ת"א 16978-04-13 מועצה אזורית באר טוביה נ' סלטי הכפר מ.ק. 2010 בע"מ ואח'

בפני תביעה של רשות מקומית לתשלום מיסי ארנונה, בגין נכס שהחזיקה חברה - סלטי הכפר מ.ק 2010 בע"מ.

נגד החברה ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

הרשות המקומית מבקשת לחייב את הנתבעת 2, בעלת השליטה בחברה, בחובות הארנונה של החברה, לאור הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. הנתבעת 1, חברת סלטי הכפר מ.ק. בע"מ, (להלן- "החברה"), החזיקה החל מתאריך 01.10.2010 בנכס מס' 11003415 המצוי בתחום שיפוטה של התובעת, מועצה אזורית באר טוביה (להלן "המועצה"), ברחוב האדום 105, אזור התעשייה "כנות" (להלן – "הנכס").

2. החברה ייצרה בנכס חמוצים.

3. לחברה נותר חוב ארנונה בגין התקופה בה החזיקה בנכס.

4. החברה הפסיקה את פעילותה.

5. הנתבעת 2, גב' קיסיליוב ולריה (להלן "גב' ולריה"), רשומה ברשם החברות כבעלת המניות והשליטה המחזיקה ב – 100% ממניותיה של החברה.

    

   הנפשות הפועלות

6. גב' ולריה, הנתבעת 2, הינה בתה של גב' יוליה קיסיליוב (להלן – "גב' יוליה").

7. גב' יוליה הינה בת הזוג של מר אלכסנדר לויפנפלד (להלן – "מר לויפנפלד").

8. מר לויפנפלד ו/או מר יוסי מודן הם אלו שניהלו בפועל את החברה.

    

   מהלך ודיון

9. התביעה הוגשה נגד החברה ונגד גב' ולריה.

   לחברה יוחסו בנוסף לחובות ארנונה גם חובות בגין צריכת מים, עליהם לא חל ההסדר הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.

   נגד החברה ניתן ביום 07.02.15 פסק דין על מלוא סכום התביעה, בהעדר הגנה.

10. מטעם המועצה הוגש תצהיר ונשמעה עדותה של גב' מירי טל, מנהלת מחלקת הארנונה של המועצה (להלן – "גב' טל").

11. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים ונשמעו עדויותיהם של גב' ולריה ושל מר לויפנפלד.

12. הוסכם בין הצדדים כי מסמכי רואה החשבון של החברה (ראה מסמך המוזכר בסיכומי הצדדים - ת/3, מאזן בוחן שהוכן לסוף שנת 2010) יתקבלו כראיה לאמיתות תוכנם.

     

    דיון והכרעה

    המועדים בהם חבה החברה בחוב ארנונה בגין הנכס

13. הצדדים חלוקים בנוגע לתאריך שעד אליו ניתן לחייב את החברה בחוב הארנונה כאשר המועצה טוענת כי הבעלים של הנכס, חברת ס.ד. מיגונים בע"מ, הודיעה למועצה כי החברה החלה להחזיק בנכס ביום 04.10.2010 וכן הודיעה כי החברה חדלה מהאחזקה בנכס ביום 14.02.2012 (ראה נספח ה' לתצהיר המועצה – מכתב בעלי הנכס בדבר החלפת שוכרים בנכס).

    בנסיבות אלו יש לחייב את החברה בתשלום חוב הארנונה עבור כל התקופה הנ"ל.

    חבות הארנונה של המחזיק בנכס מסתיימת עם משלוח ההודעה למועצה ולא עם חדלות הבעלות או ההחזקה בפועל. המועצה לא צריכה לעמוד בעצמה על מצב הבעלות או החזקה בכל נכס בכל עת ועת.

    לא הוצג מסמך כלשהו בקשר להודעה על חדילת אחזקת החברה בנכס, בתאריך קודם לתאריך 14.02.2014.

    אין כל רלוונטיות למועד צו ההפסקה המנהלי הנטען, אלא למועד חדילת החזקה בנכס.

    גב' ולריה טוענת כי החברה חדלה להחזיק בנכס בחודש 10/2011 ולפיכך אינה חבה בחוב הארנונה במועדים המאוחרים למועד זה.

    המועצה בעצמה שלחה פקחים והוציאה לחברה צווי סגירה מנהליים. בנסיבות אלו התייאשה החברה מניהול העסק והחזירה את המושכר לבעליו בחודש 10/2011.

    בעניין זה אני מוצאת לנכון לקבל את טענות המועצה ולדחות את טענות גב' ולריה.

    גב' ולריה לא טענה ולא הוכיחה כי נמסרה לעירייה הודעה בתאריך מוקדם לתאריך 14.02.2014, לפיה החברה חדלה מלהחזיק בנכס.

