ת"א 16719-11-12

1.בפניי תביעה כספית שעילתה הפרת חוזה. בין הצדדים נחתם ביום 15/3/11 הסכם מכר (להלן: "ההסכם") ולפיו רכשה התובעת מהנתבעים (להלן גם "המוכרים") את זכויותיהם במקרקעין, הידועים כגוש 1007, חלקה 113/1 ברחוב הנעורים 9/2 בפרדס חנה כרכור ואשר כוללים בית מגורים צמוד קרקע ומחסן בשטח בנוי של 160 מ"ר המהווה יחידה אחת מתוך בית דו משפחתי (להלן: "הנכס" או "המקרקעין").

הרקע

2.לפי סעיף 2 להסכם, העוסק בהצהרות המוכרים, הצהירו הנתבעים כי בנסח הרישום (שצורף כנספח א' להסכם) קיימות הערות משנת 1987 ו- 1995 בדבר הפקעה לצורכי ציבור של חלק מהמקרקעין (הפקעה שטרם יצאה אל הפועל), המחייבת שינויים בנכס בהתאם לתשריט שצורף להסכם כנספח ג'.

בסעיף 3.9 להסכם, הצהירו הנתבעים, כי הם הגישו בקשה להיתר בניה בהתאם לתשריט (הבקשה הוגשה כבר בשנת 2009) וכי השינויים שיידרשו בנכס הינם כדלקמן: "החניה בחזית רחוב הקנאים תוזז מטר אחורה; הגדר החזית זו תוזז מטר אחורה; עם הזזת הגדר הפרגולה בחזית זו תצטרך לעבור התאמה כדי לשמור על המרחק מגבול החלקה החדש בהתאם לתב"ע התקפה; המחסן הישן מסומן כמיועד להריסה. כן מצהירים המוכרים כי מלבד השינויים הנ"ל במצב הקיים כל הבנוי והמחובר לנכס בנוי כדין וצפוי לקבל לגיטימציה והיתר בניה בהתאם לבקשה". כמו כן התחייבו הנתבעים להשלים בעצמם ועל חשבונם את כל ההליכים לקבלת היתר הבניה בתוך 6 חודשים ממועד החתימה על ההסכם, דהיינו עד ליום 15/9/11.

3.בסופו של יום, ולאחר מספר החלטות מטעם הוועדה, ניתן ביום 10/10/11 ההיתר המבוקש לתוספות בנכס, בתנאי שהעבודות האמורות בו (ובכלל זה הריסה ופירוק של פרגולות והעתקת מחסן) תבוצענה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970. כן צוין, כי ההיתר יפקע בתום 3 שנים מיום נתינתו.

תמצית טענות הצדדים

4.בכתב התביעה טענה התובעת, כי הנתבעים הפרו את ההסכם ולא השלימו את הליכי הלגליזציה מול רשויות התכנון לבנוי בנכס, בתוך המועד שנקצב לצורך כך בהסכם; הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם הן בהיבט "הלגליטטבי" - לא ניתן היתר למצב הקיים בנכס, והן בהיבט המעשי לא ביצעו את העבודות הנדרשות לשם התאמת המבנה לבקשה להיתר הבניה שהוגשה, ובהמשך להיתר המותנה שניתן, ובכלל זה הריסת המחסן והפרגולה המערבית עד לאותו המועד.

מוסיפה התובעת לטעון, כי הואיל והנתבעים נטלו על עצמם את ההתחייבויות הנ"ל בשעה שעמד להם ליווי מקצועי ומשפטי לאורך כל הדרך, ומשעה שאלו הופרו, הרי שהיא זכאית על פי סעיף 14 להסכם, לפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם בשיעור 10% מסכום התמורה (סכום השווה ל- 150,000 ₪) מבלי שיהא עליה להוכיח כל נזק.

5.לטענת התובעת, מודבר בהפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם מפני שהיא ניאותה להתקשר עם הנתבעים בהסכם, ולשלם את מלוא התמורה המוסכמת בגין הנכס, רק על יסוד ההצהרות וההתחייבויות בעניין הוצאת ההיתרים לנכס, ולו ידעה כי אין בדעת הנתבעים למלא אחר התחייבויותיהם לעניין הכשרת הנכס, הרי של הייתה מתקשרת עמם בהסכם, ככל קונה סביר אחר.