אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אמנו נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

אמנו נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 11/09/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום כפר סבא
17138-05-19
05/09/2023
בפני השופטת:
חגית בולמש

- נגד -
תובעים:
רוי רועי אמנו
נתבעים:
הכשרה חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
 

לפניי תביעה כספית בגין שלילת כיסוי ביטוחי ותגמולי ביטוח בגין תאונת דרכים בפוליסת רכב-סחר. השאלה המרכזית היא האם נסיעת התובע ברכב היא נסיעה פרטית שאינה מכוסה בפוליסה או נסיעה למטרות סחר?

בטרם התביעה לפוליסה הגיש התובע תביעה פרטית כנגד הנהג הפוגע בתאונה. תביעה זו נדחתה בהסכמה על מנת שיוכל התובע לחזור לפוליסה שברשותו שהוציאה הנתבעת.

 

טענות התובע:

  1. ביום 24.3.17, יום שישי בשעות הצהריים, עת נסע התובע ברכב הנפגע במסגרת עיסוקו כסוחר רכבים, בנסיעה למטרות סחר ביחד עם סוחר רכבים נוסף שהתעניין ברכישת הרכב, התרחשה תאונה במהלכה נגרמו לרכב הנזקים, על פי דו"ח השמאי, בסכום של 79,069 ₪ וכן נגרמה ירידת ערך בסכום של 8,591 ₪. הרכב נבדק על ידי שמאי יומיים לאחר התאונה.

    הנתבעת סירבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח ודחתה את תביעתו, בטענה כי נסיעת לא היתה למטרות סחר, ולאור כך הוגשה התביעה. התובע פנה לחברת הביטוח הנתבעת רק לאחר הגשת תביעה עצמאית מטעמו שנדחתה, על מנת שיוכל לחזור לפוליסה (תא"מ 36861-04-17). הרכב נמכר לאחר התאונה במצבו. הנתבעת ממשיכה לבטח את התובע בגין פוליסת סחר לעסקו.

     

    טענות הנתבעת:

  2. עסקינן בהיעדר כיסוי ביטוחי וזאת מחמת שימוש אסור על ידי נהג התובע על פי תנאי פוליסת הסחר, שכן בתנאי הרכב נקבע כי תחולת הכיסוי הינה רק אם בקרות הנזק נמצא הרכב בנסיעה אל או ממקום השייך לך או המחוזק על ידך למטרה הקשורה בסחר בלי רכב ממונעים, לצורך עיסוק בסחר מכוניות (סעיפים 6-7 לתנאי הפוליסה). לא מדובר בביטוח לנסיעה למטרה פרטית. התכלית הבסיסית של פוליסה זו היא נסיעה במסגרת עסקית בלבד. הנטל על התובע להוכיח נסיעת סחר ולא פרטית, כחלק מיסודות "מקרה הביטוח".

    על פי ממצאי דו"ח החקירה של החוקר שנשכר על ידי הנתבעת, לא מדובר בנסיעה למטרות סחר, ומשכך אין כיסוי ביטוחי.

    דו"ח החוקר, אשר נערך על ידי חברת חקירות מטעם הנתבעת, הוגש בהתאם להלכת סויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב) רק לאחר תום פרסת התביעה. הדו"ח כולל חקירה של התובע, חקירה קצרה של הנוסע הנוסף. לא קיימת חקירה של הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה.

    לא קיימות תמונות לשלט סחר על גבי הרכב מזמן אמת. התובע הציג שלט סחר הנושא תאריך מאוחר שלושה ימים ממועד התאונה על גבי הרכב, ומשכך אין תיעוד כי בזמן התאונה היה הרכב עם שלט סחר. כמו כן, התובע ונהג חברים, קיימות נקודות חוסר אמינות בחקירות התובע, כך שלא קיימת נסיעה למטרות סחר. מחדלי התובע מנעו מהנתבעת אפשרות לחקור את מכירת הרכב לצד שלישי ויש בכך כדי להקים חזקה של אי הבאת עד רלוונטי.

    התובע הסתיר במכוון את תביעתו הקודמת שהוגשה שבה נדחתה תביעתו הפרטית שהוגשה ת"א 36861-04-17 כנגד מבטחת צד ג', ולא נמחקה. התובע עתר לדחיית התביעה ולא למחיקתה עוד בטרם קיבל התובע את הודעת חברת הביטוח, הנתבעת, הדוחה את תביעתו. התביעה הפרטית הועמדה על סך 75,000 ₪ בעוד נזקיו מסתכמים ב- 77,371 ₪. הצעת המחיר לנזק, למעט ירידת ערך, הינה בסך 31,915 ₪ בלבד, מכאן שבשאלת הנזק הנתבע הפריז במכוון על מנת להיפרע מהנתבעת.

