ת"א 15072-05-09 אלטורי ואח' נ' מרפאת כפר קאסם דרום מחוז דן פתח תקוה ואח'

    פסק דין בעניין התובע 1 הצדדים והליכים קודמיםהנתבע 5 (להלן – קאסם), הוא בנו של המנוח מחמד אלטורי ז"ל (להלן – המנוח), שהלך לעולמו ביום 20.1.2005. התובע 1 (להלן – עו"ד אלטורי) הוא אחיו של המנוח. הנתבעת 4 (להלן – עו"ד זילברמן) מייצגת את קאסם בהליכים המשפטיים השונים שנקט עו"ד אלטורי נגד קאסם ואחרים בערכאות שונות.  ההליך בתיק זה הינו חלק ממאבק משפטי רחב בין הצדדים, אשר כלל תביעות שונות שנדונו בערכאות שונות.  יצויין, כי כבר ביום 19.6.14 ניתן פסק דין בתביעה דנן, ובו נדחו טענות התובעים 2 ו-3 (להלן – פסק הדין). ביום 28.1.14, עוד בטרם ניתן פסק הדין, נמחקה התביעה דנן, ככל שהיא נגעה לעו"ד אלטורי, עקב אי הפקדת פיקדון בסך 25,000 ₪ אותו חוייב עו"ד אלטורי להפקיד לשם הבטחת הוצאות הנתבעים. ביום 31.3.14, בע"א 60066-03-14, הגיש עו"ד אלטורי ערעור על מחיקת תביעתו. ביום 14.7.14 ניתן פסק הדין בע"א 60066-03-14 הנ"ל, אשר נתן תוקף להסכמת עו"ד אלטורי והנתבעים 4 ו-5, ולפיה תבוטל מחיקת תביעתו של עו"ד אלטורי, והתיק יושב לבית המשפט זה לשם מתן פסק דין בעניינו של עו"ד אלטורי. העירבון שהופקד בהליכי הערעור, הועבר לבית משפט זה להבטחת הוצאות הנתבעים. טענות עו"ד אלטוריעו"ד אלטורי טוען, כי קאסם, באמצעות עו"ד זילברמן, שלח ללשכת עורכי הדין מכתב, ובו הוא מביע את התנגדותו להסמכתו של עו"ד אלטורי כעורך דין וקבלתו כחבר בלשכת עורכי הדין. להתנגדות הנ"ל צורף מסמך, אשר צורף גם לתלונה, שהגיש קאסם בתחנת המשטרה בראש העין. קאסם טען, כי עו"ד אלטורי זייף את חתימתו של המנוח על מסמך. בסופו של דבר תיק התלונה נסגר מחמת חוסר אשמה.  עו"ד אלטורי טוען, כי במעשיהם של הנתבעים 4 ו-5 יש משום נגישה ו/או שקר במפגיע ו/או גזל ו/או פגיעה בפרטיות ו/או פרסום אסור של לשון הרע ו/או רשלנות. עוד טוען עו"ד אלטורי, כי עו"ד זילברמן הפרה את החובה החקוקה הקבועה בסעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עורכי הדין), וכן הפרה את הוראות סעיפים 23, 24, 33 ו-34 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986. עו"ד אלטורי עותר לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בסך של 65,000 ₪ בגין עגמת נפש, סבל, כאב, בושת פנים, נידוי ודחייה, שנגרמו לו בעטיים של מעשי הנתבעים. טענות הנתבעים 4-5 פעולותיהם של הנתבעים 4-5 נעשו כדין. אין בפעולותיהם כדי להוות שיבוש כלשהו של הליכי משפט, אלא חשיפת האמת לאור. היות שהנתבעים 4-5 חשו נפגעים ממעשיו של עו"ד אלטורי, עמדה להם הזכות להגיש תלונה במשטרה, ולצרף לה את כל המסמכים הנדרשים. התלונות המוגשות למשטרה חסויות, וממילא אין בכך בכדי לפגוע בפרטיותו של מאן דהוא. עו"ד אלטורי מסתמך בתביעתו על מסמכים שונים, המצויים בתמ"ש 25911/02 ובתמ"ש 25912/02, אך מסרב להתיר את חשיפת מסמכים אלו בתיק דנן. בדרך זו, מטיח עו"ד אלטורי טענות קשות נגד הנתבעים בהסתמך על עובדות שקריות, אותן ניתן לסתור מכח האמור במסמכים שונים, המצויים בתיק הנ"ל. עו"ד אלטורי בסירובו זה מבקש למנוע מהנתבעים להציג בפני בית המשפט ראיות לסתירת טענותיו. יש לציין, שלגבי מסמכים שהתאימו לגרסתו בחר עו"ד אלטורי להפר את אותו חיסיון נטען, המוטל על דיונים בדלתיים סגורות, ולהגישם במסגרת התביעה דנן. כך למשל הגיש את חוות הדעת של הגרפולוג מטעמו, שטען שלא התבצע כל זיוף.  