רשות שדות התעופה נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ

בקשת הנתבעת להארכת מועד למשלוח הודעה לצד שלישי לרשות מקרקעי ישראל.

רקע 

1. בתביעה שבפניי תובעת רשות שדות התעופה ("הרשות" או "המשיבה") את התעשייה האווירית לישראל בע"מ ("תע"א") או "המבקשת") לסכום של 80 מיליון ₪, בגין דמי שימוש בקרקע בשטח של כ 51 דונם, בתחום נמל התעופה בן גוריון, שלטענת הרשות חכרה מרמ"י. (להלן: "הקרקע"). הקרקע היא חלק ממקרקעין שהוחכרו לרשות על פי הוראת סעיף 43 לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977 ("חוק רש"ת"). לטענת הרשות הקרקע מתוארת במפה שאישרה בזמנה פרקליטות המדינה (באמצעות עו"ד פ' אלבק; ס' 5-4 לכתב התביעה), והיא חכרה אותה מרמ"י על פי חוזה חכירה שנכרת ונחתם בין רמ"י לבינה ביום 26.11.04 (להלן: "חוזה החכירה"). סכום התביעה מחושב על פי תעריפי השימוש שקובעת המשיבה מכוח סמכותה שבחוק רש"ת בגין השנים 2004 – 2016 כאשר תע"א החזירה את הקרקע לרשות. המבקשת מצידה טוענת כי היא בעלת הזכויות בקרקע.

2. בתקופת השנתיים שחלפה מאז הגשת התביעה הוגשו כתבי הגנה ותשובה, ובישיבות קדם המשפט שהתקיימו ביקשתי לבחון אפשרויות להפנות הצדדים לגישור או להליך אחר מחוץ לכותלי בית המשפט. למרבה הצער הפניות אלו לא צלחו, ובמיוחד מצער הדבר כאשר מדובר בשני גופים ציבוריים הנמצאים בשליטת המדינה וכפופים להנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה. בישיבת יום 28.06.17 הוריתי לבעלות הדין להגיש את העדויות הראשיות בתצהירים ובחוות דעת, תוך שקבעתי מועדים להגשתן. הצדדים ביקשו הארכות מועד להגשת העדויות ואישרתי את בקשותיהם. בסופו של דבר הגישה המשיבה את תצהירי העדים מטעמה ביום 01.02.18 והמבקשת הגישה את התצהירים מטעמה ביום 11.06.18.

3. בד בבד עם הגשת התצהירים הגישה המשיבה "בקשה לזימון עד בדרך של תעודת עובד ציבור" כדי שתינתן תשובה לשאלה אם הקרקע כלולה במקרקעין שהוחכרו לרש"ת על פי חוזה החכירה, ואם היא הוחכרה בחוזה פרטני לחוכר אחר שאיננו רש"ת. אישרתי את הבקשה, וביום 23.05.18 הוגשה תעודת עובד הציבור (להלן: "התעודה"), שבה אישר מר צביקה גוטמן - סגן ראש צוות עסקות תעסוקה ותשתיות ברמ"י - כי הקרקע שבמחלוקת מהווה חלק מחטיבת המקרקעין שהוחכרו לרש"ת בשנת 2004, וכי החוזה עודנו בתוקף. עם זאת הוסיף מר גוטמן ומסר (בסעיפים 3-2 לתעודה) כי ביום 6.1.80 אושרה ברמ"י (אז מינהל מקרקעי ישראל) הקצאתה של הקרקע לתע"א, כפוף לתשלום דמי חכירה מהוונים שתע"א שילמה; חרף זאת לא נכרת חוזה חכירה בין רמ"י לבין תע"א.

    

   תמצית טענות תע"א

4. מהתעודה עולה כי לכאורה עשתה רמ"י עסקות נוגדות בקרקע, ואף על פי שאישרה חכירה של הקרקע לתע"א ואף גבתה דמי חכירה, עדיין שבה והתיימרה לעשות עסקה נוגדת שבה החכירה את הקרקע לרש"ת. התעודה אף סותרת מסמך רשמי של רמ"י, משנת 2014, שמלמד כי הקרקע הוחכרה לתע"א בשנת 1980 לתקופה של 36 שנים (נספח 22 לתיק המוצגים של תע"א). לפיכך, ככל ותביעת רש"ת תתקבל, תהא רמ"י חבה בתשלום שבו תחויב המבקשת.

5. עמדת רמ"י נודעה לתע"א רק כאשר הוגשה התעודה, שעל כן אין מדובר בשיהוי בהגשת הבקשה דנן. רמ"י היא צד הכרחי להליך, ורש"ת היא זו שיזמה מלכתחילה את צירופה בדרישתה לקבלת התעודה. התמונה המלאה של העובדות תיבחן כהלכה רק באמצעות צירופה של רמ"י להליך, ובחינת גרסתה באשר להשתלשלות הפעולות שנקטה בענייננו.

6. בית המשפט רשאי להאריך את המועד למשלוח ההודעה לצד השלישי אף ללא טעם מיוחד (תקנה 428 לתקסד"א). רק לאחרונה התיר ביהמ"ש העליון משלוח הודעה לצד שלישי ארבע שנים לאחר שהוגשה התביעה, ועל אף שהעילה למשלוח ההודעה הייתה ידועה מראש (רע"א 1159/18 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (8.05.18)).

    

    

   תמצית טענות רש"ת