     

    דיון והכרעה:

  3. מאחר ולא נתבקשה עדותו של הנהג הנוסף שהיה מעורב בתאונה, קיימת עדות של התובע באשר לתאונה, הנתמכת בנוסע נוסף, והמחלוקת המרכזית נוגעת לשאלת מטרת הנסיעה. זאת, מאחר והפוליסה הינה פוליסת סחר, ולא לנסיעה פרטית.

    כמו כן, קיימת שמאות של הרכב יומיים לאחר התאונה. לא הובאה שמאות נגדית ולא התבקשה חקירת השמאי.

  4. שלילת כיסוי ביטוחי - כללי: סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים", פוטר את המבטחת מחבותה, במידה והתקיימו שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות המבוטח לאי הנכונות של הכזב או של העובדות שנמסרו; כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או כוזבות. באיזון בין המבוטח למבטחת, נקבעו במספר פסקי דין כי בעוד שהמבוטח הוא המחזיק את המידע, הרי שגם על המבטחת להביא מידע וראיות כבדי משקל המעוררים חשד של ממש (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח (מיום 26.2.86) וע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות (מיום 5.10.06).

    הנטל הראייתי על חברת הביטוח, כדוגמת הנתבעת, המבקשת לפטור עצמה מתשלום תגמולי הביטוח על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ואי עמידה בתנאי הפוליסה, תוך הצגת מצב כוזב (ובענייננו אי עמידה בתנאי פוליסת הסחר באשר לנסיעה שלא למטרות פרטיות) הינו נטל כבד, וזאת הן בשל מאפייני הטענה – הנוגעת למרמה, והן בשל התוצאות של הטענה. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי הנטל להוכיח נסיעת סחר, ולא פרטית, הוא על התובע.

    הטענה שהמבוטח חטא במרמת ביטוח או פעל על מנת להוציא כספים מהמבטחת שלא על פי תנאי הפוליסה, תוך הצגת מצג כוזב היא טענה חמורה כלפיו.

    סעיף 25 נועד לאזן בין היתרון שקיים למבוטח בנוגע למידע המצוי בידיו באשר לתאונה ונסיבותיה לבין המבטח, שהינו, ככלל, הצד החזק בעסקת הביטוח. אין הדבר שונה בפוליסת הסחר בעניינו, כאשר התובע אף טען כי הנתבעת הינה בין הבודדות שמעניקות פוליסה מסוג זה (עמ' 16 ש' 12-14 לפרוטוקול וכן הצהרת הנתבעת עצמה כי היא בין הבודדות המעניקות פוליסת סחר (עמ' 3 ש' 24-25)).

    לא בכדי ניתנת למבטחת אפשרות להפעיל חוקרים כנגד מבוטחיה, אולם בצד אפשרות רחבה זו, בה מחויב המבוטח לשתף פעולה עם החוקר, גם אם הדבר נוגע לפרטיותו (שאחרת ייטען כנגדו לאי שיתוף פעולה), על המבטחת מוטל נטל מוגבר בצדו לאסוף את המידע ולהביא ראיות כבדי משקל שמעוררות חשד של ממש המצדיק שלילת כיסוי ביטוחי. אין די בתחושות או חששות או הנחות בלתי מבוססות. הסתרת מידע בלבד אינה מקימה כוונת מרמה אלא יש להצביע על הסתרת מידע מהותי השקול למתן תשובה כנה ומלאה לשאלות המבטחת מתוך כוונת מרמה. דרוש "דבר מה נוסף" כדי שמסירת מידע חלקי או שגוי תיחשב בכוונת מרמה או כוונה להוציא תגמולי ביטוח שלא על פי הפוליסה.

    הרף הראייתי הנדרש, בעת שליחת מכתב הסרת הכיסוי הביטוחי, חייב להיות ברף ראייתי גבוה, ויש לבסס את העמוד מאחורי המכתב בראיות של ממש. הליך ההוכחות, לרבות בקשות להצגת מסמכים במהלך ניהול ההליך ודיון, אינו יכול להוות תחליף לבדיקה מעמיקה בטרם שלילת הכיסוי הביטוחי.

  5. בענייננו: אין מחלוקת כי הנתבעת ממשיכה לבטח את התובע בפוליסה גם היום, במסגרת עסקו. כיום הפוליסה אף מאפשרת נסיעות פרטיות כאשר פוליסה זו נמכרת במחיר גבוה בכ- 35% ככל ונעשה גם שימוש פרטי וגם למטרות סחר (עמ' 4 ש' 9-10).

