ת"א
בית משפט השלום טבריה
|
15070-03-09
14/07/2014
|
בפני השופטת:
אוסילה אבו-אסעד
|
| - נגד - |
מבקשים:
1. יהודה מרמור
2. הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים
|
משיבים:
1. נאיף בשיר
2. חוסיין בשיר
|
| החלטה |
1.לפני שתי בקשות שהגישו המבקשים כנגד המשיבים לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
רקע:
2.המבקש מס' 1 (יקרא להלן: "מרמור"), הינו תושב יבנאל העוסק למחייתו בגידול בקר.
3.המשיבים (יקראו ביחד להלן: "נאיף וחוסיין" או "המשיבים", וכל אחד מהם בנפרד: "נאיף" ו- "חוסיין"), הם תושבי הכפר ערב אל-הייב ובבעלותם מצויים עדרי בקר.
4.על פי הנטען בכתב התביעה, בין מרמור, מצד אחד, לבין מנהל מקרקעי ישראל, מצד שני, נערך ונחתם ביום 9.12.08, הסכם שבהתאם לו ניתנה למרמור הרשאה להחזיק ולהשתמש בקרקע המשתרעת על שטח של 4,309 דונם, למטרת רעיית בקר (ההסכם יקרא להלן: "ההסכם ההרשאה הראשון"). בנוסף, נערך ונחתם בין מרמור לבין הרשות, במהלך חודש 9/08, הסכם שבהתאם לו ניתנה למרמור הרשאה לרעיית בקר בקרקע נוספת, הידועה בשם "מצפה אלות", המשתרעת על שטח של 160 דונם (יקרא להלן: "הסכם ההרשאה השני").
בשים לב לטענת מרמור ולפיה נאיף וחוסיין, במשך תקופה ארוכה עובר למועד הגשת התביעה, עשו דין לעצמם על ידי כך שפלשו והשתמשו בשטחי המרעה שבחזקתו, תוך שהם מחבלים בגדרות הסובבות את שטח המרעה באזור הדרום-מערבי של הקרקע ואף משחררים את הבקר שבבעלותם לרעות בשטח המרעה שבחזקתו ובשימושו, תוך גרימת נזקים לו ולעדרו, הגיש מרמור תביעה כנגד נאיף וחוסיין, לבית משפט זה. במסגרת תביעתו הנ"ל עתר מרמור למתן צו מניעה קבוע האוסר על נאיף וחוסיין ו/או מי מטעמם להיכנס ו/או לשהות ו/או לחבל ו/או להטריד ו/ואו לעשות כל שימוש בשטחי המרעה שבחזקתו ושימושו, וכן המורה על סילוק ידם של השניים משטחי המרעה הנ"ל.
5.בגדרה של התביעה, עתר אף מרמור למתן סעד זמני מסוג צו מניעה, שנדון בבית המשפט (בפני מותב קודם בתיק), והוכרע בהחלטות שיפוטיות שניתנו על ידו.
במסגרת התיק ניתנו מספר החלטות, מתוכן רלבנטיות לצורך ההליך שלפני ההחלטות מן הימים 7.4.09, 4.2.10, 1.12.11, 29.1.13 ו- 8.2.13. עולה מאותן ההחלטות כי על נאיף וחוסיין נאסר בשלב ראשון לפלוש ולהימצא עם עדרי הבקר המצויים בשליטתם, בשטחי המרעה המצויים בחזקתו של מרמור למעט "בשטח שברדיוס של 200 דונם סביב המעיין באזור של עין אילות או מצפה אילות" (ההחלטה מיום 7.4.09).
בעקבות ההחלטה הנ"ל ועל יסוד בקשה שהגישה המבקשת מס' 2, לבית המשפט, לביטול הצו מיום 7.4.09, בטענה שהשטח שבו הותר למשיבים לרעות את עדרי הבקר שלהם הינו שמורה טבע שרעייה בו היא בגדר עבירה פלילית, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 4.2.10, על ביטול ההחלטה מיום 4.7.09 "ככל שהיא נוגעת לשטח של שמורת הטבע, מצפה אילות, ואוסרת על המשיבים לרעות את עדר הבקר שלהם באותו שטח".