1.זוהי תביעה כספית על סך 128,996 ₪, בגין חיוב עבור צריכת מים בו חוייבה התובעת ביתר, לטענתה.
כללי
2.התובעת הינה מועצה דתית המנהלת שלוש מקוואות ברחבי פרדס חנה-כרכור, ביניהם מקווה בכרכור (להלן – "מקווה כרכור").
הנתבעת מס' 1 (להלן – "משאבי מים"), הינה תאגיד מים שבמועדים הרלוונטיים לתביעה היתה אחראית על אספקת מים למקווה כרכור.
הנתבעת מס' 2 (להלן – "המועצה"), הינה המועצה המקומית אשר בתחום שיפוטה מצוי מקווה כרכור, ושהינה הבעלים של המבנה בו מצוי המקווה.
3.לטענת התובעת, מחודש יוני 2010 החלה משאבי מים לחייב אותה בסכומים חריגים וגבוהים בגין צריכת מים. במסגרת התביעה הפנתה התובעת למספר חשבונות מים, ביחס לתקופה מחודש יולי 2010 ועד חודש אוגוסט 2011, בה לטענתה היא חויבה בסכומים חריגים בגין צריכת מים. לטענת התובעת, הסכומים עבור צריכת המים נגבו באמצעות המועצה, שעל שמה רשום מונה המים של המקווה, וזאת על דרך קיזוז שבוצע ע"י המועצה במסגרת התחשבנות מול התובעת. כן נטען שמשאבי מים חייבה של התובעת לפי תעריף גבוה מהתעריף החל על מקוואות. התובעת ביקשה השבה של הסכומים בהם חוייבה ביתר, אשר הגיעו לטענתה לסך של 128,996 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, וזאת עקב הפרת חובות חוקיות המוטלות על משאי מים, לרבות החובה לבדוק את מדי המים אחת למספר שנים, וכן עקב התנהלות בחוסר תום לב, רשלנות, ודיני עשיית עושר ולא במשפט. יצויין כי בכתב התביעה נטען שהתביעה מוגשת, למען הזהירות, על פי כתב המחאת זכות עליו חתמה המועצה לטובת התובעת.
בהמשך הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן אליו צורפה המועצה כנתבעת נוספת, כאשר לגביה נטען כי היא חייבת לפצות את התובעת בגין חיובים עבור צריכת מים שנעשו ביתר.
4.משאבי מים טענה כי אין בינה לבין התובעת יריבות, שכן צרכן המים ביחס למקווה כרכור היא המועצה, ולא התובעת. עוד נטען כי אין תוקף להמחאת הזכות שצורפה לכתב התביעה, שכן היא מנוגדת להסכמים שבין משאבי מים למועצה. משאבי מים הכחישה את הטענה לחיובי יתר, וציינה כי לאחר הגשת התביעה פורק מד המים הישן, ובדיקות שנערכו לגביו העלו שהוא תקין, ואף מדד את המים בחסר (לטובת התובעת). באשר לטענה בעניין התעריף בו חוייבה התובעת, נטען כי התובעת לא ביצעה את הפעולות הנדרשות לצורך קיום התנאים המזכים בתעריף מוזל. לחלופין טענה משאבי מים לקיזוז, בשל חובות של מיליוני שקלים שהמועצה חבה לה.
5.המועצה טענה כי היא אינה צד לסכסוך בין התובעת למשאבי מים, וכי למעשה היא שימשה צינור להעברת כספים בגין חיובי התובעת עבור צריכת מים. המועצה שלחה הודעה לצד שלישי נגד משאבי מים, וטענה לשיפוי מלא לו היא זכאית מאת משאבי מים, היה והיא תחוייב לשלם סכום כלשהו לתובעת.
ההליך
6.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
מטעם התובעת הוגש תצהיר של הוד תנעמי (להלן – "תנעמי"), המשמש ממונה (מעין יו"ר) על התובעת החל משנת 2007, וכן תצהיר של יוסף אוחיון, אחראי אחזקה על מקוואות התובעת בפרדס חנה כרכור. לתצהיר תנעמי צורפו נספחים שונים, לרבות חשבונות המים בהם בוצעו, על פי הנטען, חיובים יתר, וכן כרטסת הנהלת חשבונות של המועצה אצל התובעת, הכוללת את הסכומים שקוזזו ע"י המועצה בגין צריכת מים במקוואות.
מטעם משאבי מים הוגש תצהיר של ערן חשאי (להלן – "חשאי") סמנכ"ל כספים במשאבי מים, וכן תצהיר של ויקטור ממן, שהוגדר כ- "איש שטח" במחלקת גבייה של משאבי מים.
מטעם המועצה הוגש תצהיר של רן גלר, גזבר ומזכיר המועצה.
7.ביום 13.1.15 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה, בה נחקרו כל העדים, למעט מר גלר מטעם המועצה. במהלך הישיבה הוגשו תמונות של מקווה כרכור ושל רחובות המובילים אליו, והכל על רקע מחלוקת בין הצדדים בדבר אפשרות גישה פיזית למד המים, עליה נעמוד בהמשך.
ביום 12.5.15 הסתיימה שמיעת הראיות. במסגרת ישיבה זו הוגש כראיה הסכם פשרה שנכרת בין משאבי מים למועצה במסגרת סכסוך משפטי בין שני הגופים, ואשר כל אחד מהצדדים טען לגביו טענות שונות ביחס להשלכתו על ההליך שלפניי.
בתום הישיבה הנ"ל סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.
דיון והכרעה
8.לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה כנגד משאבי מים, ולהידחות כנגד המועצה.
א. הוכח שהחיוב בתקופה הרלוונטית היה לפי שיעור צריכה חריג ביותר
9.כאמור, לטענת התובעת החיובים בתקופה מושא התביעה הם חיובים חריגים, ואינם משקפים את הצריכה בפועל.
10.בחינת חשבונות המים שהוצאו ביחס למקווה כרכור, ואשר צורפו לתצהירו של תנעמי, מעלה את התמונה הבאה:
תקופת חשבוןשיעור צריכה לפי חשבון
יולי-אוגוסט 20109751 קוב
ספטמבר-אוקטובר 2010270 קוב
נובמבר-דצמבר 20101859 קוב
ינואר-פברואר 2010לא צורף חשבון
מרץ אפריל 2011499 קוב
מאי-יוני 2011500 קוב
יולי אוגוסט 2011500 קוב
11.מחומר הראיות עולה, שצריכת המים בחשבונות הנ"ל, לפיה חושב החיוב, הינה חריגה ביותר.
אינדיקציה ברורה נובעת צריכת המים שנמדדה במקווה כרכור לאחר שמד המים מושא התביעה הוחלף במד חדש, וזאת במחצית שנת 2012, לאחר הגשת התביעה. תנעמי עקב אחרי צריכת המים לפי מד המים החדש, וגילה כי בין התאריכים 11.6.12 ועד 12.6.13 הצביע מד המים על צריכה שנתית של 660 קוב לשנה (נספח "ח" לתצהירו, המכיל צילומים של מד המים בתאריכים הנ"ל). מדובר בצריכה דו חודשית של 110 קוב, הנמוכה באופן משמעותי מהצריכה המופיעה בחשבונות המים הנ"ל.
זאת ועוד. המסקנה בדבר היות הצריכה מושא התביעה חריגה ביותר, מתיישבת עם עדותו של תנעמי ולפיה לפני יוני 2010 נשלחו חשבונות מים של מאות שקלים ביחס לתקופה דו חודשית, בעוד שהחשבונות הנ"ל הגיעו לעיתים לאלפי שקלים חדשים.
עוד יצויין כי בחשבון מים שהוציאה משאבי מים עבור החודשים ספטמבר-אוקטובר 2012 (בגינם לא הוגשה תביעה), דובר על צריכה של 70 קוב.
12.הנה כי כן, הוכח שצריכת המים אשר חושבה עבור החודשים אליהם מתייחסים חשבונות המים מושא התביעה, היתה חריגה ביותר, ועלתה עשרות מונים על הצריכה שנמדדה לאחר החלפת מד המים במד חדש.
ב. הוכח שמשאבי מים לא קיימה חובותיה כדין
13.מחומר הראיות עולה, כי משאבי מים לא קיימה את חובותיה ביחס למדידת המים במקווה כרכור בתקופה הרלוונטית לתביעה.
14.סעיף 44 לכללי מדידת מים (מדי מים), תשמ"ח-1988 קובע מועדים לבדיקה וכיול של מדי מים. הסעיף מטיל על ספק מים (במקרה דנן משאבי מים) חובת העברת מד מים המותקן ברשת מים לבדיקה ולכיול במעבדה, אחת לכמה שנים, שמספרן משתנה בהתאם לגודל מד המים, כאשר התקופות נעות בין אחת לשנתיים, לבין אחת לחמש שנים.
מחומר הראיות עולה כי משאבי מים לא בדקה את מד המים במקווה כרכור בהתאם לדרישות סעיף 44 לכללי המים.
משאבי מים נמנעה מלהציג נתונים ו/או אסמכתאות ביחס למועדי בדיקת מד המים במקווה כרכור בתקופה הרלוונטית, עובר לתקופת חשבונות המים מושא התביעה. כאשר נשאל המצהיר מטעמה, מר חשאי, לגבי הדבר, השיב את הדברים הבאים (עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 14-17):
"ש. לטענתך אחת לחמש שנים במד המים נשוא התביעה בוצעה בדיקה, לכל הפחות אחת לחמש שנים?
ת. אני לא יודע לגבי מד מים ספציפי כזה או אחר, אבל ברמה הכללית אני מקבל דוחות של החלפה או כיול אחת לאיקס שנים. ספציפית מד מים כזה או אחר אני לא יודע לומר."
יש לציין כי בהמשך לדברים אלה, וכאשר הופנה מר חשאי לתצהיר תשובות לשאלון שנמסרה ע"י גב' ז'אנו מטעם משאבי מים (אשר לא הובאה לעדות), ובו היא ציינה כי אין למשאבי מים מידע ביחס למד המים במקווה כרכור לפני יולי 2005, הוא מסר תשובה מתחמקת, שלא סתרה את הדברים (שם, שורות 23 ואילך).
15.עולה אפוא, כי משאבי מים אינה יכולה להראות האם עמדה בדרישות המוטלות עליה מכוח כללי המים בדבר בדיקת מד המים במקווה כרכור, וככל הנראה אין לה מידע לגבי מד מים הנדון ביחס לתקופה שקדמה לחודש יולי 2005, חרף העובדה שהיא שימשה כספק המים ביחס למקווה כרכור החל משנת 1999.
16.זאת ועוד. סעיף 6 לכללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים), תשנ"ד-1994, קובע כדלקמן:
"ספק מקומי יגבה את התעריפים המפורטים בכללים אלה אך ורק על פי קריאת מדי מים, שנעשתה אחת לחודשיים לפחות בהתאם לתקנות מדידת מים (מדי מים), תשמ"ח-1988, ובסמוך למתן הודעה לצרכנים על תצרוכת המים שלהם כאמור באותן תקנות אחת לחודשיים לפחות (להלן – ההודעה לצרכנים); לא יגבה ספק מקומי תעריפי מים לפי כללים אלה בכל דרך אחרת".
חומר הראיות מצביע על כך שמשאבי מים לא מילאה את חובתה לפי סעיף 6 הנ"ל. כל החשבונות מושא התביעה נעשו על סמך הערכה ולא קריאה, וזאת כעולה מסיווג הקריאה בספרה "1" כפי שמצויין בחשבונות, למעט ביחס לחשבון עבור יולי-אוגוסט 2011 אשר הקריאה בו סומנה בספרה "0" (מר חשאי הסביר כי הספר "0" מסמנת קריאה, ואילו הספרה "1" מסמנת הערכה).