    התובע והנוסע מטעמו העידו בדיון, ולא נתבקש על ידי מי מהצדדים זימון הנהג ברכב הנוסף על מנת להצביע על התאונה, הגם שזה מכחיש את התאונה והמגע בין הרכבים,] יכול היה להעיד אודות הנסיבות שארעו לאחר מכן, לרבות פניית התובע והעד מטעמו בסמוך לאחר התאונה לצורך החלפת הפרטים והטענה על תאונה. שני העדים היחידים העובדתיים שהעידו תארו באופן דומה את התאונה וכיצד ארעה. כמו כן שניהם תארו כיצד הם מכירים היכרות זה עם זה, עוד מתקופת בית הספר כאשר שניהם מתארים היכרות ברמה מסוימת בניהם. התובע הסביר בקדמי המשפט מדוע בתחילה תבע את הרכב הנוסף ולאחר מכן, בעצת עורך דינו, נסוג מתביעה ישירה ותבע את הפוליסה שלו, היא הנתבעת. עניין זה עלה על ידי התובע הן בקדמי המשפט והן בדו"ח החקירה (תמלול לשיחת הטלפון REC023 עמ' 2). כן ציין את מספר ההליך הנוסף. לטענת התובע והנוסע מדובר בנסיעה למטרות סחר, שנערכה בצהרי יום שישי, בסביבות השעה 16:00.

    מכירת הרכב - בעת שנחקר התובע על ידי חוקר ציין התובע לחוקר כי הרכב נמכר (תמלול לשיחת הטלפון REC023 עמ' 4 וכן עמ' 5-6 לשיחה REC025). החוקר בחקירתו כלל לא ביקש את מסמכי מכירת הרכב, על אף שנושא זה נדון ארוכות בשיחות. הרכב לא תוקן לטענתו, כפי שציין גם לפני החוקר, לפני שנמכר. בעניין זה טענות הנתבעת לפיה לא הציג התובע ראיות בנוגע למכירת הרכב אינן יכולות להלום את העדר הדרישה למידע מפי החוקר. לו היה מבקש החוקר את המידע אודות מכירת הרכב, או היה מתבקש המידע על ידי הנתבעת במסגרת גילוי המסמכים, לאחר שזו ידעה כי הרכב נמכר, והתובע היה מסרב לספק את הפרטים, ניתן היה לטעון כי התובע הסתיר פרטים אלה. אולם, הפרטים נתבקשו רק במסגרת חקירתו הנגדית, ולא קודם לכן. כלל הפרטים והשאלות שעלו בסיכומי הנתבעת באשר לנסיבות מכירת הרכב, היו מוצאות מענה לא צורך בעימות במסגרת החקירה הנגדית, ללא גיבוי ראייתי. בשלב מאוחר זה של בקשה להסיק מסקנות מהעדר המסמכים, כל שנותרו הן תהיות הנתבעת באשר למכירת הרכב, ללא מסמכים שהיה בידה לבקש, ולא עשתה כן. במהלך עדותו העיד התובע כי הרכב נמכר לאדם בשם אריק, בהחלפה תמורת רכב אחר. הוא נזכר כי בנוגע לשעבוד הוא השאיר את השעבוד לתקופה מסוימת וכך גם נשאר הרכב על שמו לתקופה מסוימת של שנתיים. בעדותו ציין כי אין לו כל מניעה להביא את המסמכים של עסקת המכירה ככל ויידרש לכך, עד מחר, שכן יש לו את עסקת המכר וטופס גילוי נאות בנוגע למכירה. הנתבעת, בסוף עדותו, לא ביקשה כי אכן יומצאו המסמכים שהוצעו על ידי העד להצגה במהלך עדותו. המידע אודות מכירת הרכב לא הוסתר, לא מהחוקר ולא מהנתבעת. משכך, לא ניתן לקבל את טענות הנתבעת להסתרת המידע, כי אם מחדל שלה שלא לבקש את המסמכים אולם לטעון למסקנות בנוגע לכך במסגרת החקירה הנגדית והסיכומים.

    דלות הראיות ותיאור התאונה - לכתב התביעה ובמהלך הדיון לא צורפו מסמכי המכירה, לרבות המועד של מכירת הרכב, המחיר שבו נמכר אלא הצעת מחיר ודו"ח שמאי. לדברי התובע כל שיש לו היא תמונה אחת מזמן אמת, אותה הציג לבית המשפט על גבי המכשיר הנייד שברשותו עם הנוסע הנוסף שהיה עימו, בשעה 18:37, אולם ממנה לא ניתן לראות את קדמת הרכב אלא השתקפות של התובע והנוסע עימו מול פגוש הרכב והשפשוף בלבד. כמו כן קיימת לו תמונה נוספת שלושה ימים אחרי ממנה רואים את שלט הסחר על הרכב. לטענתו אין לו תמונות נוספות והוא הגיש את כל התמונות שיש לו. לטענתו, כפי שעלה בעדותו, מדובר בנסיעה עסקית בין התובע לנוסע עמו, הוא אינו זוכר מהיכן יצא לנסיעת המבחן, מאחר וחלפו שש שנים ממועד התאונה, וכך גם לא זכר להגיד לחוקר עימו נפגש כשנה וחצי לאחר התאונה. אולם, בדו"ח החוקר, על פני עמודים רבים, תוארה התאונה על ידי התובע, הן במסגרת השיחה ובפירוט במסגרת הפגישה בניהם.

    באשר למיקום התאונה - על אף שמגרש הסחר של התובע הינו כ- 4 ק"מ ממקום התאונה הרי שמקום עבודתו של הנוסע, הוא העד הנוסף, הוא כ- 500 מ' ממקום התאונה. גם בעניין זה, לו היה נערך בירור כנדרש בעת החקירה, ניתן היה להציג את המידע באופן מסודר. באשר לחברות בין התובע לעד הנוסף – זה לא הכחיש כי הם חברים לעסקים אולם ציין כי הם ממעטים להיפגש.

    הנוסע תאר כיצד נפגש באותו יום עם התובע, במטרה לרכוש את הרכב. כן תאר את נסיבות קרות התאונה בדומה לאלה שתוארו על ידי התובע, וכיצד היו חברים בתקופת בית ספר אך פחות בעת הנוכחית, וכהגדרתו הם "קולגות" ולא בקשר יום יומי. מאחר ופגעו ברכב התובע באותו היום, ומאחר ולא הסתדרו במחיר, הוא לא רכש אותו. מגרשו ממוקם בחניון בקניון, כאשר שעת נסיעת המבחן התאמה לשני הצדדים והתאונה ארעה לא רחוק מהסוכנות שלו, כ- 400 מ'. התובע אסף אותו מהסוכנות לצורך נסיעת המבחן. כך גם הורכב שלט שהרכב במבחן על גבי ה"דש בורד" שכן אין לרכב זה לוחית זיהוי מקדימה.

    למעשה, אלו שני העדים העובדתיים הקיימים. מעבר לכך קיימת עדות החוקר ודו"ח החקירה.

  6. עדות החוקר ודו"ח החקירה: דו"ח החוקר, כשלעצמו, אינו מהווה ראיה כי אם עדות סברה. אל הדו"ח צורפו חקירת המבוטח ותמלולי שיחה. בית המשפט קרא את מלוא התמלולים והדוח שצורפו. דו"ח החקירה כולל חקירה של התובע שנכתבה בכתב יד, תמלול השיחה עם החוקר והתובע, תמלול פגישה עם התובע (בנוסף לתמלול קצר של שיחות תיאום הפגישה) ועדות קצרה ביותר של פחות משלושה עמודי תמלול (בת 4:31 דקות) של הנוסע. לא קיים תיעוד נוסף באשר לפניות לנהג צד ג' שלא נענו, פניות לתובע לקבלת תמונות לאחר החקירה, וסירובו, או כל בדיקה נוספת שנערכה. החוקר הבהיר בעדותו כי עיקר החקירה היתה בשאלה מה היתה מטרת הנסיעה.

    בתום עדות החוקר בית המשפט ביקש מהחוקר לסכם את נקודות חוסר האמינות המבססות לטענתו את טענת שלילת הכיסוי הביטוחי:

    "ש.ב. סכם את נקודות חוסר האמינות.

