ת"א 17111-12-15 כהן נ' מור

1.זוהי בקשה להכיר למר אפי מור (להלן – "המבקש") בחסינות עובד ציבור בהתאם להוראת סעיף 7א' לפקודת הנזיקין (נוח חדש) (להלן – "פקודת הנזיקין"), וזאת לצורך תביעת נזיקין שהגיש נגדו מר שלמה כהן (להלן – "המשיב"), ובגידרה הוא תובע את המבקש לתשלום פיצוי בגין לשון הרע. בכתב התביעה נטען, כי המבקש הטיח במשיב אמירות שיש בהן משום לשון הרע במהלך ישיבת מועצת עיריית אשקלון, וזאת שעה שהמבקש כיהן כסגן ראש העירייה וממלא מקום ראש העיר.

2.לטענת המשיב אין להכיר למבקש בחסינות, שכן לטענתו הדברים שנאמרו לא היו "לצורך" מילוי תפקידו, ובכל מקרה לגישתו מתקיימים במשיב תנאי החריג, הקבוע בסיפא של סעיף 7א' לפקודת הנזיקין, ולפיו לא תוכר חסינות לעובד הציבור מקום בו הדברים נאמרו מתוך כוונה לגרום נזק או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתו.

3.עיריית אשקלון (להלן – "העיריה") הגישה תגובה לבקשה, ולגישתה יש להכיר למבקש בחסינות עובד ציבור, שכן הדברים נאמרו במהלך ישיבת מועצה ובהתאם הם נאמרו "תוך כדי מילוי תפקידו".

לגישת העיריה, ככל שטוען המשיב, כי מתקיימים תנאי החריג הקבוע בסיפא לסעיף 7א' לפקודת הנזיקין, אזי המשיב הוא הנושא בנטל השכנוע בעניין זה. להשקפתה, המשיב לא עמד בנטל שכן "אין בכתב התביעה טענות מפורשות, המצביעות על תשתית ראייתית לכך שהמבקש עשה את המיוחס לו מתוך מטרה זדונית, אשר זרה לתפקידו." (ר' סעיף 17 לעמדת העיריה).

4.המבקש, בתשובתו לתגובת המשיב, מצטרף לעמדת העיריה, ולפיה הנטל להראות, כי לא מתקיימים תנאי החסינות מוטלים על המשיב, ובעניין זה מפנה המבקש לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 775/11 פלקסר נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (11/8/2014).

לטעמו של המבקש, די באמור בתצהירו, כי לא היתה לו כוונה להזיק למשיב כדי לבסס את טענתו כי לא מתקיימים תנאי החריג, ועל-כן לא ניתן לטעון כלפיו, כי ביודעין ביקש לפגוע במשיב.

המבקש מוסיף, כי על המשיב להסכים לבקשה וזאת משיקולים "תועלתניים", שכן לגישתו המשיב יוכל להיפרע מן העיריה בקלות רבה יותר אילו יזכה בתביעתו.

דיון

5.סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין קובע:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור....".

ניתן לראות, כי בסעיף קבוע כלל ולפיו תוענק חסינות בגין מעשה שעשה עובד הציבור עת הוא מבצע את תפקידו; ומחריג, לפיו לא תהא תחולה לכלל כאשר עובד הציבור התכוון לגרום נזק או למצער היה אדיש לאפשרות גרימתו.