ת"א 13842-11-10 שאוב לורנץ בע"מ ואח' נ'Fer Ic Ve Dis Ticaret Ltd. STI ואח'

פ ס ק - ד י ן

לפניי תובענה למתן חשבונות ולסעד כספי שעילתה הפרתו של חוזה הפצה.

ה ע ו ב ד ו ת

1.נתבעת 1 (להלן: הנתבעת), חברה שמקום מושבה בטורקיה אשר מייצרת בין השאר תנורי בישול ואפייה, והתובעת, אשר מייבאת מוצרים כאלה לארץ, התקשרו ביום 13.06.08 בחוזה (נספח ת/1 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת; להלן: חוזה ההפצה). חוזה ההפצה הקנה לתובעת את הזכות להפיץ באופן בלעדי תנורים מתוצרת הנתבעת בישראל, ברצועת עזה ובשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית, ובלבד שתזמין מהנתבעת שלושים מכולות לכל הפחות מדי שנה. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את סעיף הבלעדיות בחוזה ההפצה וסיפקה מוצרים למשווקים נוספים בישראל. הנתבעת משיבה כי לא החלה למכור ממוצריה לאחרים אלא אחרי שחוזה ההפצה הופר מצד התובעת והיא לא הזמינה סחורה בכמות המינימלית שהתחייבה לה. בין היתר הנתבעת גורסת כי בשלב מסוים התחילה התובעת לרכוש תנורים גם מיצרן טורקי אחר ולשווקם בישראל, וכך פחתה כמות הסחורה שהזמינה ממנה עוד יותר.

ד י ו ן ו ה כ ר ע ה

2.בסעיף 1 לחוזה ההפצה נקבע כי התובעת תהא "[…] the sole and official agent and distributor […]" של "[…] all products Simfer will be involved with[…]" בישראל, בגדה המערבית, בעזה ובשטחי הרשות הפלסטינית. סעיף 2 התנה את הבלעדיות במספר התנורים שתזמין התובעת מהנתבעת:

"'Minimum Order Quantity' of an annual total of 30 Containers for free standing cookers (50×55, 50×60, 60×60, 60×90) shall be reached for to have product exclusivity."

ממדיהן של אותן "Containers", מכולות, לא צוינו בשום מקום בחוזה ההפצה, והצדדים חלוקים בשאלה מה הגודל שאליו נתכוונו. הלכה למעשה, בכל משלוח שונעה הסחורה במכולות HC (high cube) באורך 40 רגל, הגודל שהנתבעים טוענים כי עליו הוסכם (סעיף 7 לתצהיר נתבע 2; בכל פעם שתוזכר מכולה בת 40 רגל מעתה ואילך, הכוונה למכולה שתקרתה מוגבהת). טענתם זו הנתבעים תומכים בשטרי מטען (נספח 5 לתצהיר נתבע 2) ובחשבונות פרו-פורמה (נספח 6).

3.יוסי רוזנצווייג, בעל השליטה בתובעת ומנהלהּ הכללי, הצהיר לעומת זאת כי בין הצדדים הוסכם שהתובעת תייבא את התנורים במכולות בנות 20 רגל (סעיפים 11.5, 54.2, 54.4 לתצהירו). בחקירתו הנגדית, כשנתבקש להציג ראיה כתובה כלשהי לסיכום, השיב שהוא סוכם על-פה ועל-כן אין כזאת בנמצא (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון, שורות 27–28). ממכתביו של נתבע 2 (נספח ת/19 לתצהיר רוזנצווייג), מנהל המכירות של הנתבעת אשר באחריותו המכירות לאירופה ולמזרח התיכון, עולה כי אמנם התובעת ביקשה לשגר את התנורים במכולות כאלה, אך בחודש מרס 2009 ועוד בחודש יוני 2007 נענתה כי בשל עלויות ההובלה הגבוהות על היבשה בתוך טורקיה, צעד כזה לא ישתלם, באשר שינוע התנורים במכולה הקטנה יעלה את המחיר לכל תנור. רוזנצווייג אישר שהמוצרים הובלו במכולות 40 רגל (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 35–עמ' 15, שורה 3), אך טען שהדבר נכפה עליו (עמ' 15, שורות 27–28) והתעקש לבאר, אגב תיאור הדברים שהוחלפו בינו ובין נתבע 2:

,,[...] אנחנו סיכמנו על מכולות עשרים רגל. כאשר הזמנתי פנה אליי הקאן ואמר לי שהמפעל [...] אמר שאם נביא את זה בעשרים רגל יעלו את המחיר שסיכמנו בינינו. מאחר שיש להם הוצאות בטורקיה, הרכישות שלי הן FOB. [...] זאת אומרת, ההוצאות שלה[ם] הן בנמל בטורקיה. והם עמדו להעלות לי את המחיר של המוצר אם אני לא אסכים להביא את זה בפועל בארבעים רגל. אבל הסיכום היה עשרים רגל. במציאות הסכמתי, כדי לא להעלות מחיר וזה עושה להם מחיר טוב יותר מבחינתם, להביא את זה בארבעים רגל.''