ת"א 15040-10-16

1.החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני לפיו ייאסר על מי מבין המשיבים לפעול על-פי המחאת זכות מיום 5.5.16 שמקורה במשיבה 1.

2.נתוני המסגרת אינם במחלוקת ודומה, די בהצגתם, כדי להצביע על המסקנה המתבקשת. וכדלהלן:

א.בידי המבקשת פסק דין סופי שמקורו בבית הדין לעבודה לכספים המגיעים לה כשכר עבודה ולרבות ברכיבים נלווים על רקע העובדה שבעבר עבדה אצל המשיבה 1.

ב.המשיבה 1 לא שילמה את הסכומים שנפסקו לחובתה.

ג.לטענת המבקשת חתמה המשיבה 1, כזכור, המעסיקה שלא שילמה את שכרה של המבקשת, על המחאת זכות המתייחסת לכספים המגיעים לה, לטענתה, מהמשיבה 4, למשיב 2 ולאשתו. באשר ויתרו המשיבים על חקירת המבקשת, ובאשר המחאת הזכות בפני בית המשפט, נדרשת המסקנה שאכן תקפה המחאת זכות כאמור. ולמעשה, השתמע הדבר גם מדברי כל הצדדים.

די באמור כדי להוות בסיס לאישור הבקשה. מצב דברים בו חותמת חברה החייבת כספים כשכר עבודה לצד שלישי על המחאת זכויתיה לבעלי מניותיה, כדי להעלות חשש חד לרצון להברחת נכסים, ומשלב זה, מדברים הדברים בעד עצמם.

3.בד בבד, הצהיר בפניי בא כוחה הנכבד של המשיבה 4, כי על רקע מחלוקות עסקיות קשות בין מרשתו לבין שאר המשיבים, ממילא אין בדעת המשיבה 4 להעביר בשלב זה כל כספים למי מבין שאר המשיבים ולפיכך, גם מנקודת מבטו של מאזן הנוחות, אין על הפרק משיבים שייפגעו מהצו הזמני שיאושר, ולכל היותר לא יהא בו כדי להועיל למבקשת. ככל הנראה ניטשות מחלוקות כבדות בין משיבה 4 לבין שאר המשיבים, ואולם מערכת יחסים זו אינה בפניי במסגרתו של הליך זה.

4.ער אני גם לטענות המשיבים 1-3 שלתצהיר הלאקוני שצורף בעניין מצד המשיב 2 צורף הסכם מיום 2.7.15, ואולם אין בטענות אלה ולא כלום: ללא קשר למועד בו חתמה החברה הסכם עם בעלי מניותיה, המשיבים 2 ו-3, על פני הדברים יש בו כדי ללמד על חשש למאמץ להברחת נכסים, ולא בחוזה זה, ובמועד בו נחתם, יהא כדי לשנות. חשש להברחת נכסים יכול להתבסס הן על מעשים שקרו קודם פסק דינו של בית הדין לעבודה, הן על מעשים שקרו במועד אחר ובוודאי ככל שעל הפרק סעד זמני, לא יהא בהסכם שבין החברה לבעלי מניותיה כדי להשליך על גורלה של בקשה זו.

5.עתיד אני לאשר את הבקשה, ובנסיבותיו הייחודיות של הליך זה אף אמנע מלהורות למבקשת להפקיד ערובה כמצוות התקנות להבטחת נזקי המשיבים, אם וככל שלבסוף תידחה התביעה וייקבע שבעקבות הסעד הזמני נגרמו למשיבים נזקים. דומני, שכאשר ברקע שכר עבודה רב שאינו משולם וחשש חריף להברחת נכסים, לא יהא נכון להורות על הפקדת ערובה ואסתפק בהתחייבות האישית שנחתמה על-ידי המבקשת במקביל להגשת הבקשה.