ת"א 1626-11-11 עקליאן נ' ציון ואח'

1.לפני תביעה אשר הוגשה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

התביעה הוגשה על ידי ע' כנגד ביני ציון וכנגד שירביט חברה לביטוח בע"מ.

העובדות הצריכות לעניין

2.התובע, יליד 23.9.56, הינו אביו של ע' אומיד ז"ל, אשר נפטר בתאריך 13.5.05 כתוצאה מפציעתו בתאונת דרכים בתאריך 4.5.05 (להלן: "המנוח") ודוק: התביעה דנן איננה מתייחסת לנזקיו של המנוח, אשר נדונו והוכרעו במסגרת תובענה שהוגשה בבית המשפט השלום בתל אביב (ת.א. ת"א 167671/06, כמו גם ערעור אשר הוגש על ידי הנתבעת, בגדרו הופחת סכום הפיצוי שנפסק לעזבון המנוח), אלא לנזקי אבי המנוח (להלן: "האב") בגין נזקיו הנטענים כתוצאה מפטירת בנו בתאונה.

3.מכתב התביעה עולה, כי התובע, רעייתו ושני ילדיו הקטינים עלו לישראל כשנה וחצי לפני התרחשות התאונה, כאשר "המנוח עלה ארצה לפניהם, בגפו, והכין את הקרקע לקליטתם" (סע' 9 לכתב התביעה).

לאחר העלייה לישראל רכשו התובע ורעייתו דירה בחולון, והתובע פתח חנות לממכר אביזרי אופנה ומתנות (סע' 9 לתצהיר).

התובע טוען, כי כתוצאה מנזקיו בגין מות בנו בתאונה, הוא סבל, בין היתר, מנזקים כספיים בשל חוסר אפשרותו לנהל את עסקיו, אולם בתצהירו (סע' 10) בחר התובע שלא לפרט את רווחיו עובר למות בנו, לעומת ההפסדים הנטענים לאחר מותו, והעדיף להשתמש במושגים עמומים ומעורפלים כגון "רכישת סחורות" לעומת "היקף מכירות" לתיאור הפסדיו הנטענים, אולם חרף האמירות המעורפלות והשימוש בביטויים עמומים, ברור כי עסקו של התובע לא נהנה מרווחים כספיים עובר למותו הטראגי של המנוח, כי אם מהפסדים, עובדה המוסברת על ידי התובע בכך שהעסק "עדיין לא הגיע למימוש הפוטנציאל שלו" (סע' 10 לתצהיר).

בתצהירו מודה התובע, במובלע, בניהול ספרי חשבונות בחסר ובניגוד לדין, לדבריו, משום שבאותה עת לא היה "ער לכל סוגיות המס" (סע' 10), כך למשל, לדבריו בתצהירו, למרות שהמנוח עבד אצלו, הוא לא קיבל תלושי משכורת "ומאידך גיסא – היו הכנסות מהחלפות מוצרים שלא נכנסו לדיווח" (שם), וחרף המסקנה הברורה, על פיה העסק לא הניב רווחים גם לפני פטירתו המצערת של המנוח, נטען כי "העסק פרנס אותנו אך לא הניב רווחים משמעותיים, ואלו היו צפויים להגיע בשנים הבאות..." (שם).

4.עוד עולה מכתב התביעה, כי לאחר פטירתו של המנוח "התובע החל לסבול מתופעות נפשיות פתולוגיות ומאבל מתמשך. הוא שקע בדיכאון וסבל מחרדות, מעצבנות יתר, מהפרעות בשינה, ומקשיי תפקוד ניכרים. הוא נעדר תקופה ממושכת מעסקיו, אשר נפגעו פגיעה אנושה, ולבסוף אף נסגרה אחת החנויות. התובע מתקשה בניהול החנות שנותרה, ונסיונותיו לעבוד כשכיר אף הם עלו בתוהו". (סע' 10 לכתב התביעה).

נוכח האמור, עותר התובע לפיצוי בגין נזקיו, כמפורט בכתב התביעה, לרבות בגין הפסדיו הכספיים הנטענים.