ב' נ' קלדרון ואח'

לפני תביעת נזקי גוף.

1.לטענת התובע, ביום 21/4/12, נהג התובע יליד 1989, על קטנוע בנתיב הנגדי לזה של הנתבעת 1. לטענת התובע, הנתבעת 2 (הצד השלישי) ביטחה את הרכב בו נהגה הנתבעת, במועדים הרלבנטיים. התובע טוען כי הנתבעת 1 פנתה לפתע שמאלה, חסמה את דרכו ולא נתנה לו זכות קדימה וכתוצאה מכך נגרמה התנגשות חזיתית בין הקטנוע של התובע לרכבה של הנתבעת 1, בה נפגע התובע (להלן: "התאונה"). בעת התאונה, לא היה לתובע ביטוח חובה לקטנוע עליו רכב ועל כן התביעה שלפני הוגשה בהתאם להוראות פקודת הנזיקין. ממקום תאונה פונה התובע על ידי אמבולנס לביה"ח "יוספטל" באילת ואובחן כסובל מפציעה בברך ימין. במהלך האשפוז עבר התובע ניתוח לשחזור רצועות צולבות קדמית ואחורית. ביום 22/4/14 עבר התובע תחת הרדמה כללית בקרת נזקים ראשונית, צילום הדגים שבר מרוסק בשוק הדיסטלית ובקרסול וחתך ארכי וסבל עור בחלק העליון של שוק ימין. כתוצאה מכך בוצע סד גבס אחרי תפירת החתך ובוצעה תפירת חתך בסנטר מימין תחת הרדמה מקומית והתובע שוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול בבית חולים במחלקה אורתופדית בהקדם, המשך טיפול והשגחה, המשך טיפול משלים לאחר החלמת הרקמות הרכות, משככי כאבים, רגל מורמת והתניידות ללא דריכה. ביום 27/4/12 התקבל התובע לאשפוז בביה"ח רמב"ם לצורך ביצוע ניתוח והמשך טיפול, אלא שנקבע כי הנפיחות ובעיקר השפשופים סביב הקרסול אינם מאפשרים בשלב זה ניתוח. התובע שוחרר לביתו ביום 28/4/12 עם המלצה להתניידות ללא דריכה על הרגל, הקפדה על רגל מורמת לאורך כל שעות היממה, הסעה באמבולנס, מנוחה למשך 14 ימים ומשככי כאבים. התובע אושפז בבית חולים רמב"ם ביום 13/5/12, במהלך האשפוז נמצא כי התפתח נמק של העור בשטח של כ 4-5 ס"מ. התובע עבר ניתוח בו בוצעה המרה של הקיבוע החיצוני לקיבוע פנימי לאחר שחרור של השבר, בורג ספוגי נוסף הוכנס לקבוע הפטישון המדיאלי וכן קיבוע פנימי נוסף של הפיבולה על ידי פלטה ייעודית, עקב חוסר העור בוצעה סגירה חלקית של הפצע הניתוחי ובהמשך טופל במשאבת וואקום ע"פ המלצת הפלסטיקאים. ביום 30/5/12 עבר התובע ניתוח מיקרו- כירורגי לכיסוי פלטה בקרסול ימין מדיאלי, טופל אנטיביוטית ושוחרר עם המלצה לפיזיותרפיה וחופש מחלה עד הביקורת. ביום 29/5/14 נבדק התובע בביה"ח רמב"ם לצורך הוצאת בורג בולט מהפטישון הפנימי לאחר קיבוע פנימי של שבר תוך מפרקי ולשם כך בוצע ניתוח. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לביקורת לאחר שבועיים, החלפת חבישה, חופשת מחלה וטיפול אנטיביוטי עקב וטיפול במדרסים מותאמים.

2.לטענת התובע כתוצאה מהתאונה הוא נותר סובל מכאבים עזים בכל חלקי גופו ובעיקר ממגבלה בתנועות רגל ימין הפוגעת בכל תחומי תפקודו. לטענתו, הנתבעת התרשלה כלפיו והפרה כלפיו חובות חקוקות המוטלות לפתחה. לטענתו, הנתבעת ברשלנותה היא שגרמה לתאונה שכן זו סטתה ממסלולה, לא נתנה זכות קדימה, נהגה בדרך שאינה סבירה לתנאי המקום ובשל כך סטתה לנתיב התובע וגרמה לתאונה. לטענתו, בנסיבות יש להחיל את ס' 41 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעת הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות שתחוב בגינה שחוב בגינה.