    ת. הרכב נרכש כשבוע לפני התאונה ונמכר כעבור שנתיים. בן אדם שהוא סוחר רכבים ורוצה למכור רכב, בדרך כלל הרכב נמכר הרבה פחות מתקופה של שנתיים. כשהמבוטח העיד בחקירה פרונטלית, הוא לא ציין כי הנוסע שהיה אתו היה חברו, והוא התייחס אליו כאל לקוח בלבד, וכאשר בטעות הוא פלט שזה חבר שלו, הוא מיד מצא לנכון לתקן. הנסיעה הייתה ברחוב עמק דותן במודיעין. זה רחוב שאני מכיר אותו. יש ברחוב הזה במפר אחרי במפר אחרי במפר. העסק של המבוטח נמצא ברחוב השדרה המרכזית במודיעין באזור התעשייה. זה רחוב שבו הרבה יותר מתאים לעשות נסיעת מבחן ללקוח. התאונה אירעה ביום שישי אחר הצהריים. המבוטח שינה גרסאות לגבי שעת התאונה. הוא אמר בהתחלה שזה היה בארבע בערך, אחר כך בשעה חמש וחצי בערך. הוא לא היה דייקן. המבוטח טען שברכב שלו היה שלט "במבחן". כשביקשתי ממנו להציג את התמונה מזירת התאונה, הוא הציג לפניי תמונה עם שלט שהרכב חונה על מדרכה לא בזירת האירוע. רק אז אני ביקשתי ממנו להיכנס לפרטים של התמונה. הוא לא הציג את התמונה עם הפרטים. הוא לא חשב שאבדוק את הפרטים. הוא חשב שהוא יציג תמונה עם שלט, וזה יספק אותי, אני ביקשתי שייכנס לפרטים. ביקשתי צילום מסך ושישלח לי. אחרי שהוא שלח, אמרתי לו שזה תאריך לא תואם, שכן זה שלושה ימים אחרי, וזו לא זירת התאונה. אז הוא אמר שהוא צילם גם בזירה, והוא הציג לפניי צילום. בצילום הזה לא היה שום שלט. בצילום השני היה שלט שרואים אותו בבירור. כשביקשתי ממנו למסור לי את התמונה הזאת, הוא התחמק. המבוטח והנוסע נשאלו מאיפה הם יצאו ולאן רצו לנסוע. שניהם גרים במודיעין והם חברים. מה כל כך קשה לזכור מאיפה יצאתם? אולי יצאתם מהבית שלו או שלו, אולי ישבו במסעדה כלשהי, אולי היו בדרך לחברים אחרים. מה כל כך קשה לציין מאיפה נסעת לאן נסעת. בן אדם שטוען שצד ג' אשם בתאונה, ובמשך שנתיים צד ג' דוחה לו את התביעה, למה הוא לא חוזר לפוליסה? החזרה לפוליסה לא מבטלת את התביעה נגד צד ג'. הוא יכול גם אחר כך לתבוע את צד ג' על הנזקים שנותרו."

    ההנחות של החוקר מהוות, לכל היותר, הנחות סברה בלתי מבוססות. ממקרא התמלולים והחקירות המעטות שבוצעו עולה כי החוקר כלל ברר ולא ניסה לבסס את מלוא העובדות, ולכל הפחות לא מצויות ראיות על ניסיונות אלה. כאמור, דו"ח החקירה אינו ראיה. יש להציג את הראיות שנאספו. כך, לדוגמא, החקירה של הנוסע הנוסף והקשרים בינו לבין התובע, עליו ביקש לבסס קשרי חברות, כלל לא נשאלו בשיחה קצרה זו. העובדה שלנוסע סוכנות למכירת רכבים הוצגה על ידי שני הצדדים, כך שאין כל חידוש במציאת דף העסק של הנהג.

    נושא החברות עלה בשיחה עם התובע אגב אזכור של התובע עצמו את נושא החברות, מבלי שניתנה לכך הרחבה במסגרת החקירה. משכך, השערותיו של החוקר באשר לחברות בניהם נשארו הנחות והוא לא ראה לנכון לאפשר לנהג או לתובע להציג לו מענה לתיאוריה זו שמדובר בחברים שנסעו יחדיו למטרות חברות ולא לנסיעה עסקית. אין כל תיעוד של הניסיונות של החוקר לפנות למבוטח לקבל את התמונות, שלטענתו הסתיר (אם כי הוצגו על ידי התובע במהלך החקירות). כמו כן, כפי שפורט לעיל, אין בחקירה כל ניסיון לקבל את מסמכי מכירת הרכב או את התביעה הקודמת שהגיש התובע בבית המשפט. משכך, גם בעניין זה הטענות בסיכומים יכולות היו להתברר בזמן אמת, כפי שנדרש היה לעשות, ולא במועד החקירה הנגדית. כך ניתן היה לקבל את מלוא המידע בזמן אמת.

    החוקר אף טען בעדות כי לא היו לו כלל פרטי הנהג הנוסף, בעוד שהתובע ציין בעדותו כי היתה תביעה קודמת, שבה תבע התובע את הנהג, כך שלו היה מבקש את פרטי התביעה הנוספת היו בידיו מלוא הפרטים. לאחר מכן שינה החוקר את גרסתו וציין כי התקשר אל הנהג השני מספר פעמים ללא מענה. יש לציין כי אין כל תיעוד לכך בדו"ח החקירה בנוגע לניסיונות האיתור (ר' גרסת החוקר בעניין זה בעמ' 22-33). ייתכן והשוני בין הגרסאות נבע מכך שהחוקר הגיע לדיון לא ערוך, מבלי שקרא את דו"ח החקירה קודם לכן (באופן שהאריך שלא לצורך משמעותית את יום ההוכחות, כמפואר בפרוטוקול). למעשה, אין כל תיעוד לפעולות שבוצעו מסיום השיחות עם התובע והנוסע ועד להחלטה לשלול את הכיסוי הביטוחי.