    טענת גב' ולריה כי הוצאו לחברה צווי הפסקה על ידי המועצה, ומכאן כי המועצה ידעה כי החברה חדלה מלהחזיק בנכס טרם המועד הנטען על ידה - לא הוכחה. הצווים הנטענים לא הוצגו בפני. כפי שיפורט להלן, הסתבר כי מי שניהל דין ודברים עם החברה, היה בכלל משרד הבריאות ולא המועצה. לו רצתה גב' ולריה להוכיח קיומם של צווים אלו למותר לציין שיכלה לפנות למשרד הבריאות ו/או למועצה בבקשה לגילוי ספציפי, או בבקשה להזמנת עד שיביא עימו מסמכים ספציפיים, אולם כזאת לא נעשה. לפיכך הרי שאותם צווים נטענים, לרבות המועד בו הוצאו – לא הוכחו, ולא מצאתי בעניין זה די בעדותו של מר לייפנפלד.

    מהמסמכים שהציגה המועצה עולה כי ההודעה לפיה החברה כבר לא מחזיקה בנכס, נמסרה למועצה על ידי הבעלים של הנכס רק בתאריך 14.02.2014. ראה עדותה של גב' טל – "..אני חוזרת ואומרת, המחזיק לא הודיע לי שהוא עזב את הנכס.." עמ' 11 שורה 15.

    הנטל להוכיח כי מועד חדילת אחזקת החברה בנכס הינו אחר מזה עליו הודיעו הבעלים של הנכס, וכי מועד זה הודע למועצה ו/או נודע למועצה בדרך אחרת - מוטל על גב' ולריה ובנטל זה לא עמדה.

    חבות הארנונה של המחזיק מסתיימת רק עם משלוח ההודעה לעירייה (סעיפים 325, 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש]; סעיף 73 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח – 1958).

    אשר על כן אני קובעת כי המועדים הרלוונטיים בגינם יש לחייב את החברה בתשלום ארנונה עבור הנכס הינם - החל מיום 04.10.2010 ועד ליום 14.02.2012.

     

    גובה חוב הארנונה בו חבה החברה

14. בתצהירה של גב' טל מטעם המועצה נרשם כי גובה חוב הארנונה של החברה בגין אחזקת הנכס הינו 65,276 ₪, נכון ליום 24.01.2013 (מועד הסמוך למועד הגשת התביעה).

    לתצהיר צורף תדפיס חוב מפורט.

    תדפיס זה מהווה רשומה מוסדית ומהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה מכוח סעיף 36 לפקודת הראיות, [נוסח חדש].

    גב' ולריה לא סתרה את האמור בתצהיר המועצה ובתדפיסים שצורפו לו בדבר גובה החוב.

    לכך אוסיף כי גם מר טל וגם מר לויפנפלד העידו כי בשלב כלשהו הגיע מר לויפנפלד למועצה, בניסיון להסדיר את החוב ומסר לעירייה שיקים מחשבונה של גב' יוליה. מכאן נובע כי החברה הודתה בכך שיש לה חוב ארנונה למועצה.

    ראה בעניין זה עדותה של גב' טל – "בוא נעשה סדר. המחזיק שזה היה סלטי הכפר, הגיע אליי אחרי שנתנו לו את הפטור, הגיע אליי ונתן שיקים על חשבון החוב. הוא לא כפר בחוב זה היה במהלך החזקתו בנכס...והשיקים חזרו. הוא לא כפר בחוב". (עמ' 10 לפרוטוקול למטה).

    בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים (ראה פירוט להלן) נרשם כי "חוב ארנונה סופי" לצורך אותו סעיף, הינו - חוב לתשלום ארנונה שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור.

    במקרה דנן לא ננקטו הליכים כלשהם - השגה/ערר/תביעה - על ידי מהחברה בעניין חוב הארנונה.

    בנסיבות אלו אני קובעת כי הוכח שהחברה חבה למועצה חוב ארנונה בגין השימוש בנכס בין התאריכים הנקובים בסעיף 13 לעיל (לא כולל חודשים 2010/ 12–10 - בגינם ניתן פטור בשל השיפוצים בנכס) בסך של 65,276 ש"ח.

     

    האם יש מקום לחייב את גב' ולריה בחוב הארנונה של החברה

15. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג – 1992, קובע מעין הרמת מסך סטטוטורית רחבה, בניגוד לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ומאפשר לחייב בעל שליטה בחברה פרטית, בחובות הארנונה של החברה בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

    משילוב שני הסעיפים הללו עולה כי על מנת שרשות מקומית תוכל לגבות חוב ארנונה של החברה מבעלי השליטה, נדרש כי יתקיימו 6 התנאים המפורטים להלן -

    • החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים.

    • החוב הוא חוב ארנונה סופי.

    • החברה לא פרעה את החוב

    • החברה הפסיקה את פעילותה

    • הנתבע הוא בעל שליטה בחברה

    • הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה, או בתמורה חלקית.

