ת"א 13859-08-12 קהילת השם בארץ הקודש מ.ע. 580089597 נ' עמירה

עסקינן בדיון משלים בנוגע לתחולת הסעד מן הצדק ביחס לתביעת פינוי על פי חוק הגנת הדייר [נוסח חדש] (להלן – החוק) וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.2.16 בע"א 27606-10-15 .

מבוא, רקע וההליך עד כה

1. ענייננו בנכס מקרקעין שהינו בנין הנמצא בסמטת אשקלון 12 בחיפה וידוע כחלקה 143 בגוש 10858 (להלן – הבניין או הנכס). התובעת טוענת כי רכשה זכויות בעלות בבניין על פי הסכם מכר מיום 5.7.1992 (להלן – הסכם המכר).

2. בחודש אוגוסט 2012 הגישה התובעת תביעה בה ביקשה לפנות את הנתבעת מן הדירה הנמצאת בקומה העליונה בבניין (להלן – הדירה), על בסיס ההנחה כי הנתבעת מחזיקה בזכות דיירות מוגנת בדירה. לעניין זה ראו את האמור בסעיף 4 לכתב התביעה –

   "...אחת היחידות מבין החמש הנ"ל הנה דירת מגורים הנמצאת בקומה העליונה בבית הנ"ל ואשר הייתה מושכרת בשכירות מוגנת לאביה של הנתבעת מר יעקב סוטו, עוד בטרם רכשה התובעת את הבית ולימים הועברו הזכויות בה לידי הנתבעת...".

   לאור האמור, כל ההליכים בתיק התנהלו על בסיס ההנחה כי הנתבעת מחזיקה בזכויות דיירות מוגנת ולכן עיקר הדיון עסק בקיומן של עילות פינוי של דייר מוגן, ובראשונה- עילת הנטישה.

3. ביום 16.9.15 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (להלן – פסק הדין הראשון), ובו, בתמצית, הקביעות הבאות:

   1. על אף שזכויות התובעת בנכס אינן רשומות במרשם המקרקעין, התובעת הוכיחה כי רכשה בשנת 1992 זכויות בנכס, או למצער בחלקו, כך שהיא זכאית להגיש תביעת פינוי כנגד הנתבעת (סעיפים 29-9 לפסק הדין הראשון).

   2. נדחו טענות הנתבעת כי היא מחזיקה בזכויות של דיירת מוגנת נגזרת מכח זכויותיו של אביה, זאת לאחר שהוכח, בעדויות שהובאו מטעם הנתבעת, כי הוריה עזבו את הדירה שנים רבות לפני פטירתם (סעיפים 40-30 לפסק הדין הראשון).

   3. נדחו טענות התובעת לקיומן של עילות פינוי בגין ביצוע בניה לא חוקית, גרימת נזק למושכר ואי תשלום שכר דירה מהנימוקים המפורטים שם (סעיפים 44 -46 לפסק הדין הראשון).