  7. בטרם שלילת הכיסוי הביטוחי לא נחקר נהג הרכב הנוסף, לא ברור מהן הפעולות שבוצעו על מנת לברר את נסיבות התאונה, את התביעה הקודמת, את מסמכי רכישת הרכב או כל מידע מהותי אחר שיוכל להוות ראיה ולתמוך בסברות שהוצגו על ידי החוקר במסגרת חקירתו, ועל בסיסן החליטה הנתבעת לשלול כיסוי ביטוחי. כך גם לא קיים תיעוד באשר לפעולות נוספות, כדוגמת הצלבה של מספרים ניידים ושיחות טלפון, שיכולות היו להתבצע על מנת לברר את הקשרים החבריים בניהם. אין די בכך שהחוקר התרשם לשלילה מהמבוטח, כפי שטען מספר פעמים בדיון (כדוגמת עמ' 22 ש' 3-8).

    מקריאת החקירות עולה כי טענות רבות של החוקר והסקת המסקנות על ידו כלל לא זכו לבירור במסגרת החקירות ואין להן גיבוי ראייתי. משכך, שלילת הכיסוי הביטוחי ללא בירור הטענות שמהוות לטענת החוקר כיום העילה לשלילת הכיסוי הביטוחי מבוססת על הסקת מסקנות נמהרת וללא תימוכין. מסמכים אלה לא נתבקשו גם במסגרת גילוי המסמכים, ואף לא לאחר חקירת התובע, שבה הציע להציג את המסמכים ולאמת את גרסתו.

    אם לא די בכך, במהלך הדיון החוקר הטיח בתובע טענה חמורה מאוד, לפיה הוא שמע את התובע והנהג הנוסף מתכננים מחוץ לאולם לשבש עדות ולציין גרסה כלשהי (עמ' 22 ש' 5-7: "עכשיו בחוץ הוא אמר לו שיגיד שהוא הגיע דרך יד 2... הוא אמר באופן מפורש שיגיד שהגיע דרך יד 2"). יש לציין כי גרסה זו כלל לא נשמעה על ידי התובע והנוסע במהלך עדותם, ואין לה כל אזכור באף אחד מהמסמכים של התובע. משכך, במסגרת חקירתו בבית המשפט, הטיח החוקר האשמות חמורות בתובע, ברמה הפלילית. ייתכן ושמע החוקר שיחה אחרת שנערכה בניהם מחוץ לאולם ושייך אותה לאירוע זה, אולם עצם הסקת המסקנות ושיוכן, בדומה להסקת המסקנות שנעשתה במסגרת החקירה, ראוי שייעשה בזהירות הראויה ותוך תימוכין. יש לתת לכך משקל של ממש בשים לב לאופן בו ביקש החוקר לצייר את התובע, כאשר דברים אלה מנותקים מעדותם בפועל.

    התמונות שהוצגו לבית המשפט דומות לתמונות שהוצגו לחוקר. התמונה שלו ושל הנוסע הנוסף הוצגה מזמן אמת עם תאריך ושעת צילום התמונה. תיאור צילום זה תואם גם את דוח החקירה והשיחה (הערות החוקר בעמ' 4 לדוח (במסגרת פרק "הערות"). כך תואר כי: "בצילום משתקפים בשמשה הקדמית פנים של שתי דמויות. ביקשנו מהמבוטח להעביר לנו את הצילום שוב ושוב, אולם לא עשה כן והתחמק."

    למעשה, ניכר היה בדיון כי חקירות ב"כ הנתבעת בבית המשפט היו ארוכות משמעותית מאלה שערך החוקר, וזאת על מנת לנסות ולהשלים את אותם פערים עובדתיים שהיו כה חסרים בדו"ח החקירה. כך, בנוגע לחברות בניהם; כך בנוגע לאופן בו התבצעה הנסיעה; כך גם בנוגע למכירת הרכב.

    אולם, המועד להסרת הכיסוי הביטוחי וטענת המרמה הוא המועד שבו על המבטחת להיות משוכנעת, ברמה הראייתית הנדרשת, כי נתגבשו מלוא הראיות המצדיקות שלילת הכיסוי הביטוחי. ההליך המשפטי שבו מנסים להוסיף מידע על זה שהיה קיים במועד החקירה ובטרם הודעת השלילה אינו המקום לבירור הטענות, כאשר, למעלה מן הצורך יצוין כי גם בו לא הצליחה הנתבעת להגיע לרף הראייתי הנדרש, והוכח ברמה הראייתית הנדרשת כי בוצעה נסיעת סחר במועד האירוע.

  8. במקרה שלפנינו, כל קו החקירה הרחב בבית המשפט, אל מול הדו"ח הצר שנעדר תימוכין ראייתי כנדרש, מצביעים כי הראיות שנאספו על ידי החוקר אין מספיקות על מנת לשלול את הכיסוי הביטוחי ולהצביע, אף ברמה המינימאלית, על נסיעה למטרות פרטיות ולא מטרות סחר. החברות בין התובע לנוסע, ככל ועמדה במסגרת מוקד החקירה ומטרת הנסיעה, כלל לא נחקרה על ידי תשאול הנוסע, עלתה באמירה בודדת על ידי התובע במסגרת החקירה מבלי שנערך עימות בנוגע לכך. גם לאחר שעלה נושא החקירות לא נערך כל עימות מול שיחות, טלפונים, הודעות או כל מידע אחר שיש לנוסע ולנהג. כך גם לא תוחקר ונשאל הנוסע הנוסף, ולא נמצאו בדו"ח אותם מאמצים שערך החוקר לאיתורו מלבד אמירה כללית כי זה לא אותר.

    בניגוד לטענת החוקר, הנוסע זכר מהיכן יצאו, שהינו מקום סוכנות הנוסע, הקרוב למקום התאונה: "נפגשנו, הוא בא להראות לי את הרכב, הייתי אמור לרכוש ממנו את הרכב" (עמ' 2 לתמלול). באופן דומה, קל היה לראות את מסמכי התביעה שהוגשו את הנסיבות שנטענו בזמן אמת על ידי שני הצדדים, לו היה מבקש החוקר את מסמכי התביעה עליהם ידע בעת החקירה. גם זאת לא עשה.

    בנסיבות אלה, אין די בחשדות לעניין נסיעה פרטית ולא סחר, ובוודאי שאין בכך כדי להסיר כיסוי ביטוחי. הנתבעת היתה צריך לבחון היטב את הראיות, ככל ונדרשות ראיות נוספות לבקשן, וככל וקיימות שאלות בנוגע לחברות בין הצדדים או נסיבות התאונה לחזור ולדרוש את המסמכים. כך גם בנוגע למכירת הרכב.

  9. התנהלותו של התובע, והאם זו מהווה ניסיון הכשלים את הבירור (ככל ואכן לא מסר את התמונה לידי החוקר, כאשר זו הוצגה לבית המשפט ואף תוארה על ידי החוקר בדו"ח כך שניתן לו לעיין בה) או שמדובר במרמה כאמור בסעיפים 24-25 לחוק חוזה ביטוח, לא הוכחו ברמה הראייתית הנדרשת, אף לא קרוב לכך. גם בהלכת פיקאלי – דנ"א 5325/19 ‏ הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' אבי פיקאלי (מיום 7.7.2021), ניתן הדגש להבחנה בין עניין מהותי הקשור למקרה הביטוח לבין עניין שאינו מהותי לנושא הביטוח. ר' לעניין זה גם סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, בעניין הצורך להצביע על עניין מהותי לביטוח לגביו לא השיב המבוטח דברי אמת או חמק ממתן תשובה. ככל וסבר החוקר כי מדובר בעניין מהותי, היה עליו להציגו למבוטח ולאפשר לו להתמודד עם הטענה ולהציג ראיות בנוגע לכך. מהתמלול עולה כי הביטוח אף הציע לשלם סכום מופחת בגין נסיבות אחרות שאינן קשורות למטרת הנסיעה. לא מצאתי אף לקבל את הטענה להעדר שיתוף פעולה מצד מתובע בנוגע לתאונה, שאף אינה מגובה בראיות מלבד אמירות בדו"ח החוקר, שאין להן גיבוי בראיות (וכאמור, דו"ח החוקר, כשלעצמו, אינו מהווה ראיה כי אם סיכום חקירתו).

  10. לעיכוב הגילוי שהתבקש על ידי הנתבעת על פי הלכת סויסה קיים יתרון עבור הנתבעת, אולם הוא מקשה על התובע להתמודד עם מלוא הטענות כנגדו. הצגתו המאוחרת לאחר פרשת התביעה מקשה על בירור הפרטים בזמן הדיון, האופן שבו הוא מוצג אינו מאפשר להשלים את הפרטים. כך, לדוגמא, הציע התובע בחקירתו להציג את הסכמי הסחר של הרכב, שנמכר בסופו של דבר, לו היו מתבקשים. נושא זה עלה בדו"ח החקירה אולם התובע לא התבקש להציג כל מסמך במסגרת החקירה אלא רק בדיון. באופן דומה, הציג התובע לבית המשפט את התמונה מזמן התאונה מהטלפון הנייד כך שניתן לצפות במועד ושעת התאונה, הזהים לאלה שתוארו בדו"ח.

  11. עדויות עדי התביעה לא נסתרו וגרסת התאונה נטענה באופן עקבי החל מקרות האירוע ועד להליך ההוכחות. דו"ח החוקר אינו מבוסס דיו ואינו יכול אף לחצות את הרף האזרחי בתביעה רגילה, לא כל שכן שלילת כיסוי ביטוחי. משכך, נותרו העדויות של התובע והנוסע, המקובלות עלי ונתמכות בראיות מזמן אמת, לרבות צילום הנזק בזמן אמת ממנו נשקפים פני התובע והנוסע, בצירוף הנזק, ופניה לשמאי יומיים לאחר התאונה.

  12. באשר לנזקים, הוצג דו"ח שמאי והצעת תיקון. לא הוצגה חוות דעת נגדית ולא נתבקשה בדיקת הרכב במועד החקירה, על אף שנאמר לחוקר שהרכב נמכר במצבו ללא תיקון וזהות הרוכש ידועה. הנתבעת, כמי שהחזיקה בדו"ח החקירה עד למועד ההוכחות, ידעה כבר במועד שלילת הכיסוי הביטוחי כי הרכב נמכר, וככל והיתה מבקשת לחלוק על שווי הרכב או הנזקים באמצעות טענות למכירת הרכב היתה יכולה לדרוש את מסמכי מכירת הרכב, שכן אלה עלו במסגרת החקירה של החוקר אולם לא נדרשו בשום שלב עד ליום ההוכחות. משכך, העלאת הטענות בשלב הסיכומים בנוגע לפערים ברכב, אינן יכולות להתקבל. הנתבעת לא עשתה כן, והתובע הציע בחקירתו להעמיד בתוך יום את מסמכי מכירת הרכב לעיון הנתבעת, ככל ותבקש הנתבעת, אולם הנתבעת לא ביקשה מסמכים אלה בתום חקירתו.

  13. מכל האמור עולה כי התובע הניח תשתית מספקת ברמה האזרחית על מנת להוכיח את קרות התאונה, היותה נסיעת סחר והנזקים. הנתבעת לא הנתבעת הניחה תשתית ראייתית מספיקה המבססת שלילת כיסוי ביטוחי בטענה כי מדובר בנסיעה פרטית. מצאתי כי יש לקבל את התביעה במלואה.

     

    ריבית עונשית:

  14. התובע ביקש בכתב התביעה לפסוק ריבית מיוחדת עונשית לפי סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח, התמ"א-1981. סעיף 28.א מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת לקבוע ריבית מיוחדת, וכלשונו: "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ולעניין מבטח בביטוח סיעודי – יחייבו כאמור בשיעור שלא יפחת מפי עשרה מאותה ריבית, אלא אם כן החליט בית המשפט לקבוע שיעור נמוך יותר, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הריבית המיוחדת תחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" – ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח מפני מחלות ואשפוז, ביטוח לפי דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות." כפי שפורט בהרחבה לעיל הרף הראייתי בדוח עליו התבסס מכתב השלילה כה נמוך, ומבוסס על מסקנות שאין להן כל תימוכין, ומבלי שנערכה בדיקה ראויה, עד כי ראוי בעניין זה להטיל על הנתבעת את הקבוע בסעיף, לולא היה נותר ספק באשר להתנהלות התובע בתביעה הפרטית שנדחתה ומדוע זו נדחתה, ולכל הפחות ספק אשר היה לנתבעת בעת הפעלת הפוליסה ושלילת הכיסוי הביטוחי.

    בנסיבות האמורות, ובשים לב לתשתית הראייתית הדלה, העדר בדיקה ודרישה לפני הבירור, ומנגד ההתנהלות, שיש בה כדי להקים חשש כלשהו מצד הנתבעת באשר לגרסתו, לא מצאתי כי יש מקום לחייב בריבית עונשית. לולא תביעה זו, היה שוקל בית המשפט בחיוב הטלת ריבית עונשית, שכן חשיבותו של הביטוח משמעותית דיו על מנת למנוע הישנות של מקרים בהם ייעשה שימוש בדו"ח החוקר כה דל ללא תימוכין ראייתי נדרש ועמו תבחר מבטחת לשלול כיסוי ביטוחי. את כלל הבירורים הראייתיים יש לבצע במסגרת הבירור בטרם שלילת הביטוח, תוך קיום חקירה ודרישה מסודרים. ככל ונדרשת השלמה ראייתית יש לבקש אותה בטרם ההחלטה על שלילת הביטוח, ולא במסגרת מקצה שיפורים לפיו קודם יישלל הביטוח ורק לאחר מכן יתבקש מידע נוסף.

     

    לסיכום:

    הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 89,100 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרה ראשונה ושניה כפי ששולמה, שכ"ט בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

     

    זכות ערעור כדין לבית המשפט מחוזי-מרכז.

     

    ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ג, 05 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