צדדי ג': יפה נוף תחבורה תשתיות ובנייה בע"מ
צדדי ד': פיר י.ז.ח. בע"מ
לפני תביעה שהוגשה במקורה לתשלום סך 219,945 ₪ ולמתן צו להסרת מטרד אור חזק שבקע מתאורת רחוב.
התובעים מתגוררים בשדרות ירושלים בקרית ביאליק. לגרסתם של התובעים, במסגרת עבודות שיפוץ מגרש חניה המצוי בסמוך לביתם, הותקנו עמודי תאורה שהאור הבוקע מהם חזק במידה בלתי סבירה ופוגע באופן משמעותי באיכות חייהם.
התובעים פנו לנתבעת מספר פעמים, נפגשו עם ראש העיר ובסופו של יום אף הוצע פתרון הכולל העתקה ושינוי מערך עמודי התאורה, הפנסים, עוצמתם וזווית ההארה שלהם אלא שההצעה שבאה מצד מתכננת התאורה לא יצאה אל הפועל והמטרד נותר ללא טיפול.
הנתבעת טוענת כי העבודות בוצעו ע"י צד ג'-חברת יפה נוף כחלק מעבודות התשתית של המטרונית ולא הנתבעת היא זו שהציבה את העמודים. הנתבעת מדגישה כי בפגישות ובמגעים עם התובעים הוסבר להם כי הכתובת לטענות היא בראש ובראשונה היא הצד השלישי וכי היא-הנתבעת איננה יכולה לבצע שינויים בעבודת הצד השלישי.
צד ג' טוען כי אין כל פגם בעבודה, בתכנון התאורה ובביצועה וגם אם מומחה בית המשפט קבע שניתן להקטין את עוצמת התאורה המופנית לכיוון בית התובעים, אין בכך להצביע על פגם או תקלה והתאורה עומדת בדרישות התקן ובכל סטנדרט מה גם שקיים רק סף תחתון לעוצמת התאורה ואין רף עליון המגביל את עוצמתה.
מטעם בית המשפט מונה המומחה, המהנדס מר דוד תורג'מן (שחק הנדסה בע"מ) אשר חוות דעתו מדברת בעד עצמה ובקליפת אגוז קבע כי אכן התאורה במקום איננה נוגדת תקן כלשהו אך היא חזקה מדי וניתן להקטין את הספק הנורות מ-250 וואט ל-150 וואט ולהשלים את שינוי זווית הפנסים והכל תוך עמידה בתנאי התקן ביחס לסוג רחוב כגון זה בו מצויות דירות התובעים.
בתיק נשמע ונחקר רק העד מטעם הנתבעת והצדדים סיכמו.
דיון:
לתביעה שני ראשים, האחד נוגע לצו עשה קרי מניעת או הקטנת מפגע האור והשני נוגע לסעד הכספי.
כבר בראשיתו של התיק הדגשתי כי קודם כל יש למצוא פתרון מעשי למטרד ממנו סובלים התובעים, פתרון אשר מצד אחד לא יפגע בביטחונם של המשתמשים בדרך ומצד שני יקטין או ימנע את המפגע.
אשר לסעד הכספי, לא הסתרתי מהצדדים את עמדתי על פיה הוא סעד "נילווה" ואיננו הסעד העיקרי בתביעה כאן. נראה שעמדתי קלעה גם לדעת התובעים ובא כוחם שבטיעונו ציין כי לפני ואף מיד אחרי הגשת התביעה היו מוכנים התובעים להסתפק בפתרון בעייתם ועניין הסעד הכספי כלל לא עלה.
היום מצויים אנו בנקודה אחרת, אמנם נקודת האיזון בין צרכי הציבור ובטחונו המצריכים תאורה מספקת במקום ולבין עוצמת הפגיעה בתובעים הושגה אלא שהבעיה היא בדרך בה הושג האיזון והיא מתמצית בשאלה הפשוטה, מדוע לא בוצעה פעולה להקטנת המטרד במשך 3 שנים ולפני שהוגשה התביעה והחל בה הדיון? זהו כל מה שנותר מהתיק כאן.
הצדדים התפלפלו בשאלה האם "זיהום אור" הוא בגדר "מטרד" ומהווה עילת תביעה כאשר הנתבעת וצד ג' סבורים כי בחיים מודרניים על התושב להשלים עם צרכי הכלל ולא יעלה על הדעת שכל תחושה סובייקטיבית של תושב כזה או אחר תיצור מטרד יש מאין ותהווה עילה לתביעה.
דעתי כדעת הנתבעת וצד ג' אלא שכפי שציינתי לעיל, אינני מתכוון לנתח עניין זה ולו משום שגם בסיכומיו, ב"כ התובעים ראה לנכון (ולטעמי בצדק) להתמקד בהוצאות שנגרמו כדי להגיע לתוצאה של הקטנת המטרד.
הגם ש"האזרח הקטן" יכול להיות טרדן וטרחן לא פעם, תפקידה של הרשות המקומית (כמו גם רשויות אחרות) הוא להיות קשובה ולנסות ולמצוא פתרון ומענה הטובים ביותר שניתן להשיג בנסיבות העניין.
