעת לא צלח, והנכדה התחמקה לגישתי ממתן תשובות בעניין זה (ראו עמ' 10 - 12 לפרוט').

  61. בצדק טוענת הנתבעת, שהתובעת נמנעה מלהביא את המטפלת לעדות, והדברים שרשם ב"כ התובעת בסיכומי התשובה, ולפיהם המטפלת בחו"ל טוב היה שלא נרשמו, היות שלטענה זו אין כל בסיס בראיות.

    הימנעות זו פועלת לחובתה של התובעת, היות שחזקה היא שבעל דין לא ימנע מלהביא עדות או ראיה הפועלת לטובתו, וככל שהוא נמנע מהבאת הראיה או העד, אזי ניתן להסיק שאילו הוצגה הראיה/העדות היא הייתה פועלת לחובתו (ראו ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פ"ד סו(1) 633 (2013); ע"א 6913/18 שקדי נ' הרודיום השקעות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 04.08.2020)).

    עוד נטען על-ידי הנתבעת, וגם כאן בדין כך, כי לתופעת ה"גלים", המתוארת על-ידי הנכדה בעדותה, אין ביטוי בתעודה רפואית כלשהיא או בדברים שנרשמו בבקשה להחמרת מצב. יתרה מכך, אין להם ביטוי בתצהיר עדותה הראשית, שגם בו נרשמו דברים הסותרים באופן מהותי דברים שנרשמו בבקשה למוסד לביטוח לאומי עליה חתומה הנכדה (השוו סעיף 7 לתצהיר לאמור בבקשה עמ' 91 - 100 לתיק המוצגים של הנתבעת).

  62. על יסוד כל האמור לעיל, התלבטתי באם יש מקום, ביחס לרכיב זה, לשלול לחלוטין פיצוי מהתובעת, בהתבסס על קביעתו של בית המשפט העליון בפרשת "חיון", הנזכרת בסעיף 26 לעיל. בסופו של יום, נוכח העובדה שהתובעת נפגעה כתוצאה מן הנפילה, והדיווח שאינו אמת מקורו, כך נראה, בנכדתה, הרי שהחלטתי שלא לשלול ממנה תשלום בגין עזרת צד ג'. מה עוד שגם כך מדובר בסכום נמוך, נוכח היקף העזרה שמקבלת התובעת ממילא, ונוכח העובדה שניסתה להאדיר את מוגבלותה.

    אני פוסק לתובעת ברכיב של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד סכום גלובאלי של 5,000 ₪.

  63. כאב וסבל. לתובעת נכות בשיעור של 15%, בהתאם לחוות דעתו של ד"ר אוחנה המומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, כמפורט בחוות הדעת, התובעת הייתה נתונה באשפוז במשך 89 ימים, כאשר רובם, אשפוז לצרכי שיקום ב"מעונות מכבי", תל השומר. בדין טוענת התובעת, כי נקבע ביחס לפיצוי בראש נזק זה, שיש לקחת בחשבון אשפוז לצרכי שיקום לצורך קביעת שיעור הפיצוי לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 (ראו ע"א 8452/02 פלוני נ' כהן נטלי (פורסם במאגרים משפטיים 15.02.2005)). לפיכך, יש לקחת בחשבון אשפוז זה גם לניזוק על-פי פקודת הנזיקין.

    על בסיס האמור אני פוסק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 120,000 ₪.

    סיכום הנזקים והפחתת אשם תורם

  64. סכום הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הפגיעה כתוצאה מן הנפילה עומד על 130,000 ₪. מסכום זה יש להפחית 45%, בשל שיעור האשם התורם שקבעתי. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 71,500 ₪.

    טרם סיום – הדיווח למוסד לביטוח לאומי שנחזה כמבוסס על אי אמירת אמת

  65. נוכח המפורט לעיל, והסתירה בין האמור במסמכים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי, לבין עדותן של התובעת ונכדתה בבית המשפט, והעובדה שבעת הנפילה טיילה לבדה, אזי בצדק ארגה הנתבעת בסיכומיה שתי וערב של טענות ביחס לאמינותן של התובעת ונכדתה.

    טוב היה בנסיבות אלה, אילו התובעת הייתה מרכינה ראשה, ומודה בכך שהוצגה תמונה מסולפת למוסד לביטוח לאומי, ולא מפנה טענות שאינן במקומן לנתבעת (ראו בפתח הסיכומים ובסיכומי התשובה). אכן, כטענת התובעת, המלצתי בסיום ישיבת ההוכחות לצדדים לסיים את ההליך בפשרה, היות שהתרשמתי שהתובעת אכן נפלה בנסיבות אותן תארה, ונוכח היותה נפגעת גוף. אילו מדובר היה בתביעה כספית של התובעת לא מן הנמנע שהצעתי הייתה שונה.

  66. נוכח ממצאי פסק הדין, והעובדה שקיימת אפשרות שהתובעת קיבלה מן המוסד לביטוח לאומי כספים ביתר, אזי פסק הדין יועבר לעיונו של נשיא בתי משפט השלום באיזור הדרום, על מנת שישקול העברתו לייעוץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי.

    סוף דבר

  67. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

    הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצוי בסך של 71,500 ₪.

    בנוסף, הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪. יצוין, כי נוכח אי אמירת האמת לא מצאתי מקום לפסוק לתובעת את שיעור שכר הטרחה המבוקש על-ידה, אלא שיעור מופחת.

    ככל שסכומים אלה לא ישולמו בתוך 30 יום מהיום, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 

     

    זכות ערעור כחוק.

     

    המזכירות תסגור את ההליך, ותודיע לצדדים.

     

    ניתן היום, ו' אב תשפ"ג, 24 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