בנוסף, עו"ד זילברמן טוענת, כי יש לדחות התביעה נגדה על הסף, שכן מקריאת כתב התביעה עולה, שאין כל עילת תביעה עצמאית כנגדה. כל הנטען כלפיה בוצע במסגרת תפקידה כפרקליטתו של קאסם. בכך אף הפר עו"ד אלטורי את כללי האתיקה המקצועית של עורכי הדין. דיון והכרעהעו"ד אלטורי טוען, כי קאסם – באמצעות עו"ד זילברמן – שיגר ביום 30.6.08 מכתב תלונה ללשכת עורכי הדין (להלן – מכתב התלונה). מכתב התלונה נשלח במטרה למנוע את קבלתו של עו"ד אלטורי כחבר בלשכת עורכי הדין והסמכתו כעורך דין. במכתב התלונה נטען, כי עו"ד אלטורי אחראי לזיוף חתימתו של המנוח על גבי מסמך, שהוצג בהליכים משפטיים, שהתנהלו בין עו"ד אלטורי, קאסם וצדדים נוספים בפני בית המשפט לענייני משפחה (מכתב התלונה צורף כנספח ת/6 לתצהיר עדותו של עו"ד אלטורי).  יוער, כי כבר ביום 2.4.08 שיגר קאסם ללשכת עורכי הדין מכתב אחר – שקדם למכתב התלונה, וגם בו ביקש קאסם למנוע את הסמכתו של עו"ד אלטורי כעורך דין. המכתב מיום 2.4.08 מוזכר בכתב התביעה, אך בדבריו של עו"ד אלטורי הוא מפנה רק למכתב התלונה כמקים עילת תביעה (ראה סעיפים 2 ו- 13 לכתב סיכום טענות עו"ד אלטורי).  אין מחלוקת, כי מכתב התלונה אכן נחתם ע"י קאסם ושוגר ללשכת עורכי הדין. אין גם מחלוקת, כי עו"ד זילברמן סייעה לקאסם בניסוח מכתב התלונה. הנתבעים אינם חולקים באופן ממשי על כך, שהאמור במכתב מהווה לשון הרע, בהתאם להגדרת המושג "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק). האם עומדת לנתבעים איזו מההגנות הקבועות בחוק? בסעיף 15 לחוק נקבע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:...(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". ביחס לתום הלב של המפרסם נקבע בסעיף 16 לחוק: "(א)הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.(ב)חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15.". לשכת עורכי הדין היא זו האמורה לבדוק כשירותם של אנשים, המבקשים להתקבל כחברים בה. היא מופקדת על כך מכח הוראות חוק לשכת עורכי הדין.  הנתבעים האמינו, כי האמור במכתב בדבר זיוף חתימת המנוח על ידי עו"ד אלטורי הוא אמת. טענת זיוף זו נדונה בפסק דינה של כב' השופטת מרים קראוס בתמ"ש 25911/02, שניתן ביום 15.4.15. חיזוק למסקנה, ולפיה האמינו הנתבעים באמיתות טענת הזיוף ניתן למצוא באמור בפסק הדין הנ"ל (סעיף 13 לפסק הדין): "רביעית, המדובר ב'חוזה' אשר מומחית להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים שהינה בעלת וותק של 34 שנים במשטרה ו-42 שנים במקצוע (ר' פרו' מיום 4.11.13, עמ' 12, שו' 10), ואשר מונתה בהסכמת הצדדים, לא יכלה לקבוע לגביו, אפילו לא במידה סבירה, כי החתימה הנחזית להיות חתימתו של המנוח, היא אכן חתימתו של המנוח. (ר' חווה"ד מיום 26.3.12).