      כעולה מהאמור לעיל, חמשת התנאים הראשונים, אותם תנאים הקבועים בס"ק א' – ה' - התקיימו.

      כאשר מתקיימים תנאים א' – ה', עובר הנטל לבעל/ת השליטה בחברה, להוכיח כי התנאי השישי לא התקיים, היינו להוכיח כי נכסי החברה לא הועברו אליו/אליה, או שהועברו בתמורה מלאה.

      המחוקק הכיל חזקת הברחה לפיה בעלי השליטה עשו מעשה הברחה והעבירו לעצמם את נכסי החברה.

      חזקה זו ניתנת לסתירה. כעת אבחן האם החזקה אכן נסתרה.

16. טוענת המועצה כי גב' ולריה לא עמדה בנטל האמור ואף הוכח פוזיטיבית כי בוצעה הברחת נכסים בחברה.

    גב' ולריה הייתה מורשית חתימה בחברה וגם חתמה על הסכם השכירות של הנכס נשוא התביעה. די בהצהרות גב' ולריה לפיהן נרשמה כבעלת מניות בחברה כדי לאפשר למר לויפנפלד לפתוח עסק, על מנת להצדיק את הרמת המסך, שכן מהצהרות אלה עולה מפורשות כי גב' ולריה ידעה שללא הסכמתה יתכן ולא ניתן יהיה כלל לרשום את החברה.

    בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט כי לבעל מניות רשום ישנה אחריות משפטית ולא ניתן לקבל טענות להעדר אחריות מהסוג שהועלו כאן.

    גב' ולריה התחמקה באופן מתמשך מלהשיב לשאלות שהופנו אליה במהלך חקירתה הנגדית.

    העד הנוסף מטעמה של גב' ולריה, מר לויפנפלד, העיד עדות שאינה אמינה-רוויות סתירות.

    לא בכדי נמנעה גב' ולריה מלצרף חוות דעת חשבונאית ו/או תצהיר מטעמו של רו"ח באשר למסמכים שנטען כי נשלחו מטעמו של הרו"ח.

    הוכח כי לחברה היו נכסים – ציוד וכספים – טרם הפסיקה פעולתה - אולם לא הוכח מה נעשה עם אותם כספים או נכסים.

17. גב' ולריה טוענת כי מעולם לא ניהלה בפועל את החברה ומי שעשה כן היה בן הזוג של אמה, מר לויפנפלד. היא שימשה בעלים פורמאליים בלבד ועשתה כן על מנת לאפשר למר לויפנפלד להתפרנס, שכן הלה היה לקוח מוגבל בבנק ישראל ולפיכך לא יכול היה לפתוח חשבון בנק. היא עצמה הינה בחורה צעירה אשר נחלצה לעזור לפרנסת התא המשפחתי ובעיניים עצומות סמכה על אביה, אשר ניהל בפועל את החברה, בתום לב ובניקיון כפיים ואין פה מעשה עוולה. גב' ולריה הייתה חותמת על מסמכים כאשר התבקשה לעשות כן.

    בשל כל האמור לעיל אין מקום לתמיהות שהעלתה המועצה באשר לתשובותיה במהלך החקירה הנגדית.

    השימוש בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים נועד למנוע את אותם מקרים בהם דבקה בבעלי החברה התנהגות חסרת תום לב ולכן יש להפעיל הסעיף במקרים חריגים בהם הוכחה התנהגות פסולה, שלא כמו במקרה שבפנינו.

    ממאזן החברה עולה כי החברה חדלה מלפעול בהפסד צורם והוכח כי התנהלותה החברה הייתה התנהלות תקינה, ולא דבק בה שום רבב שיש בה כדי להעיד על הברחת נכסים או על ניהול פיננסי רשלני.

    גב' ולריה אינה מכחישה כי חלה עליה החובה לסתור את החזקה הקבועה בחוק, אולם טוענת כי רף ההוכחה הינו נמוך ביותר ויש לקבוע כי עמדה בו. היא חשפה והגישה את כל המסמכים שהיו ברשותה וגם פעלה לאתר מסמכים נוספים.

    כן היא טוענת כי המגמה בפסיקה הינה לדרוש מהמועצה, כתנאי להפעלת החזקה, להוכיח כי לחברה היו נכסים שאותם ניתן היה להעביר עובר להפסקת פעילותה. אין חזקה כי לכל חברה יש נכסים עובר להפסקת פעילותה. במקרה דנן המועצה לא הוכיחה קיומם של נכסים ו/או מלאי בחברה, ואף הוכח כי החברה סיימה את פעילותה בהפסד צורם.

    מדפי חשבון הבנק שלה שהוגשו לתיק ביהמ"ש עולה כי לא קיבלה לכיסה ולו אגרה שחוקה אחת מכספי החברה.

    מר לויפנפנלד הפריך אף הוא בתצהירו את החזקה המדוברת.

    כמו כן צורפו מסמכי רואה החשבון של החברה, מר מרדכי אסרף, המוכיחים כי התנהלות החברה הייתה תקינה. לא נטען ולא הוכח כי פקיד השומה לא קיבל את דו"חות החברה כמהימנים או פסל את ספרי החברה.

    בעניין זה אני קובעת - לאחר שעיינתי בכל המסמכים בתיק ושמעתי את טענות הצדדים - כי גב' ולריה לא הצליחה לסתור את החזקה הקבועה בחוק, ולפיכך יש לחייבה בחובות הארנונה של החברה. להלן יפורט נימוקי.

    בפתח נימוקי אציין כי מחקירתה הנגדית של גב' ולריה על ידי ב"כ המועצה על התצהירים שהגישה (תצהיר מיום 28.5.13 אשר צורף לבקשת הרשות להגן וכן תצהיר מיום 26.11.14 אשר הוגש כתצהיר עדות ראשית), עלה כי אין לה ידיעה אישית אודות הקורות עם החברה; חוב הארנונה; מועד הפסקת הפעילות של החברה; נכסי החברה ומה שאירע איתם.

    בנסיבות אלו לא ניתן לבסס ממצא כלשהו על התצהירים מטעמה.

    לכך אוסיף כי בתצהיר הראשון נרשם כי מי שניהל בפועל את החברה היה מר יוסי מודן (סעיף 8 לתצהיר) בתצהיר השני נרשם כי מי שניהל בפועל את החברה היה מר לויפנפלד (סעיף 5 לתצהיר).

    מר יוסי מודן מוזכר גם בתצהירו של מר לויפנפלד כמי שניהל את החברה בשלב כלשהו וכמי שהיה שותף בחברה.

    אותו מר יוסי מודן, שהיה מעורב בחברה ויש לו ידיעות אודות העניינים השנויים במחלוקת - לא הובא לעדות.

    כמו כן לא הובאה לעדות גב' יוליה, שהינה כאמור אמה של גב' ולריה, ובת הזוג של מר לויפנפלד, על אף שלפי טענתו של האחרון, כספים מחשבונה של החברה הועברו לחשבונה של גב' יוליה ומשם עברו לתשלום ספקים ומשכורות.

    מהמסמכים והעדויות שהוגשו/נשמעו בתיק זה, עולה כי לחברה היו נכסים – לרבות כספים. כמו כן עולה כי גב' ולריה לא הציגה תמונה מלאה אודות ההתנהלות הכספית של החברה ואודות הקורות עם נכסיה. לא הוצגו בפני בית המשפט כל המסמכים הדרושים ולא הובאו לעדות כל העדים הרלוונטיים, משכך כשלה גב' ולריה לסתור את החזקה.

    בעניין זה ראה ת"א 40931-06-13 עיריית ירושלים נ' שירותי מזון מוכן ואח', שם נקבע כדלקמן – "עוד נפסק, כי על מנת לעמוד בנטל האמור לא די באמירות כלליות או בהתייחסות כוללנית לנכסי החברה. על בעל השליטה להציג תשתית עובדתית ראויה שתיתמך בראיות ממשיות. עליו להציג תשתית ראייתית מלאה, שתתייחס לכלל הרכוש של החברה וככל שהוא טוען כי הנכסים נמכרו למאן דהוא עליו להראות כי שולמה כנגד תמורה מלאה"

    וראה גם – ע"א (מחוזי ת"א) 2139/08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו, שם נקבע כדלקמן "לא די לצורך עמידה בנטל מכוח החזקה בסעיף 119א(א)(3), בהתייחסות כוללנית לנכסי החברה. בעל השליטה המבקש לסתור החזקה צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים, שמצבת הנכסים של החברה במועד הפירוק או הפסקת הפעילות שימשה כולה לצורך פירעון חובותיה של החברה לנושיה. הוכחה המתייחסת לחלק מן הנכסים או לחלק מהנושים אין בה די...".

    לאור העדויות שנשמעו והתהיות העולות מהמסמכים והעדויות שכן הוצגו בפני, לא די בהצהרתה של גב' ולריה, לה צורפו דפי החשבון שלה – כי לא קיבלה דבר או חצי דבר מהחברה – כדי לסתור את החזקה הקבועה בחוק.

    באשר למסמכים שנערכו על ידי רואה החשבון אציין כי הללו אכן התקבלו כראיה בהסכמת המועצה, אולם רואה החשבון לא הובא לעדות על מנת לסתור את התהיות וסימני השאלה העולים מהמסמכים בתיק.

    בעניין זה ראה עניין הלל שנזכר לעיל שם נקבע כדלקמן – "המערערים..לא הוכיחו טענתם כי המזומנים... שנצברו בקופת החברה בסוף שנת 2004 נצרכו בפעילות השוטפת במהלך שנת 2005... במצב דברים זה עדות רואה החשבון הייתה מכרעת, ובאמצעותו ניתן היה לפרוס את מלוא התמונה בפני הערכאה הדיונית אודות מצבה הכספי של החברה ואודות השאלה האם בעלי השליטה קיבלו נכס מנכסי החברה אם לאו. אין צורך להזכיר כי על מחדלם של המערערים מלהביא את עדות רואה החשבון לעדות ומלצרף ראיות ממשיות אחרות שמתבקשות בנסיבות העניין כפי שהובהרה לעיל, חל הכלל הידוע לפיו בעל דין שנמנע מלהביא ראיה וגם לא נותן הסבר למחדלו, מוחזק כמי שפעל כך כדי למנוע הבאת הראיה אשר קרוב לוודאי תפעל לרעתו".

     

    להלן התייחסותי למסמכים והראיות שהוגשו:

    • האם לחברה היה מלאי ו/או רכוש קבוע, מלבד אותם אמצעי יצור שנטען שנמכרו ללוגין סבטלנה.

      המועצה טוענת כי בהתאם למוצג ת/3 שהינו מאזן מבוקר של החברה, לשנה שהסתיימה בחודש דצמבר 2010, לחברה היה רכוש קבוע ומלאי.

      הרכוש הקבוע היה בסך של 50,158 ש"ח.

      גב' ולריה ו/או מר לויפנפלד לא ציינו מה ארע בגורלו של אותו רכוש קבוע.

      כך למשל בתצהירו של מר לויפנפלד נרשם כי החברה רכשה בין היתר מקררים אולם בחשבונית של מכירת הציוד הנטענת לספק לוגין סבטלנה, מוזכר רק מקרר אחד.

      לפי אותו מאזן ת/3, לחברה היה מלאי בסך של 71,248 ₪. מר לויפנפלד טען פעם אחת כי המלאי נמכר – בלי להציג כל הוכחות לכך - ופעם אחרת טען כי לא היה בכלל מלאי לחברה.

      בהעדר הוכחה מה עלה בגורלם של המלאי והרכוש הקבוע, הדעת נותנת שאלו עברו לידי גב' ולריה.

      גב' ולריה טוענת כי מדובר בחברה שלא היה לה כל פריט רכוש בעל ערך משמעותי מלבד אמצעי ייצור בסכום זניח, שנמכרו תמורת סגירת חוב לספק לוגין סבטלנה.

      לחברה גם לא היה מלאי עסקי שניתן היה להיפרע ממנו.

      בעניין זה אני קובעת כי מהחומר שהונח בפני עלה כי לחברה היו נכסים נוספים ולא רק אותם פריטים שנמכרו על פי הטענה ללוגין סבטלנה. על אף האמור לא ניתן פירוט ו/או הסבר מה נעשה עם אותם נכסים. בנסיבות אלו הרי שלא הורם על ידי גב' ולריה נטל ההוכחה הדרוש

      בהתאם למאזן החברה שהוגש לתיק לשנת 2010 ת/3 – לחברה היה רכוש קבוע בסך 50,158 ₪ וכן מלאי בסך של 71,248 ₪.

      הוצג גם מאזן לשנת 2011 אולם מדובר במאזן שאינו מבוקר, ולא ניתן לפיכך ללמוד דבר ממאזן זה. כמו כן עיון במאזן 2011 מעלה כי הוא חלקי בלבד (נראה כי הוגש רק דף אחד מתוך מספר דפים).

      בעניין זה גם אפנה למכתבה של החברה למועצה מזמן אמת, אשר צורף כנספח ט' לתצהיר המועצה שם נרשם, "לצורך כך נעשו שיפורים משמעותיים במבנה..בנוסף לשיפורים במבנה הקיים נקנה גם ציוד רב לצורכי הייצור כגון מכונות לקיצוץ ירקות, מטגנות תעשיתיות, עגלות נירוסטה, שולחנו נירוסטה מכל סוג סה"כ החברה השקיעה בשיפוצים ובציוד כ300א' ש"ח. עבודות במבנה וקניית הציוד לקח כ – ארבעה חודשים" (הדגשה שלי – הח"מ).

      הדברים שנרשמו במכתב + עלויות המלאי והציוד הרשומות במאזן, אינם עולים בקנה אחד עם האמור בתצהיר מר לויפנפלד לפיו מר מודן מכר לספק בשם לוגין סטבטלנה פריטים זניחים ביותר במושגי ערך , בסך של של 11,800 ₪, וכי פריטים אלו הם הנכסים היחידים של החברה (ראה סעיפים 18 – 22 לתצהירו).

      תשומת הלב כי חלף זמן לא רב בין תחילת הפעילות של החברה בנכס 01.10.2010 (וראה גם מועד רישום החברה הראשוני 07.09.2010) לבין מועד סיום שכירת הנכס (14.02.2012), כך שלא ניתן לומר כי אותו הציוד הספיק באותו זמן קצר, להתבלות ולאבד את כל שוויו ו/או מרבית משוויו.

      בעניין אותו רכוש קבוע טען מר לויפנפלד במהלך חקירתו הנגדית כי חלק מהרכוש הקבוע כלל גם את המחיצות וההפרדות במבנה שלא שייכות לציוד, אולם כאשר נדרש לספק תימוכין לטענה זו, טען כי המסמכים הרלוונטיים נמצאים אצל רואה החשבון שלו (פרוטוקול עמ' 17 למטה עמ' 18 למעלה). רואה החשבון של החברה לא הובא כאמור לעדות.

      במסמך שצורף לתצהירו של מר לויפנפלד שכותרתו "סלטי הכפר 2010 בע"מ ביאורים לדוחות הכספיים לשנה שהסתיימה ביום 31 לדצמבר 2010", נרשם כי הרכוש הקבוע שהוערך כאמור בסך של 50,158 ₪ הינו – מדפסת בסך של 2,500 ₪, מערכת קירור בסך של 21,035 ₪ וציוד בסך של 28,000 ₪.

      לא ברור הכיצד מערכת קירור שהוערכה בסך של 21,035 ₪ בתחילת הדרך, הופכת בסוף הדרך למקרר שנמכר בסכום של 500$ (ראו חשבונית המכירה ללוגין סבטלנה).

      בכל הנוגע למלאי לא הובאו כל ראיות מה עלה בגורל אותו מלאי. מר לויפנפלד טען כי המלאי נמכר אולם הודה כי אין לו כל הוכחה לכך (פרוטוקול עמ' 18 שורות 23 – 31).

      בשעה שמהמסמכים והעדויות שנשמעו, עולה כי לחברה היו נכסים ומלאי שלא ידוע מה עלה בגורלם, רובץ הנטל על בעל השליטה להוכיח שלא הגיעו לידיה.

      נטל זה לא הורם.

       

    • דיון בטענת גב' ולריה לפיה אמצעי היצור של החברה נמכרו ללוגין סבטלנה, תמורת קיזוז החוב אצל נושה זו.

      גב' ולריה טוענת כאמור כי מספר פריטים בעלות זניחה נמכרו ללוגין סבטלנה שהינה נושה של החברה אשר סיפקה לה סחורה ומוצרים, אולם לא קיבל את התמורה המגיעה לה. המכירה הייתה בסך של 11,800 ₪, לא כולל מע"מ. לתמיכה בטענותיה סופקה חשבונית מס שהוציאה החברה לטובת לוגין סבטלנה, בה ישנו פירוט של הציוד שנמכר וסכום המכירה.

      בגין אותה מכירה נסגר החוב אצל אותו נושה/ספק.

      הכסף ממכירת הציוד המועט שהיה בבעלות החברה, הופקד ישירות בחשבון החברה וקוזז כנגד חובות החברה.

      המועצה טוענת כי גב' ולריה כשלה בהבאת נתונים שיסייעו להבין את מהות הקיזוז בגין מכירת הציוד הנטען. לא הוצגו כל ראיות בדבר מהות הקיזוז הנטען, היכן הוא נרשם והאם אכן באמת נסגר החוב אצל הספק ששמו "לוגין סבטלנה".

      על פי מוצג ת/4 – א', שהינו כרטסת החשבונות של החברה של אותו ספק, החוב לא נסגר ולא ניתן ללמוד משם על אותו קיזוז נטען.

      בכל מקרה הרי שמדובר כאן בהעדפת נושים אסורה. העדפת הנושים בוצעה מתוך שיקולים אישיים, שכן הוכח כי מר לויפנפלד עובד עד היום אצל ספק זה.

      בעניין זה אני קובעת כי לא הוכח שניתנה תמורה מלאה עבור הפריטים שנמכרו לספק לוגין סבטלנה.

      בתצהירה הראשון של גב' ולריה נרשם כי מי שניהל מו"מ עם הספק בשם לוגין סבטלנה בעניין קיזוז החוב היה מר מודן (ראה סעיף 10 לתצהיר) וכך גם נרשם בתצהיר של מר לויפנפלד.

      אותו מר מודן כאמור לא הובא לעדות.

      בכל מקרה לא הוכח בשום דרך כי הסכום ששולם על ידי לוגין סבטלנה עבור הציוד היווה תמורה מלאה עבור אותו ציוד.

      כמפורט לעיל, מהמסמכים והראיות בתיקגם עולה כי הציוד שנמכר לספק לוגין סבטלנה, לא היה הציוד היחיד בחברה.

       

    • דיון בכספים שהועברו על ידי גב' ולריה מחשבון החברה לאמה גב' יוליה.

      גב' ולריה מודה כי בוצעה העברה של כספים מהחברה לאמה גב' יוליה, אולם המשיכה וטענה כי הכספים הועברו לחשבון של גב' יוליה עבור תשלום לספקים. מר לויפנפלד ציין בתצהירו כי היה צריך להעביר את מניות החברה לשותף מר יוסי מודן, אולם בשל בעיות ועיקולים לא ניתן היה לבצע את העברת המניות. לפיכך סירב מר יוסי מודן שהחברה תמשיך להוציא שיקים מהחשבון ולכן נוצר צורך לעשות שימוש בחשבונה של הגב' יוליה עבור תשלום לספקים, לעובדים וכיוצ"ב. בנסיבות אלו עברו כספים מהחברה אל חשבונה של הגב' יוליה אולם במקביל יצאו שיקים מחשבונה לספקים ועובדים.

      הכספים הנ"ל הועברו במסגרת הניהול השוטף של החברה ואין כל אינדיקציה להסיק כי מדובר בהברחת כספים.

      מעולם לא נטען כי פקיד השומה לא קיבל את דו"חת החברה כמהימנים או כי פסל את ספריה.

      גב' ולריה כאמור חשפה את פרטי חשבון הבנק שלה לרבות פירוט תנועות העו"ש כדי להוכיח כי לא קיבלה לכיסה ולו אגורה שחוקה אחת מנכסי/כספי החברה.

      המועצה טוענת כי הטענה לפיה בוצעו תשלומים מחשבונה של יוליה לספקים ומשכורות לא הוכחה בשום צורה. לא הוצג בעניין זה כל תיעוד וכל אסמכתא. מדובר בסכומים משמעותיים בסך של 286,000 ש"ח שעברו מחשבון החברה לחשבונה של יוליה, כך לפי ת/1, כרטסת הנהלת החשבונות של החברה.

      העברות הכספים מחשבון החברה לחשבון גב' יוליה מוצאות ביטוין גם בכרטסת מוצג ת/2, הכרטסת של בעלת השליטה בחברה, הגב' ולריה, והן בכרטת חו"ז בעלים של גב' ולריה, מוצג ת/5.

      הטענות לפיהן הכספים נמשכו עבור משכורות וספקים הינן מופרכות, גם מהטעם שחשבונה של גב' יוליה היה חשבון מוגבל.

      בהעדר הוכחה מה נעשה עם הכספים, הדעת נותנת שאלו הועברה לגב' ולריה.

      בעניין זה אני קובעת כי טענות גב' ולריה לפיהן הכספים שהועברו מחשבון החברה לחשבון הגב' יוליה שימשו לתשלום לספקים ולמשכורות – לא הוכחו

      מעיון במסמכים עולה אכן כי כספים עברו מחשבון החברה לחשבונה של גב' יוליה בסכומים משמעותיים ואין על כך מחלוקת (ראה למשל כרטסת אשר הוגשה כת/2). גב' ולריה והעד מטעמה לא הציגו כל הוכחה לפיה אכן אותם כספים שהועברו מחשבונה של גב' יוליה לחשבונה של החברה, אכן שולמו לספקים או לעובדים.

      בעניין זה ראה חקירתו של מר לויפנפלד –

      "ש.אתה טוען שהעברתם את הכסף ליוליה ומשם הועברו לספקים ומשכורות, מפנה לסעיף 25 תראה לי למה שילמת ואת האסמכתאות

      ת. אין בתצהיר"

      (עמ' 16 שורות 12 -14).

      וראו גם את חקירתה של גב' ולריה -

      "ש.יש יתרת פתיחה של 83,000 ש,ח ואחר כך יתרת חובה של 305,000 תחת הכותרת משיכות יוליה, אמרת שאין לך אסמכתא למשיכות אלה, וביקשתי להסביר את הפער אמרת שאת לא יודעת

      ...........

      ש. 300,000 ₪ הרבה מאוד כסף ואת כל הזמן מספרת שאת לא יודעת

      ת. כי אני לא יודעת

      ש. אבל זה 300,000 ₪

      ת. "העדה מושכת בכתפיה"". 

      (עמ' 23 למעלה).

      וראה עוד בחקירתה של גב' ולריה

      "ש. מפנה אותך לכרטסת של החברה לשנת 2011 – ת/1 מהחברה שבבעלותך נמשכו מאות אלפי ש"ח, תוכלי להציג אסמכתא לאן עבר הכסף

      ת.לא"

      (עמ' 22 שורות 23 – 22).

      וראה גם -

      "ש. מציג לך את הכרטסת בעלים שלך של החברה – ת/2 זו כרטסת שרשום עליה שמך נכון

      ת. כן

      ..

      ש. יש לך הסבר לפער שבין יתרת הפתיחה לסגירה

      ת. אני לא יודעת, חתמתי על מה שצריך". 

      (עמ' 22 למטה, עמ' 23 למעלה).

      דפי החשבון של גב' יוליה הוגשו וסומנו נ/1 אולם עיון באותם דפים לא מלמד מה נעשה עם אותם כספים שהועברו מחשבון החברה לחשבונה של יוליה.

      אותם כספים הם גם בבחינת נכסים. החזקה לפיה הם עברו לגב' ולריה – לא נסתרו.

       

    • האם יש לפטור את גב' ולריה מחוב הארנונה של החברה בשל טענות שהעלתה נגד התנהלות המועצה

      טוענת גב' ולריה כי בשל פעולות שביצעה המועצה בעצמה ירדה מלוא השקעת החברה לטמיון. פעילות החברה הופסקה בעצם בעטיין של פעולות המועצה אשר עם פתיחת העסק החלה לשלוח פקחים מטעם משרד הבריאות, אשר הורו לחברה לסגור את הליך הייצור ולמלא אחר הוראותיהם. על אף שההוראות מולאו נשלחו שוב הפקחים למקום והביאו בסופו של דבר להפסקת הפעילות של החברה.

      המועצה טוענת מנגד כי מדובר בטענות מופרכות.

      בנוסף הפקחים נשלחו מטעם משרד הבריאות ולא מטעם המועצה.

      החברה פנתה בזמנו למועצה על מנת לבקש פטור מארנונה בתקופה בה בצעה עבודות בנכס, במסגרת פניות אלו לא הזכירה ולו במילה טענות אלו והן נטענו לצורך הליך זה בלבד.

      לא הוכח בשום צורה כי בשל פעולות שנקטה המועצה נפגעה הפעילות העסקית הכלכלית של החברה.

      בעניין זה אני מצאתי לנכון לדחות את טענותיה של גב' ולריה. 

      אותן הוראות של הפקחים ו/או אותם צווי הפסקה כלל לא הוגשו ולא צורפו. מכל מקום נציגת העיריה, מנהלת מחלקת הארנונה, העידה עדות שלא נסתרה לפיה: "לי לא היו מפקחים בנושא הארנונה. במהלך התקופה של השיפוצים הייתה הפנייה של השיפוצים.. וזה היה הפיקוח היחיד שהמחלקה שלי בעירייה הוציאה לנכס" עמ' 10 שורות 8 – 11).

      וראה גם בהמשך עדותה -

      "ש. מה אתם עושים שאתם מקבלים תגובה או תשובה מבעלי החברה, שלמעשה החברה נסגרה מהפסדים כספיים מאוד גדולים....בין היתר בגלל מהלכים שננקטו נגדם באמצעות משרד הבריאות

      ת. מהלכי משרד הבריאות אינם קשורים אלינו" עמ' 11 שורות 6 – 9.

      מעיון בנספחים ח' ו-ט' לתצהיר המועצה, שהינם מכתבים שנכתבו על ידי החברה למועצה, עולה אכן כי בזמן אמת ציינה החברה בפני המועצה, כי מי שדרש מהחברה לבצע שינויים במבנה היה משרד הבריאות.

      במסמכים אלו החברה כלל אינה מפנה אצבע מאשימה כלפי המועצה.

       

    • דיון בטענת גב' ולריה לפיה המועצה התנהלה בחוסר תום לב

      טוענת גב' ולריה כי במהלך דיון ההוכחות התברר כי המועצה החלה לפעול בשני מישורים לשם גביית החוב נשוא התביעה, הן בהליך זה והן בהליכי הוצל"פ - בבקשה לביצוע שטרות שנמסרו לה מחשבונה של הגב' יוליה.

      בעניין זה אני סבורה כי אין בניסיונות המועצה לגבות את חוב החברה, משום חוסר תום לב, ואוסיף כי חזקה על המועצה שלא תגבה פעמיים את החוב המגיע לה.

      ביתר פעולות/מעשי המועצה המפורטות בסיכומי גב' ולריה (בסעיפים 47 – 55), לא מצאתי משום חוסר תום לב.

       

      לסיכום

    • אני קובעת כי התקיימו כל הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במקרה דנן, ולכן יש מקום לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת 2, גב' ולריה קיסיליוב, לשלם למועצה את חוב הארנונה של החברה.

      בעניין זה אציין כי לא מצאתי מקום לדון בטענת גב' ולריה לפיה בפסיקה מסתמנת מגמה להגביל את סכום החוב שניתן לגבות מבעל השליטה, בהתאם לגובה נכסי החברה, שכן הוכח לי כי סה"כ הנכסים, לרבות הכספים שהיו לחברה, עולים על גובה חוב הארנונה.

    • חוב הארנונה מגיע לסך של 65,276 ש"ח נכון ליום 24.01.2013.

      סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ – 1980, מיום 24.01.2013 ועד התשלום בפועל.

      הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיה של הגב' ולריה.

    • כמו כן תשלם הנתבעת 2, גב' ולריה קיסיליוב, למועצה שכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ וכן תשלם למועצה סך של 2,214 ש"ח בגין אגרת בית משפט (מחצית ראשונה + מחצית שנייה),, סכום זה ישולם גם כן תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיה.

    • המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    • הודעה לצדדים זכות הערעור.

       

      ניתן היום, ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.