בפני תובענה כספית על סך של 152,774.20 ₪ ותביעה שכנגד על סך של 685,497 ₪, שעניינן עבודות גבס שבוצעו על ידי התובעת עבור הנתבעת.
ש. פרנקו הנדסה בע"מ, התובעת והנתבעת שכנגד (להלן –התובעת) עוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות גמר בניין. קן-התור הנדסה ובנין בע"מ, הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן –הנתבעת) עוסקת בביצוע עבודות בניה קבלניות ומשמשת כקבלן ראשי לביצוע עבודות הבניה כלפי מזמיני עבודה.
התובעתטוענתבכתב התביעהאת הטענות הבאות: ביום 15.7.2008 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם פאושלי (להלן –הסכם פקע"ר) ולפיו, שכרה הנתבעת את שירותי התובעת לצורך ביצוע עבודות גבס תקרה וצבע במחסני פיקוד העורף של צה"ל (להלן –פרויקט מחסני פיקוד העורף). במסגרת הסכם פקע"ר הוחלט על היקף העבודה וכן על התמורה לה בסך של 421,571 ₪, לא כולל מע"מ. במרץ 2009 השלימה התובעת את העבודות והנתבעת נותרה חייבת לה סך של 133,941 ₪. התובעת ביצעה עבודות נוספות, שאושרו על ידי הנתבעת, שלא נכללו בהסכם הפאושלי בסך של 92,774.20 ₪, לא כולל מע"מ (להלן – העבודות הנוספות). לבקשת הנתבעת, הוזמנה חברה חיצונית לצורך חישוב כמויות ביחס לעבודות הנוספות, על בסיס תכנית העבודה. החברה הגישה דוח כמויות, אשר אישר והוכיח את ביצוע העבודות הנוספות על ידי התובעת (להלן –דוח בן בסט).
לטענת התובעת, היא זכאית לסך של 92,774.20 ₪ בתוספת מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית, עבור העבודות הנוספות, סך של 35,000 ₪ עבור עבודה נוספת שנמשכה 10 ימים בגין חיזוק תקרות והספקת חומר לאתר במרכז המבקרים של השפד"ן (להלן –פרויקט השפד"ן) וסך של 25,000 ₪ בגין הפרת חוזה ונזק לא ממוני, שנגרם לתובעת בשל צמצום האובליגו שלה, הן בשל חוסר תום ליבה של הנתבעת וניסיונה להתעשר ולא במשפט והן משום הפרה מתמשכת של ההסכם.
הנתבעת טוענת,בכתב ההגנהאת הטענות הבאות: הסכם פקע"ר הוא הסכם פאושלי ולפיו, התחייבה התובעת לבצע את מלוא עבודות הבניין. כיאה להסכם פאושלי מנועה התובעת לטעון לכך, שביצעה עבודות נוספות. חרף זאת ולפנים משורת הדין, כשערכה הנתבעת את החשבון הסופי הסכימה להכיר בעבודות מסוימות, שבוצעו על ידי התובעת כעבודות נוספות בסך של 16,711 ₪ וציינה אותן בחשבון הסופי, שנשלח לתובעת ביום 29.3.2009. יתרת חובה של הנתבעת ביחס לפרויקט מחסני פקע"ר היא 25,173.58 ₪ (להלן – החשבון הסופי). הנתבעת לא ביקשה חישוב כמויות וממילא לא הסכימה עם חישוב הכמויות והמסקנות שבדוח בן בסט. בנוסף, התובעת לא ביצעה את העבודות במועדים הקבועים בהסכם פקע"ר ואיחרה ב- 418 ימים. בעקבות זאת ובהתאם לאמור בהסכם, עליה לשלם בגין האיחור סך של 104,500 $. בקיזוז יתרת התשלום שעל הנתבעת לשלם לתובעת על פי החשבון הסופי, על התובעת לשלם לנתבעת סך של 360,129 ₪. ביחס לפרויקט השפד"ן מציינת הנתבעת, כי נחתם בין הצדדים הסכם מיום 10/7/2008 לפיו התחייבה התובעת לבצע עבודות גבס במרכז המבקרים של השפד"ן ובכלל זה התקנה של תקרות אקוסטיות (להלן –הסכם השפד"ן). ביום 5/5/09 התמוטטה התקרה שבוצעה על ידי התובעת באולם הספרייה במרכז המבקרים בשפד"ן. בעקבות התמוטטות התקרה, נערכה בדיקה על ידי בודק מטעם השפד"ן. ממצאי הבדיקה הצביעו על כך שהעבודה שבוצעה על ידי התובעת היתה רשלנית, בלתי מקצועית, "שלא בהתאם לנדרש