3.הצד השלישי אשר הייתה תחילה נתבעת 2, טענה בכתב הגנה מטעמה כי דין התביעה כנגדה להידחות. לטענתה, במועדים הרלבנטיים לתאונה הנטענת, הנתבעת 1 נהגה ועשתה שימוש ברכב מבלי שהחזיקה ברישיון נהיגה תקף. ככל הידוע לנתבעת 2 פקע תוקף רישיונה של הנתבעת 1 כבר בשנת 2011, זאת בניגוד לדין ולתנאי הפוליסה ובאופן שהשימוש ברכב היה ללא כיסוי ביטוחי או תוך כדי הפרת תנאי התעודה והפוליסה. עוד טוענת הנתבעת 2 כי ביום 28/2/12 נפסלה התובעת 1, על ידי בית המשפט לתעבורה בפ"ת, בפניה, מלקבל רישיון, עד תום ההליכים כנגדה ונקבע כי הפסילה תחל לא יאוחר מיום 27/3/12, כך שלטענת הנתבעת 2 בכל מקרה, במועד הרלבנטי לתאונה הפסילה הייתה בתוקפה, והנתבעת 1 הייתה מודעת לקיומה. לטענתה, התאונה היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים ולנוכח "ייחוד העילה" דין התביעה בעילות נזיקיות כנגדה להידחות. לחלופין, טענה הנתבעת 2 כי התאונה ארעה בשל אשמו התורם המכריע של התובע.

4.הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה מטעמה במועד, על אף שכתב התביעה הומצא לה כדין. ביום 16/4/15, בהסכמת התובע והנתבעת 2 ניתן פסק הדין המורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 וביום 16/4/15 לבקשת התובע, ניתן פסק דין בהעדר הגשת כתב הגנה, כנגד הנתבעת 1 המחייב אותה בתשלום סך של 906,000 ₪ בצרוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

5.ביום 22/5/15 הגישה הנתבעת 1 בקשתה לביטול פסק הדין כנגדה. במסגרת החלטתי מיום 27/5/15, לפנים משורת הדין, נעתרתי לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ ומשמילאה הנתבעת 1 אחר החלטתי הוריתי ביום 8/5/15 על ביטול פסק הדין כנגדה.

6.ביום 9/7/15 הגישה הנתבעת 1 כתב הגנה מטעמה. הנתבעת 1 לא הכחישה את עצם קרות התאונה אולם הכחישה את נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה ואת הנזקים הנטענים כתוצאה ממנה. לטענתה, בנסיבות לא מתקיימים התנאים להעברת נטל הראיה. לטענתה, התביעה נגועה בחוסר תום לב ואינה מפרטת את מכלול העובדות אשר הובילו לתאונה. כן טענה כי דין התביעה כנגדה להידחות, בהתאם לעקרון ייחוד העילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לחלופין טענה, כי התאונה ארעה בשל רשלנותו של תובע. לטענת הנתבעת 1, כתב האישום שהוגש כנגדה שגוי מיסודו. לטענתה, לתובע אשם תורם מכריע לתאונה. הנתבעת 1 טוענת כי התובע ניתק כל קשר סיבתי בין רשלנותה הנטענת לבין הנזקים הנטענים והמוכחשים.

7.עוד טוענת הנתבעת 1 כי כתוצאה מהתאונה התובע נפגע בצורה קלה והשלכות התאונה חלפו זה מכבר. לטענתה, לתובע עבר רפואי עשיר ברגלו הימנית עובר לתאונה. לטענתה, כתוצאה מהתאונה לא נגרמה לתובע נכות תפקודית ולא נגרמו או ייגרמו לו הפסדים כלשהם.

8.הנתבעת 1 הגישה הודעה לצד שלישי- אליהו חברה לביטוח בע"מ- אשר כאמור התביעה כנגדה כנתבעת בתביעה העיקרית (הנתבעת 2), נדחתה. במסגרת ההודעה טענה הנתבעת 1 כי על הצד השלישי לשפותה בגין כל סכום בו תחויב לשלם לתובע בגין התאונה, זאת בהתאם לפוליסת הביטוח אשר הנפיקה לה הצד השלישי אשר ביטחה את הרכב בו נהגה בעת התאונה. לטענתה, מתקיים החריג הקבוע בפוליסה ולפיו "המבטח לא יהיה פטור מחבותו לפי פוליסה זו אם הנוהג ברכב היה בעל רישיון נהיגה בר תוקף כאמור בס' קטן (א) במועד כלשהו במשך 24 החודשים שקדמו למועד קרות התאונה, ובלבד שבעת קרות מקרה הביטוח לא היה פסול מלקבל או להחזיק ברישיון הנהיגה כאמור לפי הוראות שבחיקוק, פסק דין, החלטות בית משפט או רשות מוסמכת אחרת".

