תביעה על סך 150,000 ש"ח בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות והטרדה מינית.
רקע
1.התובע הועסק בעסק משפחתי השייך לנתבע במשך תקופה של כחודשיים עד להתרחשות האירועים נושא התביעה הנוכחית. העסק כולל שתי חברות אשר המשרדים שלהן נמצאים באותו מקום. הן התובע והן הנתבע הם אנשים נשואים עם ילדים. רעייתו של הנתבע (כיום – לטענת הנתבע בעקבות האירועים נושא תביעה זו – גרושתו) עבדה גם היא בעסק, הגם שלטענת הנתבע בחברה שונה מזו שבה עבד התובע.
2.ביום שישי 24.1.2014, בסביבות השעה 23:00, הגיע הנתבע לביתו של התובע, לאחר שנסע למקום יחד עם בנו. הנתבע דפק על הדלת בכוח, והטיח בתובע טענות המתייחסות לקשר לא ראוי שלו עם אשת הנתבע. בין הצדדים ישנה מחלוקת בשאלה מה בדיוק אמר הנתבע, ולכך נתייחס בהמשך. התובע הזמין משטרה, אשר הגיעה למקום ופעלה להרגעת הרוחות. בהזדמנות זו התקיימה שיחה בין התובע לנתבע, בה התייחס התובע להאשמותיו של הנתבע. שיחה זו הוקלטה לפחות בחלקה על ידי הנתבע, ותמליל השיחה הוגש לתיק.
בהמשך הגיש התובע תלונה למשטרה וכן בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד הנתבע, אשר ניתן לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון. למותר לומר, כי עבודתו של התובע אצל הנתבע נפסקה. בין הצדדים התנהל הליך בבית הדין לעבודה, אשר כלל תחילה גם את הטענות שעלו בהליך הנוכחי, אולם בית הדין קבע כי עילות אלו אינן בסמכותו העניינית, ומשכך הוגשה התביעה הנוכחית. נפרט עתה את גרסאות הצדדים בקשר לאירוע ולהשתלשלות שקדמה לו.
גרסת התובע
3.לטענת התובע, אשת הנתבע סיפרה לו כי בינה לבין בעלה ישנה מערכת יחסים עכורה. אשת הנתבע ניסתה להתקרב לתובע, בין היתר בכך שנהגה להחמיא לו על הופעתו ועל ביצועיו העסקיים, הביאה לו אוכל לעבודה, שלחה לו מסרונים ושוחחה איתו על חייה הפרטיים. התובע, שלטענתו לא היה לו עניין באשת הנתבע, מצא את עצמו בעמדה מביכה בה אשתו של "הבוס" מנסה להתקרב אליו ונאלץ "לזרום" עם התנהלות זו, תוך שהוא משתף את אשתו בכל ההתרחשות ומראה לה את ההתכתבויות בינו לבין אשת הנתבע. עם זאת, לטענת התובע לא היה דבר אינטימי או רומנטי בהתכתבויות בינו לבין אשת הנתבע.
4.ביום שישי 24.1.2014 בשעה 23:00 הלם הנתבע בדלת ביתו של התובע וצלצל בפעמון, כאשר אשתו וילדיו הקטנים ישנו בבית והתעוררו כתוצאה מפעולות הנתבע. הנתבע דרש מהתובע לצאת החוצה, ואיים כי אם לא יעשה זאת הוא יספר לאשת התובע כי התובע "מזיין את אשתו". הנתבע הוסיף וקרא לתובע לצאת החוצה תוך שהוא צועק מספר פעמים "זיינת את אשתי" וקרא לעברו קריאות נוספות, כגון "אפס", "לא גבר" ו"ניהלת רומן עם אשתי". הוא טען כי "אני יודע שהיום ב-12 בצהריים ראו אתכם בקניון גבעתיים ויש לי תמונות" ואף פנה לאשת התובע והציע לה לצאת החוצה על מנת שיספר לה על ה"רומן" בין התובע לאשתו. התובע התקשר למשטרה, ורק לאחר שהגיעו השוטרים יצא מהבית ודיבר עם הנתבע בנוכחות השוטרים. לטענת התובע, אשתו נפגעה עד עמקי נשמתה מדברי הנתבע, חששה שהטענות מוצדקות ודרשה מהתובע לעזוב את הבית.
בכתב התביעה נטען כי כחלק מהאירוע הוריד הנתבע את מכנסיו ועמד בתחתוניו בצורה מתריסה, אולם בדיון התברר, על פי עדות התובע עצמו (עמ' 2, שורות 11-10 לפרוטוקול), כי הדבר נעשה לדרישת המשטרה לאחר שהיא הגיעה למקום על מנת לוודא שהנתבע אינו נושא עימו נשק.
5.התובע הגיש תלונה למשטרה נגד הנתבע. כשלושה שבועות לאחר מכן התקשר אליו, לטענתו, הנתבע והשאיר לו הודעות בתא הקולי בהן הוא דורש ממנו להתקשר אליו ואף מאיים כי "אני אהרוס לך את החיים" (נספח 3 לתצהיר התובע). באחת ההודעות אף נשמעה אשת הנתבע כשהיא בוכה ומבקשת מהנתבע "לעזוב אותו". התובע התרשם כי הנתבע מאיים עליה ופנה למשטרה, וזו עיכבה את הנתבע לחקירה למספר שעות ולאחר מכן שחררה אותו. עוד טוען התובע, כי אשת הנתבע שלחה הודעת דואר אלקטרוני שקרית לאשת התובע, בה פירטה את "מעללי" התובע. כמו כן, היא השיגה מידע מתיבת הדואר האלקטרוני של התובע אודות אביו של התובע, פנתה לאב, שיתפה אותו בהתרחשויות וחשפה מידע אינטימי בקשר ליחסים בין התובע לאביו באופן שגרם לקרע ביניהם.
גרסת הנתבע
6.לטענת הנתבע, כשלושה חודשים לאחר שהתובע החל את עבודתו הוא החל לשלוח מסרונים לאשת הנתבע, תוך שהוא מחמיא לה ונוהג בצורה שאינה יכולה להתפרש אלא כחיזור. כמו כן, שלח התובע לאשת הנתבע הצעת חברות בפייסבוק. אשת הנתבע העבירה לתובע מסר לפיו מעשיו אינם מקובלים עליה והיא מבקשת ממנו לחדול מהם, אולם התובע הבהיר לה כי הוא מאמין שעליו ללכת אחרי לבו ולפיכך הוא אינו מתכוון לחדול עד שישיג את אהבתה. בין היתר, שלח התובע לאשת הנתבע מסרונים הכוללים שירי אהבה, והחל להתפתח ביניהם "רומן" הכולל מחמאות, מילות חיזור ודברי אהבה, וכדומה.
7.ביום שישי 24.1.2014 גילה הנתבע, דרך מקרה, התכתבות בין אשתו לבין התובע, במסגרתה הביעה אשתו את רצונה להצטרף לתובע בנסיעה שלו לירושלים. אשתו הודתה באותו מעמד כי התובע "מתחיל" איתה, שהוא נועץ בה מבטים ואף אמר לה שהוא רוצה לעזוב את אשתו למענה (עמ' 39-38 לפרוטוקול). הוא הוכה בהלם והרגיש כי הקרקע נשמטת תחת רגליו. הוא נסע לביתו של התובע יחד עם בנו, מתוך מטרה לקחת את רכב החברה שניתן לתובע כחלק מתנאי העסקתו. הנתבע מאשר כי הטיח בתובע כי "ניהל רומן" עם אשתו והביע את כעסו על כך, אולם מכחיש כי עשה שימוש במילים הבוטות יותר כנטען על ידי התובע. עוד מאשר הנתבע, כי ביקש לדבר עם אשת התובע כדי לברר איתה האם היא יודעת על הרומן (ראו, סעיף 50 לכתב ההגנה).
ההליך
8.בתביעה, שהוגשה על סך 150,000 ש"ח, נטען להתקיימותן של העילות הבאות: לשון הרע, בשל הדברים שנאמרו על ידי הנתבע; פגיעה בפרטיות, בין היתר בשל הטרדת התובע תוך הפרת צו הרחקה; והטרדה מינית. בעניין האחרון נטען, כי יש בהתבטאויות הנתבע ובאופן בו נעשו משום התייחסות מבזה ומשפילה כלפי התובע ביחס למיניותו, וזאת בניגוד לסעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.
9.בכתב ההגנה נטען, כי לא התקיים בענייננו יסוד ה"פרסום" הדרוש לצורך התגבשות עילת לשון הרע, וכי בכל מקרה מתקיימות הגנות אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ("חוק איסור לשון הרע") ותום הלב לפי סעיפים 15(1), (2), (3) ו-(7) לחוק. הנתבע מכחיש כי ביצע עוולה של פגיעה בפרטיות או של הטרדה מינית.
10.במסגרת ההליך העידו מטעם התובע הוא עצמו, אשתו ואביו. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ובנו. בנסיבות המיוחדות של המקרה נעשו על ידי מאמצים רבים כדי להביא לסיום התיק בהסכמה, אך ללא הצלחה. בנסיבות אלו, אין מנוס מלהכריע בתביעה.
דיון והכרעה
11.בטרם ניכנס לגוף העניין נידרש לטענת הנתבע כי על התביעה להידחות על הסף בשל כך שהתובע לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים כפי שהתחייב. בקדם המשפט שהתקיים ביום 1.10.2017 נרשמה לפרוטוקול הסכמת הצדדים כי "התובע יהיה רשאי להגיש תצהיר המצהיר כי אין בידיו מסרונים נוספים על אלו שצורפו לתצהיר העדות הראשית במועד ההוכחות, וכי אם לא יוגש תצהיר כזה, תידחה התביעה" (עמ' 5, שורות 25-24 לפרוטוקול). להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה. ביום 13.5.2018 התקיים דיון ההוכחות הראשון. בא כוח הנתבע טען, כי יש לדחות את התביעה בשל כך שלא הוגש תצהיר כזה. בא כוח התובע טען, כי התובע נמצא והוא יכול להצהיר על כך, אך בא כוח הנתבע טען כי מדובר בדבר הדורש בדיקה. בתגובה לכך הבהיר התובע כי העביר את כל המסרונים שברשותו כבר בתחילת ההליך. בדיון ניתנה החלטה לפיה הדיון יימשך, תוך שטענות הצדדים שמורות להם. בא כוח הנתבע ביקש לעצור את הדיון על מנת לאפשר לו להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובקשתו נדחתה (עמ' 10-8 לפרוטוקול). עוד באותו יום הגיש התובע את תצהיר הגילוי.