גם ביחס לתקופה שקדמה לחשבונות מושא התביעה, משאבי מים לא הצביעה על כך שהיא ביצעה קריאות של מד המים במקווה כרכור אחת לחודשיים, כמתחייב. מר חשאי נשאל אודות כך, וטען אמנם כי עובר לשנת 2010 בוצעו קריאות, אבל כאשר נדרש להציג אסמכתאות השיב כי אין לו דרך לעשות זאת בדיון (עמ' 45 לפרוטוקול). כאשר הופנה מר חשאי בחקירתו הנגדית לתשובות שמסרה הגב' ז'אנו בתצהיר תשובות, ולפיו לפני 2009 לא היו קריאות כלל, הוא לא נתן תשובה עניינית (ראו עדותו בעמוד 46, החל משורה 1).
17.משאבי מים לא ביצעה אפוא קריאות של מד המים במקווה כרכור אחת לחודשיים עובר לתקופה מושא התביעה, ואף נראה שהיא מיעטה מאוד לבצע קריאות מים של מד המים. בהקשר זה אינני מקבל את טענתה, שהוצגה בהליך זה, ולפיה לא היתה גישה פיזית למד המים. עדי התובעת, מר תנעמי ומר ממן, אשר ככלל עשו רושם חיובי, הסבירו כי לא היתה מניעה פיזית מלהגיע למד המים ולבצע בו קריאה.
מחומר הראיות עולה כי ניתן להגיע למקווה כרכור בשתי דרכים, אחת דרך רחוב הימאים והשניה דרך רחוב הבנים, שם גם מצויה הכניסה הראשית למקווה. מעדותם של עדי התובעת, וכן מתמונות שהוגשו (למשל ת/3), עולה כי אין מניעה מלהגיע לחצר בו מצוי מד המים דרך רחוב הבנים. עדי הנתבעת התמקדו בעדותם בגישה שיש מרחוב הימאים, וטענו כי הגישה מרחוב זה חסומה. כאשר נשאל מר חשאי לגבי הכניסה מרחוב הבנים, הוא אישר שקיימת כניסה, אך טען שבזמנו היה שער חיצוני שמנע את הכניסה. כאשר נשאלה האם בשנת 2010 היה שער השיב כי אינו זוכר (עמ' 47 לפרוטוקול, שורה 12). גם מר ממן אישר כי כיום אין שער המונע את הכניסה דרך רחוב הבנים, וגם הוא לא זכר מתי הורד השער שלטענתו היה. נוסף לכך, טען מר ממן כי כשהוא היה מגיע לבדוק את מד המים, הוא ניסה להיכנס דרך רחוב הימאים ולא דרך רחוב הבנים, משום שזו הכתובת המופיעה בחשבונות המים (עמ' 37 לפרוטוקול). עדותו בעניין זה היתה מתחכמת ולא משכנעת.
כך או אחרת, גם אם נניח שהיתה חסימה שמנעה גישה פיזית למד המים, אין זה סביר שספק מים, אשר האחריות לביצוע קריאות מוטלות עליו, לא יפנה לצרכן ולא ידרוש גישה למד המים.
18.סיכומם של דברים, משאבי מים לא עמדה בחובותיה ביחס למד המים בכרכור בשני אופנים:
א.היא לא ביצעה בדיקה וכיול תקופתיים של מד המים;
ב.היא לא ביצעה קריאות של מד המים אחת לחודשיים.
ג. על משאבי מים הוטל הנטל להסביר ולהוכיח את פשר הצריכה החריגה
19.ראינו כי חשבונות המים נעשו על פי צריכת מים חריגה ביותר ביחס לתקופות אחרות.
התובעת, מי שצרכה את המים, מסרה באמצעות עדיה, ובמיוחד מר תנעמי, כי לא חל כל שינוי ביחס לצריכת המים בין התקופה אליה מתייחסים החשבונות מושא התביעה, לבין תקופות אחרות, לרבות התקופה שלאחר החלפת מד המים, בה נמדדה צריכה נמוכה בהרבה. התובעת, באמצעות שני עדיה, מסרה כי לאור החיובים החריגים, היא ביצעה בדיקה (באמצעות מר אוחיון) אשר שללה נזילה שהיתה יכולה להסביר את הצריכה החריגה. כאמור, שני עדי התובעת היו אמינים עליי.
20.האחריות לביצוע מדידות של צריכה המים, כמו גם לוודא את תקינות מד המים, הוטלה במקרה הנדון לפתחה של משאבי מים. כפי שראינו לעיל, משאבי מים לא עמדה בחובות אלה, לא מדדה כראוי את צריכת המים, ולא בדקה את תקינותו של מד המים.
21.בנסיבות אלה, בהן עסקינן בחיוב שנעשה עקב חישוב חריג ביותר של כמות צריכת המים; כאשר משאבי מים לא מדדה כראוי את הצריכה בפועל ולא ביצעה בדיקות תקופתיות של תקינות מד המים; וכאשר התובעת שוללת צריכה חריגה או תקלה אחרת הידועה לה; מוטל לפתחה של משאבי מים הנטל להסביר את פשר הצריכה החריגה לפיה נשלחו חשבונות מים העולים עשרות מונים על החשבונות שנשלחו בתקופות אחרות.
22.בהקשר זה ניתן להוסיף כי משאבי מים גרמה לתובעת נזק ראייתי, בגינו עובר נטל ההוכחה לפתחה של משאבי מים. אי ביצוע מדידות אחת לחודשיים, שללה מהתובעת אפשרות להראות, אף בדיעבד, דפוסי צריכת מים, ולהשוותם לתקופה מושא התביעה. זאת ועוד; לו היתה משאבי מים בודקת ומכיילת כראוי את מד המים בתקופות הקבועות בכללי המים, ניתן היה לשלול, ולו באופן לכאורי, שצריכת המים החריגה נובעת מאי תקינות מד המים ו/או מאי כיולו כראוי.