כן אציין כי המומחית קבעה כי היא אינה יכולה להוציא מכלל אפשרות שהחתימה 'טורי קאסם' על גבי ת-6, נחתמה על ידי התובע 1 !עמדת המומחית – מדברת בעד עצמה. התרשמתי ממקצועיותה של המומחית כמו גם מכך שהטענות שהפנה התובע 1 נסמכות על התרשמות סובייקטיבית מוטעית של התובע 1 מהמומחית (שם, עמ' 53, שו' 6 ואילך)". האמור מסתמך על חוות דעת של מומחית לזיהוי כתבי יד, אשר מונתה ע"י ביהמ"ש במהלך הדיונים בתיק הנ"ל. קדמה לה חוות דעת של מומחה מטעם קאסם, שהוגשה גם היא במסגרת ההליכים שם, ובה נקבע, כי חתימת המנוח על המסמך שהציג עו"ד אלטורי היא מזויפת. בהסתמך על חוות דעת זו יכולים היו הנתבעים להאמין בנקל בנכונות ואמיתות האמור במכתב התלונה. קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה בשמירה על יושרם והגינותם של אלו המוסמכים לשמש כעורכי דין במדינת ישראל. זאת לנוכח התפקיד אותו אמורים לבצע עורכי דין בייצוג לקוחותיהם בפני בתי משפט ורשויות שלטוניות אחרות, והסמכויות הנוספות המוקנות לעורכי דין. ישנו עניין ציבורי רב בכך, שמי שמשמש כעורך דין לא יהיה אדם, המזייף חתימות של אחרים לצורך קידום ענייניו. אינני בא לקבוע מסמרות בנוגע לעו"ד אלטורי עצמו, האם אכן כך נהג, אך ודאי שיש עניין ציבורי מן המעלה הראשונה, שהרשות המסמיכה את עורכי הדין בישראל תבדוק חשדות שכאלו ביחס למועמד לקבלת רשיון עריכת דין, חשדות המבוססים על חוות דעת של מומחים. מכתב התלונה נשלח בהתאם להוראות סעיף 43 לחוק לשכת עורכי הדין, על מנת שלשכת עורכי הדין תבדוק העניין ותפעל בהתאם לסמכויות המוקנות לה באותו חוק, ובמיוחד בסעיף 44(2) לחוק, המקנה ללשכת עורכי הדין סמכות שלא לקבל אדם כחבר בלשכת עורכי הדין, אם התגלו עובדות, המצביעות על כך, שאותו אדם אינו ראוי לשמש כעורך דין. במקרה דנן, המדובר בפרסום המופנה לרשות מוסמכת, וממילא חוסה תחת כנפי ההגנה הקבוע בסעיף 15(8) לחוק. קיים מצע ראייתי רחב, המבסס את האמור במכתב התלונה. המדובר בטענה, המבוססת על האמור בחוות דעת של מומחה. לא היה במקרה זה בפניה לרשות המוסמכת כדי לפגוע בעו"ד אלטורי פגיעה לא סבירה מעבר לערכים המוגנים בהוראות סעיף 15(8) הנ"ל. זאת לנוכח העניין הציבורי הרב שבשמירה על טוהר מקצוע עריכת הדין, כמפורט לעיל. ממילא לא הוכח דבר מהאמור בהוראות סעיף 16(ב) לחוק. על כן חלה החזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק, ולפיה בוצע הפרסום בתום לב. סיכוםהתביעה נדחית. עו"ד אלטורי ישא בהוצאות הנתבעים 4 ו-5 בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.  הפקדון, שהפקיד עו"ד אלטורי, יחולט ויועבר לנתבעים, מחצית לכל אחד מהם. ככל שתיוותר יתרה, היא תושב לעו"ד אלטורי. ניתן היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.