אמת, לעיתים אין פתרון וכפי שגם ציינתי במהלך הדיונים הלא פורמליים שהתנהלו בתיק "החיים קשים" ומלווים בהתנגשות מתמדת בין אינטרסים וצרכים. יחד עם זאת, עלינו, הן הרשויות ווהן הפרטים בחברה לשאוף ולפעול לכך שהחיים יהיו "פחות קשים", ככל שניתן.
הנתבעת, צד ג' (ובשעתו גם צד ד') טענו כי אין פגם בתכנון או בביצוע הסדרי התאורה במקום, המומחה מטעם בית המשפט ציין כי נכון הדבר שברמה התכנונית ובסטנדרט אותו מכתיב התקן, התכנון והביצוע אינם חורגים ממנו ברם הוא גם ציין ש:
כלומר שהקטנת עוצמת התאורה אפשרית מבלי לפגוע בדרישות התקן והוסיף המומחה והמליץ:
אז למה היה צריך לטרטר את התובעים במשך שנים, לגרום להם לכתוב, לבקש ולהתחנן ואז להגיע לפגישות מבלי לעשות או לקדם דבר זאת כאשר אפשר היה לעשות משהו לקראתם?
לא הסתרתי את עמדתי לפיה אם היו ננקטות פעולות ממשיות מצד הנתבעת להקטנת מה שמכונה ע"י התובעים כמטרד וגם אם לא היה צולח הדבר, הייתה תביעה זו נדחית עוד בשלב מוקדם שכן כבר בדיון הראשון היה ברור, לפחות לי, שלא ניתן למנוע לחלוטין את המטרד ואין מקום לסכן את הציבור, בטחונו וחייו בהחשכת הרחוב או בהתקנת תאורה בלתי מספקת ובלתי יעילה.
אלא שמעבר לפגישות עקרות ולתכתובות שלא הניבו דבר, הנתבעת לא נקטה בשום פעולה מעשית, רצינית כדי להשיג תוצאה אחרת. יודגש, כאשר אני מתכוון לנתבעת אין הדבר מחייב כי דווקא היא תמצא את הפתרון ברם כפי שציין ב"כ התובעים ובצדק, התושב נמצא מול הרשות המקומית בתחומה הוא מתגורר, הוא חב כלפיה וזכאי לקבל את השירותים מולה. אם הרשות קשורה עם קבלנים או גורמים אחרים, אין הדבר גורע מאחריותה לקבל את תלונת התושב ולטפל בה ואם צריך, מול אותו קבלן, ספק או גורם אחר.
אותה נחישות צריכה הרשות המקומית להפגין גם נגד תושבים אחרים היוצרים מטרדי רעש, זיהום אוויר והסקה בעצים וכיו"ב והמדיניות המשפטית צריכה לדרבן את הרשות לפעול גם מיוזמתה ובוודאי עקב פנייה של תושבים.
עלי להבהיר שברור לי וצריך להיות ברור לכל אחד שלא כל תלונה שאין בה סיכון חיים או דחיפות מיוחדת צריכה לבוא על פתרונה בו ביום, הרשויות השונות, עמוסות מאד, סובלות לעיתים ממחסור בכוח אדם או משאבים אחרים אך טיפול בתלונה, בירור, תכנון וביצוע הפתרון, גם מול צד שלישי שקשור עם הרשות צריך להיעשות מתוך כוונה אמיתית למצוא פתרון וצריך להיעשות תוך פרק זמן סביר בנסיבות העניין.
יש להצטער שהנתבעת לא עשתה די ולא במועד סביר ואין התושב צריך להיות חלק ממערכת היחסים שבין הרשות לצדדים שלישיים.
כפי שצוין לעיל, הסעד העיקרי והסיבה שבגינה הוגשה התביעה והתנהל ההליך הוא ביטול או הקטנת המטרד הנטען, על כך יש לשפות את התובעים במלוא הוצאות המשפט ולהוסיף סכום מתון בגין נזק בלתי ממוני.
אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים יחדיו הוצאות משפט בסך 3000 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪+מע"מ.
כמוכן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מארבעת התובעים סך 2000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
הסכומים ישולמו תוך 45 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
אשר למישור היחסים שבין הנתבעת לצד ג', לא נסתרה טענת צד ג' כי למעשה לא מדובר ב"מטרד", כי העבודות לא עומדות בניגוד לתקן, כי העבודות נמסרו לנתבעת והחשוב מכל, כי התובעים או הנתבעת לא פנו לצד ג' עד להגשת התביעה ולכן אין מחדל מצדה.
יש להזכיר, הסכומים שנפסקו אינם בגין "מטרד" או נזק שנגרם מ"מטרד", הסכומים נפסקו בשל ההתנהלות שהביאה להגשת התביעה ולטרטור התובעים, עניין שבו לא מעורב צד ג'.
ביטוי לטענות הנתבעת בעניין בחירה בתאורה כה חזקה במקום, אתן בכך שההודעה לצד ג' נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ח, 10 מאי 2018, בהעדר הצדדים.
