ת"א 15076-05-16

1. התובע נהג באופנוע שלו, ללא ביטוח והיה מעורב בתאונת דרכים ביום 6.5.09, היא התאונה נשוא דיוננו.

2. התובע טוען בתביעתו, כי על הנתבעים לפצותו על-פי דיני הנזיקין, לאור אשמו הנטען של נתבע מס' 1 להתרחשות התאונה.

3. כנגד התובע הוגש כתב אישום, תיק 13278/09, בבית-משפט השלום (תעבורה) בתל אביב, בו יוחסה לו עבירה של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש (להלן: "כתב האישום"), כאשר ביום 1.3.11 באמצעות עורך דינו, עו"ד לויט, הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, הורשע (להלן: "פסק הדין") ונגזר דינו.

4.עתה, מונחת בפניי בקשה מטעם התובע על-פי סעיף 42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971 (להלן: "הפקודה"), לאפשר לו להביא ראיות לסתור את פסק-הדין הפלילי דלעיל, ואשר הוגש לתיק על-ידי הנתבעים שביקשו להסתמך עליו בהתאם לסעיף 42א לפקודה.

5. לטענת התובע, הוא נפגע קשה בתאונה ושהה בהליך אשפוז ושיקום למשך חודשים רבים, כאשר בתקופה זו, מי שטיפל בענייניו היה אביו ז"ל, והוא זה שהתקשר עם עורך דינו הקודם – עו"ד לויט – כדי לייצגו בהליכים בביטוח לאומי. הוא לא קיבל לידיו את כתב האישום, ואביו הוא זה שטיפל בענייניו כאמור. לסברתו, ככל הנראה אביו שלח את כתב האישום לעו"ד לויט, שכבר החל לייצגו בהליכים בביטוח לאומי, ושהיה בידו ייפוי כוח מהתובע, ועו"ד לויט הוא שטיפל בתיק התעבורה.

6. עוד טוען התובע, כי מעולם לא ידע ולא הובא לידיעתו, שהוא מואשם בנהיגה בקלות ראש. פסק הדין ניתן, כאשר הוא לא הופיע לאותו דיון, אלא עו"ד לויט לבד, ואז כפי שזכור לו, עו"ד לויט יצר עימו קשר והמליץ לו לקבל את הסדר הטיעון עם התביעה, והוא מצדו הסכים כדי לחסוך זמן שיפוטי וכן לאור המלצת בא-כוחו, וזאת כאשר הוא סבר שהוא נשפט על נהיגה ללא ביטוח, ולא העלה בדעתו שהאישום הוא אחר.

7. המבקש טוען עוד כי הפעם הראשונה בה ידע כי הוא נשפט על העבירה נשוא כתב האישום, היא כאשר בא כוחו דהיום יצר קשר איתו והסביר לו, כי כתב האישום לא מדבר בכלל על נהיגה ללא ביטוח, אלא על נהיגה בקלות ראש. הוא קיבל הודעה זו בתדהמה, וטוען כעת כי אילו היה יכול להבין את משמעות הדברים בזמנו, ברור כי לא היה מסכים להודות בעובדות כתב האישום כפי שהן כיום, שכן ידע והאמין כל הזמן שהוא אינו אשם בתאונה, אלא הנתבע 1.

8. התובע טוען עוד, כי הוא מסר את אותה גרסה של התאונה בכל מקום אפשרי, ולמקרא הודעתו במשטרה ניתן להבין בבירור, כי מדובר בחקירה על נסיבות התאונה, ובירור מה היה מאשר חקירה על קלות ראש, כך שלא עלה בדעתו כי הוא מואשם בנהיגה בקלות ראש, ולא יכול היה לדעת מפורשות על האישום נגדו. תיאור התאונה על-ידי שני המעורבים – תובע ונתבע 1- ועדת הראייה הגב' אוריין, מוכיח, כי גרסתו כפי שנמסרה מהיום הראשון נכונה, וכי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 דווקא, ולכן לא עלה בדעתו לרגע, כי יואשם בנהיגה בקלות ראש, ולכן הסכים לקבל את הסדר הטיעון בתיק הפלילי.

9. התובע בבקשתו הפנה לפסיקה, כאשר לדבריו במידה ותדחה בקשתו ייגרם לו עיוות דין חמור וקשה, וזאת לאור נסיבות המקרה המיוחד בהן לא ידע על האישום האמיתי בו הודה בזמן אמת, לאור חומר החקירה והמשטרה האובייקטיבי שמחזק את המסקנה, כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1, ומשכך יש לתת לו הזדמנות להוכיח טענתו זו, משלא קיבל הזדמנות לכך בהליך הפלילי.