בדרישות הספר הכחול" ובניגוד לסטנדרט הנדרש. בעקבות התמוטטות התקרה, נבדקו כל עבודות בניית התקרות שנעשו על ידי התובעת והתגלו ממצאים חמורים. הנתבעת כקבלן ראשי נדרשה לתקן לאלתר את כל הליקויים שנמצאו (להלן -דוח הבדיקה). הנתבעת דרשה מהתובעת לבצע באופן מיידי את כל עבודות התיקונים שנדרשו, אך התובעת לא עשתה כן, לכן הנתבעת שכרה שירותיהם של קבלנים אחרים לצורך כך. לטענת הנתבעת, כתוצאה מהעבודה הרשלנית והפרת ההסכם על ידי התובעת נגרם לה נזק ישיר (ללא פגיעה במוניטין) בסך כולל של 225,368 ₪. סכום זה מורכב מתשלום לקבלנים ולספקים, שביצעו את התיקונים (107,472 ₪), תשלום למנהל פרויקט למשך למעלה מחודש (31,200 ₪), תשלום למנהל עבודה למשך למעלה מחודש (19,800 ₪), תשלום במשך שבועיים למהנדס החברה (22,500 ₪) ותשלום עבור שבוע למנכ"ל החברה (15,000 ₪). לזאת יש להוסיף הוצאות תקורה בסך 15% (29,972 ₪). עוד טוענת הנתבעת לנזק כבד למוניטין בסך של 100,000 ₪, הגם שברור שהנזק גבוה יותר וטרם התגבש במלואו.
בכתב התביעה שכנגדחוזרת הנתבעת על טענותיה מכתב ההגנה ומוסיפה את הטענות הבאות: התובעת הפרה את הסכם פקע"ר בכך שלא מסרה את העבודות במועד שנקבע, דהיינו ביום 1.9.2008 אלא רק ביום 24.10.2009. ביום 5.10.2008 נדרשה התובעת למסור לוח זמנים לסיום העבודות עד ליום 8.10.2008 על מנת שניתן יהיה לבצע מסירה לפיקוח. אך התובעת לא מסרה לוח זמנים כנדרש. במועדים שונים (9.12.2008, 28.12.2009, 20.1.2009, 27.1.2009) נשלחו לתובעת רשימת ליקויים, שלא תוקנו על אף דרישות חוזרות ונשנות. במועדים נוספים (18.12.2008, 21.12.2008) נשלחו לתובעת מכתבים ביחס לנזקים שגרמו עובדיה לעבודות גמר אחרות שכבר הסתיימו, כגון לקרמיקה, לכלים סניטריים ולמראות בחדרי השירותים, אשר חייבה החלפתם וגרם לעיכוב נוסף בלוח הזמנים, לצד עיכוב שנבע מכך שהותקנו תקרות לא אחידות שתוקנו. ביום 1.1.2009 נשלח לתובעת מכתב המפרט את התחייבותה שלא לעזוב את המבנה עד לגמר מלא ותקין של כל העבודות. ביום 23.7.2009 נשלחה לתובעת הודעה בדוא"ל המפרטת את האישורים שלא הוגשו על ידה, לרבות אישור הקונסטרוקטור. התובעת לא נענתה לדרישות הנתבעת וזו נאלצה לתקן את הליקויים בעצמה על מנת למסור את העבודות באופן סופי. כאמור בכתב ההגנה בעקבות האיחור במסירת העבודות ותוך קיזוז הסכום המגיעה לתובעת על פי החשבון הסופי על התובעת לשלם לנתבעת כפיצוי מוסכם סך של 360,129 ₪. בהתאם להסכם השפד"ן התקינה התובעת תקרות גבס במרכז המבקרים בשפד"ן. התקרה באולם הספרייה התמוטטה ובתוך כך נתלשו גופי תאורה, מפזרי מיזוג אוויר, גלאי עשן, כבלי חשמל וכן נגרם נזק לריהוט שהיה במקום. הנתבעת פעלה באופן מיידי לביצוע תיקונים על מנת למזער את הנזקים. התובעת לא השתתפה בחלק מהפגישות אליהן זומנה לאחר קריסת התקרה ואף התקשתה לבצע את מלוא עבודות התיקונים שנדרשו על ידי המזמין, לכן הנתבעת הסתייעה בקבלנים אחרים לתיקון הנזקים. ביום 23.7.2009 נשלח אל התובעת מכתב לפיו, הנתבעת ביצעה את תיקון התקרות באמצעות בעלי מקצוע אחרים בעלות ישירה של 136,989 ₪ שאינה כוללת את הנזק למוניטין. התובעת לא נענתה לדרישה הכספית של הנתבעת ולא שילמה לה את עלויות התיקון. לטענת הנתבעת, בעקבות העבודה הרשלנית והפרת ההסכם על התובעת לפצותה בסך של 225,368 ₪ וכן בסך של 100,000 ₪ בגין רכיב הנזק לשמה הטוב של התובעת כקבלן ראשי.
הנתבעת העמידה את סכום התביעה שכנגד על סך כולל של 685,497 ₪.
בכתב ההגנה שכנגד מציינת התובעת את הטענות הבאות: באשר לפרויקט מחסני פיקוד העורף, מכחישה התובעת את טענת האיחור במסירת העבודות ומציינת, כי התבקשה מספר פעמים לצאת מאתר פקע"ר בשל עיכובים בהתקדמות עבודתם של קבלנים נוספים. היא מסרה לוח זמנים למנהל העבודה של הנתבעת. בנוסף, כל הליקויים תוקנו. לטענת התובעת, היא קיבלה מכתב אחד ביחס לנזק למראות ולקרמיקה, שנגרם על ידי קבלנים אחרים.
ביחס לפרויקט השפד"ן, מציינת התובעת, כי התקרה נפלה כחצי שנה לאחר שסיימה עבודתה בפרויקט מחסני פיקוד העורף. כך שלטענתה, הנתבעת נאחזת בתירוצים ונתונים שקריים לצורך התחמקות מהתחייבויותיה הכספיות כלפי התובעת. בנוסף, אין קשר בין נפילת התקרה לבין עבודת התובעת, התקרה אושרה על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, מיד לאחר סיום הקונסטרוקציה הופסקה עבודתה לצורך כניסת קבלני מיזוג אוויר, חשמל ותקשורת. עקב גובהה של התקרה נאלצו אותם קבלנים ללכת על הקונסטרוקציה ולבצע את עבודתם וזאת במשך כחודש, כתוצאה משימוש בלתי מורשה זה, כגון שימוש בקונסטרוקציה כסולם או אמצעי אחיזה, נתלשה התקרה. לטענת התובעת, התקרה התמוטטה "עקב רשלנות רבתי של כלל המערכת" ובעיקר של הנתבעת עצמה. בנוסף, התובעת השתמשה בקונסטרוקציה קבלנית תקנית ומקובלת כפי שעשתה בפרויקטים קודמים עבור התובעת ובאישורה. לאחר נפילת התקרה, השתתפה התובעת בישיבות אליהן הוזמנה. התובעת תקנה את התקרה על פי ההנחיות החדשות באמצעות עובדיה וחומרי עבודה אותם רכשה מכספה (למעט ברגים). לבקשת הנתבעת, ביצעה התובעת חיזוקים בשתי תקרות נוספות, אך לא קיבלה תשלום עבור עבודות אלו, הגם שדרשה עבורן 35,000 ₪. בתקרה השלישית עקב דרישת הנתבעת לסיים את העבודה תוך פרק זמן קצר ביותר שכרה הנתבעת שני עובדים לצורך חיזוק התקרה למשך 5 ימי עבודה בלבד ובעזות מצח דורשת עבור חיזוק תקרה אחת סך של 136,989 ₪. בהקשר זה מדגישה התובעת, כי לא הוגשו בעניין זה דרישות או תביעות, אלא במסגרת כתב תביעה שכנגד. עבודת התובעת צוינה לשבח בישיבה שנערכה עם מנהלי השפד"ן ובה גם הודגש, שעניין קריסת התקרה לא יפורסם וכי לא יוגשו תביעות בעניין. בנוסף, הנתבעת, פנתה לתובעת בבקשה, שתבצע עבורה עבודות באתר ברעננה, אך התובעת סירבה בשל אי תשלום החוב והתחמקות מתשלום.