23.סיכומו של דבר, על משאבי מים הוטל במקרה דנן הנטל להסביר ולהוכיח את פשר הצריכה החריגה בגינה חויבה התובעת בחשבונות מושא התביעה.
ד. משאבי מים לא עמדה בנטל
24.חומר הראיות מלמד, כי משאבי מים כלל לא הוכיחה את פשר הצריכה החריגה לפיה חושב החיוב בגין צריכת מים במקווה כרכור בתקופה אליה התייחסו חשבונות המים מושא התביעה.
25.כאמור, כל חשבונות המים מושא התביעה נעשו על פי הערכה, למעט החשבון של חודשים יולי-אוגוסט 2010, אשר נעשה על פי מדידה. ביחס לחשבון זה, שנעשה לפי צריכה של 9751 קוב וחיוב של 52,801 ₪, טענה הנתבעת, באמצעות מר חשאי, כי מדובר בחשבון המגלם את צריכת המים שבין חודש ינואר 2010 ועד מועד החשבון. הטענה היא שמאז יום 9.1.10, שהיה המועד האחרון בו ביצעה משאבי מים קריאה של מד המים, ועד ליום 15.9.10, לא הצליחה משאבי מים לבצע קריאה, ולפיכך כל החשבונות בתקופה זו חושב לפי הערכה של כמות הצריכה. לטענת מר חשאי, רק ביום 15.9.10 הצליח נציג של משאבי מים לבצע קריאה של המונה, והמספר המופיע בחשבון של חודשים יולי-אוגוסט 2010 מגלם את ההפרש בין קריאה זו לבין הקריאה מיום 9.1.10.
אלא שמר חשאי אינו יכול להעיד על נתונים אלה מידיעה אישית, שכן הוא עצמו לא ביצע את הקריאות, וספק רק אם הנתונים הגיעו אליו בזמן אמת. משאבי מים לא הביאה למתן עדות את מי שביצע את הקריאות ביום 9.1.10 וביום 15.9.10, ולא הציגה אסמכתאות ביחס לנתונים אלה.
יש לזכור כי לשיטת משאבי מים, החשבון האמור מגלם צריכה של כעשרת אלפים קוב ביחס לתקופה של כתשעה חודשים, נתון גבוה באופן קיצוני ביחס לצריכה שנמדדו לפני תקופה זו ולאחריה, לרבות אחרי החלפת מד המים בחדש, והכל כאשר לא הוצג כל הסביר המניח את הדעת לצריכה חריגה שכזו.
26.שאר החשבונות מושא התביעה נעשו על פי הערכה של צריכת המים. אלא שאופן ביצוע הערכה זו לא הוכח כדבעי ע"י משאבי מים, ונותרו באוויר תהיות לא מעטות, שלא זכו להסבר מניח את הדעת מצד משאבי מים.
תחילה ראוי להתייחס לעדות מר חשאי מטעם משאבי מים ביחס לאופן ביצוע הערכות (סעיף 16 לתצהירו):
"במקרה בהם מסיבה כלשהי לא ניתן לבצע קריאה בפועל של מד המים (כאשר הגישה אל מד המים חסומה מטעם כלשהו), התכנה מבצעת הערכה לוגית, על פי הצריכה בתקופות קודמות, כמו גם לפי מדדים נוספים. בהתאם לחישוב האמור, מנפיקה משאבי מים חשבון מים המשקף הערכה של כמות המים שנצרכה."
26.כעת נחזור לנתונים ביחס להערכות שבוצעו ע"י משאבי מים בתקופה הרלוונטית:
חודשיםהערכת צריכה
ספטמבר-אוקטובר 2010270 קוב
נובמבר-דצמבר 20101859 קוב
מרץ-אפריל 2011499 קוב
מאי-יוני 2010500 קוב
יולי אוגוסט 2011500 קוב
27.ביחס לנתונים הנ"ל עולות כמה שאלות.
מהם הנתונים ביחס לצריכה בתקופות קודמות, על פיהם ביצעה התוכנה של משאבי מים "הערכה לוגית" של הצריכה?
על סמך מה בוצעה הערכה של 270 קוב בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2010?
מדוע ההערכה בחודשים נובמבר-דצמבר 2010 השתנתה באופן קיצוני, ועלתה ל- 1859 קוב?
מהיכן הנתון של 500 קוב שנעשו ביחס לששת החודשים האחרונים של התקופה הנ"ל?
כיצד מתיישבות הערכות אלה עם העובדה שבחודשים ספטמבר-אוקטובר 2012 נעשתה הוערכה הצריכה הדו חודשית ב- 70 קוב, ועם העובדה שלאחר החלפת המונה בחדש, נמדדה ע"י מר תנעמי (ועדותו בנדון לא נסתרה), צריכת מים שנתית של 600 קוב?
לתובעת, אשר לא הביאו נתונים או ראיות להבהרת הדברים, הפתרונים.
ראוי לציין העד המרכזי מטעם משאבי מים (מר חשאי), אפילו לא ידע לומר מהי צריכת המים הסבירה של מקווה כרכור (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 31-32).
28.התהיות הללו מקבלות משנה תוקף, בשים לב לכך שמתצהירו של מר חשאי עולה כי משאבי מים הבינה, בשלב מסויים, שהערכות אשר היא ביצעה ביחס לתקופה הרלוונטית היו מוטעות. הדברים עולים מסעיפים 41-45 לתצהירו של מר חשאי, בו הוא ניסה לטעון כי משאבי מים ביצעה זיכוי "דה-פקטו" של חיוב בגין צריכת מים בגין התקופה שקדמה לחודש נובמבר 2011, וזאת "לאחר שהובאו בחשבון חשבונות המים שנלקחו קודם לכן" (סעיף 41 סיפא).
29.ההסבר אותו ניסתה משאבי מים לספק במסגרת ההליך, בדבר נזילה, ייתכן תת קרקעית, אשר גרמה לצריכה החריגה, נותר בגדר ספקולציה שאין לה כל אחיזה בחומר הראיות. יצויין כי בשלב מסויים של ניהול ההליך ניסתה משאבי מים להעלות תזה בדבר גניבת מים, ואולם היא לא הורשתה לעשות כן מאחר והטענה היוותה הרחבת חזית.
30.מאידך, משאבי מים לא הוכיחה כי מד המים הישן, אשר אמור היה למדוד את צריכת המים בתקופה מושא התביעה, היה תקין. מד המים האמור הוסר ע"י משאבי מים במחצית שנת 2012, והיה ברשותה ובשליטתה. אמנם, מר חשאי טען בתצהירו כי מד המים נבדק ונמצא תקין, ואף צירף לתצהירו מסמך של גוף אשר ביצע את הבדיקה, ואולם עדותו בנדון נפסלה, וכך גם אותו מסמך, אשר עורכו לא הובא למתן עדות. משאבי מים יכולה היתה בנקל להציג חוות דעת המוכיחה כי מד המים הנדון היה תקין, ואולם היא לא עשתה כן, והדבר פועל לרעתה.
31.סיכומו של דבר, משאבי מים לא עמדה בנטל ביחס לצריכת המים החריגה באופן משמעותי לפיה חושבו החיובים מושא התביעה.
ה. זכאות התובעת להשבה בגין תשלום עבור צריכת מים במקווה כרכור
32.משהוכח כי החשבונות מושא התביעה נעשו על פי צריכת מים חריגה ביותר, ומאחר ומשאבי מים לא עמדה בנטל להסביר את פשר החישובים לפיהן בוצעו חיובים אלה, זכאית התובעת להשבה של סכומים ששולמו בגין חשבונות אלה.
יחד עם זאת על התובעת להוכיח מספר דברים בכדי שתזכה להשבה כאמור:
א.עליה להוכיח שהיא שילמה עבור צריכת מים במקווה כרכור בתקופה הרלבנטית, וכן להוכיח מהו שיעור התשלום ששולם על ידה בגין כך
ב.עליה להראות מה היה עליה לשלם עבור צריכת המים במקווה כרכור, כאשר בנדון היא אינה חולקת על חובתה לשלם עבור מים שנצרכו על ידה בתקופה הרלוונטית.
כמה שילמה התובעת עבור צריכת מים במקווה כרכור?
33.לטענת התובעת, היא שילמה עבור התקופה מחודש יולי 2010 ועד 1.11.11 סך של 121,435 ₪ (סעיף 20 לתצהיר מר תנעמי). התובעת הפנתה לתנועות בכרטסת הנהלת חשבונות המועצה אצל התובעת לשנים 2010-2011 (נספח "ג" לתצהיר תנעמי).
34.תנעמי הסביר, כי חשבונות המים עבור שלושת המקוואות בפרדס חנה כרכור, לרבות מקווה כרכור, הופקו על שם המועצה, והאחרונה היתה מקזזת מיתרת החשבון מול התובעת את סכומי חשבונות המים, ואמורה היתה להעביר אותם למשאבי מים. הסכום של 121,435 ₪ משקף, כך נטען, את הקיזוז שעשתה המועצה בגין צריכת מים בתקופה הרלוונטית.
35.חומר הראיות מלמד, כי בעוד שכרטסת הנהלת החשבונות מוכיחה את עצם חיוב התובעת בגין צריכת מים ביחס לשלושת המקוואות בפרדס חנה כרכור, הסכום של 121,435 ₪ אינו משקף תשלום עבור צריכת מים בגין מקווה כרכור דווקא.
במה דברים אמורים?
עדותו של מר תנעמי, וכרטסת הנהלת החשבונות, אכן מוכיחות שהתובעת שילמה עבור צריכת מים בשלושת המקוואות האמורים, וזאת על דרך קיזוז שנעשה ע"י המועצה, מתוך תקציב התובעת שנוהל אצל המועצה.
אלא שמחקירתו של מר תנעמי עולה, כי הסכום של 121,435 ₪ הינו סך הקיזוז שנעשה בתקופה הרלוונטית עבור צריכת מים בכל שלושת המקוואות יחדיו, לאו דווקא עבור מקווה כרכור. כך עלו הדברים בחקירתו של מק תנעמי (עמ' 27 לפרוטוקול):
ש. יש עוד חידוד, יש לכם 3 מקוואות, האם הם נכנסו בכרטסת?
ת. כן. אני לא יודע להגיד במדויק, אבל אני חושב שכן.
ש. לא רק שאתה תובע את כל הסכום ששילמת בעבור חשבונות מיום המקווה הספציפי, אתה בעצם תובע את כל הסכום ששילמת עבור 3 המקוואות בכל פרדס חנה.
ת. יכול להיות, אין לי נתונים על זה. לא קיבלתי את כל החשבונות ספציפית למקווה כי לא היה למועצה המקומית ואתם לא נתתם לי. יכול להיות שאתה צודק, על זה לא נעמוד.
לשאלת בימ"ש. איך מהכרטסת נספח ג' כשכתוב חיוב מים אנחנו יודעים לשייך מה שייך למקווה בכרכור ומה שייך למקוואות האחרים – אני משיב שמהכרטסת אי אפשר לדעת, אבל אפשר להצליב עם החשבונות מים. ביקשתי את החשבונות ולא קיבלתי.
36.ברור אפוא כי הסכום של 121,435 ₪ אינו משקף את הסכום ששילמה התובעת עבור צריכת מים במקווה כרכור בתקופה הרלוונטית.
מאידך, חשבונות המים שהנפיקה משאבי מים עבור מקווה כרכור, ואשר סומנו כנספח "ב" לתצהיר מר תנעמי, מהווים ראיה לגובה התשלום ששילמה התובעת עבור צריכת המים במקווה זה.
בהתאם לנספח "ב" הנ"ל, להלן הסכומים ששילמה התובעת עבור צריכת מים במקווה כרכור, ביחס לחודשים יולי 2010 ועד אוגוסט 2011:
חודשיםהסכום
יולי-אוגוסט 201052,801 ₪
ספטמבר-אוקטובר 20101,466 ₪
נובמבר-דצמבר 201010,150 ₪
מרץ אפריל 20115,962 ₪
מאי-יוני 20116,119 ₪
יולי אוגוסט 20116,572 ₪
37.ודוק. התובעת לא הוכיחה מהו התשלום שהיא שילמה עבור צריכת מים בחודשים ינואר-פברואר 2011. לא צורף חשבון מים בגין תקופה זו, ואף שהתובעת טענה כי היא ניסתה להשיג את החשבון האמור ממשאבי מים ללא הצלחה, ניתן היה להוכיח, בין היתר בראיות עקיפות, לרבות ראיות "חשבונאיות", מהו הסכום ששולם על ידה עבור מקווה כרכור בחודשים ינואר-פברואר 2011. משכך, אין התובעת זכאית להשבה ביחס לחודשים אלה.
מהו הסכום שהיה על התובעת לשלם בכל מקרה עבור צריכת מים בתקופה הרלוונטית?
38.כעת יש לבחון מהו הסכום שהתובעת בכל מקרה היתה צריכה לשלם עבור צריכת מים במקווה כרכור.
כאמור, בשל מחדלי משאבי מים לא ניתן לבחון במדוייק מה היתה צריכת המים במקווה כרכור בתקופה הרלוונטית, כשמשאבי מים אף אינה יודעת לומר מהי הצריכה הסבירה ביחס למקווה זה.
בנסיבות העניין, ובשים לב לחומר הראיות שהונח לפניי, יש לחשב את הצריכה הסבירה בהתאם לצריכה שנמדדה בפועל לאורך תקופה של שנה, לאחר החלפת מד המים הקודם במד חדש. מדובר בצריכה שנתית של 660 קוב, כלומר צריכה דו חודשית של 110 קוב.
39.משקבענו את צריכת המים הסבירה, ניתן כעת לחשב את החיוב שהתובעת היתה צריכה לשלם בתקופה הרלוונטית. בטרם נעשה זאת, ראוי להדגיש שתי נקודות.
ראשית החישובים להלן ייערכו לפי תעריף המים המפורט בחשבונות. אכן, במסגרת התביעה נטען שהתעריפים שגויים, שכן בשלב מסויים הם לא חושבו לפי התעריף המוזל הנהוג במקוואות. בעניין זה טענה משאבי מים שהתובעת לא עמדה בדרישות לזכאות לתעריף המוזל, לרבות אי הצגת אישור של מהנדס מים בדבר התקנת אמצעים לחסכון במים. לטענה אחרונה זו של משאבי מים ניתן למצוא תימוכין בחומר הראיות, שכן התובעת (באמצעות מר תנעמי) אישרה למעשה כי בשלב מסויים היא לא סיפקה אישור של מהנדס מים, לאחר שלטענתה נציגה של משאבי מים הבטיחה לשלוח מהנדס מטעמה לצורך כך (טענה שספק אם הוכחה כדבעי, וספק אם מבחינה משפטית היתה מסייעת לתובעת לקבל את תביעתה בנקודה מסויימת זו). כך או אחרת, אינני רואה להמשיך ולהעמיק בעניין זה, לאור חומר הראיות שמצדד בעניין זה בעמדת משאבי מים; לאור ההשלכה הקטנה יחסית של העניין; ולאור העובדה שהתובעת זנחה, הלכה למעשה, את טענתה בעניין זה במסגרת סיכומי באת כוחה (ראו עמוד 62 לפרוטוקול שורות 26-30 ועמוד 63 לפרוטוקול, שורות 1-2).
שנית, החיוב בכל חשבון מים הורכב מחיוב בגין אגרת ביוב וחיוב בגין ואגרת מים. מהחשבונות ברור כי כל אחת מהאגרות הינה פועל יוצא של צריכת המים, כאשר הסכומים נקבעו ע"י הכפלת צריכת המים בתעריף פר קוב (התעריף לכל אחת משתי האגרות הינו שונה, כפורט בחשבונות עצמם.
40.לאור האמור, להלן החיוב שהתובעת היתה אמורה לשלם בגין מקווה כרכור:
א.עבור חודשים יולי-אוגוסט 2010 – 303 ₪ עבור אגרת מים (110 קובX 2.755 ₪) ו- 292 ₪ עבור אגרת ביוב (110 קובX 2.66 ₪), ובסך הכל 595 ₪.
ב.עבור חודשים ספטמבר-אוקטובר 2010 – 303 ₪ עבור אגרת מים (110 קובX 2.755 ₪) ו- 294 ₪ עבור אגרת ביוב (110 קובX 2.675 ₪), ובסך הכל 597 ₪.
ג.עבור חודשים נובמבר-דצמבר 2010 – 303 ₪ עבור אגרת מים (110 קובX 2.755 ₪) ו- 297 ₪ עבור אגרת ביוב (110 קובX 2.70 ₪), ובסך הכל 600 ₪.
ד.עבור חודשים מרץ-אפריל 2011 – 1,012 ₪ עבור אגרת מים (110 קובX 9.2 ₪) ו- 301 ₪ עבור אגרת ביוב (110 קובX 2.74 ₪), ובסך הכל 1,313 ₪.
ה.עבור חודשים מאי-יוני 2011 – 1,040 ₪ עבור אגרת מים (110 קובX 9.46 ₪) ו- 304 ₪ עבור אגרת ביוב (110 קובX 2.77 ₪), ובסך הכל 1,344₪.
ו.עבור חודשים יולי-אוגוסט 2011 – 1,139 ₪ עבור אגרת מים (110 קובX 10.36 ₪) ו- 305 ₪ עבור אגרת ביוב (110 קובX 2.78 ₪), ובסך הכל 1,444 ₪.
41.לאור האמור, להלן ההפרשים בין מה ששולם ע"י התובעת לבין מה שהיה צריך להיות משולם על ידה, ביחס לחשבונות מושא התביעה:
א.חודשים יולי-אוגוסט 2010 – 52,206 ₪
ב.חודשים ספטמבר-אוקטובר 2010 – 869 ₪
ג.חודשים נובמבר-דצמבר 2010 – 9,550 ₪
ד.חודשים מרץ-אפריל 2011 –4,649 ₪
ה.חודשים מאי-יוני 2011 – 4,775 ₪
ו.חודשים יולי-אוגוסט 2011 – 5,128 ₪
ו. חיובה של משאבי להשיב לתובעת את הסכומים שנגבו ביתר
42.אין חולק שמשאבי מים, בתור ספק המים ביחס למקווה כרכור, היתה זכאית לקבל את התשלומים עבור צריכת המים במקווה זה.
מחומר הראיות עולה, כי בכל הנוגע למערכת היחסים שבין התובעת/משאבי מים/מועצה, החיוב נעשה בדרך הבאה – משאבי מים הנפיקה חשבונות מים על שם המועצה, אשר העבירה ו/או היתה הייתה להעביר את סכומי החשבונות כנגד קיזוז החיוב בגין צריכת מים של התובעת במסגרת ההתחשבנות בין השתיים.
43.כאמור, הוכח שהמועצה קיזזה, במערכת היחסים בינה לבין התובעת, סכומים בגין צריכת מים, וחילצנו, כמפורט לעיל, את הסכומים המיוחסים לצריכת מים במקווה כרכור.
44.בסיכומיו טען ב"כ משאבי מים, במידה מסויימת "בחצי פה", כי משאבי מים לא קיבלה את סכומי החיוב עבור צריכת מים במקווה כרכור. אף אם נניח כי הטענה נטענה בכתב ההגנה המתוקן מטעם משאבי מים, כפי שטען בא כוחה (וספק אם כך), אין בטענה כדי לסייע למשאבי מים במקרה דנן.
45.ראשית, התנהלותה של משאבי מים בזמן אמת ביחס למקווה כרכור, מלמדת כי היא קיבלה תשלומים עבור צריכת מים במקווה זה. כאמור, מר חשאי מסר בתצהירו כי בשלב מסויים החליטה משאבי מים לקזז "דה-פקטו" סכומים שכביכול נגבו ביתר עבור צריכת מים במקווה כרכור, ע"י הוצאת חשבונות עבור תקופות חיוב מאוחרות יותר, שלא היה בהם חיוב בגין צריכת מים. ההחלטה על קיזוז מלמדת כי בשלב מוקדם יותר הגיעו לידי משאבי מים סכומים על חשבון צריכת מים במקווה כרכור. יש לציין כי בתצהירו לא טען מר חשאי, ברחל בתך הקטנה, כי משאבי מים לא קיבלה תשלומים כלשהם עבור צריכת מים במקווה כרכור, ורק בחקירתו העלה לראשונה טענה זו (לה התנגדו הצדדים מחמת הרחבת חזית).
46.שנית, גם אם נניח שמשאבי מים לא קיבלה כל תשלום עבור צריכת מים במקווה כרכור, אין בכך כדי לסייע לה.
אין חולק שמשאבי מים היתה זכאית לקבל חיובים בגין צריכת מים במקווה כרכור. הסכומים בגין חיובים אלה היו אמורים להגיע לידיה מהמועצה.
מחמור הראיות עולה, כי בין משאבי מים לבין המועצה התגלע סכסוך רחב היקף, בין היתר על רקע התחשבנות ביחס לתשלומים בגין צריכת מים. סכסוך זה הגיע אף לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 251-03-11), אשר הסתיים בפסק דין לטובת משאבי מים, בו חוייבה המועצה לשלם פיצוי של כחמשה וחצי מיליון ₪.
בסופו של יום נחתם בין הצדדים ביום 30.3.15 הסכם פשרה (סומן נ/4). במסגרת הסכם זה הוסכם שהמועצה תשלם למשאבי מים סכום של 12,000,000 ₪. בסעיף 5 להסכם נקבע כדלקמן:
"תשלום בפועל של סכום הפשרה יהווה סילוק מלא וסופי של כל ההליכים המשפטיים המפורטים בס' 25 להלן, וכן סילוק כל הטענות בין הצדדים בגין חובות הדדיים, ידועים ושאינם ידועים, הן בגין כספים שגבתה המועצה והמגיעים למשאבי מים, הן בגין חובות שהמועצה לא סילקה למשאבי מים בגין צריכת מים במבני ציבור וכיוצא בזה, הן חובות של משאבי מים כלפי המועצה מכל מין וסוג שהוא, כגון חובות בגין קו סניקה וכיוצא בזה והן כל חוב של מי מהצדדים לצד שני, מכל סוג שהוא ומכל מקור שהוא...".
47.הסכם הפשרה הנ"ל, לרבות סעיף 5 שבו, סותם את הגולל על הטענה של משאבי מים במסגרת ההליך לפניי, ולפיה כספים ששולמו בגין צריכת מים במקווה כרכור לא הגיעו לידיה.שכן, גם בהנחה שמשאבי מים לא קיבלה את הכספים שגבתה המועצה מהתובעת (על דרך הקיזוז) בגין צריכת מים במקווה כרכור, ונותר חוב של המועצה כלפי משאבי מים בגין כך, הסכם הפשרה סילק חוב זה. הסכם הפשרה "בולע" בתוכו כל טענה שהיתה, אם היתה, למשאבי מים ביחס לתשלומים בגין צריכת מים במקווה כרכור, ומונע ממנה להעלות טענה מסוג זה, הן כלפי התובעת והן כלפי המועצה.
ז. טענת משאבי מים להעדר יריבות
48.אחת הטענות המרכזיות שהעלתה משאבי מים היתה להעדר יריבות בינה לבין התובעת. לטענתה, צרכן המים הינה המועצה ולא התובעת, כאשר אין בין האחרונה לבין משאבי מים כל קשר. משאבי מים התמקדה בטענת התובעת ולפיה היא הגישה את התביעה הנוכחית מכוח המחאת זכות שנערכה בין המועצה לתובעת, וטענה כי המחאה זו אינה עומדת בקנה אחד עם האמור בחוק המחאת חיובים, בין היתר בשים לב לכך שמערכת היחסים החוזית (ששררה בין הצדדים עובר לכריתת הסכם הפשרה הנ"ל) מנעה מהמועצה, כך לשיטת משאבי מים, לבצע המחאת זכות כנטען.
49.אין לקבל את טענת משאבי מים להעדר יריבות בינה לבין התובעת.
50.בידי התובעת עילת תביעה ישירה כנגד משאבי מים בגין תשלום ביתר עבור צריכת מים במקווה כרכור. עילה זו מבוססת, בין היתר, על דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן בסופו של יום קיבלה משאבי מים לידיה סכומים (בין ישירות ובין דרך הסכם הפשרה), על חשבון התובעת, אשר שילמה עבור צריכת מים עליה לא היתה צריכה לשלם. עילה ישירה כאמור ניתן גם לבסס על דיני הנזיקין, בין היתר נוכח טענות התובעת להתרשלות מצד משאבי מים בקיום חובותיה הנוגעות לבדיקת מדי המים ומדידת הצריכה, והפרת חובות חקוקות, אשר הובילו לחיוב התובעת ביתר.
51.סבורני אפוא כי קיים קשר משפטי ישיר בין התובעת למשאבי מים. קשר זה אף בא לידי ביטוי במישור העובדתי, הואיל וחומר הראיות מוכיח כי בזמן אמת התנהלה משאבי מים ישירות מול התובעת, לאחר שהאחרונה העלתה טענות ביחס לחיובים, וניסתה להגיע איתה לעמק השווה. ברור אפוא כי משאבי מים התייחסה אל התובעת, הלכה למעשה, כאל צרכן המים, וקשה להלום כיום את טענתה בנדון.
52.לאמור האמור אינני נדרש לניתוח המחלוקת בין הצדדים ביחס לאפשרות המחאת זכות התביעה מהמועצה לתובעת, המחאה אשר גם לשיטת התובעת נעשתה לצרכי זהירות בלבד.
ח. טענת משאבי מים לזיכויים
53.במהלך ההליך טענה משאבי מים, כי בשלב מסויים היא ביצעה זיכוי של כ- 31,0000 ₪, וזאת בגין חיובי מים שגויים. אלא שהן התובעת והן המועצה שללו זיכוי כאמור, ומשאבי מים לא טרחה להציג כל אסמכתא או ראיה לביצועו.
54.בתצהירו טען מר חשאי, כי משאבי מים ערכה זיכוי "דה-פקטו", בכך שביחס לתקופה שבין 24.11.11 ל- 11.7.12 נשלחו למועצה חשבונות מים בסכום כולל של כ- 62 ₪. אף שצויין בתצהירו (סעיף 44), כי חשבונות המים ביחס לתקופה הנ"ל מצורפים כנספח "5", עיון בנסח "5" מלמד כי המדובר בשני חשבונות מים, אחד ביחס לחודש מרץ 2012 והשני ביחס לחודש מאי 2012, אשר אין בהם כדי להוכיח את הטענה לזיכוי "דה-פקטו". כלל לא הוכח שהתובעת אכן ביצעה זיכוי ביחס לתקופה הנטענת; כלל לא הוכח מהו גובה הזיכוי (למשל ע"י הצבעה על שיעור הצריכה בתקופה הנטענת והתשלום שהיה מתחייב ממנו); לא הוכח בגין וכנגד מה נעשה זיכוי זה (אם בכלל); ולא הוכח שהזיכוי הינו בר קיזוז כנגד זכותה של התובעת להשבה, כאמור לעיל.
ט. דין התביעה נגד המועצה להידחות
55.התביעה נגד המועצה, שצורפה להליך בשלב מאוחר יותר, לא הוכחה.
לא הוכחה עילה מכוחה ניתן לחייב את המועצה בהחזר תשלומים בגין חיובי יתר עבור צריכת מים במקווה כרכור; לא הוכחה הפרה של חובות מצד המועצה ו/או רשלנות מצידה בגרימת נזק בדמות תשלומים ביתר בגין צריכת מים; ולא הוכחה עשיית עושר ולא במשפט מצד המועצה על חשבון התובעת בגין תשלומים עבור צריכת מים.
כאמור, בסופו של יום משאבי מים היא זו שנהנתה מהכספים ששולמו בגין חיובי יתר עבור צריכת מים (בין אם במישרין ובין אם באמצעות הסכם הפשרה), והיא, ולא המועצה, זו שצריכה להשיב לתובעת את הסכומים.
סוף דבר
56.על משאבי מים להשיב לתובעת את הסכומים המפורטים בסעיף 41 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום הנקוב בכל אחד מהחשבונות, ועד מועד מתן פסק הדין.
57.משכך, על משאבי מים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א.סך של 52,206 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.10.10 ועד מועד פסק הדין.
ב.סך של 869 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.12.10 ועד מועד פסק הדין.
ג.סך של 9,550 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.2.11 ועד מועד פסק הדין.
ד.סך של 4,649 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.8.11 ועד מועד פסק הדין.
ה.סך של 4,775 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.8.11 ועד מועד פסק הדין.
ו.סך של 5,128 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.10.11 ועד מועד פסק הדין.
58.הנני מחייב את משאבי מים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 16,000 ₪, והוצאות משפט בסך 4,000 ₪.
59.התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית בזאת. התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות בסך 4,000 ₪.
60.ההודעה לצד שלישי נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות במסגרת ההודעה.
61.כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפעול
המזכירות תעביר פסק דין זה לבאי כוח הצדדים ותפעל לסגירת התיק.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