9.הנתבעת 1 טוענת כי פסילת רישיון הנהיגה שלה נכנסה לתוקפה בתאריך 2/1/13. לטענתה פסילת הרישיון הנטענת על יד הצד השלישי בתאריך 28/2/12, היא שגוייה ומוטעית שכן לטענתה רישיונה מעולם לא נפסל בפניה והיא לא הייתה מודעת לפסילה עד תום ההליכים כנגדה. לטענתה, הפסילה המנהלית אותה ריצתה הייתה בשנת 2008 לערך. לטענתה, גם הטענה בדבר פקיעת רישיון הנהיגה שלה בשנת 2011 אינה עומדת, שכן בהתאם לתנאי הפוליסה רישיונה היה בתוקף בתוך 24 החודשים שקדמו למועד קרות התאונה. לפיכך, לטענת הנתבעת 1, פוליסת הביטוח הייתה בתוקף במועד קרות התאונה ותניות הפטור להן טוען הצד השלישי, אינן חלות ועליו לנהוג בהתאם לפוליסה ולקחת אחריות על המקרה, במידה וייקבע כי המודיעה אחראית לתאונה.

10.הצד השלישי טוען בכתב הגנתו, כי דין ההודעה כנגדו להידחות ולו מן הטעם כי ביום 16/4/15 ניתן פסק דין במסגרת התביעה העיקרית הדוחה את התביעה כנגדו, כאשר על פסק דין זה לא הוגשה כל השגה או ערעור והוא הפך לסופי וחלוט באופן המקים מעשה בית דין ומניעות להעלות טענות כלשהן כנגדו על יד התובע והנתבעת 1 כמודיעה, בקשר לתאונה. כן חזר הצד השלישי על טענותיו כפי שנטענו במסגרת כתב ההגנה מטעמה בתביעה העיקרית ולפיהן במועד התאונה הייתה הנתבעת 1 פסולה מלהחזיק ברישיון נהיגה. ביום 28/2/12 נפסלה הנתבעת 1 מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים כנגדה תוך שנקבע כי הפסילה תחל לא יאוחר מיום 27/3/12 כך שבכל מקרה במועד הרלבנטי לתאונה הנטענת, הפסילה הייתה בתוקפה, כאשר הנתבעת מודעת לקיומה.

11.לטענת הצד השלישי, בנסיבות לא מתקיים החריג הקבוע בפוליסה בדבר תקפותה למשך 24 חודשים שקדמו למועד קרות התאונה וזאת בין היתר משום שבמועד קרות התאונה הייתה הנתבעת 1 פסולה מלקבל או להחזיק ברישיון, זאת מכוח החלטה שיפוטית ובאופן כזה שאין כל תחולה לחריג. לטענתה, גם אם יוכח כי פסה"ד או ההחלטה אשר מכוחה נפסלה הנתבעת מלהחזיק ברישיון נהיגה בוטל או שונה בשלב מאוחר יותר, הרי שלשינוי זה אין תוקף רטרואקטיבי, כך שבכל מקרה במועד הרלבנטי עשתה המודיעה שימוש ברכב מבלי שהחזיקה ברישיון נהיגה בתוקף.

דיון:

עילת התביעה:

12.לטענת הנתבעת והצד השלישי לנוכח כלל "ייחוד העילה" הקבוע בס' 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מנוע התובע מלתבוע על פי פקודת הנזיקין. לעניין זה נקבע, כי העדר זכאות לתבוע לפי חוק הפלת"ד אינו שולל את זכותו של התובע לתבוע את נהג הרכב האחר המעורב בתאונה מכוח פקודת הנזיקין. "הפרשנות המוצעת על ידי בא כוח הנתבעת שלפיה הוראת סעיף 8 לחוק הפלת"ד נועדה גם לשלול תביעתם של "משוללי הזכאות" (לפי סעיף 7 לחוק הפלת"ד) על פי פקודת הנזיקין, אינה עולה בקנה אחד עם לשון חוק הפלת"ד ופסיקת בית המשפט העליון". ראה בת.א (חיפה) 122-05 אברהם שליסל ואח' נ' אלנסארה אנואר ואח' (19/02/2009); ת.א (מחוזי חיפה) 677-04 פלוני נ' רוזנטל גיורא (17/9/09). לפיכך, נדחית בזאת הטענה להעדר קיומה של עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין.

נטל השכנוע: