פלוני נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

מחלוקת בשאלת שעור נזקיו של התובע שנפגע בתאונת דרכים.

1. התובע, יליד XX.X.1997, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.1.14. אין מחלוקת בשאלת החבות.

2. בעת התאונה היה התובע בן 16 ו-10 חודשים, תלמיד ישיבה. התאונה ארעה עת רכב על אופניו ומשאית דרסה אותו ומחצה אותו תחתיה.

3. זמן מה לאחר התאונה חזר התובע ללמוד בישיבה והוא ממשיך בלימודיו גם היום, בהיותו קרוב לגיל 22.

    

   הנכות הרפואית

4. ד"ר שי קאופמן, מומחה אורתופד מטעם בית המשפט, בדק את התובע וקבע את נכותו הצמיתה בשיעור 10% בגין 'מצב אחרי 2 שברים באגן', ובשיעור 5% בגין פגיעה בעצב פמוראלי שטחי. את נכותו הזמנית של התובע העמיד המומחה בשיעור 100% בחודש הראשון לאחר התאונה ובשיעור 50% בחודש וחצי שלאחר מכן.

5. בחקירתו הנגדית ביקש התובע לשכנע את המומחה כי יש לקבוע את נכותו הרפואית בהתאם לסעיפים שונים ולמגבלות שנמצאו, ואולם המומחה השיב פעם אחר פעם כי מדובר בהסתכלות אשר אינה משקפת את המצב הרפואי של התובע.

   במילים אחרות -מדובר בהסתכלות מלאכותית ומאולצת ולא מנקודת מבט רפואית.

   כך, לדוגמא, טען התובע כי יש לקבוע את נכותו לפי 'שבר בחוליה' אך המומחה הבהיר אף על גבי מוצג מס' 1 כי השבר של התובע לא אירע בחוליה אלא בעצמות האגן ולא ניתן באופן מלאכותי 'להלביש' על פגיעתו סעיפי נכות שאינם מותאמים לה.

   כמו כן הבהיר המומחה כי חלק מהמגבלות אליהן מתייחס התובע לא מקנות אחוזי נכות, כך שפנייה לסעיפים אחרים לא תעלה את שיעור הנכות שנקבע.

   אני דוחה את טענת התובע בסיכומיו כי המומחה 'התבצר' בעמדתו וכי יש לקבוע את נכותו הרפואית בשיעור שונה מזה שנקבע ע"י המומחה. המומחה השיב בפירוט ונימק את דעתו באופן מקצועי ומשכנע. משעה שנגרם לתובע שבר באגן וכל נכותו נובעת משברים אלו – אין כל יסוד לקביעת נכותו על פי סעיפים שאינם תואמים את הפגיעה הרפואית.