ת"א 16638-07-14 גדעון ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ ואח',ת"א 41254-06-14 שמילוביץ ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ ואח'

מונחת לפניי בקשת המבקש (התובע והנתבע שכנגד), מר ניסים גדעון, לעדכון החלטת בית המשפט מיום 13.7.14 אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים בקשר לבקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי המבקש.

בגדר הבקשה מבקש המבקש כי להחלטה מיום 13.7.14 תתווסף פסקה נוספת המטילה על המשיבה, פז חברת נפט בע"מ (להלן: "פז"), את החובה לבצע "על חשבונה את עבודות התשתית, באופן מיידי, ולא יאוחר מלוח הזמנים הנדרש על ידי המשרד להגנת הסביבה, ועל פי הסטנדרטים הנדרשים ע"י המשרד להגנת הסביבה, והנהוגים ביתר תחנות פז" (מתוך הרישא לבקשה).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בשל הנימוקים הבאים:

1. ברע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה, פ"ד נה (5) 592, 597 (2001), מאזכרת כב' השופטת ארבל את דבריו של המלומד י' זוסמן לפיהם:

   "פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין. לפיכך ניתן פסק הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון שאדם טעה או הוטעה או שהסכם נוגד את החוק, או מחמת הפרתו, או בגלל שינוי מהותי בנסיבות; אולם כל עוד קיים פסק הדין, אין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר" [י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995), 549 (להלן: "זוסמן")].

   כן מציינת כב' השופטת ארבל את ההלכה לפיה:

   "פסק דין שניתן בהסכמה והוסכם כי הוא יהיה סופי ויקיים את המחלוקות בין הצדדים, אין לפותחו אלא במקרים נדירים כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות היוצר בעליל מצב של אי צדק" (עמ' 597).

   הלכה זו יפה כוחה גם ביחס להחלטת בית משפט מיום 13.7.14 אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים בעקבות בקשה לסעד זמני שהגיש המבקש ביום 8.7.14.

2. בהחלטה מיום 13.7.14 נקבע, בין היתר, כי:

   "לצדדים שמורה הזכות לטעון ולהוכיח במסגרת ההליך העיקרי מי מביניהם חייב בכל יתר התשלומים הכרוכים בניהול ובאחזקת התחנה ולפיכך מוסכם כי עד למתן פסק דין בתיק העיקרי אף צד לא יהיה מוסמך לקזז תשלומים אשר לטענתו הצד האחר חייב בתשלומם" (ע' 4, ש' 20-18 בפרוטוקול הדיון מיום 13.7.14; ההדגשות אינן במקור – ב' א').

   יוצא איפוא כי על פי החלטה זו, נשמרה לכל אחד מהצדדים הזכות לטעון כי בכפיפות לחובתה של המשיבה לשאת בתשלום דמי חכירה בעניין התחנה (כמפורט בסעיף 1 של ההחלטה), כל יתר התשלומים הכרוכים בניהול ובאחזקת התחנה יקבעו במסגרת פסק הדין שיינתן בהליך העיקרי. ברי אם כן כי רשאי כל צד לטעון במסגרת ההליך העיקרי כי עלות זו או אחרת צריכה לחול על הצד האחר, אך זאת מבלי לגרוע מחובתו של כל צד לשאת, בתקופת הביניים שעד למתן פסק דין בהליך העיקרי, במלוא העלויות החלות עליו על פי ההחלטה מיום 13.7.14, על פי הוראות הדין או על פי דרישת הרשויות. הדרישה לביצוע עבודות התשתית נושא הבקשה הופנתה על ידי המשרד להגנת הסביבה אל המבקש (ולא אל חברת פז), בהיותו מפעיל התחנה, כחלק מהתנאים הנדרשים למתן רישיון עסק של תחנת תדלוק – ומכאן שמדובר בתשלומים "הכרוכים בניהול ובאחזקת התחנה". לפיכך, אני סבור כי מבחינה מהותית בקשה זו אינה באמת בקשה ל"עדכון" ההחלטה מיום 13.7.14 (כפי שהוגדרה על ידי המבקש) – אלא מדובר בבקשה לשינוי חד צדדי ומהותי של החלטה זו, לאחר חלוף למעלה משנתיים מאז נתינתה. נוכח ההלכה בקשר לתוקפו המחייב של פסק דין (או החלטה) שבהסכמה והעובדה שכל עוד הוא קיים "אין כוחו נופל מכוחו של פסק אחר" (זוסמן, עמ' 549) – ברי כי אין אפשרות לכך שבית המשפט יענה לבקשתו של המבקש לשינוי חד צדדי של ההחלטה מיום 13.7.14.

3. כמצוין לעיל, ההחלטה מיום 13.7.14 נתנה תוקף להסכמת הצדדים, בקשר לבקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי המבקש. מכאן כי אף את הבקשה דנן לעדכון ההחלטה הנ"ל יש לבחון בראי העקרונות הנוגעות בבקשה לסעד זמני, ובהן סוגיית השיהוי. ההלכה בעניין זה הוגדרה על ידי כב' השופט גרוניס ברע"א 8630/05 ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדי נ' עיריית הוד השרון (פורסם בנבו, 10.4.2007) כדלקמן:

   "אף כאשר נטען שיהוי בגדרה של בקשה למתן סעד זמני בוחן בית המשפט את יסוד ההשתהות. ואולם, המועד ממנו נבדקת ההשתהות בהגשת בקשה למתן סעד זמני אינו המועד בו קמה עילת התביעה, אלא המועד בו קם הצורך בסעד זמני. אעיר, כי פעמים רבות המועד בו קמה עילת התביעה והמועד בו קם הצורך בסעד זמני חד הם, אך אין אלו פני הדברים תמיד. חשיבותו של המועד בו התעורר הצורך בסעד זמני נובעת מאופייה של בקשה למתן סעד זמני. ככלל, נדונה בקשה למתן סעד זמני בטרם נתבררה התביעה לגופה וממילא בטרם קבע בית המשפט כי עומדת לתובע הזכות לה הוא טוען. משכך, לא ייעתר בית המשפט לבקשה, אלא אם המבקש שכנעו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות מוקדמת על דרך של מתן סעד זמני. מבקש שהשהה בקשתו יתקשה לשכנע את בית המשפט כי אכן קיימת בה דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני ... מטעם זה, בעת בירור טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני יסתפק לעיתים בית המשפט בעצם קיומה של השתהות ולא ידרוש יסוד נוסף, כגון אלה הנדרשים לשם קבלת טענת שיהוי בהגשת תביעה. כך למשל, גם מקום בו ההשתהות בהגשת בקשה לסעד זמני לא גרמה למשיב נזק, עשויה הבקשה להידחות בשל שיהוי ... אציין, כי יש הרואים בטענת השיהוי משום טענת מניעות, לפיה מבקש שהשתהה בהגשת בקשתו לסעד זמני מושתק מלטעון כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן" (פסקה 6 בהחלטה; ההדגשות אינן במקור – ב' א').

   מהעובדות הנטענות בבקשה עולה כי דבק שיהוי כבד בהגשתה של בקשה זו: