ת"א 17231-10-15

התובעת, ילידת 1957, טוענת כי ביום 20.5.14 נפלה בשל שבר במדרכה ברחוב הנביאים בחיפה. התובעת אינה טוענת לנכות ואף לא להפסדי שכר. טענתה היא לפיצוי בשל כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות. הצדדים הסכימו שההכרעה תינתן על דרך הפשרה ללא הגבלת סכומים.

התובעת הגישה תמונה של המפגע וטוענת כי מדובר במפגע ברור המקים אחריות לעירייה. ביחס לנזק טוענת התובעת כי בשל התאונה פנתה לקבלת טיפול בבית חולים וביצעה סדרת טיפולי פיזיותרפיה. התובעת טוענת כי סבלה מנפיחות בקרסול תקופה ארוכה, וכן מהגבלות בצוואר ובגב התחתון ונזקקה בשל כך לסיוע בני משפחה. התובעת קיבלה 42 ימי אי כושר הגם שאינה עובדת ולא נטען כאמור להפסד שכר.

הנתבעת מדגישה כי רשות מקומית אינה נושאת באחריות מוחלטת לנפילות ברחוב, אלא יש להצביע על רשלנותה שגרמה לנזק. ביחס למפגע הרלוונטי נטען כי העירייה אינה יכולה לדעת על כל מפגע בשטחיה בכל רגע נתון ועל ההולך במדרכה לפקוח עיניו שמא יעמד.

ביחס לנזק נטען כי מדובר בנזק של מה בכך, שכן אין מדובר בשבר או בנזק חמור אחר. עוד נטען כי העזרה שקיבלה התובעת, אם קיבלה, היא מבני משפחה ולכן אין מדובר בנזק המצדיק פיצוי. כן, צוין כי לא הייתה הצדקה לימי אי הכושר שכן התובעת ממילא לא עבדה ואינה טוענת להפסד שכר. לאור כך ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה. לחלופין הוצע פיצוי בסך 3,000 ש"ח וכן החזר אגרת מיון והכל בניכוי אשם תורם של 50%.

כאמור, ההכרעה היא על דרך הפשרה. נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, לתמונות המפגע, לנזקיה של התובעת, וליתר הנסיבות והחלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,500 ש"ח. כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 790 ש"ח (כולל מע"מ) ותשיב לה את סכום האגרה ששילמה.

ניתן פטור מיתרת אגרה לאור אופן סיום ההליך.